השחקן מיכאל מושנוב נמצא שנים בתעשיית הבידור, למעשה מגיל ארבע הוא מופיע בטלוויזיה ועל המסך הגדול, בעיקר כי התלווה הרבה להורים המפורסמים שלו לאחורי הקלעים ומשם כבר התאהב והיה טבעי שימשך למקצוע הזה. רגע לפני העונה החדשה של "גרעינים" בכיכובו, מתיישב מושנוב לריאיון על הדרך שעבר עד שהגיע למעמד הנוכחי. 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• נוצץ בכיתה: מכניסים את הכוכבים לקלמר
• בא לשכונה: חוזרים לילדות של תותי ניניו באשדוד
• תתחילו לשנן: כוכבי הנוער החדשים שנראה על המס

את מיכאל מושונוב פגשנו בקפה ליד הבימה, ממש בסביבת ילדותו, "כל החיים גדלתי כאן, ממש ליד הבימה, שני ההורים שלי עבדו פה כל הזמן, אז כשהייתי ילד זה היה לי ממש קרוב אליהם".

"אף פעם לא ראיתי את המשחק כ'סלביות'"

נחזור להתחלה שלך בתחום, את חושב שהיה טבעי שתלך נטו לתחום המשחק?

"העבודה שלי בתור שחקן, הגיעה דרך מה שראיתי בבית", מספר מושנוב ומפרט "שני ההורים שלי שחקנים ובעצם גדלתי בבית של שחקנים ואמנים. בסופו של דבר הבחירה שלי ללכת בדרך הזאת הגיעה עם משקל מסוים. התחלתי לשחק בגיל יחסית צעיר, והדבר הזה תמיד היה בשבילי כסוג שוג של שליחות, המשך של הוריי. אף פעם לא ראית את זה כ'סלביות' או איזה מקצוע שכולו תהילה וכסף. ידעתי שזה מקצוע קשה. ידעתי שאני יכול להיות בו טוב כי הרגשתי שזה מתאים לי וכשהתחלתי לשחק, מאוד התאזנתי בחיים שלי והבנתי שזה הדבר הנכון בשבילי".

איך זה בא לידי ביטוי?

"אני אוהב לעשות דמויות אופי ויצא לי לשחק נער אוטיסט ונער עם מוגבלויות, ועוד דמויות שהיו מאוד מאתגרות בסרטים שהגיעו מאוד רחוק. אז הדבר הזה בשבילי הוא השליחות הכי גדולה שלי כאמן".

"שחקנים הם השתקפות של החברה בהרבה פעמים"

מושונוב מספר לנו על התהליך בגילום דמויות קיצוניות, "אני חושב שזו באמת הזדמנות להגיד שהמקצוע הזה הוא מקצוע עם הרבה הרבה מחויבות ולגלם דמות זה לא 'יאללה איזה כיף מצלמים', זה מקצוע מאוד קשה ותובעני. ולשחק דמות שהיא קיצונית, נער אוטיסט במקרה מסויים, יש לך הרבה אחריות כלפי החברה וכלפי אותם האנשים עליהם זה מבוסס והדבר הזה הוא השליחות הכי גדולה שלנו כשחקנים. שחקנים הם בעצם השתקפות של חברה בהרבה פעמים. הם לא רק הסלבים המוכרים של 'איזה כיף אני כוכב ויש לי כך וכך עוקבים באינסטגרם' ואני שמח שיצא לי לגלם כאלו דמויות.

"הכניסה לדמויות האלו היא מאוד קשה כי אתה צריך לעשות גם כניסה פיזית וגם עבודה של הכנה ומחר, אבל זה חלק מהמקצוע. להתמקצע במשחק זה לדעת לחזור הביתה בסופו של יום ולדעת להיות אתה ולא להתבלבל".

"יש כאלו שפתאום התגלו בתכנית ריאליטי"

יש היום המון קיצורי דרך כדי להגיע למה שאתה עמלת עליו קשה.

"הרבה אנשים מגיעים למקצוע דרך המון דרכים. יש כאלו שלומדים, יש כאלה שפתאום התגלו בתכנית ריאליטי ואז מתחילים לשחק תפקיד. אני מאמין שמי שטוב, מי שהוא באמת שחקן טוב ובאמת מגיע לו לשחק תפקיד, הוא יעשה את העבודה כמו שצריך לא משנה מאיפה הוא הגיע. אני כן חושב שצריך שיהיו סדרות דרמה וסדרות מתח וסדרות לילדים מאשר ריאליטי. אבל אם יש איזה כוכב ריאליטי שפתאום משחק בסדרה והוא עושה יופי של עבודה אז סבבה. אני לא חושב שכל אחד צריך ללמוד בבית ספר למשחק ולקרוא שייקספיר כל היום בשביל לשחק, הוא פשוט צריך להבין שזאת עבודה קשה".

ועד כמה זה קשה להוכיח שזה מוצדק?

