ירון ארזי: "סומכים על בני הנוער שהם מספיק בוגרים"
אחרי ההצלחות שלו עם "נעלמים" ו"מועדון החנונים", ירון ארזי חושף את כל הסודות של סדרות הנוער, את העבודה הקשה מאחורי הקלעים ומדגיש שהוא לא לבד. אז איך בדיוק יודעים מה יעבוד, ואיזה סרט קולנועי הוא מתכנן?
סדרות טלוויזיה הן מפעל שלם והן מכילות בתוכן עולם שלם. עד השלב שבו אנו צופים בהן על המסך יש שלל שלבים מקדימים שמתחילים ממוחו של היוצר. כזה הוא ירון ארזי, מי שבשנים האחרונות עומד מאחורי להיטי מסך גדולים כשעל הדגל יצירותיו "מועדון החנונים" ו"נעלמים" שהוכרזו כהצלחות גדולות שלו כיוצר לנוער ובמקביל גם ערך לא מעט תסריטים של סדרות פופולריות לא פחות כמו "פצועים בראש", "עספור" ואפילו "גאליס ו"האי". הוא אומנם לא מרבה להתראיין, אך הסכים לחשוף בפנינו בכנות רבה את העולם העשיר של הכתיבה, היצירה והצילום שמאחורי המסך ועד חדר העריכה שמחבר את הכל ביחד למה שכבר הופך לדבר החם.
עוד בערוץ הבידור של פרוגי:
- עלינו עליכם: הבאגים שמצאנו בסדרות טלוויזיה
- כוכבי גאליס חוזרים ליום הצילומים הראשון במחנה
- סדר בבלאגן: הליהוקים בסדרות החדשות על המסך
"התחלתי עם קולנוע ורציתי קולנוע בהתחלה, אבל בארץ יש יותר עבודה עם טלוויזיה" מספר לנו ארזי על ההתחלה בתחום "עבדתי כעורך וידאו בצבא וכשהשתחררתי עבדתי בחברת כבלים ומשם זה המשיך" ומוסיף ומספר על הפעם הראשונה בה החליט שזה מה שמעניין אותו לעשות "מגיל 12 ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, בגיל הזה ראיתי סרט שמאוד אהבתי, ומאוד דיבר אלי בשם 'גיבור מקומי' שהוא סרט סקוטי מקסים מ-1983, משם ידעתי שאני רוצה לספר סיפורים דרך המסך".
"יש נטייה לחשוב שיש רק את היוצר וזהו"
ארזי לא מחפש את הפרסום לעצמו, טוב לו ליצור ולהוביל את הסדרות לכדי תוצר סופי ואיכותי, אך חשוב לו שהנוער ידעו שמאחורי מה שהם רואים עומדת סוללה נרחבת של אנשי מאחורי הקלעים שבלעדיהם כל זה לא היה עובד ומעשי.
איזה תפקיד הפקתי אתה יותר מעדיף?
"את דברים שהם שלי הכי כיף לעשות, אם לא אז גם לערוך תסריטאים לדברים שמעניינים אותי ועם האנשים שכיף לעבוד איתם זה משהו שמאוד כיף לי לעשות".
מה ההבדל בין יוצר לבין עורך תסריט?
"עוזר תסריט הוא חשוב ומאוד קריטי כי הוא מסייע לכותבים וליוצרים ואתה 'עין' חיצונית לכל מה שהם עושים, אתה שותף לפיתוח איתם, נותן הערות ושולח כיוונים. איפה שאתה רואה שהם הולכים לכיוון לא נכון אז אתה בעצם לוקח אותם לכיוון אחר, כי כשאתה יוצר וכותב לעצמך כולך בתוך הדבר הזה - אז מישהו בחוץ עוזר לראות דברים ולפתוח את הראש ואומר לך פה אתה טועה או פה כדאי אחרת. גם כשאני יוצר ומישהו עורך לי תסריט אני כל כך חיוני, כמובן שזה תלוי בכימיה ומישהו שאתה סומך עליו. אבל זה תפקיד נורא משמעותי".
יש באמת השפעה לעורך תסריט?
"זה הכל בתלות בשיתוף פעולה וביחסים עם היוצר ובכמה נותנים אחד לשני להתבטא".
