המחזמר הקלאסי "גברתי הנאווה" מאת ג'ורג' ברנארד שואו, שנכתב על פי "פיגמליון", נחשב למחזמר השנון והמבריק שהוצג אי פעם, כשהוא חזר אל הבמות במלאת מאה שנים להצגת הבכורה שלו בשנת 1913. עלילתו של המחזמר מתרחשת בעיר לונדון בתחילת המאה העשרים, בה מוצג ניסיונו של פרופסור היגינס מומחה לפונטיקה (אותו מגלם נתן דטנר), להפוך מוכרת פרחים (אותה מגלמת שני כהן) המונית וחסרת חינוך ל"ליידי" בת החברה הגבוהה. מערכת היחסים בין המורה הקר והמתנשא לבין תלמידתו הצעירה, הסוערת וגלויית הלב, מסקרנת, מצחיקה ומהנה לצפייה.

עוד במדור הבידור של פרוגי:

• כאן כדי להישאר: יוצאי האח הגדול שעדיין רלוונטים
• נינט ויוסי מבלים עם שגריר צרפת
• היי גיא! דנה גרוצקי בהריון ראשון

בראייה מודרנית הסיפור המוצג במחזמר מזכיר במעט את תוכנן של הסדרות הישראליות המוצגות לאחרונה בטלוויזיה הישראלית כגון: "עממיות" ו"זגורי אימפריה" העוסקות באדם אשר משנה את זהותו ותרבותו בכדי להדמות לחברה אחרת שנחשבת בעיני אחרים לטובה יותר, סיפור המזרחי ש"השתכנז". במחזמר, הדמות של מוכרת הפרחים, אלייזה דוליטל, אותה מגלמת כהן, יוצאת ממשפחתה, מתנתקת מערכיה ותרבותה הקודמים, ומאמצת תרבות חדשה, של החברה הגבוהה.

שחקנים רבים הגיעו לצפות במחזה ולפרגן, אדיר מילר סיפר לנו על הרגשתו לאחר הצפייה במחזה, "היה מדהים לצפות, ממש מעורר התפעמות שפה בארץ עושים תיאטרון בכזו רמה גבוהה". כזכור, מילר שיחק ושר במחזמר הידוע "הלהקה". היית חוזר לעשות מחזמר? "ברגע שאתפנה קצת מהסטנדאפ, בהחלט אחזור לזה". מלבדו, הגיעו גם טהוניה רובל ועדי הימלבלוי.

כהן מספרת על החיבור הקומי לדמות, "אלה ששיחקו לפני את התפקיד הן לא שחקניות קומיות, הן זמרות אדירות, ואני חושבת שזה תפקיד מאוד קומי. במערכה השנייה התפקיד כבר מאוד דרמטי אבל אי אפשר להימנע מהקומיות שלה, זה הכרח. הסיטואציות נורא מצחיקות ובאמת ההצחקה כאן מגיעה מהאמת, יש פה איזו אמת שאתה מסתכל וצוחק למולה". היא מוסיפה ומספרת "אני מתחברת לתום שלה, לשמחת חיים הבסיסית שלה, לרצון שלה לדעת, לגדול, להתפתח ולא לעצור, וגם לאמביציה שלה".

איך התמודדת עם השירה במחזה?
"עבדתי מאוד קשה, תמיד שרתי אבל אף פעם לא בצורה מקצועית והייתי צריכה ללמוד, חצי שנה לפני תחילת החזרות התחלתי לקחת שיעורי פיתוח קול שלוש פעמים בשבוע ועכשיו אני ממשיכה".

נראה אותך מוציאה דיסק?
"אני פחות חושבת שזה הכיוון, אבל אומרים אצלנו 'never say never'. גם גיליתי שאני נורא נהנית מזה".

תמיד אמרת שאת חולמת לעשות תיאטרון, איך את מרגישה עכשיו?
"תיאטרון זה הבית של השחקן. למדתי שלוש שנים משחק, והתכוונתי ללכת לתיאטרון, ואיכשהו אתה מתגלגל לטלוויזיה, יש לזה יתרונות אדירים וכיף אדיר שמכירים אותך, והעבודה ב'ארץ נהדרת' היא מדהימה. אבל אני מרגישה שחזרתי הביתה בהמון מובנים, ולא ש'ארץ נהדרת' זה גם לא בית".

איך את משלבת את כל הפרוייקטים עם האמהות?
"זה דורש תכנון זמנים מאוד מדוייק, וכל שעה פנויה שיש לי אני מבלה איתה. יש ימים שפתאום אין הצגה ואנחנו ביחד וזה נורא כיף".

