אילן רוזנפלד איתנו כבר 10 שנים ולא שכחנו אותו לרגע. ראינו אותו לראשונה בתכנית המצחיקה ביותר שאי פעם הייתה על המסך, "הפיג'מות" ומאז הוא כבר הספיק לפתח קריירה מוצלחת במיוחד בתור כותב סדרות כמו "שוברי גלים" ו"חצויה" שנמכרה ללא מעט מדינות ברחבי העולם והוא אפילו כתב את העלילות של שני הפסטיגלים האחרונים ועכשיו לקראת עליתה ביום א' הקרוב של העונה התשיעית של "הפיג'מות", ישבנו איתו לראיון צפוף. 

"זה שהיא נביאת הערפדים זה בסדר, אבל היא יכלה באותה מידה להיות נביאת הגבינות"

כבר שנה שנייה ברציפות שרוזנפלד כותב את עלילת החלק הראשון של הפסטיגל יחד עם שירה אלון השותפה שלו להרבה מהפרוייקטים שהוא כתב. אז חוץ מלכתוב את הפסטיגל, אתה גם הולך אליו?

"הפסטיגל הוא מערכת נורא גדולה נורא משומנת, לכל אחד יש את התפקיד שלו. כותב מעצם היותו כותב הוא בתחילת הדרך נמצא הרבה יותר מהשלבים האחרונים, אנחנו (אילן ושירה ח.א) מגיעים 'פעם ב..', ראיתי את הגנרלית, הייתי גם יום לפני הגרלית, כשהם עשו חזרה ראשונה של הכל ביחד ונתנו להם קצת הערות, זאת מכונה כל כך משומנת ככה שהכותבים זה עוד מחלקה אחת מתוך שלל המחלקות של הדבר העצום הזה".

איך עולים הרעיונות? איך אתה חושב כל שנה איך לגוון?

"בגלל שהפסטיגל קיים כל כך הרבה שנים יש גם קטע של 'מה עדיין לא עשינו?', 'מה ניסינו לעשות ולא הצלחנו?' ולנסות לנוע שם, השנה פשוט הצחיק אותנו משחקי הפסטיגל והרבה השוו את זה למשחקי הרעב, למרות שאין שום קשר בעינינו ובאמת רצינו לעשות מופע שהוא טיפה שונה במבנה של החלק הראשון. זו פעם ראשונה שיש את הקטע הזה של המשחקים, תמיד זה דיאלוג, שיר מספר 4 וממשיכים הלאה. היה רעיון פשוט לעשות עימות שהוא רצף של משחקים ויזואלים על הבמה, אפילו לעשות קליפ בימתי שקורה על הבמה וזה משהו שמאוד חששנו ממנו אבל כבר בהצגות הראשונות ראינו שהילדים איתנו ושהם מתים על זה ומאוד מרגש אותי הקטע הזה".

פנו אלייך בטענות לשיר הסלפי למרות שאתה לא קשור?

"אני חייב להגיד לגבי שיר הסלפי, כאילו על מה הבלאגן? השיר הוא לא בוטה בעיני, הוא פארודיה ברורה לחלוטין שצוחקים על כל התרבות הזו. מי שלקח ועשה את זה, לא באמת השקיע מחשבה כי לקחת קליפ משנות ה-80 ולהשוות אותו למה שקורה היום זה קצת מוזר, מה גם שמיד אחרי שיר הסלפי, יש מחרוזת להקות צבאיות, רבע שעה על הבמה ואז מחרוזת 10 דקות של ירדנה ארזי. קשה לטעון כלפי הפסטיגל שערכים זה משהו שעובר להם מתחת לידיים, אני מאוד לא מסכים, דווקא בקטע הזה הם מקפידים, אני יודע ככותב של הפסטיגל שהערכים שם נורא מוקפדים".

אתה כתבת יחד עם שירה אלון את "שוברי גלים", ואת "חצויה" מזמן מאיפה באים הרעיונות על נוער שגולש וערפדים?