קרה שעורך תסריט שלך המליץ לך משהו והעדפת להישאר עם מה שאתה כתבת מראש?
"בוודאי, ההחלטה בסופו של דבר הוא של היוצר. עורך תסריט הוא רק מציע, היוצר יכול לקבל או לא, וגם לי זה קרה כשערכתי תסריטים לסדרות אחרות. אבל כן צריך להיות קשוב כי בסופו של דבר הכל עבודת צוות, לא תמיד הקהל מבין שיש הרבה אנשים מאחורי כל מה שהם רואים על המסך. יש נטייה לחשוב שיש את 'ה-יוצר' וזהו ובפועל זה כמה אנשים שיושבים ועובדים יחד, כל אחד זורק את הרעיון שלו ובסופו של דבר היוצר הוא זה שקובע את החלטה הסופית, מעין ראש צוות. ואסור לשכוח את הצוות, כי בתוכן נכללים גם אנשים שאולי עם שמות פחות מוכרים לקהל, כמו יהונתן בר אילן שעובד איתי, הם אנשים נורא חשובים בעשייה".
"נעלמים יכולה להחזיק בתור סרט"
איך אתה יודע מתי רעיון שלך מתאים לסדרה ולא דווקא לסרט?
"שאלה מעולה, אנחנו עדיין בתקופת הזהב של הטלוויזיה שהתחילה מימי 'הסופרנוס', כלומר יש הרבה הרבה תוכן מעניין, במיוחד באמריקה, אבל גם בישראל. עד שזה התחיל הייתה חלוקה נורא ברורה של סוגי סיפורים בין טלוויזיה לקולנוע והיום הגבולות היטשטשו. נגיד סיפור כמו העונה הראשונה של נעלמים, זה לגמרי יכול להחזיק סרט כי יש לזה התחלה אמצע וסוף, עכשיו אנחנו צריכים לפתוח את הראש איך הופכים את זה לעוד עונה - זה אחר. אבל לא רק נעלמים, המון סדרות בארץ לגמרי יכלו להיות סרטים. התשובה לשאלה זה מה כרגע יותר קל לעשות, אם נורא בא לי לספר סיפור של שלוש שנים כתיבה, לגשת לקרנות קולנוע ולגייס כסף לסרט או משהו שיחסית נגיש יותר - שזו סדרה בטלוויזיה. אז כרגע זה לפי מה שיותר קל ליישם ופחות סבל, אבל כמובן שיש דברים שאני רוצה לעשות רק בקולנוע״.
ויש סדרות שלך שיהפכו לסרטים, זה על הפרק?
״מועדון החנונים יהפוך לסרט, יתחילו לצלם אותו בנובמבר הקרוב ויהיה מגניב ממש. זה יקרה עם אותן הדמויות אבל עלילה אחרת לגמרי. יוצאים מהאולפן שרגילים לראות בסדרה והכל יצולם בחוץ. חשבתי על נושא של טיול שנתי אבל בסוף הלכנו על כיוון אחר ומעניין. גם נעלמים יכול להפוך לסרט אבל לאט לאט, נעשה עוד עונה ונראה מה קורה איתנו".
.jpg?r=1444134267492)
"אי אפשר לספר על מבוגרים בסדרות נוער"
בלי אגו מיותר, ירון קשוב ועירני מאוד לתגובות הצופים ומחפש לשמוע את הדעות וההערות שלהם כדי לדעת איפה לשפר להבא, במיוחד אצל הנוער והילדים שמגיבים את התגובות הכי אמיתיות ובלי מסיכות וישר יגידו מה עובד עליהם ומתי הם מרגישים שמישהו עובד עליהם.
מה שונה בין פיתוח סדרות מבוגרים לבין פיתוח של סדרות נוער?
"אצל מבוגרים אתה יכול להתעמק ביחסים מאוד מורכבים ובעלילות שהן יותר מורכבות ותכנים שהם יותר 'אפלים'. ובילדים יש תקרה שאי אפשר לעבור אותה, אני כן ניסיתי ב'נעלמים' למתוח את התקרה קצת יותר, עצם זה שאתה מספר סיפור על ילדים שהם אשכרה בתוך בור, חטופים חצי שנה זה קצת מוזר וקשה. אבל יש שם גבולות של ז'אנר ושל עד כמה אתה יכול להתעסק עם זה ובמבוגרים יכולנו לספר סיפור של פוסט טראומה קשה ופה אי אפשר.