מה לגביי רגשות האשם?
"זה חלק בלתי נפרד. זה נולד עם הילד, אבל דווקא בגלל שאני מודעת לזה אני מנסה לנהל איזשהו דיאלוג עם זה. ברור שלעזוב את הבית בשש בערב רגע לפני ארוחת הערב והמקלחות זה מכווץ את הבטן, אבל מצד שני אני יודעת שהיא רואה אמא שעושה את מה שהיא אוהבת וחשוב לי מאוד שהילדים שלי ילכו עם האהבה שלהם והחלום, כל מה שעולה על דעתם, אם זה מה שהם מרגישים שהם טובים בו ואוהבים אותו אז פשוט ללכת עם זה, ואני חושבת שאני משמשת דוגמה לזה".

היא מוסיפה ומספרת על הבת הקטנה "היא מגיעה לפעמים, ובדיוק מתחילה להבין את כל הסיפור. פעם אחת היא הגיעה לבאלנס וצילמו אותה על הידיים שלי כשאני שרה והיא הייתה בשוק. לאחרונה, חודש אחרי היא פתאום התמכרה לזה ורואה את הסרטון כל הזמן".

אם ביתך תגיד לך עוד כמה שנים שהיא רוצה להיות שחקנית?
"אני אשמח. אני חושבת שזו זכות גדולה לעשות את מה שאני עושה, בטח ובטח להיות קומית ולשמח אנשים". כהן נזכרת ומספרת "אני זוכרת שבתחילת הדרך הייתי הולכת ברחוב ואנשים שהיו רואים אותי היו מחייכים ועד היום זה מרגש אותי, זה מדהים".

קיבלת טיפים מהוותיקים?
"אני כל הזמן לומדת, 'מכל מלמדי השכלתי'. אני בקשב כל הזמן לפרטנרים שלי ולא רק לגדולים ממני, גם מהרקדנים, למדתי מדור רבי הרקדן להתחמם, וכל מכל מי שמסביבי אפשר ללמוד".

אילו טיפים יש לך לתת לבני נוער שרוצים להצליח במשחק?
"קודם כל להתרכז בעיקר, שהמנוע לא יהיה פרסום - כי אם המנוע יהיה פרסום אתה לא במקום הנכון. ללמוד כמה שיותר, לקרוא מחזות, ללכת למסגרות יותר רציניות של משחק, ולזכור שהיום כל העניין של הפרסום מאוד מבלבל והמון אנשים לא יודעים אם הם רוצים להיות שחקנים או מפורסמים וזה לא אותו מקצוע. חשוב לדעת שאם אתה רוצה להיות שחקן תתמקד בלהיות שחקן ובלעשות את זה בצורה הכי מעמיקה שיכולה להיות".

השחקן הוותיק, נתן דטנר, המגלם את דמותו של פרופסור היגינס, משחק בהצגות רבות, כשנשאל איך הוא מצליח לשלב בין כל כך הרבה תפקידים סיפר כי "זה הכיף הגדול בלהיות שחקן. לשמחתי, הרבה גם נותנים לי, זה לא מסוג הדברים שאתה יכול לקבוע, לשמחתי אנשים רוצים שאני אעשה דברים ואני עושה אותם".

מה אתה חושב על השחקנים הצעירים?
"הכיף בעבודה הוא להפגש עם צעירים, שני באה בשיא הרצינות, עבדה כמו שצריך, ונוצר קליק מטורף בייני לבינה, שני שחקנית תיאטרון".

יש שוני בין השחקנים בעבר לשחקנים של היום?
"מי ששחקן תיאטרון הוא תמיד שחקן תיאטרון, אין הבדל. מי ששחקן טלוויזיה ובא וקצת ממלמל על הבמה שישאר בטלוויזיה".

מה אתה יותר אוהב לעשות טלוויזיה או תיאטרון?
"תיאטרון. יותר מעניין ומרתק אותי המפגש הזה עם קהל כל פעם מחדש, טלוויזיה היא דבר נהדר, היא נורא מפרסמת אותך אבל העשייה עצמה קצת יותר משעממת".

עונה נוספת של "האח הגדול". מה אתה חושב על תופעת כוכבי הריאלטי שמנסים להיות שחקנים?
"ריאלטי ושחקנים זה לא קשור. הם יכולים ללמוד משחק, הבמה עושה את הסלקציה שלה לבד. מי שיכול להחזיק במה נשאר ומי שלא - הפרסום לא יעזור לו. יש סלב ויש שחקן וזה לא תמיד מתחבר יחד".