אהלן חברים! אני אורי בלופרב, אתם בטח מכירים אותי בתור צחי החבר של שוסטק מ"מועדון החנונים"  או בתור צחי, זה שמנסה להתחיל עם כל הבנות. אז אחרי מחשבה מעמיקה החלטתי לתת לכם הצצה ליומן האישי המיוחד שכתבתי על מועדון החנונים ואולי ככה תכירו אותי קצת יותר טוב. אתם איתי?

עוד במדור הבידור של פרוגי:

• רוצים לפגוש את כוכבי מועדון החנונים?
• השחקנים שתפקידם הפך למציאותי
• דקלה זקס: "כל כוכב ילדים צריך להודות על זה"

יומני היקר, אני רוצה לכתוב לך קצת על הדמות שלי, צחי, ועל הדמיון (וגם על השוני) בינינו.

כשצחי ואני בוחרים לעשות משהו לא משנה מה, (גם אם מדובר ברעיונות דבילים) כמו למשל להתחיל עם בחורות, הוא (וגם אני) הולך עם זה עד הסוף ולמרות שאנשים לא תמיד מסתכלים על זה בעין יפה. ההבדל בינינו למעשה זה שהוא יצירתי ואני לא וכשיש לו רעיון הוא עף עליו והוא יעשה את זה, ולי יש מעצורים. האמת? זה היתרון שלו בתור דמות.

צחי מוגדר כחנון בחברה, מה שמוביל אותי לדבר על "חנונים" בכללי. אני פחות בעד תגיות, כל דבר צריך לעבור במינון! זה שאתה אוהב במתמטיקה ולרקוד זה לא הופך אותך לחנון! כל אחד אוהב את הדברים שלו ואין מקום לקבוע מדרג כזה חברתי.

מעבר ל"חנונים" ולמועדון עצמו, האמת שממש כיף לצלם סדרה כזו. הצילומים היו עבורי הפוגה מהצבא, (אני משרת ביחידה קרבית) העונה הראשונה צולמה לפני הצבא ואילו השנייה באמצע קורס מכ"ים (מפקדי כיתות) שלי ושם קיבלתי איכשהוא אישור לחודש צילומים. זה היה מדהים לחזור לעשות את מה שאני אוהב בתקופת הצבא. היה הרבה מאוד כיף ועבודה קשה אבל הייתי עם חברים ישנים והכרתי חברים חדשים והיה תענוג.

לעומת כל הרגעים בצילומים, יש רגע שאני הכי אזכור במיוחד וזה כשאחותי הקטנה באה לבקר על הסט. היא הגיעה וישר תדרכתי אותה לפני מה קורה ומי בפנים, היא מאוד התרגשה לפגוש את אליאנה תדהר! אבל למרות ההתרגשות היא הייתה ממושמעת, היא ראתה את הסט ופגשה את הבמאי וכל זה כאילו הכניס בי כזה גאווה שאחותי הקטנה מתרגשת ממה שאח שלה עושה ואחר כך מדברת על זה ומספרת לחברות.

יומן יקר, עכשיו אני מחליט לספר לך את הסודות הכמוסים שלי, את הדברים שקרו לי על אמת. למשל, אתה יודע מה הדבר הכי חנוני שעשיתי? טוב נו, האמת שאני לא כל כך מתייג את זה כחנוני אבל זכור לי רגע שקרה לי בגן. היה לי ולאחים שלי אוסף קלפי 'יוגי-הו' והייתי מאוהב בילדה בשכונה ואיכשהוא הגעתי למצב שהבאתי לה את כל הקלפים שלנו. חזרתי הביתה ואחים שלי כעסו עלי ונלחצו. אני זוכר את עצמי נכנס מתחת לשולחן, לוקח בייגלה ובוכה את החיים שלי ואוכל תוך כדי וגם צועק שזה לא אני. היה שם הרבה נזלת. זה משהו שאני זוכר ממש!