אז המורכבות של היחסים ושל העלילה - עד כמה שהיא צוללת פנימה עמוק היא בין ההבדלים, גם הגילאים של הדמויות, בסדרת נוער אי אפשר באמת לספר על מבוגרים, אפשר לספר על מבוגרים שיש להם משמעות בתוך הסיפור אבל לא על מערכות יחסים בין דמויות מבוגרות בסדרות נוער כי זה לא מעניין את הקהל הזה. יש חוקי משחק אחרים לגמרי, החוכמה היא לנסות למתוח את הגבולות האלו עד כמה שאפשר לכיוון הדברים היותר בוגרים".
חוקים? כלומר יש נוסחה לכל הז'אנר הזה?
"ברור, דרמות יומיות חייבות להיות עם נוסחאות. הבעיה הראשונה מתחילה עם זה שבעצם יש 50 פרקים, תחשוב שצריך לספר סיפור שמחזיק 50 פרקים, שזה קרוב ל-900 סצינות. כל סדרת נוער שאתה מכיר, החממה, שכונה, נעלמים וגאליס, אם אתה מספר ב-20 פרקים את הסיפור שלהן זה נראה משהו אחד אבל ב-50 פרקים אפשר לראות איך זה משנה את הסיפור כי הכל צריך להימתח״.
"יש מקרים שאתה אומר שאתה יכול לספר דבר מסויים בארבע סצינות מעולות - אבל אתה צריך לספר אותן בשמונה ולא בארבע כי אתה חייב עוד ועוד כדי להאכיל את ה'מפלצת' הזאת בעוד ועוד סצינות. ואז נכנסות כל הנוסחאות - מה שבעצם מוליד כמה תגובות שראיתי באינסטגרם הערות של 'העתקתם מהחממה' - עכשיו אני לא בא נגדם, זה דווקא יפה לראות מעריצים שנשארים נאמנים לסדרה שלהם, אבל בכלל לא ראיתי החממה חוץ מהפרק הראשון בעונה הראשונה, אבל מה שבעצם הם מתכוונים בתגובות האלו זה שהם מזהים, סיטואציות של דרמות יומיות לנוער".
אז למה זה קורה?
"כל היוצרים משתמשים בנוסחה הזאת של משולש אהבה, כל החבורה ההרפתקנית, ובעצם כל מה שמוגדר כ'צפוי' -אבל אתה לא יכול שהם לא יהיו, כי זה בעצם חלק מהז'אנר הזה. להתחמק מזה זה כל כך קשה ולהציב משהו אחר לגמרי ושיחזיק 50 פרקים - זה כמעט בלתי אפשרי. אז בגבולות שיש אני מנסה להביא דברים שכן יצליחו להפתיע ויצליחו לרגש - ועל זה המלחמה".
"אחרי שראית את העולם מתפוצץ בטלוויזיה אי אפשר לחזור אחורה"
אבל הקהל אבל לא דורש אחרת?
"דורשים ובצדק, אבל יש אבולוציה לסדרות האלו. דרמה יומית של פעם לא הייתה יכולה לעבוד היום, עם היום זה יותר על כיוון המתח לנוער כמו בסדרות של גיורא ובנעלמים. יש כל כך הרבה דברים שהשתנו, אז נגיד אי אפשר שהיום יהיו סצינות של סתם שלושה ילדים מדברים, נגיד 'ראש גדול' שתיכף תחזור למסך בעונה חדשה, חוץ מזה שהיא סדרה טובה, היא הייתה נורא פשוטה עלילתית, אני לא יודע אם זה יעבוד עכשיו כמו פעם, כי בעבר זה עבד מעולה. אבל היום, אחרי שראית את כל העולם מתפוצץ או שיגור אנשים לירח, זה קצת בעייתי כי יש התפתחות. מצד שני אתה עדיין בחוקיות של ה-50 פרקים וילדים לא מבינים שזאת בעצם הבעיה, כי תחשוב שאתה בא לספר סיפור ואומרים לך תמתח אותו - זה פסיכי, כי צריך מלא טוויסטים, עוד דמויות ועוד הפתעות באמצע".
איך נראת טיוטה ראשונית של סדרת נוער?
