את אלונה כנראה שאתם מזהים מסדרת הדרמה של yes "מלאך של אמא", מיוצגת אצל גדי בר לביא ושיחקה במגוון פרסומות מוכרות. היא רק בת 12 וכבר יודעת מה היא רוצה לעשות בחיים. משחק זה לא התחום היחיד שהיא תעסוק בו והשאיפות רק הולכות וגדלות עם הגיל. היא מאוד בוגרת לגילה ואף מצטיינת בלימודים - תכירו את אלונה צימברג ויש לנו הרגשה שתשמעו ממנה עוד הרבה.

עוד במדור הבידור של פרוגי:

• שווים מדליה: הדמויות הספורטיביות מהסדרות האהובות
• משיר מורנו ועד יום תומרקין: איך נראת הזוגיות של כוכבי הנוער?
• כוכבי הנוער מתאחדים למופע חדש: את מי דניאל מורשת עזב?

ספרי לי על הסדרה "מלאך של אמא" ועל התפקיד שלך שם.

"הסדרה מספרת על רצח של ילד בן שבע והיא עוקבת אחרי החקירה וגם אחרי המצב הנפשי של ההורים שלו וכל מי שבסביבה שלו.

זאת סדרת דרמה נורא קשה והדמויות עוברות תהליך עם עצמם.

"נכון, אני משחקת את גיל טמיר, אחותו של הנרצח. גיל מתמודדת עם רצח אחיה בבגרות שלא מתאימה לגילה והיא מבינה את המצב של ההורים שלה וכל מה שקורה, וההורים קצת פחות. מאז האבידה אין לה בעצם הורים מתפקדים שמודעים למה שקורה איתה, הם ממש איבדו את זה והיא מנסה להחזיר את הבית למצב הקודם למרות שהיא מבינה את מה שקרה. המשפחה שלה נורא חשובה לה יש לה סוג של רוח לחימה, היא רוצה לחזור לשגרה המשפחתית שלה והיא נלחמת על זה יום יום ללא הצלחה כל כך. היא לא רוצה שישכחו אותה, היא לא רוצה להיות לבד, היא רוצה לחזור להיות ילדה ולא הבוגר האחראי בבית".

גם בחיים האמיתיים את בן אדם בוגר יותר מהגיל שלך ולוקחת סמכות?

"כן אני יותר בוגרת לגילי, זה מרגיש שונה להיות המבוגר האחראי בבית וגם סיטואצית הרצח של הילד בסדרה נתנה הרגשה של לקיחת סמכות בגלל שההורים לא במצב לתפקד והילדה מרגישה שהיא צריכה לקחת את המושכות.

להיות בוגרת זה גם תקף לחברים ובעולם האמיתי בכלליות.

"תמיד הייתי יותר בוגרת מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל עם חברים אני מאפשרת לעצמי להיות גם ילדותית", מספרת ומפרטת על הסמכות בצילומים "הרגשתי שכבר בצילומים הייתה לי סמכות. גם לזה שנרשמתי לסוכנות וזה שאני רוצה ללכת לאודישנים ואלו החלטות שלי זה גם חלק מהסמכות והבגרות שלי".

בסדרה את משחקת לצד שמות גדולים כשאת רק בת 12, איך מתכוננים לתפקיד זה?

"קודם כל קיבלתי את הטקסט של גיל, הכנתי את הדמות בבית, הבנתי את הסיטואציה ואת המצב שהדמות נמצאת בה ונכנסתי לדמות וזה היה מדהים. המשפחה שלי נורא התרגשה איתי כשקיבלתי את התפקיד. צריך הרבה אחריות לדבר הזה, אני עושה חזרות לזה עם אימא שלי, היא עוזרת לי והיא מאוד מבינה אותי. זה תפקיד דיכאוני וצריך להיערך בהתאם. חייתי את הדמות ללא ספק, אפילו ביקשתי שיתעלמו ממני כדי להמחיש לעצמי את מצבה של גיל. אחרי הצילומים היה לי חודש כזה שהייתי שקועה בדיכאון כי הרגשתי שגילי נשארת בתוכי ולא עוזבת, עד שהשתחררתי מזה".

איך המשפחה והחברים הגיבו לזה שהתקבלת לסדרה וראו אותך על המסך?

"כשאמרו לי שהתקבלתי לסדרה בישרתי את זה בריקוד מוזר ומביך וכולם שואלים 'מה קרה?', וככה אני בעצם מודיעה להם על דברים והמשפחה מאוד שמחה בשבילי. החברות מאוד התרגשו ושמחו בשבילי ותמכו בי. לא סיפרתי להם מיד כי קודם כל רציתי לעבור את זה, למרות שהיה לי חשק לספר ולשתף. כל החברים שלי ריגשו אותי ברמות שאי אפשר אפילו להסביר את זה. עצם העובדה שהם היו איתי, הם לא עשו משהו מיוחד אבל עצם זה שהם התרגשו בשבילי זה עשה הכל. אחרי הצילומים הם לגמרי היו איתי ושמחו איתי".