"חצויה זה היה רעיון שלי יחד עם שירה, הפיג'מות היה יחד עם קובי ועודד, ודווקא בשוברי גלים היה מונח רעיון לסדרה מערוץ הילדים על גולשים ואיכשהו נתקעו בכתיבה שלה ולא הצליחו לכתוב אותה והיא לא התקדמה, אז נוצר מצב שאני ושירה היינו כנועים ופשוט קראו לנו לדגל להציל את המצב. באמת נכנסנו לעולם שיחסית לא מוכר לא לי ולא לשירה, אני חושב שאיפשהו נוצר מצב שאנחנו הסתכלנו על זה במבט של קהל רחב, כי גלישה זה משהו שמי שמכור לזה מאד אוהב את זה ומי שמסתכל מהצד קצת לא לגמרי מבין. אני חושב שהצלחנו ליצור בשוברי גלים סוג של מבט מבחוץ על תופעת הגלישה וזה מה שמאוד אהבתי".

אם זה משהו שלא נוגע לך אז איך אתה מצליח לכתוב על זה?

"מה זה לא נוגע לי? אני מסתכל על אנשים שגולשים ומעריץ אותם. אני מפחד לרכב על סקייטבורד כי אין לי קורדינציה על הדבר הזה, אבל כשאת כותבת סדרה על ערפדים לצורך העניין, "חצויה" לא הייתה רק סדרה על ערפדים, היא הייתה סדרה על התבגרות של ילדה שאמורה לקחת על עצמה את המושכות ולהנהיג, זה שהיא נביאת הערפדים זה בסדר, אבל היא יכלה באותה מידה להיות נביאת הגבינות הצהובות לצורך העניין. ההתעסקות היא התעסקות עם אותם מכשולים, אותם תהליכים וזה בדיוק מה שעשינו בשוברי גלים, את עניין הגלישה השארנו לבמאי שהוא גולש בעצמו וכל ענייני הגלישה די עברו דרך העיניים שלו, אנחנו היינו אחראים על הדרמה ועל החבורה ושיהיה סיפור באמת באמת טוב"

"בשלב מסוים אני אתחיל לזלזל בזה, ואני לא רוצה שזה יקרה"

למרות שהפיג'מות כל הזמן משודרת בטלוויזיה, אנחנו עדיין מרגישים בחסרונו של אילן על המסך. כי בכל זאת את קובי ועודד רואים על המסך בדברים חדשים. שאלנו את אילן למה הוא החליט לעבור אל מאחורי הקלעים והוא סיפר לנו כי "את מכירה את סיפור העבר שלי ושל עודד? היינו בצבא ביחד בתיאטרון צהל והחלטנו לעשות מופע שלושתנו. וכבר שהתחלנו לעשות את המופע איכשהו נוצרה נישה כזאת שהפינה של לשבת מול המחשב ולכתוב את זה, לאט לאט נוצרה פינה כזאת ואז גם כשהתחלנו בפיג'מות אז נגיד בעונה הראשונה, אף אחד לא מאיתנו כתב, זה הכל רובי (דואניס ח.א) וכותבים אחרים, אבל כל התסריטים כולם עברו במחשב שלנו, אני ישבתי ושכתבתי בדיחות שלמות כדי שזה יהיה בשפה שלנו. ולאט לאט כשהתקדמנו, הבנו שאני יכול לעשות את זה, אני רוצה לעשות את זה. ואז זה התגלגל מפה לשם כי נוח לי מאוד במקום הזה".

"אני לא יודע, זה יחסי אהבה-שנאה קצת. כל פעם כשאני כותב הרבה מאוד זמן, אני מאוד רוצה לשחק, וכל פעם כשאני משחק המון זמן, אני נורא רוצה לכתוב, אז כאילו אני מחפש את האיזון, אני מחפש בעיקר משהו שיאתגר אותי".

עד עכשיו רוזנפלד כתב רק תכנים לילדים אז שאלנו אותו מה עם עולם המבוגרים. הוא סיפר לנו כי "אני לא עושה את ההפרדה הזו. פתאום בשנים האחרונות, את רואה יותר ויותר זליגה של אמנים כמו אורנה בנאי, רמי ורד, יובל סמו, לאט לאט יותר אמנים מגיעים לעולם הילדים ודווקא אמנים שעשו יותר עולם המבוגרים כי הם מבינים שבעולם הילדים אין הרבה הבדל. גם מי שמצליח נורא בערוץ 2 ומי שעושה את ההיסטריה הגדולה אלו הילדים. ההורים לא הולכים להתחפש לדמויות של ארץ נהדרת בפורים, אלו הילדים! אז כאילו אני לא רואה הרבה הבדל. אני מאמין שבשלב מסוים מן הסתם אני ארצה לעבור למקום חדש, רק בשביל להגיע למקום חדש ולא בגלל שאני חושב שזאת דרגה אחת מעל".