"עושים מסמך שמספר בתמצית את כל הסיפור של העונה, בערך 5-6 עמודים כדי להבין על מה מספרים - זה הבסיס. ואז, מה שאני עושה לפחות, זה לקנות בריסטולים גדולים ולשים על כל הקיר במשרד, שאני כותב עליהם לאורך ולרוחב. כל סוג עלילה יש לה צבע אחר, נגיד המתח הוא באדום, יחסים זה בכחול ואז כשמפתחים אנחנו מעלים את כל הדבר הזה של 50 פרקים על בריסטולים עד איך שהסיפור נגמר נמצא מול העיניים, אז אני עובד על איך זה מתחבר ומתקדם ובין לבין עובדים על היחסים נגיד בפרק 15 אני רואה לאורך (לפי פרקים) איך זה מתפתח וברוחב מה קורה באותו הפרק ואז אני בודק איך לחבר שזה יהיה קשור לעלילה של הפרק".
ועובדים לפי פרקים או לפי עלילה?
"העבודה היא לפי פרקים, כלומר אני יודע שיש ארבעה פרקים בשבוע, אז אני מתכנן את זה ככה שהפרק של יום רביעי יהיה עם סיומת מפתיעה יותר בשביל ציפייה עד לפרק שאחריו ביום ראשון".
בעבודה על כל התהליך של הסדרה ועל כל התפתחות העלילה. איך בוחרים סוף?
"אני מקווה להביא סוף שהוא לא רק טוב, כמו בסוף העונה של נעלמים ששם תכל'ס הרעים ניצחו, הילדים לא ידעו את זה בסצינת סיום, אבל בעצם במקביל פיזנטי גנב להם את הכסף. אז כן, צריך קצת סוף טוב, כי כולם מצפים לו וזה כיף, גם לי ומצד שני, צריך טוויסט, לא רק שיהיה פתח לעוד עונה אלא כי החיים הם לא שחור ולבן וזה משהו שהיה חשוב לי להעביר גם בנעלמים, לא סתם הרעים הם רעים אלא לכל אחד הייתה את הסיבה שלו וזה הוצג אז גם בסוף יש מורכבות של - לא הכל מושלם ונפלא והולכים לשקיעה - כי ככה זה לא בחיים".
בשאר הסדרות יש הרבה מדע בדיוני או מוצרים טכנולוגיים שהפכו את הסדרה להצלחה, ובנעלמים דווקא הייתה יותר ריאליסטיות ומציאותיות - זה משהו שהיה חשוב לך לעשות?
"היה לי ברור ששום מדע בדיוני ופנטזיה לא יכנס, זה לא כל כך מעניין אותי, אני לא כל כך אוהב את זה, למרות שהייתי כמה שנים עורך תסריט של גאליס ששם יש מדע בדיוני, וזה נגיד בגאליס משהו שהוא טוב לסדרה שלה, לא שאני אומר שזה לא, אבל אני רציתי משהו אחר לגמרי והאמנתי במשהו אחר שיעבוד והאמת היא שקצת רציתי להוכיח שאפשר לעשות את זה בלי וזה משהו שישאר גם לעונות הבאות של נעלמים".
כמו שהזכרת, יצרת גם את מועדון החנונים שהיא קומדיה, איך יודעים מה בדיוק יצחיק את הקהל?
"לא יודעים, ואם מישהו יגיד לך שהוא יודע אז הוא משקר או שהוא לא ממש מבין, בתכלס מה שמצחיק אותך זה מה שאתה כותב ואתה מקווה שזה יצחיק גם אחרים, אני לא יכול להמציא, ביחד עם צוות הפיתוח, בדיחות שאולי לא מצחיקות אותנו ולטעון 'אוקיי, אולי זה כן יצחיק מישהו' - זה קודם כל להצחיק את עצמנו.
"לא חושב שסדרה צריכה להיות הרצאות נגד שיימינג"
מאז החלה תופעת השיימינג לעלות קצב והסמראטפונים השתלטו על כולנו, יש איזו דרישה לא רשמית מסדרות הטלוויזיה להתעסק עם הנושא הזה, הרשת מגיעה למסך - רגע לפני שאולי מסך הטלוויזיה מאבד את הצופים לטובת הרשת, אך ארזי לא חושב שזה הזמן להתחיל לקפל את הדברים ולהתעסק רק בדבר הזה ולחנך.
