בימים אלו ב"בית האח הגדול", שוכן לו הדייר ג'קו אייזנברג. רבות נאמר ונכתב על ג'קו בעבר, בעיקר בשל ראיון שהעניק כשבוע לאחר זכייתו בתכנית הדגל של ערוץ 22 בזמנו, "כוכב נולד 4". ג'קו היה במסלול הבטוח להצלחה, עם כשרון כתיבה וקול שיכל לכבוש בקלות את הפלייליסט, אלא שאותו ראיון, בו סיפר על כך שלא רצה להתגייס לתפקיד קרבי, הקפצת שיר שלו מהעבר שיצא נגד המדינה (בטיימינג גרוע של חטיפת חיילים וסיום מלחמה בלבנון) וכן לכלוך על רמי קלינשטיין (שיוצג באותה חברת התקליטים אליה זכה אייזנברג להצטרף) - הפכו אותו לאוייב העם והציבור. מאז לא הצליח לשקם את הקריירה שלו ובכל ניסיון שלו היה נראה כי כבר איבד את הטיימינג וכי הציבור מסרב לקבל אותו בחזרה. תשעה באב הגיע והסיפור של ג'קו לא מצליח לעזוב אותי, כי דווקא מהסיפור שלו אפשר ללמוד המון תובנות שמתכתבות עם מסרי הצום והאבלות של היום הזה.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• הכוכבת שויתרה על האירוויזיון
• חדשות הקולנוע: זנדאיה תמשיך ב"ספיידרמן"?
• פרסום ראשון: התפקיד המיוחד של בר מיניאלי

אייזנברג כמובן ניסה להסביר ולהתנצל לאורך השנים - אבל משום מה זה לא צלח. אפילו כשזה כבר איבד תקווה ואף חשב לנקוט במהלכים קשים כלפי עצמו. למזלנו זה לא קרה. הסיפור של ג'קו הוא מראה למה שיכול לקרות היום בצורה חריפה וקשה יותר, כשהיד על המקלדת נגישה מכל מקום והשנאה יכולה לקבל תהודה עוצמתית.

רק בפרקי הפתיחה של "האח הגדול" סיפר הזמר כי אחרי אותו הראיון צצו עוד ועוד כותרות בתקשורת על הסיפור שהפכו את השנאה כלפיו לגדולה יותר. אייזנברג שיתף כי כל כותרת שכזאת הציתה את העם וגרמה למקרים חמורים כמו השלכת אבנים על רכבו, אנשים החליטו לשרוט לו ולאמו את הרכב, לזרוק עליו ביצים, לרדוף אחריו ברחוב כדי להרביץ לו, היו לא מעט איומים על חייו וכמובן השפילו אותו בכל מקום אליו הגיע. כשהציף את הדברים שוב בתכנית, הדבר הזה לקח אותי למציאות הנוכחית ולהבנה שכמעט כלום לא השתנה בנו מאז, אלא רק החריף.

© מתוך האח הגדול, רשת 13

צר לי, אבל אני לא יכול שלא לראות איך משהו כזה לא קורה היום. השנאה נמצאת בכל מקום, עם כמה שנצעק "אהבת חינם", אין באמת אחת כזאת אצל לא מעט אנשים. כולם ממהרים להגיב בצורה בוטה, בעיקר אם הם קוראים חצאי דברים ושומעים רק צד אחד מבלי להבין את מהות הדברים שנאמרים (וגם אם כן מבינים), וזה ממש לא משנה באיזה נושא! החל מפוליטיקה ועד רכילות. רק לאחרונה קראנו פרסומים על ראיון של נגה ארז, ובין אם אמרה משהו טוב או לא טוב - דבריה צוטטו כמעט בכל מקום לא במלואם ומעבר לזה - היא הביעה את דעתה, ולכן מה הביעה להשיב לה פשוט בדעה נגדית? מה הבעיה להתנסח בצורה הולמת? למה ישר לקלל, להשפיל, לאיים? וזה לא רק היא - מספיק לקרוא באקראי טוקבקים בעמודים שונים, להיזכר מה הלך כאן לפני רגע ב"שומר החומות" ולראות את כל הרפש בכל נושא כמעט, בין אם דרך פרופילים מפוברקים ובין אם מפרופילים אמיתיים. ושוב, זה לא רק בנושאי פוליטיקה ולא רק על אישי ציבור וסלבס.