כתבת את שיר הפתיחה של גאליס ולחצויה לא מעט שירים וגם את שיר הפתיחה של שוברי גלים, מירב פלדמן אירחה אותך בהופעה שלה. מה עם קריירה מוזיקלית?

"אין קריירה מוזיקלית! אני זמר מזעזע. מירב אירחה אותי כי היא חברה טובה, אני לא יודע איך את יודעת על זה בכלל, זה היה משהו כל כך קטן אך נורא כיף, חלק מלאתגר את עצמי זה גם לעשות דברים חדשים, לפעמים הם יוצאים נהדרים ולפעמים הם יוצאים פחות טובים, אך לפחות אני יכול להגיד 'ניסיתי'. אני חושב שיש משהו נוח בלכתוב, נגיד עכשיו אני מנסה לכתוב יחד עם שירה אלון סדרה למבוגרים, אני חושב שיש משהו בנוחות מסויימת לחזור כל פעם לכתוב לילדים, עוד פעם את אותה סדרה, עוד פעם 50 פרקים לילדים שאני אומר שבשלב מסויים - אני אתחיל לזלזל בזה ואני לא רוצה שזה יקרה".

"אני ילד בנשמה"

"באופן כללי אני בן אדם שנמאס לו מהר ממקומות, גם כשהייתי ילד לא הייתי נשאר בחוג יותר משלושה חודשים, ולמדתי בתור ילד הכל! סייף, כדור נוצה, טניס, כדור יד, סטפס, הכל ומהכל פרשתי, ההורים שלי השתגעו מזה".

עודד מנחה בערוץ הילדים, אתה לא הפכת להיות מנחה אלא עשית כל מיני גיחות פה ושם. למה בעצם? הרי כולם מכירים אותך.

"אחת לא הציעו לי. שתיים, אני חושב שאני פחות טוב בזה. אני יכול לעשות את זה, פשוט פחות טוב. יש אנשים שנולדו להנחיה הזאת של ערוץ הילדים ועודד הוא ללא ספק אחד מהם. מי שראה את עודד אי פעם בהופעה לבד מבין שעודד נולד לדבר הזה, הוא עושה את זה מעולה, יש מעט מאוד שעושים את זה טוב כמוהו, פחות מאתגר אותי".

אם הייתה מגיעה הצעה הייתה הולך על זה?

"אני לא יודע. אם תשימי לב כל מה שאני עושה מאז הפיג'מות וגם תוך כדי, זה תמיד איפשהו לספר סיפורים בהנחייה אני קצת מוצא את זה לא לספר סיפור בעיניי ובגלל זה, זה קצת פחות מדליק אותי. אני קצת ילד בנשמה אני אוהב לספר סיפורים".

הפיג'מות היא סדרת הסיטקום הראשונה שהייתה בערוץ הילדים, היא עלתה לראשונה לפני כ-11 שנים ומאז אין לנו הפסקה מהם לרגע, שאלנו את רוזנפלד מה הם הקטעים האהובים עליו ביותר מהסדרה, הוא התקשה לזכור מכיוון שמדובר ב-11 שנים אבל בסופו של דבר הוא הצליח להחליט על ארבעה קטעים שהוא זוכר במיוחד. צפו:

במהלך צילומים של סצינה יחד עם קובי, השניים ראו כי כל אנשי ההפקה עזבו את הסט ולאחר שלא הבינו מה קרה אמרו להם שיש רעידת אדמה והם רצו במהירות. צפו בקטע המצחיק:

הקטע השני שמאד הצחיק את רוזנפלד והוא ממש לא שכח אותו, זה הקטע שבו ג'ורה ובוצ'ק נכנסים להמבורגרי ומבקשים סביח. הוא מספר שהיה להם מאד קשה לצלם את הסצינה בגלל שהם פשוט לא הפסיקו לצחוק!

קטע נוסף שרוזנפלד בחר בו, הוא הקטע שבו עודד מנסה לדקלם את כל השמות של הגוגל רק שהוא לא כל כך מצליח וקורע את כל הקאסט מצחוק! 