יש השפעה של דברים שקורים עכשיו עם הנוער ברשת לתוכן שלך?
"לא מאוד, כי עוד לא הבנו לגמרי מה לעשות עם זה, הדבר שהכי קל לעשות בתור דבר ראשוני זה כן להציג ילדים שהם כל הזמן באייפון או משהו. הדרך המיידית והקלה היא לכתוב משהו על שיימינג והעברת תמונות אבל זו לא דרך מעניינת, אולי זה חלק מהחיים אבל לעשות את זה בצורה יותר עמוקה ועם ההשלכות של כל זה לנוער - זה משהו שאני אישית עוד לא מכיר ועוד לא חקרתי, ואם אני אגע בזה אני אתייעץ עם אנשי מקצוע, אבל אני לא אעשה משהו אם אני לא באמת מבין אותו".
אתה חושב שבכלל צריך להתעסק בזה?
"ברור שצריך להתעסק בזה חינוכית ולהגיד את האמירה הזאת, כי זה קרה גם במציאות לאחת השחקניות שלנו בנעלמים, ענבל ביבי, שחטפה כמה תגובות מאוד מגעילות וישר היה חשוב לנו, לשחקנים ולניקלודיאון להעביר את העמדה שלנו בעניין. אבל אני לא חושב שסדרה צריכה להיות הרצאה נגד שיימינג, אם כבר להכניס את זה אז בדרך שהיא חלק טבעי מהעלילה ולא בצורה של 'נו נו נו' כי ילדים לא באמת אוהבים ומקשיבים לזה כשמעבירים להם את זה ככה".
"סדרה בסופו של דבר נוצרת בעריכה"
כמו בכל דבר, מן הסתם גם בסדרות שלך היו דברים שצולמו וירדו בעריכה, מה השיקולים להורדת סצינות כאלו?
"יש שיקול אחד בלבד - עובד או לא עובד. ובטח בקומדיה, שם זה יותר קשה כי מה שלא מצחיק מבפנים אז זה מבאס נורא, זה עף מיד. ואם זאת דרמה ויש בסצינות האלו משהו שהוא גם חשוב לעלילה אז צריך לחשוב איך פותרים את זה וזו התמודדות. בכלל כל תהליך העריכה בחדר העריכה הוא מדהים מכיוון שאני מאמין שסדרה בסופו של דבר נוצרת בעריכה, אחרי כל הצילומים והתסריטים שהם בעצם כמו הצעות הגשה כזה של מתכונים, בסופו של דבר אתה יושב מול החומר בחדר העריכה ואז מה שעובד אתה רואה ומה שלא - לא. גם אם משהו שתסריט אמרתי שזה משהו שהוא מעולה פתאום משהו שם לא עבד והיה צריך לעוף".
לא קשה לך לוותר על זה?
"אני תמיד אומר לתלמידים שלי (מגמת קולנוע בתלמה ילין) שלא יתאהבו במה שהם עשו כי לפעמים אתה כל כך מרוצה ממה שיצא לך ולא תמיד זה באמת עובד לצופים אז צריך להיות לא סנטימנטלי. סיפורים יכולים להשתנות בחדר עריכה, הייתי עד לזה גם ב"פצועים בראש" שדברים שם השתנו משמעותית בעריכה, גם בנעלמים שיניתי דברים כמו למשל הפרק בו אמה ועידו התנשקו בפעם הראשונה, הפרק היה צריך להיגמר אחרת לגמרי".
הקהל של הילדים שואל שאלות על דברים שנראו לו קצת לא הגיוניים או דברים שהם 'באגים'?
"האמת שיש באג אחד שהיה מרכזי ממש בנעלמים והוא תמר. הילדים עלו עליה בשניה, בעיקר בגלל טעות שאנחנו עשינו בתסריט, כי ראו אותה בפרק מבקשת ומדברת דרך הטלפון של אמה - טעות ראשונה. והטעות השנייה היא שבאותו פרק, הקליף שלו (הסצינה האחרונה של הפרק) הייתה שראו שמישהו מאזין לאמה - ואז הילדים כבר חיברו מהר בראש ואכלנו אותה כי אנחנו חשפנו את זה רק אחרי כמעט 15 פרקים. ילדים גם שאלו הרבה על זה שהעונה מתרחשת בעונות הקיץ והדמויות פתאום עם מעילים של חורף וזו גם טעות שלנו, כי צלמנו בחורף אז לא התעסקנו עם זה לצערי, אבל למדנו להבא. לצד זה הצלחנו להטעות בהרבה דברים, כי נגיד מלא חשבו שתמר היא הבת של פיזנטי, או שכרמלה היא אשתו, בכלל המציאו לו עץ משפחה רחב".
