שירה נאור נמצאת עמוק בתעשייה כבר מגיל שמונה בה התחילה לדבב, ומאז לא מפסיקה לעבוד. החל מדרמות כמו גאליס ואליפים, ועד קומדיות כמו "שבט צוצלת", "מועדון החנונים", "אנחנו במפה" שמשודרת בימים אלו בהוט 3 ועוד. ישבנו איתה לשיחה צפופה על החיים שבין סט לסט, על העולם הוירטואלי בו אנחנו חיים וכמובן על הזוגיות.

"האמת שזה די מצחיק, כי היו תקופות בחיים שהמשפחה חשבה לחזור לשם בחזרה כי אבא עבד שם, אבל נשארנו פה כי גם אני כבר התחלתי לעבוד מגיל מאוד צעיר. היום, אני חושבת שזה לא הכי נורא לעבור. למשל על הסדרה "מלכות הצעקה" שצולמה שם, אני תמיד בטוחה שאם הייתי שם הייתי משחקת בה את אחת הדמויות, כי הייתי נהנית לעשות אותה בטירוף! אבל בכל מקרה, אני בטוחה שהייתי שחקנית בלי קשר למקום שאני נמצאת בו."

 

"כמובן שיש חלומות. בכל זאת, הייתי שם מספר פעמים גם אחרי העלייה לארץ, ויש לי שם בית ואזרחות, אז כנראה שהיצר ההוליוודי שלי יחזיר אותי לשם מתישהו, אבל יש בזה צד של סיכון, יהיה קשה לקחת הפסקה מכל העבודה בארץ".

 

"כן, לגמרי ידעתי את זה. גם כשהופעתי בפסטיגל בגיל צעיר. הייתה פרסומת בערוץ הילדים  לאודישנים ופשוט הבנתי שזאת אני, אז פשוט התקשרתי מיליון פעמים כי אז היה טלמסר, עד שענו לי, ובערך מהפעם ההיא הבנתי שאני ממש רוצה את זה".

 

"האמת ששניהם קשורים במשחק, אבל בכל זאת שונים. בדיבוב משחקים עם הקול בלבד למרות שאני בן אדם של הבעות פנים ותנועות ידיים ובכל זאת אני מדבבת ומשתמשת בכל הגוף. לעומת זאת, סט צילומים זה שונה לגמרי. מדובר במלא אנשים וזה אינטנסיבי מאוד, ותמיד צריך להיות מודע לאיך שאתה נראה כי הפעם יש גם מצלמה".

 

 

"יש את המעריצות הראשונות שפתחו לי את דף המעריצים הראשון, ואני מכירה אותן מהרגע הראשון שנהייתי שחקנית ואני בקשר איתן גם היום. עד היום בהשקות, אני רואה איך הן גדלו להבדיל ממני, שזה די מצחיק לראות איך הן התבגרו ואני נשארתי כמו שאני".

 

"תמיד קרו לי מקרים שאמרתי שאת אלה אני לא אשכח לעולם, אבל תמיד אני מספרת את אותו המקרה. יום אחד ישבתי בבית קפה בצמוד ליד הבית שלי, וקלטתי כמה בנות יושבות במשך שעות ומתצפתות עליי, שזה מדהים - כמה אפשר להסתכל עליי? בסופו של דבר כשהגעתי הביתה אחרי הקפה והסידורים, ראיתי מכתב מחוץ לדלת ואני חייבת להודות שזה היה מפחיד. כמו בסרט! אבל אני בכל זאת חושבת שהכי עדיף זה לבוא ולבקש".

 

"גם היום יש מישהי שאני מעריצה שזאת כמובן ביונסה, שרק מהשם שלה אני נמסה! היא פשוט מושלמת. ובנוסף אליה, נכנסה מישהי חדשה לחיים שלי וזו איימי שומר שהיא קומיקאית ענקית, ובעיני היא אישה חשובה. לדעתי, מעבר לכשרונות שלה היא פשוט ממחישה את העובדה שלא צריך להיראות כמו קייט מוס או גל גדות כדי להצליח".

 

"האמת שזה מצחיק, כי הייתה בתכנון תוכנית בסגנון הזה שהציעו לי לעשות מופע סטנד-אפ, ובכל זאת סירבתי. לדעתי, זה המקצוע הכי קשה שקיים, יותר ממשחק. בסטנד-אפ אתה רואה את התגובות בלייב, ואם לא מצליחים זה הכשלון הכי ברור שיש. לעומת זאת, בסדרה אתה לא רואה את התגובות, ולהבדיל בדרמה, לא כל האנשים חייבים להתרגש ולהזיל דמעה. אני סוגדת לאנשים שמופיעים בהופעות כאלו! מבחינתי, זה סטנד-אפ בשבילי נמצא בעתיד הכי רחוק שלי, אם בכלל".

