אהלן לכולם! כאן עידן יניב, ואני אשמח להכנס איתכם לעולם שחוויתי ב"בוליווד", לעלות זכרונות ולשתף במה שקרה, אין ספק שחודש שלם חייתי בסרט הודי!

עוד במדור הבידור של פרוגי:

 

קרני שמש ראשונות, חום אימים, לחות מטורפת שלא הייתה מביישת אף סאונה רטובה. צפיפות, ריחות רעים, רעש, יתושים שיכלו בקלות להיות נשרים והרבה פנים תוהות. אהבה ממבט ראשון?! לא הייתי אומר, אבל שום דבר לא הכין אותי לשינוי שאעבור בחודש צילומים מרתק ומשנה חיים ב״בוליווד״.

תוך דקות, אותן פנים תוהות הפכו מחייכות, החל מנהג של ריקשה שגיליתי לו את עולם ה״סלפי״, עד לבסטיונרים בשווקים שעברתי בדרכי לפגוש את החברים, כולנו נרגשים מההתמודדות עם מומביי, תעשיית הבידור הגדולה בעולם.

סוניל, סוניה, נישאנט, מיסטר שיפוג׳י, מיסטר סיקאנדר ועוד, הם רק חלק מאנשי מפתח יוצאי דופן של תעשייה ענקית, מעניינת ומאתגרת שנקראת ״בוליווד״.

 

כבר מהרגע הראשון הבנתי שכדאי לשכוח מהר מאוד את כל מה שחשבתי שאני יודע על הודו ועל שלוות נפש מהי. כולם במומביי מחייכים, נדיבים, רגועים - עד גבול האדישים, אך מעבר לכל זה, כולם בעיקר שמחים בחלקם. תוך דקות, אם תרצה או לא, אתה כבר בתוך האווירה, לובש שרוולים, נועל כפכפים הודיים ומת לתפוס שנ״צ של הלייף, אבל המציאות שנקראת ״בוליווד״ מכה בך ברגע.

 

בשיר שלי ״סרט הודי״ שביצעתי עם דנה אינטרנשיונל, שרתי ״חיים בסרט הודי״, צחוק הגורל. לא חלמתי מימיי שאגיע להודו ואפגוש כוכבים ב״בוליווד״ ואנסה לחיות ולהיות בסרט הודי. כאן אין מנוחה, אין שאנטי-באנטי, אין רגע דל, אין שקט ואין זמן לכלום, חוץ מלעבוד סביב השעון אפילו 72 שעות ברציפות (!!!)

 

 

 

הדיסוננס בין מה שכולם חושבים על ״הודו״ לבין ״בוליווד״ עצום. זה בעצם סיפור המסגרת של הודו כולה. מצד אחד, חיים שלמים על מדרכות ובשולי כבישים, ומנגד, חיי עושר ושגשוג מטורפים אפילו בקנה מידה עולמי.

החוויה והטלטלה הנפשית שעברתי היא בהחלט חד-פעמית. בחודש הזה ראיתי מראות מאוד קשים ולא נתפסים של אורח חיים, כמו שנהוג לומר ״עולם שלישי״. יחד עם זאת, פגשתי אנשים טובי-לב שמאמצים ילדים בבתי יתומים ועושים הכל באהבה ענקית ושליחות אלוהית.

 

האמת היא, שמלבד קארין כהן וניסים גרמה, לא הכרתי אישית אף אחד מחברי הקאסט המדהימים. כל אחד וראיית העולם שלו, המחשבות, הרגשות, החלומות, וכולם רוצים לכבוש את ״בוליווד״. אבל החברה הכי טובה שלי הייתה גלית גיאת. היו לי איתה שיחות ארוכות על החיים ועל הקריירה, וכל יום למדתי ממנה משהו חדש.

 

היה מאוד עצוב לעזוב את הבית שלנו במומביי, ואת סוניל שליווה אותנו לאורך כל החודש. באיזשהו מקום, תמיד אתגעגע לחוויה שעברתי שם, וכמובן שהייתי עושה זאת שוב. כולנו בכינו והתרגשנו כשהסתיימו הצילומים, מטבעי אני אדם שנקשר מהר מאוד, אז על אחת כמה וכמה, כשמדובר בצוות הפקה ותוכן פשוט מושלם שהיו איתנו 24/7 במשך כל החודש.

 

הנחיתה בישראל הייתה מוזרה קצת בהתחלה, עם עצמי עדיין הייתי בהודו. התגעגעתי למשפחה שלי, לחברים שלי ולקהל שלי. יותר מהכל, התגעגעתי לאוכל של סבתא לובה שלי. בשנייה שנכנסתי הביתה, ישר רצתי למטבח שלה והתענגתי על הטעמים של המאכלים הבוכרים המסורתיים. ובוליווד? היום יותר מתמיד, היא חלום שארצה להגשים. בחודש הצילומים רק טעמנו מקצה המזלג...יש עוד הרבה לאן לשאוף ומה להשיג.