היא גדלה לנו מול העיניים, הפכה לאחת מכוכבות הנוער הבולטות והאהובות ביותר, כזו שמככבת בלא מעט סדרות במקביל, השתתפה בפסטיגל האחרון, זכתה בתואר "השחקנית האהובה בסדרות נוער", קוטפת קמפיינים בולטים ומנהלת זוגיות פוטוגנית עם השחקן מיכאל גבעתי. כעת, בר מיניאלי הגיעה להתארח בעונה החדשה של א' עד ת' (מדי יום שני בפרוגי ובערוץ Zoom), לסובב את הגלגל ולענות על השאלות שכולכם רציתם לדעת עליה - כדי שנכיר אותה קצת יותר מקרוב.

>> הלבשת מגיש: One Project

לכל פרקי העונה של א' עד ת':

• עדן דניאל גבאי על הצביעות בעולם כוכבי הרשת
• מרגי: "לא הולך לשנות את עצמי"
• אגם בוחבוט: "ניסו לעשות כותרות על הגב שלי"
• עידן תלם יחוקק חוק בכנסת?
• נועה כהן חושפת: "ניסו לשים לי רגליים"
• שחר טבוך חושף בדמעות: "היה מודל להערצה עבורי"
• דילן דרור: "קל להגיד 'לאבא שלו יש כסף'"

את היום שלמה עם "קופיקו" או שמעצבן אותך שמזכירים לך את זה?

"היה לי מאוד קשה עם זה במשך שנים, כי הרגשתי שעשיתי כל כך הרבה מעבר לזה, שגם מגיע לי שיעמוד לזכותי כל מה שעשיתי חוץ מזה, אבל אז אני זוכרת שהייתי בהופעה של יוני בלוך. עודד פז עלה להופיע, והוא הופיע ועשה את השיר של 'הפיג'מות', וכולם צרחו את השיר  ואמרתי, כן, כולם זוכרים אותו כעודד פז מ'הפיג'מות', אבל הוא הרבה יותר מזה, אבל הוא פשוט כל כך אייקוני להם שזה מעלה בהם שמחה, זה לא דבר רע. אני זוכרת שבאותו הרגע, חשבתי לעצמי שיש משהו בתפקיד הזה שהוא כל כך מעלה שמחה מתוך הילדות של אנשים, שזה מדהים שיש לי את הזכות להיות חלק בהתבגרות של האנשים בצורה הזאת".

את חושבת שאת חווית את הילדות שלך או שהרגשת איזשהו פספוס?

"בהתבגרות שלי, הייתי בטוחה שחוויתי את הכל רגיל. הלכתי לבית ספר רגיל והיו לי קשיים חברתיים רגיל. אבל דווקא כשהתבגרתי, אולי אפילו במהלך הצבא, הבנתי את הקשיים האמיתיים של לגדול איך שאני גדלתי. תחשוב שאני גדלתי על סטים, שכילדה בת שש, כל דבר שרציתי, נתנו לי. זה מין איזה סוג של 'מיינדסט' לגדול בו שהוא לא החיים האמיתיים. רק כשהייתי הרבה יותר גדולה, הבנתי את הנזקים, כי אתה צריך להתאקלם לחיים שבהם אתה לא מקבל הכל, ואתה לא מקבל יחס מועדף בכל מקום, ולא תמיד יאהבו אותך כמו שאוהבים אותך שם וזה קצת דפק אותי. למזלי, יש לי את המודעות הסביבתית לזה. יש אנשים שלא מודעים לזה, אז הם ממשיכים להתנהג כאילו מגיע להם הכל ובכל מקום שהם מגיעים אליו". 

בגלל שהתפרסמת בגיל כל כך צעיר, את זוכרת גם את הרגעים הלא טובים?