נגה ארז © פרוגי

מקרה כמו של ג'קו זה הכי משהו יכול לקרות היום, ולצערי יכול גם להגיע למשהו ממשי ופוגעני יותר. מישהו עלול למצוא את חייו בסכנה ממשית, היום יותר מתמיד. למה? השנאה, הרצון להרגיש צודק, להרגיש את השליטה בדעה! במקום לשבת, לנהל שיח, להתווכח (כן, מותר!) ולפעול בדרכים אחרות ומקובלות יותר.

שלא תטעו, גם לנו בתקשורת יש אחריות גדולה, בבחירת כותרות, בבחירת הציטוטים מהראיונות, ובואו לא נטעה - גם בתקשורת יודעים מה מביא לייקים, מה מגרה את המונים, מה גורם להם להגיב, לריב ולייצר באז ונתונים מעולים בעמודים ובכתבות השונות, אבל היי! זה כמעט כמו כלי נשק ולכן גם לנו יש אחריות בהבאת השיח, אבל לא רק לנו. גם לכם. צריכים ללמוד לדבר, צריכים ללמוד רגע להקשיב, לחקור וללמוד את הנושא לפני שמגיבים, בעיקר בעידן הפייק ניוז. אנו מקשיבים לכל עמוד או דף, בין אם של אמן, של דעתן או של גופים - ואנו מקבלים את הסיפור כעובדה מוגמרת. נכון, לצערנו הגענו למצב שאנו צריכים לפקפק כמעט בכל סיפור, אבל הפקפוק הזה צריך להוביל אותנו לחקור, ללמוד ורק אז לבוא, לדבר ולייצר שיח על דברים. כך מנהלים שיח בריא ואחר ומתוך הבנה וממקום שקול (אבל שוב, בצורה הגיונית. כן?). לצערי זה עניין של זמן עד שמשהו חריף יקרה למישהו בעקבות השתלחות עליו ברשתות החברתיות בעקבות משהו שהוא אמר או לא אמר, אני רוצה לקוות שלא, אבל אני גם מציאותי. 

© adobestock (אילוסטרציה)

בחזרה לג'קו - קודם אחדד שהטור הזה לא נועד כדי לעודד זכייה של ג'קו, אלא להביא את סיפורו ואיך אפשר ללמוד מזה. אגב, ברור לי שככל שיתקדם בתכנית (אם בכלל) וללא קשר לתרחישים ולהתנהלותו בבית - הסיפור שלו יצוף שוב ברשת, אבל מכאלו שינסו לפגוע לו בסיכויים ולא מתוך רצון לשקף משהו מול קהל. אני לא נכנס לאם הוא צודק או לא - זה ממש לא רלוונטי כל עוד השיח בתגובות הוא פשוט אלים כי זה קל יותר. צריך לזכור שמאחורי השנאה ההמונית הזאת יש בן אדם שעמד על טעותו, שהוא לא חטא באיזה משהו שאסור וחמור כמו רצח או אונס. ואיזו היא גדולה יותר גדולה מלסלוח? מלבוא בגישה של אהבת חינם? הרי לשם כך נועד היום הזה, זה בדיוק המסר שרוצים שנחשוב עליו. בן אדם לחברו זו מצווה גדולה, גם אם הוא לא חברו באמת. למה קל להגיד, קל לצום, קל להתאבל על שנאת החינם שהחריבה את ירושלים - אבל לא קל ליישם את זה ביום יום ובשגרה? זה הכי צבוע והכי מוזיל את הדת והמסורת.

© מיכה לובטון, באדיבות רשת 13

אהבת חינם אמיתית בעידן של היום היא גם ללמוד לדבר וללמוד לנהל דיון, ללמוד לכעוס, ללמוד להתאפק ולבחור נכון את המילים שלנו. תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם קוראים כתבה, פוסט, סטורי או ניוז שיכול לעורר שיח רע ואלים ותחשבו פעמיים לפני, סגרנו?