שוחחנו עם גל גברעם, ליאל אלי ועידו גרינברג, המכונה מיסמס, על קרוביהם והילדים אותם פגשו במהלך הקריירה, אשר חלו במחלת הסרטן. דיברנו איתם על התהליך, ההתמודדות, האובדן והעלת המודעות בנושא.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• פרסום ראשון: לאלין כהן יש חבר ראשון
• מרגי: "בטירונות קיללו אותי ואת נועה"
• שוקינג: האם קיילי ג'נר בהריון שני?

גל גברעם על אימה שחלתה בסרטן השד והבריאה

כשהיית בת תשע, אימך, מירה גברעם, חלתה בסרטן השד. איך את ומשפחתך הגבתם כשהיא סיפרה לכם על כך? 

"היא לקחה אותנו למסעדה, אכלנו כרגיל, היא הזמינה קינוח גדול ואז היא שאלה אותנו אם אנחנו יודעים מזה ממוגרפיה, ואחי התאום זיו ידע מה זה, אין לי מושג איך. היא סיפרה לנו שמתחת לשיער יש לה עכשיו קרחת (זאת הייתה פאה), אנחנו לא האמנו וכשהגענו הביתה היא נתנה לנו להוריד לה את הפאה. היא הסבירה לנו מה הולך להיות עכשיו אבל היא לא התנהגה שונה, היא פשוט לאט לאט התחילה להיות נפוחה בגלל הכדורים והטיפולים. כולנו היינו מאוד מאוחדים בתקופה הזאת, הרבה יותר מהרגיל - האחיות הגדולות שלי היו עם אמא שלי כל היום ועזרו לה במה שהיא הייתה צריכה. אני ואחי היינו ילדים קטנים מידי לא יכלנו לעזור לה, אבל היינו משחקים וצוחקים איתה. לא הרגשנו חוסר באמא." 

האם המחלה של אמא שלך משפיעה עלייך בימים אלו בחיי היום יום?

"המחלה שלה מאוד משפיעה עליי כי אני כל הזמן מתעסקת בה, אני מנסה לקדם את המודעות אליה כמה שיותר בגלל שיש לי את היכולת הזאת באינסטגרם. לפעמים אני סתם יושבת עם אנשים ופתאום זה עולה כנושא השיחה ואני מדברת על זה בקלות, כי ככה אמא שלי עשתה איתנו. לפעמים אנשים בהלם, בהלם שאני כל כך בקיאה ומכירה את הכל. חשוב לי לקדם את ההבנה שגילוי מוקדם מציל חיים, ככה אמא שלי ניצלה - היא לא ישבה וחיכתה על הגדר כמו נשים רבות, היא הלכה, נבדקה ושמרה על עצמה בתור אמא שלנו." 

כשאמא שלך הבריאה מהמחלה, השגרה חזרה להיות כמו שהיא הייתה לפני כן או עדיין היו חששות ודאגות? 

"אמא הייתה שנתיים במסע הזה וכשהוא נגמר אז לאט לאט הנפיחות מהטיפולים ירדה והיא חזרה קצת לעצמה, אבל סבלה מאוד מכאבים. אמא שלי עשתה שיחזור מהבטן, אז היו לה עדין כאבים וכמה חודשים אחרי כן הייתה בת המצווה שלי. אני זוכרת ששאלתי אותה אם היא תוכל לרקוד בבת המצווה שלי והיא עשתה את זה כמו גדולה. היא במשך כמה חודשים הלכה עם חגורת בטן כזאת שהיינו עוזרים לה לשים. היא לא וויתרה לעצמה, היא הלכה לעבוד עם הכאבים ועם הכל! חששות ודאגות תמיד היו, עד היום יש לי. אם יש יום כזה שאנחנו מטיילות בו הרבה ואני רואה שקשה לה ללכת ושהיא מחזיקה את עצמה זה מאוד מדאיג אותי." 

חודש אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד, האם הפעילות שאת עושה בחודש זה (כמו צביעת השיער) מעלה את המודעות בנושא?  