איך פותרים סיטואציות שהן יותר מורכבות וכבדות לנוער כמו שקרה עם השלישיה כשהיא חזרה?, כי אם זה היה קורה במציאות הם היו הולכים לטיפול פסיכולוגי אחרי כל מה שקרה להם.
"ציינו את זה בסצינה מאוד עדינה כשגיורא (השוטר) אומר שדיברנו איתם והייתה סצינה עם כרמלה שירדה בעריכה, אבל סימנו כמה נקודות שמראות שהם דיברו עם מישהו אבל לא באמת הצגנו אותם, לא נכנסנו לזה לעומק, זו הדרך הכי טובה לפתור את זה במקרה הזה, כי אני לא יכול להיכנס לזה באמת, אבל כן היה לי חשוב לעשות סצינה שבה הם מתפרקים והכל יוצא וזוהי הסצינה שבה שאולי מתפרק במועדון אחרי שיובל זלזלה בו ואז זה מוביל לזה שהם נזכרים בחדר ההוא בבור ואתה מבין שזה עוד נמצא להם בראש, אבל אי אפשר בכל סצינה להתעסק בזה כי יש סיפור לספר, אז מסמנים את זה.
"אנחנו סומכים על הקהל שהם מספיק בוגרים"
מה הפך את זה להצלחה?
"זה קלישאתי אבל לא חשבתי שזה יהפוך להצלחה, אמרתי גם לשחקנים שאנחנו עושים פה איזה ניסוי שאנחנו לא יודעים אם הוא יעבוד, כי זו סדרה קצת אחרת וקשה יותר. אני יכול לשער שההצלחה נבעה מהשוני שלה - כי זה מקדם לדברים חדשים על המסך עם סיפור ריאליסטי ודברים שלא פשוטים בדרך כלל - כמו למשל הסצינה שבה אמה מתעמתת עם ההורים שלה - זו סצינה לא פשוטה שיכולה בקלות להיות בדרמה למבוגרים, אני חושב שילדים יותר נהנים מזה שנותנים להם את הקרדיט ואומרים להם 'הנה קחו, זה אולי קצת מבוגר אבל סומכים עליכם שאתם מספיק בוגרים ואינטילינגטיים כדי שתבינו את העניין ותהנו מזה'".
"הדבר השני הוא הסיפור של הפאזל של הסדרה שגרם לצופים לנסות לפתור ביחד איתנו את החידה ונכנסו לחידה הזאת בגדול ורצו לראות איך זה יפוענח. הסיפור של השוד הזה נגיד נחשף רק בפרק 40 ומשהו ולאף אחד לא היה מושג ממנו וזה משהו שהכניס מחדש לחידה הזאת יחד עם העלילה. בנוסף לזה סיפור יחסי האהבה בין הדמויות היה יותר בוגר, ריאליסטי וללא מניפולציה, עם הרבה דילמות כמו למשל - האם הוא באמת יכול להיות עם אמה כשדריה לא פה ומה יקרה כשהיא תחזור? או כשאנשים שאנחנו אוהבים עושים דברים רעים כמו דריה שנשקה פתאום את אלון - כי אנשים הם מורכבים וכולנו עושים דברים רעים, הגיבורים הם לא מושלמים ומלאכים. גם הסיפור עם שירה, איתי ויובל - שירה רצתה שאיתי יאמין לה כי הוא סומך עליה, היא בקלות יכלה להראות לו את הסרטון ולפתור את הכל אבל היא רוצה שזה יבוא ממנו, כי זה יותר בוגר - אז זה מה שזה הביא והניסוי הצליח".
"סכנה אמיתית היא הסוד של הסיפור"
פחדת שילדים יפחדו מסצינות מסוימות בסדרה?
