אור רק בת 19 וכבר הספיקה להקים תנועת ילדים, לשחק בסיטקום בערוץ הילדים לצד שחר חסון וזאב רווח, להשתתף בסרט קולנוע ולככב על המסך. רגע לפני שהיא מתגייסת תפסנו אותה לראיון על התפקיד בסופשלי, על החלומות ועל הפרסום.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מי יככבו בגרסה האמריקאית של "החממה"?
• הקיץ של כרמל: "עליתי על הגלשן וכבשתי את העולם"
• זה רשמי: מיטל דה רזון ואביאל כהן ביחד

מהעבר להווה

איזה ילדה היית?

"הייתי ילדה רעשנית, מלאה בשמחת חיים, קופצנית ותזוזתית. כשהייתי בכיתה ב' מאוד אהבתי את הסדרה "אמי", ורוב הילדות שלי התלבשתי כמוה: עם שיער בתוך כובע ובגדים רחבים. "אמי" היא הדמות שהכניסה לי את החלום להיות שחקנית. אני זוכרת את הרגע הזה שצפיתי בסדרה ואמרתי לאמא שלי שאני רוצה להיות כמו הילדה ששיחקה אותה. הייתי בחוגי משחק, והבנתי שאני ממש אוהבת את המקצוע. בבית שלי פחות תמכו בזה".

© צילום: ערן לוי

 

בנוסף להיותה שחקנית, אור הקימה את תנועת הילדים "חלוקי נחל" המיועדת לצעירים מגן ועד כיתה ג'. "זהו הגיל שבו התפיסת עולם מה טוב ומה רע מתעצבת" מספרת אור. "אם אני אגיד למישהו - 'רוצה לבוא למחזר איתי?' זאת לא תהיה חוויה בשבילו ולא יהיה לו כיף, אז חשבתי איך אפשר לשנות את זה למשהו כיפי. יחד עם שי, השותפה שלי לפרוייקט, בנינו פעולות שהן כיפיות ומסקרנות. שילדים ימחזרו, וישמרו על הסביבה וגם ילמדו על זה, כדי להכניס לילדים את הערכים של אהבת הטבע והשימור שלו כבר מגיל צעיר".

מאיפה בא הרעיון להקים את התנועה הזאת?

"הייתי בעבר בפרוייקט שנקרא 'LEAD' לפיתוח מנהיגות צעירה. יום אחד הייתי עם אחי בים והיה מאוד מלוכלך ואמרתי לו 'בוא ננקה את הים' והוא ענה לי: 'מה אני פראייר שאנקה זבל של אחרים?' שאלתי אותו מה אני צריכה לעשות כדי שהוא ירצה לנקות, הצעתי רעיון של פרסים, והוא אמר שהוא ינקה אבל לא כי זה כיף, אלא בשביל הפרס. הבנתי שכדי לעשות שינוי ולהפוך את המחזור והשימור של הטבע למשהו שאנשים ירצו לעשות, צריך לעשות שינוי חוויתי".

© צילום פרטי

סופשלי

איך היה לשחק את הדמות של דניאל?

"היא דמות מגניבה, טיפה טומבואית, תמיד עולה על פתרונות, חושבת קדימה. יש בה טיפה את הקריזה של אבא שלה אבל גם היא גם ילדה מרצה. מצאתי נקודות דמיון ביו שתינו – השגעונות, ההתלהבות, היצירתיות, תמיד אנחנו רואות את הטוב בכל דבר, וגם את העיוורון שמישהו אוהב אותה (אני תמיד נופלת שם). אני אוהבת את החיבור שיש לה עם אבא שלה".

"אבל אני גם שונה ממנה" מציינת יעקב ומפרטת "היא נראתה לי כדמות מושלמת, ואני לא מושלמת בכלל. היא מרצה, לא מורדת. היא מאופקת ואני לא".

© צילום פרטי

"בסדרה הדמות של דניאל שרה, ויש לי חווית ילדות שגרמה לי לא לשיר ליד אנשים - אני לא שרה טוב. אז בסדרה הביאו מישהי שתשיר במקומי. כמה ימים לפני שהפרק שודר ראו שאין התאמה בין הקול שלה לקול שלי, ושבוע שעבר הקלטתי את השיר".