כולם שם מסביב מבוגרים זוהי הרי סדרה המיועדת לאנשים גדולים, הצלחת לשמר קשר עם אנשים הגדולים ממך?

"אפשר להגיד שכן ברשת החברתית אנחנו מתעדכנים אחד עם השני, לקאסט הסדרה אין קבוצת וואצאפ. שמרתי במיוחד עם שרון שמשחקת את אמא שלי גם ברשת החברתית. שרון היא שחקנית מדהימה והתחברתי אליה מאוד והרגשתי שאנחנו מאוד דומות גם במראה החיצוני ששרון מאוד דומה לאימא שלי ואני דומה לאימא שלי אז היה דימיון וגם בפנימיות הרגשתי שהיה לנו קליק. אם הייתי צריכה עזרה ביקשתי מכולם כולל כולם, אנשי הפקה ושחקנים כולם עטפו אותי ועזרו לי ובעיקר אייל הבמאי שהוא בן אדם מדהים, נורא סבלני והוא מאוד עזר לכולם והיה אפשר לפנות אליו תמיד".

למדת מהם משהו על המקצוע דרך הסדרה?

"למדתי איך לפתוח את עצמי, להתנהג בטבעיות ולהרגיש בנוח, ונגיד במשחק הייתי פחות סגורה ויותר פתוחה והכרתי אנשים. קיבלתי סוג של ניסיון בסדרה וכל המצב שבא מן הסדרה".

היו דאגות לפני הצילומים?

"החשש העיקרי שהיה הוא כשאני מרגישה שאני עושה סצנה והיא יוצאת לא טוב. אז אחרי הסצנה הראשונה אמא שלי חיבקה אותי והרגיעה אותי שהייתי טובה, ואז בהמשך הצילומים האנשים בהפקה היו מדהימים לא הלחיצו ונתנו הרגשה טובה ומחמאות. נפלתי במזל על צוות כזה מדהים שגרם לי להרגיש תחושת ביטחון. באתי במטרה אחת שזה להצליח וליהנות ובאמת נהניתי מכל רגע מהכול ולא היה לחץ בכלל, נתנו לי לבטא את עצמי בתוך הדמות".

איך זה לראות את עצמך על המסך?

"בהתחלה שאני יושבת ורואה, זה מאוד מוזר לי לראות את עצמי. תמיד יש ביקורת של 'אוף למה לא עשיתי את זה יותר טוב' או לצד החיובי 'יופי עשיתי עבודה טובה'. אני מסתכלת ואני שלמה עם מה שעשיתי אז זאת גם הרגשה מעולה. זה מדהים שיש לי את האפשרות בכלל לראות את עצמי על המסך וזאת חוויה. אני צופה בפרקים עם אמא שלי שמצנזרת לי את החלקים שלא כדאי שאראה וזה לפעמים מטורף, אבל כן אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי אבל זה לא משהו שמפריע לי להתקדם".

את נמצאת בתכנית של אוניברסיטת בר אילן. תספרי לי קצת מה את עושה שם?

"תוכנית בר אילן זאת בעצם תוכנית לנוער מוכשר במתמטיקה זה בעצם מתמטיקה בכיף, את לא יושבת בכיתה וראש כבד. זה מראה כל מיני שיטות ואת מרחיבה את המוח שלך, אני מאוד נהנית שם. הלכתי עם עוד ילדים מהכיתה ועשינו את המבחן ומי שעבר התקבל לתוכנית הזאת. זאת תוכנית מעבר לשעות הלימודים ואני מוצאת את עצמי משלבת בין כל הדברים שאני עושה,אני יוצרת ומנגנת בפסנתר ומוצאים לזה זמן".

זה לא מתיש גם להיות תלמידה וגם לעשות דברים שונים בתחום או שהרצון והתשוקה גוברים על זה?

"הלימודים והאודישנים זה ממש בנפרד זה אחרי שעות הלימודים וזה לא מתערבב עם בר אילן והאומנות וכל שאר הדברים שאני עוסקת בהם. אני מצליחה להפריד ביניהם והלימודים לא נפגעים בשום צורה.במקום ללכת לחוג זה ללכת לאודישנים ואני נורא נהנית. יגיע שלב הבגרויות והלחץ מהלימודים ואני מאמינה שאני אדע לשלב אבל אם זה יפגע בלימודים, אני בהחלט אעשה הפסקה כי הלימודים נורא חשובים לי".

הזכרת את זה שאת מנגנת בפסנתר, יש רצון לעסוק בתחום המוזיקה או אולי אפילו להיות זמרת?

"לא כל כך, לא נראה לי. אני לא רואה את עצמי שם", מתוודה אלונה ומוסיפה "נגינה בפסנתר לא תהיה לי כמקצוע מכיוון שיש קושי מסוים. בזרת שלי יש נקע. הייתי לוקחת בתור ילדה קטנה שיעורים בפסנתר במשך שנתיים והייתה לי יד קטנה והייתי צריכה לנגן ביד מאוד רחבה והמורה שלי לחצה עליי ושיעור אחד פתחתי את היד שלי נורא רחב ושמענו קליק, כאב לי כל כך ולקח לי זמן וראינו שזה התחיל להתעקם, זה לא נעים. בהתחלה נורא כאב לי לנגן ובשנה-שנתיים האחרונות התחלתי לנגן וזה פחות כואב, זה החלים קצת ואני עושה הפסקות כשאני מנגנת ואז מתחילה עוד פעם זה רק לזמן מוגבל. אני לא יודעת מה יהיה בעתיד ויכול להיות שאני אגיע למחזמר, שירה אצלי זה תחביב".