אבל לא רק דברים מוזרים קרו לי, לפעמים גם עשיתי דברים די מגניבים ואמיצים. סיפרתי לך כבר איך הכרתי את בת הזוג שלי? אז ככה: את בת הזוג הנוכחית שלי, שירה, (שאני מאוד מאוד אוהב) הכרתי בצורה די מיוחדת. בדיוק למדתי עם מישהי שלמדה שנה מתחתי והיא סיפרה לי על מישהי בצבא שממש מתאימה לי, התלבטתי קשות אבל החלטתי ללכת על זה מבלי לראות תמונה, מבלי להכיר ומבלי לדעת יותר מידי, פשוט בלי כלום. החלטתי לעשות מעשה, התקשרתי וקבעתי איתה. אמרתי לה שאני מירושלים ובואי נשב קצת להכיר, היא זרמה וישבנו ודיברנו וחזרתי לצבא אחרי והשאר היסטוריה. זה היה רגע ממש מגניב שהרגשתי שלפעמים אני צריך לקפוץ למים ושזה ישתלם.

יומני היקר, חשבתי על זה. בסדרה יש לנו ספר חוקים, וזה לא פייר שרק יותם כותב בו! החלטתי להוסיף לשם חוק מיוחד שלי. הייתי מוסיף לספר החנונים חוק שלא משנה מה אל תשקר בקשר לשם שלך ואני אסביר. בתקופת בית ספר, הייתה תקופה שבה כולם נבחנו לתיכונים לאומנויות והיו הרבה יציאות מבית הספר. פעם אחת עלינו על הגל שיוצאים לבחינות לתיכונים ויצאתי לאכול גלידה עם חבר מהבית ספר. השומר קלט שאנחנו צוחקים ומתעכבים ושאל 'לאן  אתם הולכים?' אני נתתי לו את השם של החבר הכי טוב שלי ורצתי מהר. אחרי זמן לא ארוך, לקחו את החבר שאמרתי לשיחה עם המנהלת והוא חטף עונש, אבל גם אני. מסקנה? עדיף לעמוד מאחורי המעשים שלך ולא לשקר על השם שלך!

אבל בסך הכל לא הייתי תלמיד רע, להיפך, הייתי תלמיד מוצלח והציונים היו ממש טובים. אני מאוד מאוד הומני ולא ריאלי בכלל, אז בספרות ותיאטרון מאוד נהנתי, הקשבתי והשתתפתי ובשיעורים אחרים פחות. הייתי מפריע לא מעט אבל בזמן אמת הייתי משקיע ולומד ומקבל ציונים טובים. (אני ממש לא חושב שציונים זה דגש מרכזי, אבל זה כבר עניין אחר) אני מסוג האנשים שקוראים פעם אחת את החומר וזוכרים.

יומני היקר, יש לי תמונה להראות לך מימי הלימודים, אבל תבטיח שאתה לא מראה לאף אחד!

התמונה הזו זה עם סווצ'ר שנורא אהבתי וקבלתי עליו מחמאות. יום אחד היה לי קר וסגרתי אותו, פתאום קלטתי שהריץ'-רץ' נסגר עד הסוף (כולל הכובע) ואז שמתי על זה משקפיים, הצטיידתי בטרופית (כי הייתי צמא) וחבר הוביל אותי וכיוון אותי למקומות, כמו כלב, והלכתי ככה לשיעורים.

לסיום, יומני היקר, חשבתי למה לא לחלוק אותך עם העולם ועם גולשי פרוגי. ואם כבר הם קוראים את היומן שלי, למה שלא אתן להם טיפ מיוחד ומגניב ממני?

האמת, לא יודע כמה זה מגניב, אבל חשבתי על זה שתמיד כדאי לחשב את כיוון השמש כשאתם עולים לאוטובוס! כי לא תמיד מחשבים ואז מתיישבים והשמש עלייך ואי אפשר לישון. אז להרגיל את עצמכם לדעת איפה לשבת וזה יהיה תענוג עבורכם.

שלך, אורי בלופרב

מועדון החנונים 2, ימים א'-ד' בשעה 15:00 בערוץ Zoom בהוט