פרוגיצה: יובל אברמוביץ' מתוודה על הכל
הוא שחקן, עיתונאי, סופר, בעל חנות מצליחה במתחם "התחנה" בתל אביב ואבא גאה לשירה בת ה-3 וחצי. בראיון לפינת האירוח של "פרוגי" הוא מספר על הפאדיחה הכי גדולה שלו, על החלום שלו לטוס לאוסטרליה ועוד
הכי מאפיין אותי: כנות. מי שמקיף אותי יודע (ומי שחבר שלי בפייסבוק) יודע שכמעט ואין לי צנזורה על הפה. מה שאני חושב, אני אומר. גם מרבית מחבריי הם כאלה. אני מאמין גדול מאוד בפתיחות.
מה עוד לא עשיתי: לא הקפתי את אוסטרליה. אני לא בן אדם של טיולים והנסיעות שלי לחו"ל הן בדרך כלל מאוד אורבניות וקצרות. ועם זאת, יש לי חלום לנסוע לתקופה ארוכה לאוסטרליה, אולי אפילו בשנה הקרובה. האמת שיש כל כך הרבה דברים שלא הספקתי לעשות עד שהחלטתי לפתוח בלוג בשם הרשימה ובו אני מתעד מה לא עשיתי ואיך אני מתכנן לעשות את זה. אתם מוזמנים להצטרף www.the-list.co.il.
מה אנשים לא יודעים עליי: המון דברים! זה משעשע אותי, לפעמים, שאנשים חושבים שהם מכירים אותי (ומה שאני בעיקר שומע זה שיפוט על מי אני ועל איך אני נתפס מהצד) ולמרות שאני אישיות מאוד חברותית בפייסבוק וגם מאוד פתוח בחיים לאנשים זרים - יש המון דברים שאני שומר לעצמי. בכלל אני משתדל לחיות חיים מאוד צנועים ושפויים ומרוחקים מהברנז'ה. נראה לי שלא יודעים שיש לי פוביית דם ושאני מתעלף סידרתי מבדיקות דם. מספיק רק לדבר איתי על דם ואני כולי מחוויר ומרגיש שאני מתעלף. האמת שאפילו רק לכתוב את המילה דם עושה לי רע אז אני אפסיק פה.
אם לא הייתי שחקן: הייתי סופר או עיתונאי או בעל עסקים או מרצה או תסריטאי או כל הדברים שאני עושה בעצם כיום. אני לא יכול להיות רק דבר אחד. ניסיתי והרגשתי כאילו עקרו לי חלק מהלב. פעם כתבתי בעיתון גדול ונחשב והיה לי חוזה שמן ומפתה מאוד ביחס לגילי דאז.
אחד הסעיפים בחוזה היה שאסור לי באותה התקופה לשחק או לשדר ברדיו. הלכתי על זה ואחרי כמה חודשים ויתרתי על המנעמים הכלכליים כי הרגשתי שאני פשוט משותק.
אני מאמין שאנחנו נמצאים בעולם הזה על מנת להנות ולכן אני מתנהג ככה ומתנסה בכל מה שבא לי להתנסות בו. ברור לי שאם הייתי "רק שחקן" או "רק סופר" או "רק עיתונאי" או רק "בעל עסקים" הייתי אולי מגיע להישגים הרבה יותר גדולים אבל זה פשוט לא מעניין אותי לחיות ככה ולחיות על פי תכתיבים חברתיים שמתאימים לעידן שבו סבתא שלי הייתה בגילי.
מעניין אותי לקום בבוקר ולהנות וככה החיים שלי גם נראים. כל יום זוהי הרפתקאה אחרת, כל יום אני צריך לפתוח יומן בבוקר על מנת לזכור מה אני צריך לעשות ובכל יום אני נמצא במקום אחר.
מעשיי בימים אלו: אבא לשירה בת שלוש וחצי, עובד על תוכנית ראיונות לטלוויזיה, כותב את הספר השלישי שלי (השניים הקודמים נקראים "כאן יעל וייס, תל אביב" ו"נא להתנהג בהתאם") ופותח חנות קונספט למגנטים בשם "ממגנטת" שתהיה ברחוב שינקין בתל אביב.