דניאל ליטמן: "היום כל אחד יכול להיות הכל". יומן אישי. צילום: רן יחזקאל, באדיבות ערוץ Zoom

דניאל ליטמן: "היום כל אחד יכול להיות הכל". יומן אישי

לכבוד פרק הסיום של מועדון החנונים 2, דניאל ליטמן כותב יומן אישי ומיוחד ובו הוא חושף את כל מה שהוא חושב על חנונים, על הפציעה שעשה לעצמו כשרצה להיות מגניב ועל הציונים בבית הספר

הולה חברים! (מצטער פשוט עדיין נשאר בי קצת מחורחיטו), האמת שכתבתי איזה יומן אישי קטן על החוויה שלי במועדון החנונים. אז מזמין אתכם להצטרף בכיף!

>> כבר שמעתם על התפקיד החדש של דניאל ליטמן?

יומני היקר, האמת שהתפקיד של חורחיטו הראה בי קצת משהו אחר

היה לי חשוב לעשות את הפרויקט הזה כי מכירים אותי יותר כאיש הדרמטי והרציני יותר וידעתי שזו הזדמנות טובה בשבילי לעשות את ההפך ולהראות שאני לא רק רציני ודרמטי וגם ידעתי שאני יוכל לעוף שם על הסט ובאמת הייתה לי יד חופשית מירון ארזי (היוצר) ויוסי קרן (הבמאי).

אז מה אני חושב על חנונים?

אני חושב שמראש ההגדרה מאוד בעייתית. כל אחד יכול להיות חנון וכל אחד יכול להיות מקובל ברמה הסטריאוטיפית והקומית, אז כן ישר מדמיינים בן אדם עם משקפיים, שלייקס וספר ביד, אבל היום כל אחד יכול להיות הכל בלי לתייג.
 
© צילום מסך מיוטיוב
 

האמת שאני נזכר עכשיו בימי הצילום, ואני אשמח לשתף אותך בכמה זכרונות

הצילומים לתכנית היו נהדרים. נכנסתי לעונה שנייה של פרויקט מצליח וקיבלו אותי יפה מאוד, בלשון המעטה, גם לשמחתי את רוב הקאסט הכרתי מלפני ועשו לי חיים קלים. נכנסתי מהר מאוד לאווירה שצריכה להיות על הסט והיה ממש כיף לראות איך כולם מתפרעים עם התפקידים שיש להם.
 

ומה אני הכי אזכור?

הייתי צריך ללמוד טקסטים לא באמת הגיוניים ב"ספרדית"-ג'יבריש, אז כל פעם היו שואלים אותי אם אני מוכן עם הטקסטים לסצינה הייתי אומר שכן ולרוב היו שם אילתורים של מילות ספרד-ג'יבריש.
 
 

אולי חורחיטו הוא סוג של מישהו מגניב כזה, אבל אני לעומתו עשיתי כמה דברים "חנונים" בחיים שלי

האמת שיש לי משחק מחשב שאני דיי מכור אליו, אז מרוב שאני מתעמק בו הצלחתי אפילו לתכנת כמה דברים כדי לשפר אותו בלי ידע מוקדם גדול במחשבים אלא בגלל הרצון הגדול כנראה אז חקרתי ולמדתי ועכשיו אני מבין קצת יותר במחשבים.
 
© צילום מסך מאינסטגרם

אבל כמובן שגם קצת דברים יותר אמיצים עשיתי בחיי

אני לא מתגאה בזה ולא ממליץ אבל עשיתי לעצמי חור באוזן. בכיתה ט' נורא רציתי עגיל באוזן ולא הייתה לי סבלנות לחכות ולבקש אז פשוט עשיתי לעצמי חור באוזן ושמתי עגיל. אני חייב להגיד שהתוצאה לא הייתה טובה (אינפקציה ארוכה וכאבים שמלווים אותי עד היום). בקיצור לא ללמוד מזה!
 

אם כבר הזכרתי את תקופת בית הספר, רוצה לדעת איזה תלמיד הייתי?

הייתי תלמיד מאוד ממוצע, גם חברתית וגם לימודית. יש לי בגרות מלאה אבל לא עם ציונים בשמיים וגם לא ברצפה. למדתי קולנוע בתיכון ממגמה שמאוד אהבתי.
 

אולי לחורחיטו אין זכוות כי הוא "מקובל", אבל אם לי הייתה אפשרות אז הייתי מוסיף לספר החוקים את החוק הבא:

"אוכל לכל התלמידים" - חוק קטן לחייב את בית הספר לדאוג לאוכל לכל התלמידים. בתור אחד שאוכל שש ארוחות ביום אני חושב שזה משהו שיכול לעזור לאנשים כמוני. איך בא לי פיצה!
 
בכיף!
בכיף! © רן יחזקאל

לכבוד הפרק האחרון של מועדון החנונים שישודר היום, החלטתי להיות אמיץ עד הסוף ולחשוף את היומן לגולשי פרוגי. אבל בתור בונוס אוסיף גם טיפ מגניב קטן ממני אליכם!

אל תתייגו חנונים או מקובלים כולם יכולים להיות הכל אפשר למצוא הזדהות בכל אחד ואחד לטוב או לרע. כולנו חולקים את אותם חלומות ואותם פחדים.
 
שלך (ושלכם), דניאל ליטמן
 
מועדון החנונים 2, פרק אחרון. בשעה 15:00 בערוץ Zoom 



תגובות