הקטע האחרון שהוא בחר הוא קטע מהעונה השמינית, מדובר בפרק ספיישל של חסמב"ה. צפו בקטע שהכי הצחיק אותו מהפרק הזה. 

"ברגע שנפסיק, אנשים יתגעגעו אלינו בטירוף"

הפיג'מות משודרת כבר תשע עונות, האמנת שהיא תהפוך לכזאת הצלחה?

"לא, אף אחד לא חשב! יש המון גורמים שגרמו לזה, כמו לכל דבר שמצליח שילוב של כמה טוב הוא, כמה נכון הוא באותו רגע, ומזל. במקרה הזה גם שיחק מזלנו. יש משהו שמאז ניסו לעשות בהמון סדרות והמון סיטקומים, הרי איך זה עובד בדרך כלל? כותבים סיטקום ואז פותחים אודישנים ואז מחפשים מי ישחק בתפקיד הזה. זה לא קרה פה, בפיג'מות הביאו את שלושתנו ואמרו בואו נעשה סדרה".

"הדבר נבנה הפוך, הוא בעצם מתבסס על הכימיה שלנו בתור חברים, ככה שאני יודע מה קובי הולך לעשות לפני שהוא חושב לעשות את האלתור הזה. בהפיג'מות אין את העניין של האגו, אם נגיד קובי לא אומר את המשפט שלו בזמן, אז מישהו מאיתנו יגיד את המשפט שלו במקומו כדי להריץ את הסצינה קדימה, אין מצב כזה שהוא שכח את השורות שלו ואני למדתי רק את השורות שלי אז בוא נתחיל לצלם מהתחלה, זה לא קורה".

"את יניב פולישוק ורובי לא הכרנו לפני, אז גם ככל שהתקדמנו קדימה הפכנו להיות מועדון חברים מאוד מאוד סגור שאליו משתייכים גם הצלמים וגם המאפרת מיכל שהיא חברה מאד טובה שלנו. הבנתי שהפיג'מות זה עוף מוזר, קבוצה של חברה שעושים צחוקים, כי זה מצחיק אותם ונותנים להם לעשות את זה ומשהו בקסם הזה עובר לקהל בבית. הקהל בבית יושב ורואה את הסדרה, לא בגלל שהעלילה קורעת אותו מצחוק, אלא בעיקר בגלל שהבדיחות שם ואנחנו כולנו מצחיקים אותו, מצחיק אותו העולם הביזארי והמטורף הזה. אני חושב שההנאה שלנו מהפיג'מות כרגע היא כל כך גדולה שכל אחד מאיתנו, לא משנה מה הוא עושה, ברגע שאומרים לו בוא מצלמים הפיג'מות הוא עוזב הכל והולך לעשות פיג'מות!". 

אתה חושב שזאת העונה האחרונה?

"מסוף העונה השלישית אנחנו בטוחים שזו העונה האחרונה, אנחנו מאוד רוצים להגיע לעונה עשירית, זה נראה לנו מספר שצריך להגיע אליו וגם אני חושב שזה מסוג הסדרות שעכשיו נראה לנו שהן תמיד על המסך והן תמיד שם ושום דבר לא יקרה להן, אבל ברגע שנפסיק, אנשים יתגעגעו אלינו בטירוף, ובטוח גם אם נגיד עכשיו שזאת העונה האחרונה, אני רואה אותנו עושים איחוד עוד חמש שש שנים. תחשבי שבזמן שאנחנו יצאנו לאוויר אנחנו הספקנו להיות מועמדים לסדרת השנה בערוץ הילדים ביחד עם השמיניה, האי, חצויה, הנפילים, אליפים, השמיניה/ הדור הבא וגאליס, אנחנו עברנו כל כך הרבה סדרות ואנחנו עדיין שם, ככה שנוצר מצב שבטקס נבחרי הילדים אנחנו יושבים אנחנו בחדר וזה נראה לנו בדיוק כמו לפני עשר שנים, כאילו אותו דבר אנחנו באותו מצב בדבר הזה, ובגלל זה גם אני גם אומר יאללה בואו נמשיך! מבחינתי כל עוד ירצו שנמשיך אני ממשיך לעשות את זה, חד משמעי".

מה אתם תחדשו בעונה הזאת שלא היה בעונות הקודמות?