© צילום פרטי

תספרי לנו על פדיחות מהצילומים

"יש המון פדיחות, אני לא יכולה לבחור! בפרק ששודר ביום רביעי היה קטע שאני שרה וצריכה לצאת בדרמטיות מהבמה ואני על עקבים - ואז פשוט נפלתי, וכולם נבהלו. מאותו הרגע הלכו אחריי ושמרו שלא אפול".

© צילום פרטי

"היה לי ולמנור חקק פדיחה ממש מצחיקה. בצילומים זה כמו האח הגדול - שמים לך נק (מיקרופון על הצוואר - נ.ט) ומדליקים אותו בזמן הצילומים כדי שהוא יקליט, והוא נמצא מתחת לבגדים. בימים הראשונים לא ידענו שאם אנחנו לא מכבים אותו אז הוא ממשיך להקליט, ויש אנשים ששומעים הכל. שנינו התחלנו לדבר שטויות. מנור אמר לי "מרוב לחץ לא הצלחתי להירדם בלילה" ואני מסבירה לו "תקשיב מנורי כדי להירדם אני לוקחת נשימות עמוקות, ואז אני ישנה בתנוחה מוזרה עם יד אחת על הבטן ויד אחת על הראש. השיחה המשיכה ודיברנו על עוד דברים מביכים, ואז הבמאי ואנשי הצוות באו אלינו והם מתו מצחוק ואז הם אומרים לנו 'חברה שומעים אתכם'. מאז כל פעם שהלכתי לשירותים הייתי בלחץ כי רגע - איך אני יודעת אם זה כבוי או לא? היו פעמים שהתחלתי להתלחשש עם האנשים של הסאונד, הרגשתי שזה כמו לדבר לאלוהים, זה ממש נראה כאילו אני מדברת לחולצה".

© צילום פרטי

את ומנור שומרים על קשר גם מחוץ לסדרה?

"לשנינו זאת החוויה הראשונה של משהו גדול אז חווים את זה ביחד. אנחנו משתפים אחד את השניה בכל מיני חוויות, אנחנו חברים טובים."

מחיר התהילה 

והינה מגיע השלב הראשוני-הפרסום, מסתדרת עם כל זה?

"בקיבוץ שבו אני גרה לא מזהים אותי. גם במסעדה שאני ממלצרת בה אין ילדים. בגלל שהקיבוץ סגור ושם אני לא מקבלת את הפידבק אז זה כן נחמד לקבל את האהבה הזאת מבחוץ אבל בתור שחקנית, בתור דניאל. זה כיף לדעת שקלטו את הדמות ואהבו אותה. אני פחות לוקחת את זה למקום האישי כי זאת לא באמת אהבה אמיתית".

"זה שבקיבוץ לא מזהים אותי זה מאזן מאוד. גם בחרתי להיות מלצרית כי מאוד חשוב לי להישאר עם רגליים על הקרקע ולזכור שזה חלק מהעבודה, אבל החלק המהותי הוא המשחק, וזה מה שבחרתי לעשות, וכשאני יוצאת מחוץ לקיבוץ -זה מטורף. המון פידבקים, וילדים. זה מוזר ומביך מאוד." היא מספרת "סלפי, חתימות, סלפי לסנאפצ'אט ואז לחתום על התמונה בסנאפצ'אט, הקדשות, עמודי מעריצים. זה מאוד חדש ומוזר לי".

"אני מקבלת הרבה הודעות מילדים. מאוד חשוב לי להסביר להם שאני בן אדם כמוהם, פשוט זאת העבודה שלי"

"הייתי שבוע שעבר בעזריאלי, ובקומה השלישית היו הרבה ילדים מתנועת נוער. שתי ילדות קלטו אותי וצעקו: 'דניאל מסופשלי'. מאותו הרגע מלא ילדים ירדו במדרגות ורצו אלי, והתאגדו סביבי. באיזשהו שלב המאבטח הזיז אותם כי זה חסם את המעבר. זה היה מאוד מביך ומלחיץ".  

© צילום: אביב חופי

וכשאת היית בגיל של הילדים שמעריצים אותך היום, וצופים בך בטלוויזיה, מה את הכי אהבת לראות?