"אנחנו צובעות את השיער בחודש המודעות כי ככה אמא שלי עושה כבר חמש שנים. בשנה הראשונה עשיתי פס קטן ורוד, אחרי זה צבעתי את הקצוות ואז אחיות שלי גם עשו אז החלטתי לצבוע את כל הראש. זה לא רק לצבוע את הראש, אלא לשתף את הסיפור שלנו. הרבה אנשים לא מרגישים בנוח לדבר על הנושא הזה כי זה כאילו גוף האישה וכל זה... אבל אמא שלי אישה הרבה יותר מכל אישה אחרת. היא האישה הכי חזקה שיש, היא שרדה ועברה דברים שנשים לא יעברו גם עוד עשרים שנה. הצביעה של השיער גורמת לאנשים לעצור אותנו בקניון ולשאול למה אנחנו הולכות ככה ואז להסביר להם שגילוי מוקדם מציל חיים. מה שעשינו בשנתיים האחרונות הגיע למקומות שלא האמנתי שיגיע אליהם, אנשים היו בשוק לשמוע את זה, הם חשבו שסתם צבעתי את כל הראש כי אני ״משוגעת״ ואז ראו גם את אמא שלי ככה וחשבו ששתינו משוגעות. אנשים קראו את הסיפור שלנו או לפחות פיסה קטנה ממנו בפוסט באינסטגרם והיו בהלם. היו כאלה שהלכו ונבדקו ואני בטוחה שגם ניצלו בזכות הפוסט והחשיפה שלנו." 

ליאל אלי על המפגשים בבית החולים עם נועה בת השלוש עשרה

איך הכרת את נועה? 

"פנה אלי בחור בשם מאיר שעובד בשיתוף פעולה עם איכילוב ואמר לי שיש ילדה בשם נועה שהתבשר לה שיש לה סרטן, והיא מתחילה טיפולים כימותרפיים. הוא אמר לי שהיא מכירה אותי מהאינסטגרם, מאוד אוהבת אותי ותשמח שאבוא לראות אותה. לא היססתי וכמה ימים אחרי הייתי באיכילוב, היא נכנסה לי ללב ומאז שמרתי איתה על קשר קרוב." 

מה את יכולה לספר לנו על נועה? 

"אוף מה אפשר לספר על הילדה המושלמת הזאת... נועה בת 13, התבשר לה על המחלה לפני משהו כמו שנה. הכרתי אותה לפני הטיפולים הכימותרפיים כשהיה לה שיער, אין ספק שאובדן השיער השפיע עליה אבל היא לא מבינה שהיא הילדה הכי יפה בעולם ככה או ככה. היא נמצאת כרגע בחודש השמיני של הטיפולים, קצת חלשה אבל תמיד שומרת על חיוביות. אני באמת מרגישה שהיא אחותי הקטנה, היא נמצאת לי בלב יותר ממה שהיא חושבת. כשאנחנו נפגשות אנחנו מדברות, משחקות קצת בטלפון (כי איך אפשר בלי...) הזמן פשוט עובר." 

איך את חושבת שצריך להעלות את המודעות למחלת הסרטן ?

"לדבר על זה, ויותר מלדבר על זה - לעשות, להראות נוכחות בבתי החולים, לבקר אנשים ולספר סיפורים - רק לא להתעלם מהמחלה!"

עידו גרינברג (מיסמס) על ההכרות עם נעמה טרבלסי ז"ל ועל ההנצחה 

איך התחיל סיפור ההיכרות שלך ושל נעמה טרבלסי ז״ל ?

"נעמה ואני הכרנו במסגרת קהל חדש אליו נחשפתי עם #משפטאחדביום. היא הייתה עוקבת אחרי והיינו מנהלים שיחות באינבוקס של האינסטגרם. לא היה לי מושג שהיא חולה עד שהיא לא העלתה תמונה עם החולצה שלי ואז נכנסתי לחקור יותר. על פי העין היה ניתן להבחין שהיא בעיצומם של טיפולים. מאותו הרגע היינו מתכתבים לא מעט, השטויות שלי בסטורי ובפיד היו מצליחים לרכך בעבורה את שגרת הטיפולים הקשוחה. אחרי שהמותג יצא לאור, עשיתי מכירות פופ אפ בכל הארץ ונדהמתי שפתאום במכירה בתל אביב היא נכנסה מלווה בחברה, נתמכת בקביים, רק כדי לחבק ולהיפגש. כמובן שלא יכלתי להישאר אדיש למחווה הזו וחידשתי לה את המלתחה. הנוכחות של נעמה שם הייתה אחד מהסימנים הראשונים בעבורי שהפרוייקט הזה הוא יותר ממשפטים על חולצות. לא הבנתי את כוחן של המילים עד שלא נתקלתי במחווה הזו שלה.

