את "הצילו! אני לא יודע לבשל" הכרנו אמש (ש') לאחר אינספור פרומואים ובמסגרתה נכנסו עשרה מפורסמים בעלי רזומה נרחב אבל ללא כל ידע בבישול לתוך בית ספר, שהוא בעצם מלון, שם ישהו 20 ימים עד שילמדו לבשל כראוי. את תפקיד המורה לקח על עצמו השף ניצן רז, יוצא שייטת ובעל שלוש מסעדות מצליחות בארץ.

כמובן שכוכבי הילדים והנוער מדברים אלינו יותר, כדוגמת שני אטיאס, מאור שוויצר, הדר לוי, ונאור אורמיה, עם זאת, חיבורם אל אגדות עולם הבידור שלנו כמו יעל בר זוהר, מיכל ינאי,  טל ברודי, רן שריג, רנא ראסלן ועמוס רולידר שהספיקו לא מעט בחייהם ועדיין בתעשייה - זה ללא ספק שילוב מעולה. הליהוק הוא נכון, אם תשימו לב ישנם אנשים מכל הקצוות - מלכת יופי, זמר מזרחי, כוכבי ילדים, פרופסור, כדורסלן לשעבר, שחקנית הוליוודית, דוגמנית ומנחה, יוצר וכותב, סטנדאפיסטית ומלכת ילדים בדימוס.

הליהוק לא נותן עדיפות למזרחים או אשכנזים, מפורסמים או פחות מפורסמים (אם כי ניחנת ההתרגשות המוגזמת של המתמודדים וההפקה מליהוקה של יעל בר זוהר) הנקודה היא שכולם אינם יודעים לבשל והם לא עומדים לצאת מהמקום הזה עד שילמדו שלב שלב, לאט לאט וזה כולל מגורים משותפים..

עוד במדור הבידור של פרוגי:

• חובה במקרר: האובססיות המוזרות של הסלבס
• עדי ביטי: "השאיפה הכי פרועה היא תמיד חו"ל"
• עשו קפיצה: כוכבי ילדים בעולם המבוגרים

אלו הם הפלוסים של ריאליטי הבישול החדש, בניגוד לתוכניות אחרות, אתה גר עם האנשים שאתה לומד איתם, עם החברים שלך. כמובן שבהמשך יהיה תככים וריבים, הרי אי אפשר לאהוב את כולם. זה במלוא מובן המילה ריאליטי.

אם להיות כנים, אפשר להתחבר לכל הקטע של בית הספר לבשלנים מתחילים. כל מה שמזכיר בית ספר בהחלט תורם לאווירה של התוכנית. הצלצול, ההפסקות, הצגת התוצר לכיתה, העמידה בלחצים ובזמנים - וגם יש הווי של טיולים שנתיים. בכל זאת, לגור ולישון יחד במשך 20 ימים זה לא מעט זמן להתגבש. על כן, ניתן לראות את החיבור בין הסלבריטאים כבר בפרק הראשון.

יש הרבה צחוקים, שלרוב הם על חשבונם של המפורסמים, אבל הם לקחו בחשבון שזה עומד לקרות. נו, איך אפשר לשפוט אותנו? זה לגמרי בידורי. הצחוקים לא מגיעים רק בעקבות דברים שהם עושים, אלא גם בגלל דברים שהם אומרים, זה יוצא להם טבעי. ניקח כדוגמא את הדר לוי, היא אחת מאנשי הסטנדאפ הטובים שיש לנו במדינה, ובכל משפט היא יכולה לגרום לנו לצחוק מחדש, זה מובנה אצלה. 

סוף סוף יש בטלוויזיה ריאליטי לא זול, לא צהוב, שהוא אמיתי, כנה, מצחיק ובנוסף להכל גם מלמד. אנחנו רגילים לצפות בתוכניות בישול מגוונות ורבות שכל ערוץ טלוויזיה היום מציע, אבל המשותף לריאליטי "משחקי השף" או "מאסטר שף" - זה שהמתמודדים מתחרים בינם לבין עצמם, ואילו כאן הכל נעשה בקבוצה, בשיתוף פעולה, במתן הערות ושיפור קבוצתי. זה מרגיש כאילו משפחה שלמה לומדת את סודות הבישול ומתנסה יחד. יש בזה ניצוץ כלשהו.

מה גם, שאנחנו רגילים לצפות בתוכניות האוכל הכל-כך דומות האלו ולומר "הלוואי והייתי יכול להכין את זה", מה שכאן, ב"הצילו", אתה לא יכול או צריך לומר, אתה פשוט יכול לקום ולהכין לעצמך את מה שהרגע ראית, כי בעצם למדת איך עושים אותו שלב-שלב. הצופים שלא יודעים לבשל לומדים ממש כמו המפורסמים שבבית הספר לבשלנים מתחילים. אנחנו לא יודעים מה איתכם, אבל לנו היה חשק עז להכין אומלט ממולא.

אז אם נחתום את העניין, התוכנית מביאה איתה עממיות ופשטות שיחד איתן מצליחה לגרום לנו להתמכר אליה בקלות. היא שנונה ומצחיקה, כזאת שאפשר לצפות בה שעות, שוברת את הכלל של "רק נשים במטבח" ושהכל מושלם, היא גורמת לנו להכיר קצת יותר מקרוב את האנשים שגדלנו עליהם ושאנחנו אוהבים לצפות בהם על המגרש, על הבמה, על המסך הקטן או אפילו מעריצים אותם על עבודתם מאחורי הקלעים ובין היתר, עושה לנו חשק לבשל בדיוק כמו אחותה הגדולה, "מאסטר שף".

"הצילו! אני לא יודע לבשל", כל שבת ב-21:00, ערוץ 2.