"כשהייתי נערה מאוד אהבתי כמעט מלאכים. כל החדר שלי היה מלא בפוסטרים שלהם. גם אהבתי את השמיניה ו'האי'".

 "להיות שחקן זה לעבור מכישלון לכישלון בחיוך עד שמגיעה ההצלחה"

מה החלומות שלך בתחום המשחק?

"אני רוצה ללמוד משחק, להשתפר בתחום, ולשחק בסדרת נוער מסוג דרמה זה חלום ילדות שלי. אני רוצה להתנסות במשחק מסוג דרמה ומתח. מאוד מעניין אותי לעשות דמות שהיא מלאה באופי, דמות טיפה קיצונית, שיש לה רומן, סודות, דמות עם הרבה עומק, דמות שעוברת שינויים, דמות שתהיה אמיצה ונועזת - שיהיה לי אתגר, כאור, לעשות אותה".

© צילום פרטי

"אני פחות לוקחת את האהבה מבחוץ למקום האישי כי זאת לא באמת אהבה אמיתית."

"אני עכשיו בקורס משחק בשיטת צ'אבק אצל שחר רוזן, ושם אני עובדת עם החומרים שלי ומבינה שמה שאני עוברת בחיים זה החומר גלם שלי. אני חוקר המון דברים בנפש שלי וזה מאוד מעניין אותי לעשות דמויות שיגרמו לי להתמודד עם חומרים שלי שאולי יותר מוכחשים, קשים ומאתגרים".

© צילום פרטי

על איזה מסך את מאחלת לעצמך לראות את עצמך יותר: מסך הטלוויזיה או מסך הקולנוע?

"כרגע בטלוויזיה, אבל בעתיד יותר בקולנוע. כרגע מעניין אותי להיכנס לעולם הילדים והנוער, להמשיך למבוגרים, ואז לחזור לקולנוע בתפקיד דרמה".

"אני מחבקת את עצמי, מנסה לא להיות קשה עם עצמי ולא לקחת את זה ללב ולבקר את עצמי"

מה החיסרון במקצוע?

"זה מקצוע מאוד תחרותי, ולא בטוח. יש את הסכנה להיות מכור לאהבה חיצונית או לתת לזה מאוד להשפיע עליך, ואתה נתון לביקורת מאוד גבוה. אני מנסה לעשות את הכי טוב שאני יכולה. יש משפט שמאוד מנחה אותי: 'כשקשה מבחוץ תמיד הכי טוב שיהיה חיבוק מבפנים'. אני מחבקת את עצמי, מנסה לא להיות קשה עם עצמי ולא לקחת את זה ללב ולבקר את עצמי".

 "כל הזמן צריך להיות בתחרות"

 את המון שנים בתחום. חושבת שזאת הפריצה הגדולה שלך?

"זו הפריצה הגדולה לעכשיו, אבל אני מקווה ומאחלת לעצמי שבעתיד יהיו לי עוד פריצות גדולות, אפילו יותר מהפריצה הזאת, זו ההתחלה של דבר נפלא והגשמה".

"מגיל מאוד צעיר אמרתי 'אני אהיה שחקנית'. היום מפחיד אותי להגיד 'אני אהיה שחקנית'. זה מקצוע לא בטוח. כרגע יש לי את 'סופשלי', אבל אני לא יודעת מה יהיה בהמשך, אם אתקבל לעוד הפקות. זה גם מלחיץ - כל הזמן צריך להיות בתחרות, לרצות את הצופים, את המלהק והבמאי - את כולם. אבל זה גם מחייה אותי. זה מה שעושה אותי שמחה, וממלא אותי. אז כנראה שאני כן אהיה שחקנית".

איפה את רואה את עצמך בעתיד הרחוק?

"אני רוצה ללמוד משחק, להשתתף בעוד הפקות, להשתפשף בתחום. אבל יש תחום נוסף שאני רוצה להתעסק בו שהוא חינוך. לא בתור מורה, אלא רוצה להשפיע על המערכת, ולהוביל שינויים שחשובים לי".

© צילום:ערן לוי

"סופשלי" - ימים א-ד, בשעה 14:35, בערוץ הילדים (לצופי yes)