"זכור לי דווקא מבית הספר היסודי בגילאים היותר מבוגרים, שהבנתי שאף פעם לא יוצאת לי איזו זכות סופר בסיסית שאנשים לא מעריכים אותה, הזכות להציג את עצמך. להגיד, 'היי, נעים מאוד, אני בר'. אין לי את זה. אני לא מגיעה לבן אדם, ואני יכולה להגיד לו, 'היי, אני בר', והוא יהיה כזה 'וואלה! מגניב! מה את עושה בחיים?'. מה שזה גורם זה שכל בן אדם חושב שהוא מכיר אותי. בגלל זה, היו לי קשיים חברתיים כל ההתבגרות מאוד, כי כי ילדים לא רצו להכיר אותי. הם היו בטוחים שהם יודעים מי אני ולא עניין אותם המעבר.

היו לי ממש קשיים חברתיים. כל הזמן, הייתי אומרת לאמא שלי שאני רוצה לעזוב ולהחליף בית ספר זה אף פעם לא היה לעזוב את המקצוע. אבל היום, אני כבר מציגה את עצמי בכל מקרה, ואז לפעמים, אני מקבלת תגובה כזה, 'אני יודע', אבל אני כזה, 'לא, אתה לא יודע איך אני מציגה אותי'. בגלל זה, גם אני מאוד תמיד אהבתי את השם 'פרח בר', כי הוא היה משהו שהיה רק שלי שבאמת אנשים לא יודעים. יש לי את הזכות להציג את עצמי פתאום, וזה תמיד היה לי סופר כיף. בגלל זה, השם הזה כל כך חשוב לי".

מה היה הכי נורא מבחינתך בפרסום בגיל צעיר?

"הפן החברתי. לא היה לי אכפת מכלום. רק רציתי שאנשים פשוט יכירו אותי כמי שאני. בגלל זה גם הרבה פעמים הייתי מנמיכה את עצמי. הייתי 'החברה הכי טובה של', או נגיד אני זוכרת שהיו משפיטים אותי ביסודי - 'תלכי להביא לי זה, תעשי לי זה, תעשי לי פה' והייתי עושה רק כדי שאני אהיה חלק, שיבינו שאני לא מרגישה 'מעל'.

לא הייתי אוהבת לדבר על עצמי בכלל. אני זוכרת שהיו לנו הסעות לבית ספר, ואבא שלי היה כאילו מדבר עם הורים אחרים, והוא היה אומר, 'אתם יודעים שבר עשתה ככה וזה?', כי הוא מאוד התגאה בי ואני רציתי למות מבושה. רק שלא ידברו עליי, רק שלא ידעו. אני זוכרת שכשנהייתי חברה של נאיה בינשטוק ונטע רוט, אז הן דיברו ביניהן על איזה אודישן שהן עשו, ואמרתי להן, 'היי, גם אני עשיתי לזה אודישן', והן אמרו, 'מה? למה לא אמרת לנו?', ועד לאותה נקודה באמת בחיים לא הייתי מדברת על מה שאני עושה, כי לא רציתי שזה ירגיש כאילו אני מתנשאת או משהו כזה. אז הן אמרו לי, 'בר, אנחנו חברות שלך, זה מעניין אותנו לדעת מה את עושה'".

חווית איזשהו מרד נעורים כלשהו?

"ברחתי מהבית, יצאתי וחזרתי, והלכתי לגור אצל אחים שלי ואצל החברות שלי הייתי מתבגרת ואני גם ג'ינג'ית, זה בכלל משוגעת על כל המוח שלה. אולי זה היה גם קצת הרס עצמי כזה, כי הייתי נורא 'מושלמת' ו'מצליחה', והכל טוב ויפה כזה, ורציתי להיות הדפוקה פתאום. רציתי להיות זו שהכול נהרס לה, ולא מצליח לה שום דבר ו'למה אני כזאת דפוקה?', להיות כזה ההפך ממה שהייתי וזה גם עבד לי. הרבה שנים עשיתי שטויות".

דיברת לא פעם על הפרעות אכילה שהיו לך. זה בא בגלל שהיית מפורסמת או שזה משהו שהתחיל בלי שום קשר?