"קודם כל בעיניי העונה התשיעית היא אחת העונות היותר טובות שלנו. גם העונה הרביעית היא עונה שאני מאוד אוהב. העונה התשיעית היא אחת העונות המצחיקות ביותר גם בגלל שאיפשהו סיימנו להיות הלהקה עם המגבר שנשרף והתחילו להיות המון פרקים שאנחנו פשוט צוחקים. הפרק הראשון של העונה התשיעית לצורך העניין, זה שאנחנו מכרנו את הפורמט לחו"ל ומצלמים הפיג'מות באנגלית, כולם משתתפים חוץ מאיתנו ולא נותנים לנו להכנס לאולפנים. זאת עונה מצחיקה, מאוד! תוך כדי התשובה שלו, יובל סגל מי שמשחק בסדרה את נתן התקשר, אין ספק שמדובר על חברים טובים במיוחד.

הפאנצ'ים בתכנית זה דברים מתוך החיים שלכם? יש דברים שקורים לכם כחבורה והם נכנסים לתכנית? 

"ברור. נגיד כל הפרק הזה שמכרו את הסדרה לחו"ל זה כאילו בא בתקופה שאני מכרתי את חצויה לחו"ל, רובי מכר את סברי מרנן, אז פתאום בא הרעיון הזה. יש את הפרק של התחתונים, פרק בעונה הרביעית שאני ויובלי כתבנו וזה קרה ליובלי שהתקשר אליי ואמר לי 'תקשיב התחתונים של השכנה שלי מלמעלה נפלו אליי ואני לא יודע אם להחזיר לה או לא'. הכל דברים שמתבססים על מציאות וגם הדמויות שלנו הן דומות למי שאנחנו. אומנם עודדי לא מטומטם כמו בסדרה, אבל כן יש לו רעיונות מוזרים לפעמים, ויש את העובדה שאני כותב את השירים של גאליס וכו' (זה בגלל שאני אוהב לכתוב שירים) אז הדמות שלי היא מישהו שמאוד רוצה לכתוב שירים".

"זה הגיע לרמה שנגיד בעונה החדשה צוחקים עליי שכתבתי את חצויה, אבל זה שאנחנו מודעים לזה שזאת סדרה זה יכול לקרות רק בסדרה כמו הפיג'מות, אנחנו מודעים לזה שאנחנו חוזרים לעוד עונה, אנחנו מודעים לזה שאנחנו רוצים עוד עונה. יש כמובן את העולם המבריק הזה שרובי המציא שזה הצחיק אותי 'מה קרה בין העונות?' שכאילו בין העונות אני וימית היינו יחד, עודדי עשה משהו שקשור לפצצה אטומית, אז כאילו נוצר מצב שבין העונות הדמויות ממשיכות לחיות ולא ראיתם את זה וזה נורא מצחיק אותי כי שום סדרה לא תעשה את זה בחיים".

"לאלונה יש חיים, לא פה"

אפשר להגיד שאתם גם גידלתם את אלי קרן-אסף.

"כן זה מאוד מוזר לי, זה לא נתפס לי כי אני מכיר אותה מגיל 23, היא הייתה בת 13? משהו כזה, ופתאום תוך כדי העונות היא מתגייסת ומשתחררת, כאילו מה? גם לפעמים שאני פוגש אותה ברחוב זה עדיין נורא מוזר כי אני עדיין מתייחס אליה כמו בת 13, אבל היא לא בת 13".

ומה עם אלונה? אתם מתגעגעים?

"בקיץ הקודם, הייתי בארצות הברית ופגשתי את אלונה, אנחנו בקשר, למרות שנורא קשה לשמור על קשר. היא לא נסעה לטיול, היא חיה שם, אז כשהיא מגיעה לארץ אנחנו מדברים וכשנוסעים לשם אז מדברים. לדוגמה עודדי נסע עכשיו ל- L.A אז הוא פגש אותה, בסדר גמור לאלונה יש חיים, לא פה".

היית רוצה להיות במקום שלה?

"זאת שאלה, כאילו כן ולא, מאוד קל לשאול את זה מנקודת הזמן הזו, אבל מצד שני אלונה עשתה צעד מאד אמיץ שאני לא יודע אם אני הייתי מסוגל לעשות אותו, זה לעזוב הכל ולטוס לשם בגיל 22. יכול להיות שלא הייתי מצליח שם והייתי חוזר לארץ ואז מתחיל הכל מהתחלה, יכול להיות שגם הייתי נורא מצליח שם והייתי אומר אה, בשביל מה אני צריך לחזור? השאלות האלו בדיעבד הן נורא קשות, החיים מובילים אותך לאן שהם מובילים אותך, אני מאמין בדרך שאם אתה טוב במשהו ואתה צריך להגיע לנקודה מסויימת, אתה תגיע לנקודה המסויימת, גם אם בדרך תבחר בפניות אחרות".