היו לך תפקידים שלא הסכמת לקבל בגלל שלא אהבת את הדמות?

"כשקיבלתי את הטקסט וקראתי את העלילה לא התחברתי, הטקסט לא הסתדר לי. אני מקבלת אודישן ואני פשוט לא עושה אותו אם אני לא מתחברת אליו. אני עושה את זה להנאה כי אני אוהבת את זה ואם אני אקח תפקיד ואני לא איהנה ממנו בעצם אז מה הטעם? משחק מאתגר אותי ואני אוהבת אתגרים, כל תפקיד הוא מאתגר בפניי עצמו, אבל בשלב זה אני חייבת חיבור לדמות, בהמשך בוודאי אלמד לשחק דמויות שאני עצמי לא אוהבת".

התחלת לדגמן מגיל שמונה, הישתתפת בין השאר גם בפרסומות של הילדים של קסטרו. דוגמנות זה משהו שהיית רוצה להמשיך לעסוק בו?

"כן, זה גם חלק מהחבילה כי אני גם נהנית מהדוגמנות אבל אני פחות מדגמנת עכשיו אני יותר הולכת לכיוון של המשחק, מה שבולט אצלי בחיצוניות הוא גובה וזה מתאים לטייפ קאסט של דוגמנית ואני מאמינה שגם פנימיות מעניינת ועשירה זה משהו שמביא עניין לתמונה".

איך את מסתדרת עם הפרסום?

"לפעמים מזהים אותי ברחוב אבל זה לא בתדירות. אין פקטור לפרסום זה רק בונוס ואם לא היה פרסום בפרויקט שהייתי עוסקת בעתיד, הייתי שלמה עם זה כי זה משחק ואני מאוד אוהבת את זה ורוצה לעשות את זה. אני לא עושה את זה בשביל הפרסום אני עושה את זה בשבילי כי אני נהנית וזה נותן הרגשה מספקת. יחד עם זאת, אני מאמינה שהפרסום עוזר להתקדם, אז אולי אני אקבל תפקידים מעניינים חדשים".

כבר מזהים ברחוב, פותחים עמודים?

"לפעמים מזהים מהפרסומות שעשיתי אם זה לעוף טוב, סטימצקי, משרד הבריאות ואפילו הילדים של קסטרו. אם היו פותחים לי עמוד היה עולה לי חיוך ענק על הפנים זה מאוד מחמיא שפותחים לך עמוד מעריצים ולגמרי הייתי עוקבת אחריהם. אולי בעתיד אם אעשה מספיק עבודות טובות ומעניינות זה יקרה".

מה אומרים לך כשמזהים?

"חזרתי פעם אחת הביתה ברגל והיה איזה ילד אחד שאמר 'רגע אני מזהה אותך, זאת את מהפרסומות של השניצל' ואמרתי לו שכן והוא ענה לי 'את יכולה לחתום לי על השניצל?' ובאמת היה לו שניצל ביד וחתמתי לו על השניצל. זה היה מקרה מאוד מצחיק ובהתחלתי שהסתכלתי עליו חשבתי שהוא צוחק ואז הוא הוציא שניצל זה היה מוזר ומצחיק. קרה גם שניגשה אלי מישהי ושאלה בשקט מסתורי ובהתרגשות יתרה 'את הילדה של מלאך המוות?' הייתה דקה דומייה עד שקלטתי מה היא רוצה. עניתי לה 'מלאך של אמא?' היא אמרה לי 'כן, כן, סליחה התבלבלו לי המילים, שתדעי ששיחקת מאוד יפה ואת שחקנית טובה'. למרות הפדיחה עם שם הסדרה התרגשתי מאוד ממה שהיא אמרה לי, זה נתן לי הרגשה טובה".

אז זהו, משחק זה התחום לחיים?

"אני פחות שואפת לעסוק רק בתחום הזה אבל זה ללא ספק ייקח חלק בחיים שלי. לאחרונה התחלתי להתעניין באסטרונומיה, אבל גם משחק הוא חלק מאוד גדול ואני רוצה לגוון ולטעום מהכל. אני כן רואה את עצמי מתעסקת במשחק ומשלבת בין השניים. תמיד הייתי דרמה קווין והמשחק הגיע מזה שלאט לאט רציתי להתנסות בזה בתור ילדה קטנה וראיתי סרטים ודמיינתי את עצמי שם והייתי משחקת לעצמי. אפילו יש סרטון שמראה שאני משחקת בתיאטרליות עם כדורים בגיל ארבע, אז זה בא מגיל מאוד קטן".