כשהתבשרתי שהיא נפטרה הלב שלי נשבר באמת כאילו היא קרובת משפחה. לא ראיתי את זה מגיע והריק שנשאר לי בלב הוביל אותי לכתוב את "ומה אעשה עכשיו עם כל האהבה הזו שנותרה לי בלב"? משפט שדייק בעבורי את ההבנה הזו, שאמנם הזירה היא וירטואלית אבל הרגשות הם אמיתיים ועוצמתיים. חברים שלה ביקשו להכין חולצות לכל הנוכחים בגילוי המצבה וכמובן שהסכמתי. לא האמנתי למראה עייני כשראיתי את המשפט שכתבתי חקוק על המצבה שלה לעולמי עד. המשפחה שלה הם משהו שלא ניתן לתאר אותו במילים." 

בפוסט שלך על נעמה טרבלסי ז״ל, כתבת שאתה לוקח את נעמה איתך להרצאות שאתה עושה ברחבי הארץ, האם אנשים מכירים אותה יותר ואת הסיפור שלה בזכותך ?

"נעמה היא חלק חשוב בכל הרצאה שלי. לא מזמן עשיתי לראשונה בחיי "טד", ולילה לפני סימסתי לגילת האמא המהממת של נעמה ז"ל, שזו הדרך שלי לזכור ולהנציח את נעמה, שהתמונה שלה תתנוסס בחשבון היוטיוב הבינלאומי של טד, ושכל אוזניים שיקשיבו להרצאה שלי יכירו את הפרח הזה שנקטף בטרם עת. החלק הזה בהרצאה הוא חלק שקשה לי בכל פעם מחדש, העיניים המחייכות שלה ניבטות אליי מהמסך וזה משהו שאני צריך לאסוף את עצמי מיד אחריו בכל פעם מחדש."

האם אתה עדיין בקשר עם המשפחה של נעמה ז״ל? 

"יואב אחיה הקטן ואני מתכתבים באינסטגרם לעיתים קרובות, שוחחנו לא מעט אחרי הפטירה שלה והוא ביקש רשות ללבוש את החולצות שהיא כ"כ אהבה. עם אמא של נעמה, גילת, ישבתי לקפה לפני כמה חודשים ואנחנו עוקבים באדיקות אחד אחרי השנייה ברשתות. אנחנו חושבים על דרכים לשתף פעולה כדי לעורר את המודעות." 

האם בכוונתך לעשות עוד דברים במטרה לקדם את המודעות למחלת הסרטן ?

"לצערי מחלת הסרטן פקדה גם את הבית הפרטי שלי, אחי הקטן יותם, חלה לפני שנתיים בסרטן הבלוטות ולצערי אני מכיר מקרוב את המתח, החרדה והקושי שחווה אדם שחייו נעצרים פתאום בשל המחלה הנוראית הזו. תודה לאל הוא הבריא, אבל אנחנו תמיד ב"היכון", תמיד בבקרה כדי לוודא שהסרטן לא חוזר לבקר. אני חושב שלא היה לי אומץ לצאת לדרך עם #משפטאחדביום אם לא הייתי עובר את רעידת האדמה הזו שעברתי ועברנו משפחתי ואני עם אחי הקטן. ההבנה שזה יכול לקרות לכולנו מטלטלת ומכריחה אותך לחיות את היום ולהגיד תודה רבה על מה שיש. 

לקחתי חלק במהלך המשפיענים של עמותת "חלאסרטן" ששמה לה למטרה לעורר מודעות לאנשים צעירים שהמחלה הנוראית הזו פוקדת אותם באמצע החיים. העבודה של האנשים שם מבורכת, והם יודעים שכל מה שיזדקקו אני עומד לרשותם. בנוסף אם יהיו הזדמנויות לדברר את הנושא בעתיד בדרכים שאני מרגיש שהם תואמות את השפה שלי, אני כמובן אשמח להיות חלק. בריאות, היא לפעמים חלום הכי גדול של אנשים." 

לסיום, אנחנו רק רוצים לאחל בריאות לכולם ולא לשכוח לעלות מודעות ולתרום.