אליאנה תדהר: "יש רצון עז להגיע לסיפוק כמו במופע הקודם"
רגע לפני המופע הגדול של "גאליס" בסוכות, אליאנה תדהר עוצרת בפרוגי כדי לכתוב לכם טור אישי ולשתף אתכם במה שעובר עליה בתקופת החזרות וההתרגשות מהמופע: "ככל שהתאריך של המופע הולך ומתקרב אני נעשית דווקא יותר אופטימית"
שלום לכולם! כאן אליאנה תדהר, חלקכם אולי עדיין לפעמים קוראים לי "דני" אבל אני מניחה שכבר התרגלתם לשם המקורי שלי... אני כותבת לכם את הטור בין חזרה לחזרה, הטירוף הזה של גאליס לא בא בקלות, אנחנו עובדים קשה בשביל שאתם תהנו, תאהבו ותוכיחו עד כמה אתם באמת אוהבים את "גאליס"! אז אני רוצה לשתף אתכם בכמה תחושות שמלוות אותי בתקופה האחרונה מתחילת החזרות למופע הגדול בחג סוכות הקרוב בנוקיה, אתם איתי?
עוד במדור הבידור של פרוגי:
אז אני הולכת למלא יחד עם כל החבר'ה שוב את היכל נוקיה הענקי! ולמרות שכבר עברתי את זה פעם אחת, עדיין אומרת לעצמי - "וואו"! בתוך כל זה מלוות אותי תחושות פחד והתרגשות, בכל זאת - נוקיה היא במה מטורפת וענקית ויש רצון עז להגיע לסיפוק כמו שהרגשנו במופע הקודם, אני רוצה להתגבר על כל המכשולים האפשריים שיכולים לצוץ בדרך, אני רוצה להנות בעיקר! בחזרות יש עומס ולא תמיד מצליחים הכל, מה שגורם לי להלחץ לפעמים, גורם לי לתהות "מה יהיה?" ואולי להיות קצת חרדה... אבל ממש קצת! כי אני יודעת שאני אשקיע ושכולנו נשקיע ויהיה מהמם!
כמו שכבר אמרתי, יש כמובן פחדים שצצים לקראת המופע וביניהם גם כמה תהיות שאולי זה לא יצליח כמו פעם שעברה? שחס וחלילה לא ייצא טוב? זה פחד חיובי כזה וטוב שיש את הפחד הזה כי אי אפשר לקחת את הכל כ-מובן מאליו, אז אם אני מפחדת סתם ובסוף יהיה טוב אז אני שמחה שפחדתי, כי זה גורם להשקיע יותר.
לקראת המופע אני נותנת את כל הריכוז שלי בעולם בזמן החזרות כדי להיות הכי טובה שאני יכולה להיות, לומדת כל ריקוד טוב טוב, מתפקסת (למרות שקשה), ועושה את הכי טוב שלי! ככל שהתאריך של המופע הולך ומתקרב אני נעשית דווקא יותר אופטימית. בנוסף לזה, תמיד שואלים אותי אם נותנים טיפים או עצות לקראת עומס כזה או מופעים גדולים, אז - אין עצות, אבל אני דווקא נעזרת במופע הקודם ובמה שקרה אז על הבמה, ועל כל התקופה ההיא של החזרות כי אני יודעת למה לצפות, איך להתכונן ומה לשפר יותר אצלי.
הפעם הקושי הוא אחר, כי יש אצלי עוד דברים במקביל. החזרות למופע מתחלקים עם החזרות לפסטיגל ועוד כל מיני דברים שאני עושה וקשה לשלב, בכלל לא קל ולא פשוט, אבל אני לומדת תוך כדי על עצמי איך אני מגיבה למסה של חומר, למסה של חזרות (ויש הרבה..), לכמות גדולה של קטעי כיראוגרפיה ומשחק שלפעמים מתבלבלים לי במוח ועושים שם איזה סלט.. לאחרונה למשל, הייתה לי חזרה בפסטיגל והמוח לא הצליח לקלוט יותר, לא משנה כמה ניסיתי, לא נקלט, אז זה תהליך, צריך המון רוגע נפשי, אני צריכה לתת את כולי ולדעת שאני יכולה לעשות את זה.
כמו כל דבר שאני עושה שקשור ל"גאליס", תמיד עולות בי המחשבות על "מה זה כל הדבר הזה בשבילי שנקרא גאליס?" ובכל פעם מחדש אני עונה לעצמי שזה משפחה שלי, זה חברים שלי, זה הבית שלי ובמקום מסויים גם בית הספר שלי. אם לא גאליס אז בטוח הייתי מוצאת דרך אחרת לעשות מה שאני אוהבת אבל אני לא רוצה ולא מעזה לחשוב על זה, כי הסדרה הזו היא חלק מהחיים שלי, היא חלק מהיומיום שלי! כמעט כל יום אני עושה סרטונים או מקבלת ונותנת יחס לילדים, גאליס זו עבודה וגם ההשתתפויות שלי בפסטיגל זה סוג של תינוק כזה של גאליס כי זה בא בעקבות ההשתתפות שלי בסדרה, סוג של ביצה ותרנגולת - דבר מוליד דבר.