"הסדרה היא לא לגיל 8 אלא מ-10 ומעלה, ובנוסף לזה, מבחינה עלילתית אם הדמויות של הילדים לא היו מרגישים שהם בסכנה באמת, אז כל המתח שאנחנו ניסינו ליצור לא היה עובד, אם לא היית מפחד מפיזנטי ויודע למה שהוא מסוגל אז היית אומר 'טוב הם יתגברו עליו', אבל אנשים מתו ונרצחו בגללו וזה יצר את המתח. סכנה אמיתית היא הסוד של הסיפור, כן היה חשוב לנו להבהיר שהוא לא ירצח ילדים והזכרנו את זה כמה פעמים, אבל בכללי הוא רוצח, ואני מבטיח לך שאחרי הסיפור של הרצח של פיני, הילדים היו יותר בלחץ כי אז היו מסוגלים לדעת מה הוא יעשה".
כשאתה כותב סדרה, מראש יש לך דמויות עם תבניות בראש לליהוק?
"נגיד עם פיזנטי ידעתי כבר מי האדם הספציפי שאני רוצה שישחק והיה ברור לי שיוסי טולדו הכי מתאים, אבל בכללי כן יש בראש תבניות, זה פשוט עוזר לכתוב ולדמיין".
קרה שחשבת על תבנית מסויימת לדמות ובסוף ליהקו משהו אחר לגמרי אבל זה עשה את העבודה?
"הדוגמא הקלאסית לזה היא יון תומרקין ששיחק את הבריון במועדון החנונים. אני בכלל דמיינתי מישהו סטייל הבריון המגודל של סרטי 'בחזרה לעתיד', ובהתחלה יון בכלל היה אמור להיבחן לדמות של יואב רוטמן, אבל טענתי שלדעתי אף אחד לא יאמין שיון חנון, והוא עשה אודישן ביום שלא הייתי, התקשרו אלי ואמרו שהוא עשה אודישן לאורן טונה, צפיתי באודישן וראיתי את הדבר הזה שהוא עשה שם עם הלסת וזה היה בינגו וכל הדמות השתנתה בזכותו. בנעלמים לא היה משהו כזה, אבל נגיד ענבל ביבי היא דמות שלא הקלאסית לליהוק בסדרה כזאת והיא הביאה משהו אחר ונפלא והיא נהדרת, תפקיד ראשון שלה והיא עשתה לצופים היפוך ציפיות, כי אתה מצפה למשהו מסויים ומקבל משהו אחר לגמרי ומעולה".
עד כמה ההחלטה על הפרטים הקטנים חשובה בסדרות? לדוגמא כתם הלידה של פיזנטי או הקפוצ'ון...
"מאוד חשובה, אחת הסיבות שהדמות שלו תפסה זה בגלל זה, ספציפיות היא הדבר הכי חשוב בכתיבה, כי לא רציתי לעשות נבל כללי, כי אז לא מבדילים בין הנבלים של שאר יצירות על המסך, אבל את פיזנטי יזכרו - בגלל הכתם, הקפוצ'ון, הסצינות - כזה עוד לא ראינו לפני אז הוא זכיר".
"יש שאיפה למכור סדרות לחו"ל"
מהי הסצנה שהייתה לך הכי קשה לכתיבה?
"את שלושת הפרקים האחרונים כתבתי לבד, הם בכלל היו קשים, אבל הכי מורכב לכתוב היה כשאמה מתעמתת עם ההורים שלה, כי רציתי שזה ייצא ממש אמיתי ובאמת עצוב ורציני ומצד שני אני יודע כל הזמן שזה לילדים וצריך למצוא איזון של קושי ובין לא קשה מדי והסצנה עבדה כמו שצריך".
יש שאיפה למכור סדרה לחו"ל?
"כמו כל דבר שעושים בארץ לאחרונה, יש שאיפה כזאת אבל זה כן משהו שחושבים עליו, מה שיקרה יקרה"
אז מה מצפה לנו בעונה השניה של נעלמים?
"אנחנו כן נשמור על השפה של הסדרה, שזה הריאלי והמורכביות וכמובן דמויות נוספות. תהיה משמעות לשם של הסדרה גם הלאה, אני לא יכול בדיוק לפרט אבל הבנתי את העניין ועם זה נלך".
|
|