תובל שפיר לקראת נוקיה בפעם השנייה: "יש עדיין פחד"
רגע לפני המופע הגדול של גאליס בסוכות, תובל שפיר עוצר בפרוגי כדי לכתוב לכם טור אישי ולשתף אתכם במה שעובר עליו בתקופת החזרות וההתרגשות מהמופע: "בא לזה יותר מוכן, אבל עדיין יש פחד"
חברים אהובים שלי! מה המצב איתכם? זה אני, תובל שפיר והחלטתי לכתוב לכם קצת על החזרות, על המופע הגדול שיהיה בקרוב ועל גאליס בכלל, קצת משהו מזווית אישית, קצת לפרוק את המתח והלחץ ואולי תגלו עלי עוד דבר או שניים, מקובל עליכם?
עוד במדור הבידור של פרוגי:
אשכרה זה קורה? שוב הולכים למלא את נוקיה! מרגש מאוד רק שהפעם יש לי משהו להשוות אליו, ציפיות מעצמי ואולי גם ללמוד מטעויות שעשיתי בפעם הקודמת, אז אני בא לזה יותר מוכן, עדיין מהדהדות לי בראש הצעקות והכפיים שלכם מהמופע הקודם של גאליס כי זה היה לא רגיל, זה מדהים וממכר.
למרות שעברתי הרבה מופעים כאלו ואחרים, ולמרות שאני אמור להיות מוכן לכל דבר, עדיין יש פחדים, והפחד הכי גדול שלי, אישית זה לקחת חלק בפרוייקט כל כך גדול, כי זה לפעמים חשש של לא להיות מוכן מספיק או מרוכז, אבל תרופת הנגד לזה היא עבודה קשה, שזה מה שאנחנו עושים בימים האלו עד המופע. אחרי שאסיים את ההכנות האחרונות מבחינה מקצועית, אנקה את הראש, ריצה או כדורגל עם חברים, זה מה שתמיד משחרר אותי.
בינתיים לא שוכח לנצל כל רגע בהכנות, החזרות מבחינתי מאוד מיוחדות השנה, אני מתנסה בדברים שנורא חששתי מהם ולא האמנתי שאעשה בריקוד או בתיפוף (על הגוף וגם על דברים שלא האמנתי שאפשר לתופף עליהם - אתם תראו במופע!) וגם שר באנגלית שזה לא השפה שלי ותמיד כיף להתנסות בזה ולצאת מהקופסא והמקום הנוח.
גאליס שינתה לי את החיים בכל המובנים ומבחינה מקצועית היא עזרה לי להגשים המון יעדים שחלמתי ורציתי, נוקיה למשל הייתה אחד מהם, סרט פנטזיה וגם ביצועים מוזיקליים - הכל בא בחבילה אחת גדולה שאומנם העבודה עליה היא קשה אבל משתלמת, תסכימו איתי, נכון?
אני זוכר שרק התחילו לדבר איתי על גאליס, עוד לפני שהתחילה העבודה על העונה הראשונה והדבר היה נשמע פשוט ורגיל - "עוד פרויקט", לא חשבתי שזה יהפוך למה שנהיה ממנו ואני לא חושב שמישהו מאיתנו חשב, זה מטורף.
ההצלחה של הסדרה עושה טוב על הלב, כי להיות שותף במשהו כזה גדול זה תמיד אחלה, מרגש וכבוד, אבל לצד כל הדברים הטובים, יש להיסטריה סביב הסדרה גם חלקים שליליים, לפעמים רמת הציפיות ממך והלחץ שיושב עליך מאוד מאוד לא פשוטים, קשה להתמודד ולא קל, זה משהו שאתה לומד עם הזמן וצריך עור קשה בשביל זה כדי להיות מוכן לכל הטירוף וזו בהחלט עבודה לא פשוטה.
אני משתדל לסלק מעצמי את התחושות הפחות טובות ורואה את הצד החיובי בהכל וכרגע אני במחשבות מטורפות על המופע והבמה, אני מקווה שכשאני אהיה על הבמה לא לחשוב יותר מדי, להיות מסוגל להנות עם החברים שלי מהדבר הענק הזה שאנחנו עושים ולנצל כל רגע כדי לתעד בזיכרון (האמיתי, לא הוירטואלי, כן?). אני חושב שבפעם הראשונה שאעלה על הבמה, אני אכנס ברגל ימין וגם בחדר ההלבשה אדאג שלא יהיו נעליים הפוכות, גם אם זה עוזר וגם אם לא מה אכפת לי לנסות?
כשאתה בנוקיה אתה מקבל לתוך הבטן את כל הדבר הזה שמדברים עליו כל הזמן, כשאתה חושב על כמה הסדרה הזאת נגעה בילדים, מה היא עשתה, אתה מקבל את זה בשנייה בשאגות ההתרגשות של הילדים וזה פשוט מדהים ואני מודה כל שניה על הזכות שניתנה לי להיות חלק בדבר הזה ולא יכול לחכות כבר לרגע הזה שתראו את המופע!!!