אני גם נזכרת איך הכל התחיל ופשוט צוחקת על עצמי! על השיער הבלונדיני שהיה לי, על ההתרגשות מלשחק עם תובל שפיר! (אעהעהאעה!), אני גם נזכרת כמה למדתי מכל זה, כמה הייתי פחות טובה בהתחלה כשחקנית ובמהלך כל הדבר המדהים הזה רכשתי כלים, איך להתנהל ולשחק מול מצלמה, איך לשחק ולשתף פעולה עם הפרטנר ולהקשיב לו ועוד הרבה דברים, בעצם כל הדרך שעברתי הביאו אחריהם דברים חשובים כמו הפסטיגל, הסרט של גאליס, סדרה נוספת, קמפיינים ועוד הרבה דברים שיבואו בהמשך.
גאליס היא בעצם היסטריה, אני לא יכולה להניח את האצבע על הסיבה שזה הפך להיסטריה כי זה משהו אחד ענק שמורכב ממיליון ואחת דברים, בין היתר בגלל מהשחקנים - האישיות והרצון של כל אחד מאיתנו בסדרה מוקרנת החוצה, וזה נדיר, בנוסף לזה, חשוב לי לציין שגאליס שומרת על המעמד שלה כבר ארבע שנים! - שזה משהו מאוד לא שגרתי אצל סדרות ילדים שאליהן יש תמיד המון ביקוש ובדרך כלל כוכבי ילדים מתחלפים מהר ודווקא "גאליס" שומרת מעמד, גם על הסדרה וגם עלינו.
כמו כל דבר של היסטריה, יש גם כאן כמה חסרונות, לפעמים דברים יוצאים מפרופורציות, למשל כשילדים מגיעים לבית או כאלו שמתקשרים ויוצרים קשר עם חברים שלי ומשפחה, שזה לא נוח, כי אני כן רוצה לשמור על משהו שלי, אני מאוד אוהבת לקבל את כל האהבה הזו, אבל כל אדם באשר הוא צריך גם את המרחב הפרטי שלו.
אני משתדלת להקיף את עצמי בסביבה שומרת, סביבה טבעית שמורכבת מחברות גם שלא מהתחום והמשפחה - זה משאיר על הקרקע, נותן איזון ולצבור כוחות, אבל עדיין עם הילדים אני מזכירה לעצמי שהכל בא מאהבה ואני תמיד מעריכה את זה, כי בכל זאת, אתם אלו שמרימים את הכל, ואלו שהכל נעשה למענם ולא יכל לקרות בלעדיהם!
על בימת המופע אני אחשוב על כמה כיף לי, ואהנה מהרגע הזה! אין לי אמונות תפלות, אבל מה שאני תמיד עושה לפני העלייה לבמה זה שיחות עידוד כאלה לעצמי, שאני אומרת בהן: "אליאנה את יכולה, את תצליחי, תהני מכל שנייה" ואני לא כל כך מאמינה באמונות תפלות אז לפחות יש לי את זה וזה מאוד עוזר לי ומכניס אותי לבמה משוחררת. יש הבדל בין החזרה הגנרלית לבין רגע העלייה לבמה של המופע הראשון, לראות את כל הפלאשים בטלפונים מהבמה זה מרהיב, מלחיץ ומאוד משמח, למרות שהחזרה הגנרלית נעשית באותו מקום הקהל הוא שמקפיץ את זה לאנרגיות אחרות לגמרי.
תתכוננו לזה! מופע סוכות הולך להיות מטורף! אני באמת מחכה לזה, באמת הושקע בזה המון רק כדי שתוכלו לחייך ולשמוח כמו שאתם יודעים, אני גם ממש מקווה שנצליח לשמוע את עצמנו, על הבמה מרוב צרחות, מה שבטוח - חיוך גדול יהיה מרוח לי על הפרצוף.
אז אני ממש אשמח שתבואו, כל אחד ואחת מכן, חשוב לי שתראו וחשוב שתצאו מרוצים, אז אני בדיוק זזה להמשיך את החזרות כדי ליצור לכם מופע "גאליס" כמו שלא ראיתם! שמחתי לשתף אתכם במה שעובר עלי, תודה שקראתם ואני מקווה שנהנתם. אוהבת המון.