"אני חושבת שזה היה מושפע מאוד מזה שהייתי דמות ציבורית ושראו אותי המון בציבור, שרציתי להיות היפה, המוצלחת והנכונה כמו כל הבנות האחרות שראיתי… שחקניות מצליחות. גם אני חושבת שהיה לי איזשהו, נקרא לזה תסביך עם זה שהתפרסמתי כילדה. אני חושבת שאולי בגלל שהצלחה התקשרה לי בראש לזה שאני ילדה, אז כשהגוף שלי נהיה נשי, הרגשתי שאני אולי לא אצליח, ואני צריכה שהגוף שלי ייראה כמו של ילדה, כי זה כזה התבלבל לי במוח, ואני חושבת שגם גוף נשי וגוף באופן כללי משתנה כל הזמן והוא מתעצב, ואני חושבת שקצת אכלתי כאפה על זה שאני לא נראית כמו ילדה יותר".

איך התגברת על זה?

"הלכתי לטיפול. הייתי מגיל 14 בטיפול פסיכולוגי ודיברתי. לקח לי זמן, אבל סיפרתי לאימא שלי ולאבא שלי ולאח שלי, וזה דבר שהוא היום מאוד ידוע בבית. כל החברויות שהיו לי ידעו, בני הזוג שלי ידעו. אני ממש דאגתי לא להסתיר את זה, כי כשהסתרתי את זה, זו הייתה התקופה הכי נוראית. אתה חושב שאף אחד לא מבין אותך, ואז מבינים, ואתה כזה, 'וואו! אני לא לבד בזה' וזה מדהים".

את מנהלת זוגיות עם השחקן מיכאל גבעתי. איך זה התחיל?

"אני אוהבת אותו", מכריזה בר ומשתפת בהיכרות, "נפגשנו בחתונה של קווין רובין. ושנינו שיחקנו איתו בסדרות נוער, אז ישבנו ביחד בשולחן. אז הייתי כזה, 'שלום! אני בר', והוא היה כזה, 'וואו! מה יש לך?!', ואמרתי לו, 'רוצה לצאת החוצה? רוצה כזה שנדבר כזה אנחנו?', והוא אמר 'יאללה'. ישבנו בחוץ רק שנינו, וכל החברים, גם נאיה ראתה וזה, וכולם לא הפריעו כזה, ופשוט דיברנו איזה שעתיים. כל החתונה ישבנו שם ודיברנו, וזו הייתה שיחה סופר מעניינת והיו לנו מלא דברים משותפים.

יום אחר כך, שלחתי לו הודעה. כתבתי לו כזה, 'היה לי ממש כיף לדבר איתך. אני ממש אשמח לשבת ואולי לדבר על התסריטים שלנו…'", צוחקת ומוסיפה, "'ממש' רציתי לדבר על התסריטים ולא לנשק אותו בפרצוף, ואז הוא היה כזה, 'ברור, בואי נשב על קפה' והייתי כזה, "מה קפה?", בסוף אמרתי לו שלא מסתדר לי בבוקר והצעתי לו שנשב בערב על כוס יין. איחרתי לו ב-20 דקות. מיכאל שונא שמאחרים לו, אז כבר 'התחלתי ברגל ימין'... וזהו, ואז פשוט מאז לא נפרדו דרכינו".

מפריע לך לצפות בסצנות רומנטיות שלו?

"הכי לא, אבל זה מצחיק אותי כן לעשות את זה. כל פעם שמעלים סצנה שלו עם אנה זק, אני שולחת לו את זה ואני כותבת לו, 'סבבה… אין בעיה'. הוא צוחק כי אני לא באמת מקנאה. נגיד, הייתה לו איזו סצנה ממש טובה עם אנה, וכתבתי לו, 'מה נראה לך שאתה מדבר אליה כמו שאתה מדבר אליי? מסתכל עליה כמו שאתה מסתכל עליי? אין סיכוי. תמחק את הסצנה הזאת!', בצחוק כמובן".

איך את בזוגיות? בחרדה שזה עלול, חלילה, להסתיים או שאת נהנית באמת מהזמן והרגע והאהבה?