יש לך אבל את החלום להגיע לשם? 

"אני חושב שכן, אבל לא בתור שחקן, יותר בתור כותב. עשיתי את זה גם עם חצויה, הצלחתי למכור אותה להרבה מדינות בעולם וראיתי את זה מתורגם לספרדית וארגנטינאית, זה מטורף, בלתי נתפס. אתה מסתכל על זה ואומר כאילו אני ושירה ישבנו בבית קפה, בנתניה, יום-יום וכתבנו סדרה על ערפדים ופתאום זה בארגנטינה. כאילו מה? איך זה הגיע לארגנטינה לעזאזל הדבר הזה? אבל כן, זה עוד פעם הכל חוויות, אני מאמין שגם אם אני אסע, וגם אם אני אצליח אני אחזור לפה".

"אני מאוד רוצה לעשות סרט של הפיג'מות, כבר יש תסריט"

יש כאלה שאומרים שדווקא בעונות האחרונות היו פחות קטעים מצחיקים בגלל ההתבגרות הזאת שאתה מדבר עליה.

"תפתחי את הפרק הראשון של הפיג'מות ושימי PLAY, תפתחי פרק ראשון של עונה שמינית ושימי לב לווליום שאנחנו מדברים. יש משהו שכשאתה צעיר, אתה מתלהב וכשאתה מתבגר אתה אומר 'אוקיי', בשביל שהבדיחה תעבוד יותר טוב אני צריך להיות שקט לפני הבדיחה הזאת ואז גם ההבנה היא אחרת לגמרי. אני חושב להפך, שהעונות האחרונות הן הרבה יותר טובות מהעונות הראשונות, אנחנו משחקים יותר טוב, אנחנו הרבה יותר מצחיקים, הכתיבה שלנו הרבה יותר מבריקה מאשר בעונות הראשונות".

המטרה שלנו להגיע למצב שילד ואבא יושבים וצופים בפרק של הפיג'מות והאבא נקרע מצחוק והילד מסתכל עליו ואומר אוקיי, זה מצחיק גם אותו וגם נקרע מצחוק ומצידי ששניהם יצחקו משני דברים שונים אז אני עושה מלכתחילה בדיחה אחת לאבא ובדיחה אחת לילד, ואז כל הסדרה נעה בין שני הרבבים האלו, העובדה היא שיש המון אנשים עכשיו בגילאי 23 בערך, שהתחילו לראות אותנו כשהם היו בני 13 והם באים אליי עכשיו ברחוב ואומרים לי 'תקשיב אנחנו יושבים בלילה, ורואים את אותו פרק שראינו 200 פעם ופתאום אנחנו מבינים את הבדיחה הזו והזו כי לא הבנו את זה ועכשיו קלטנו'. זה נורא קשה לכתוב את זה וזה נורא כיף לכתוב את זה בו זמנית. אני מקווה שנמשיך לעשות את זה".

איפה נראה אותך עוד 5 שנים? 

"אני לא יודע. קודם כל יש לי סדרה עכשיו שאני כותב, אני מאוד רוצה לעשות סרט של הפיג'מות, אנחנו מאוד רוצים יש דיבור על זה, כבר יש תסריט, אנחנו מנסים כל הזמן להרים את זה, כל פעם זה נתקע. אנחנו מדברים על זה שלוש שנים לפני שגאליס עשו את הסרט שלהם, אבל אף פעם לא היה תקציב, לא יצא בלוחות זמנים, אני מקווה שאיכשהו עם הסרט של גאליס זה יתעורר, אנחנו מאוד רוצים לעשות סרט ומאוד רוצים לעשות סרט מצחיק, לא סרט עלילתי, אלא סרט של לראות בניין מתרסק בשביל בדיחה מטופשת על בננה, כאילו ממש זה מה שבא לי ואני מקווה שעוד 5 שנים גם תהיה עונה 15 של הפיג'מות".

העונה החדשה תשדור בערוץ הילדים לילדי הוט