 

"נכון שזו תכנית פרובוקטית, אבל אי אפשר להשוות בין השתיים. שתי התכניות מיועדות לקהלי יעד שונים. מהתכנית "אנחנו במפה" למדתי המון ובעיקר על עולם הספורט בפרט, והבנתי שהמטרה היא להעביר ביקורת וליצור סאטירה על עולם הספורט הישראלי. דורה, מיועדת לקיצון השני".

 

 

"הסדרה ממש מתקרבת אלינו בצעדי ענק למרות שהיא נדחתה המון, ולדעתי זה יצא מהמם. מעבר לקאסט המעולה, הסדרה עצמה ממש טובה ויש למה לצפות. לגבי הדמות שלי, באופן די מפתיע אבא של הדמות גר בלוס אנג'לס ממש כמוני, והיא די פקאצה חצי אמריקאית שמדברת עם מבטא, אבל למעשה היא עם לב זהב. ולמרות כל התיאורים, הילדה היא לא מהעשירים שבחבורה, אלא בעניים שרוצים לעבוד, ומכאן הכל נהיה מצחיק יותר. גם רכבתי על סוסים כשהייתי ילדה, אז בכלל זה תפור עליי".

 

"אני מתחזקת באופן קבוע את הרשתות, אבל אני מאוד אוהבת את העניין, אני מאוד שם. אפשר להגיד ששניקי ורויתי לא ממש מנוגד אליי. לעומת זאת, העניין הזה קצת מעציב אותי. היום, האנשים מדברים רק על הפילטר האידיאלי לתמונה שלהם, במקום לדבר על החיים עצמם, וזה די עצוב שאנשים מנסים להראות כמה כיף להם דרך הרשתות החברתיות. אנחנו חייבים ללמוד שאנחנו נעלמים אל תוך המסך! למשל, לי יש קטע עם החברים שכשנפגשים כל הטלפונים בצד והראשון שנוגע בהם - מזמין ארוחה לכולם. לסיכום, בעניין הזה צריך לשים גבולות".

"האמת שאני ממש עמוסה. היו כמה הצעות, אבל נכנסו לי המון פרויקטים ועבדתי בלי הפסקה. זה גם לא משהו שבוער בי במיוחד והתאמצתי שזה יקרה. אני עדיין צופה בהכל כדי לפרגן לחברים שמופיעים אז אני בטוחה שרכשתי לעצמי את חווית חנוכה".

 

"לגמרי! אני בכלל חושבת שצריך לעשות פרויקט שרק שניקי ורויתי יופיעו בו. אם זה פסטיגל, פרסומת, הצגת חנוכה משלהן או תוכנית בכיכובן. והאמת שאני ונלי זה לא הניגוד המוחלט של שניקי ורויתי. גם בשעה ארבע בבוקר בתחילת יום צילומים, אנחנו מדברות כשכל השאר שותקים. אנחנו הכי הן!"

 

 

"האמת שבתקופתי בכלל לא היה את העידן הזה. אם מישהו עשה חרם אז אמרנו את זה אחד לשני במקום לפתוח אלפי קבוצות וואטסאפ שיש היום לכולם. כשהיה שיימינג, אז היה באופן פיזי יותר מאשר וירטואלי. אבל היום אני חייבת להודות שכשאני רואה ילדים אני מפחדת שבסוף הם לא ידעו לדבר אחד עם השני, כי קל מאוד לכתוב דברים פוגעים דרך המסך, ואני מאמינה שאם נשים את האנשים ליד מה שהם כתבו, הם לא יוכלו להגיד את זה פנים מול פנים. הם גיבורים מאחורי המקלדת".

 

"האמת שאני לבד, אבל אני אחרי קשר רציני וארוך שנגמר בזה שהוא גר בחו"ל, וקשה לנהל ככה מערכת יחסים. אני פשוט מאמינה שגם לפעמים טוב לבד ובאמת טוב לי, כי יש לי זמן לנשום בין כל הפרויקטים שלי. עדיין, אם יבוא מישהו אני לא אתנגד." והוסיפה בקומיות "אז אם מישהו מעוניין, דברו איתי בפייסבוק אנשים!"

 

"אני מקווה שאני אתחיל בתחום התיאטרון. אני מקווה שיהיו לי הזדמנויות גם לראות עולם ותרבויות שונות, ומעבר לאלה אני גם רוצה ליצור משהו בעצמי. אני רוצה לכתוב ואני מקווה שזה יקרה. והכי חשוב - פרסומת בכיכובן של שניקי ורויתי! בכל זאת, העולם צריך להכיר אותן יותר."

 

"שאגשים את כל השאיפות שלי בעיקר ושתמשיכו לשמוע ממני." והדגישה בקומיות כי "גם שלום עולמי זה חשוב! אה, ושכל האנשים יאמצו כלבים, כי זה חשוב. אז לאמץ כלבים!".