"אני חושבת שמיכאל עוזר לי לא לפחד. אני מאוד מפחדת מסיומים, זה גורם לי לא להתחייב באמת לדברים או לא להתמסר 100 אחוז כי אני מפחדת שזה יסתיים, או להתנצל המון או כזה. הוא מאוד מרגיע אותי בזה".

שיתפת בעבר שאת לא מגדירה את עצמך, שאת יכולה להתאהב בגבר ובאישה. גם את לא עשית את זה באיזשהו מהלך של איזושהי יציאה מהארון בדרך "קלאסית", נקרא לזה.

"אני יודעת על עצמי את הדבר הזה, והמשפחה שלי יודעת כבר מאיזה גיל 15. זה היה לי חשוב ממש פשוט לא לעשות מזה עניין. הרי כששאלו אותי, פשוט עניתי, לא הסתרתי את זה. זה לא מעניין אותי להסתיר את זה. לא רציתי להסתיר את זה, לא רציתי לעשות מזה יותר מדי ביג דיל, כי אני חושבת שצריך לנרמל קצת את זה. אני יודעת שזה קשה מאוד ויציאה מהארון זה דבר שהוא מאוד קשה…

אני לא רוצה לעשות מזה כזה 'איי-איי-איי', ואני לא מרגישה שזה משהו שאני צריכה לצעוק, אבל אני גם מודעת לזה שיש לי את הפריווילגיה לעשות את זה כי אני גדלתי בתל אביב וכבר בגן, היה אימא ואימא ואבא ואבא, וביסודי שלי, כבר ילדים יצאו מהארון, יש לי את הפריווילגיה כי גדלתי בתוך זה, ואני מודעת לזה שהרבה מאוד ילדים ונוער ורוב הילדים והנוער לא גדלים ככה. הם גדלים כשזה טאבו, כשמרביצים לך, כשמעיפים מהבית, כשמדכאים אותך שזה אסור. דווקא בגלל זה, אמרתי אני עושה את זה כמו שאני עושה - לא בשביל אותם ילדים בארון אלא דווקא בשביל החברים שלהם, שלא מקבלים אותם ומרביצים להם, שיראו שבשבילי, זה כל כך לא ביג דיל ואולי גם בשבילם זה צריך להיות לא ביג דיל".

את רואה בעצמך איזשהו סמל בנושא?

"אני לא רואה את זה כסמל, אני פשוט רוצה שאנשים יראו שלא השתניתי מלפני ואחרי הריאיון הזה. זה כל כך משחרר. אני זוכרת שעשיתי איזו שיחה עם אנשים שפחות קיבלו את זה ואמרתי להם, בגלל שאני נמשכת לגברים, יכולתי פשוט להישאר בארון ולחיות את החיים שלי כסטרייטית, אבל זה יושב עליך. אתה מרגיש שיש לך סוד ענק, אתה מרגיש שאתה לא כנה 100 אחוז עם עצמך ולא עם הסביבה, ולא רציתי לסחוב את זה יותר".

מה עם קריירה בינלאומית, רואה את עצמך פונה לשם?

"חלום שלי, אבל זה כל כך הרבה יותר מורכב ממה שאנשים חושבים. זה לא כאילו שאני עושה אודישן לחו"ל, מתקבלת ונהיית כוכבת, זה לא עובד ככה. זה מלא מלא עבודה, גם על שפה, גם על מבטא, גם על איך מצלמים אודישנים, כי לא מצלמים אותם אותו דבר בארץ ובחו"ל, על איך אני מציגה את עצמי, כי לא מציגים אותך אותו דבר בארץ ובחו"ל. צריך לתרגל את זה, ממש להתחיל מאפס. מעבר לזה שזה גם עניין בירוקרטי מאוד גדול לצלם סדרה בחו"ל. אתה לא יכול לקבל אודישן לכל דבר אם אין לך מסמכים מסוימים… אז זה הרבה יותר מורכב מאם אני רוצה או לא רוצה, זה האם אני מוכנה לכאב הראש".

א' עד ת' משודרת בימי שני בצהריים בפרוגי ובערוץ Zoom (ב-HOT, ב-yes, ב-PartnerTV וגם ב-VOD).