מאחורי החיוך המזוהה של השחקן דין מירושניקוב מסתרר גם כאב גדול מימיו בשירות הצבאי. מירושניקוב, שעלה לארץ בגיל תשע ושירת בצה"ל במשך חמש שנים, סוחב איתו פציעה מהיתקלות עם מחבלים - ממנה ניצל בנס בעזרת חברו לצוות. בראיון מיוחד ליום הזיכרון משתף אותנו מירושניקוב בפוסט טראומה שמלווה אותו מאז, היכולת לשתף ולהעביר מסר לבני הנוער ועל תחושת השייכות שנתן לו השירות הצבאי.

>> עוד על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בפרוגי

"שירתתי בחיל הים, שייטת 13, בקומנדו הימי הישראלי", משתף אותנו דין, "על המבצע עצמו בו נפצעתי אני לא יכול לדבר יותר מדי. הפציעה שלי קרתה בזמן שקפצו עלי שני מחבלים ששברו לי את היד, ופגעו לי בעיני הימנית. חבר שלי מהצוות הצליח לנטרל אותם ובכך הציל את חיי".

מתי החלטת לחשוף את מה שעברת בצבא ולעשות אפילו להרצות בנושא?

"לפני ארבע וחצי שנים הזמינו אותי להעביר שיעור והרצאה בפעם הראשונה. זה היה בתיכון מטרו ווסט ברעננה, המחנכת של כיתה י'9 הייתה מיכל זיו, ומיכל למדה איתי מכיתה ג'. זה היה הדבר הכי מדהים. ראיתי איך בני הנוער מקשיבים לי. משם החלטתי לקחת את זה שלב אחד קדימה ובניתי הרצאה בנושא".

בעבר סיפרת בראיון כי אתה יודע לנתב את מה שעברת לטובת המשחק. איך זה בא לידי ביטוי?

"כאחד שעבר טראומה, כאחד שראה דברים, כאחד שלא ישן טוב בלילה, אני מנהל יומן, כבר כמעט חמש שנים. כשאני מגיע לאיזו נקודה שאני צריך לשפוך, אני הולך למחברת שלי, לא משנה באיזה שעה, כותב למעלה את התאריך והשעה כדי לזכור מתי זה קרה, נותן שם לפרק, ושופך הכל. ככה אני יודע לצרוב את נקודות הזמן הקריטיות האלה. אם אני צריך להתחבר לאיזו דמות עכשיו מספיק לי לקרוא פרק או שניים מהיומן שלי, ואני במצב".

אתה חבר בארגון שיל"ת, ספר לנו עליו ועל החלק שלך בו.

"שיל״ת הוא ארגון שיקום לוחמים ולוחמות. גיא דואק, מי שהקים את העמותה הוא חבר שלי משלושה חודשים לאחר שנפצעתי. הוא מלווה אותי, וחבר שלי מאז. גיא, יחד עם עוד מומחים, הצליחו להגיע להבנה, שהטיפול מתחיל בחברות. לוחם שנפצע, קודם כל צריך חום, ואהבה. למרות שהוא יתנגד לזה בהתחלה. דואק בחיים לא וויתר עליי, הוא תמיד היה מתקשר גם כשלא רציתי לדבר, וגם כשניתקתי לו. אני חייב לו המון תודה על זה. ועכשיו הוא נמצא בנקודה, שהוא עוזר לאנשים אחרים, בעזרת האירגון".

השבוע שחררת סינגל וקליפ ובהם גם הזכרת את הפציעה בצבא ואת העובדה שהצבא גרם לך להרגיש שייך, איזה מסר או מסרים היה חשוב לך להעביר על צה"ל?

"צבא, שירות לאומי או התנדבות הם המקומות הטובים ביותר להרגשת את תחושת השייכות. בזמן השירות שלי בצבא הרגשתי מועיל בפעם הראשונה, וזה היה לא בגלל המראה, אלא בגלל היכולות שלי. שם התחלתי באמת להאמין בעצמי. שם הרגשתי שייך בפעם הראשונה".

השבוע גם שמענו על מקרה מצער של איציק סעידיאן נכה צה"ל והלום קרב שהחליט לפגוע עצמו כי המדינה לא עשתה מספיק כדי לסייע לו. 

"לצערי בצבא נפצעים גם לא לוחמים. לא משנה מאיזה סיבה. וכמובן שהצבא לוקח אחריות על הפציעות האלה. וזה מעולה! אבל, ויש אבל גדול - כשלוחם, שלחם, ונתן את גופו למען המדינה במבצע או במלחמה, צריך לקבל יחס מועדף בוועדות הרפואיות. כי בן אדם שראה עכשיו את החבר הכי טוב שלו נהרג, פצוע לא פחות, מאותו בן אדם שנפצע בתאונת קורקינט בתל אביב, בדרך לבסיס בתל אביב".

"פוסט הטראומה שלי תופס אותי בעיקר בלילות, אני לא ישן טוב בכלל. השבוע התארסתי לאני (חנין - מ.א), ואני מרגיש ביטחון לידה. היא יודעת מה עובר בלילות והיא יודעת לחבק אותי כשקשה. אני אוהב אותך, ותודה שאמרת כן".