"בתור מישהו שנולד עם הכינוי 'הבן של' וכל חיים אמרו לו 'בטח זה קל לך', 'בטח זה פותח לך דלתות', אז אני יכול להגיד בלב שלם שבסופו של יום שבסופו של דבר אם אתה לא טוב והמקצוע הזה לא מתאים לך, אתה לא תשרוד בו. זה מקצוע של הרבה עליות וירידות, מקצוע של הרבה מחויבויות תקופות שהן מאוד עמוסות ואז אחר כך הפוגות, מן חלל ריק כזה. בסופו של דבר אני חושב שפשוט התפיסה שלנו כשאנחנו משדרים לקהל צעיר, זה באמת להסביר שהמקצוע הזה הוא מקצוע שמי שניגש אליו צריך לגשת אליו במלא תשומת הלב ולא מהמקומות של 'בא לי להיות מפורסם', זה לא עובד ככה".

"שני ההורים שלי שחקנים ואני שלם עם זה"

אתה מרגיש עדיין את הטייטל המחייב שבא בעקבות ההורים?

"זה משהו שילווה אותי כל החיים. אני באמת 'הבן של'. תמיד יהיו אנשים שיבקרו אותי לטוב או לרע. והיום אני באמת יודע שאני רוצה כבר לשתף פעולה עם ההורים ולעשות איתם משהו יצירתי. יש תכנונים, אבל זה תהליך מאוד ארוך. התחלתי לכתוב כמה דברים ואני מקווה שזה ייצא לפועל".

אז זה לא פגע בך.

"אני מרגיש כמו כל דבר, שזה לא שחור או לבן. היו דברים שנפתחו, היו דברים שגם נסגרו בפניי. זה פשוט להיות קצת 'עוף אחר' מכל העולם הזה, וצריך להיות מאוד עדין כדי להתמודד עם זה. אני לא הייתי רוצה שייקחו אותי למשהו בגלל הייחוס המשפחתי שלי, אף פעם לא רציתי את זה. אני רוצה להאמין שהאנשים שבוחרים לעבוד איתי, זה בגלל היכולות שלי ולא בגלל שההורים שלי שחקנים כי בסופו של דבר זה אני על המסך, אני זה שיצטרך לגלם את הדמות".

לתפקיד החדש שלו ב"גרעינים" של ערוץ הילדים, מגיע מושנוב אחרי עשור שנעלם מאותו קהל היעד, אי שם בתפקיד הראשי בסדרת הפנטזיה "דאוס".

 

איך זה לחזור לערוץ הילדים?
"האמת היא שזה מאוד כיף כי אני בעצם היו לי המון שלבים שחזרתי לערוץ הילדים, ותמיד זה היה בשלבים אחרים בחיים שלי. כשהייתי בגיל שמונה הגשתי פינה בערוץ שקראו לה 'מתחשש', אז אלה היו התקופות שערוץ הילדים נקרא ערוץ 'שש' וכאלה, ואז באמת כשנהייתי יותר בוגר, עשינו את "דאוס". זו הייתה סדרה מאוד מיוחדת, שאני חושב שמאוד הקדימה את זמנה, מבחינת המסר שלה ומבחינת כל מה שקורה שם. כל ההתמכרות הזאת למחשב, שזה בעצם כל מה שקורה היום. עוד דבר שהפך אותה כיפית היה שהיא נעשתה כמו סרט, והזדהתי עם זה בעיקר, כי אני בא גם מתחום הקולנוע. והפעם, ב'גרעינים', זה היה עם דנה ועם דוד ועם כל החברים שבעצם שיחקנו יחד כולנו. חוץ מדניאל, שזו הייתה הפעם הראשונה ששיתפתי איתו פעולה. זה חלום. ממש התרגשתי לחזור לערוץ. אני מאוד אוהב את המקום".

 

 

 

אתה מבחין בסוג אחר של היסטריה כשאתה עושה משהו לקהל הזה?

"תמיד זה פחות או יותר שומר על אותה רמה של היסטריה, עכשיו זה יותר סלפי ואינסטגרם, תגובות, סרטונים ליום ההולדת - העולם השתנה. נניח בתקופות דאוס, אז עוד לא היה את הפייסבוק והאינסטגרם. וההערצה התבטאה בפורטלים שנועדו עבור התכנית, ברחוב, מכתבים - זה היה אחרת. אתה מבין הרבה פעמים שהעולם קצת השתנה. מצד אחד אנחנו חיים בעולם שיש בו התפתחות טכנולוגית מטורפת, אז הכל חשוף בפנינו ואנחנו יכולים לצרוך תכנים מכל העולם ומצד שני, אתה יכול להרגיש שפתאום אתה חלק ממשהו. אבל עדיין, פגישה ברחוב זו פגישה ברחוב וכשרואים אותך ברחוב ומתרגשים זה כיף.

 

ואתה לא מתחבר לכל הטכנולוגיה?

"אני גם אוהב לשחק פוקימון למשל ולהיות בטלפון, אבל אני עדיין מנסה למצוא את הדרך להתנתק קצת מההמכשיר. האמת שזה קשה, אבל אני ממליץ את זה לכל הקוראים, זה ממש מנקה את הראש. אתה עושה הפסקה קצרה ביום והולך לטייל בחוץ, באיזור שלך, אפילו מתחת לבית ובלי טלפון זה ממש כיף".

כפי שאתה גדלת לזוג הורים שחקנים, לאילו חיים אתה חושב שגדל נמרוד, הדמות שלך מ"גרעינים"?

"אני מדמיין שהוא מגיע מבית של הורים שמאוד מאוד מרוכזים בעבודה שלהם, בקריירה, וגם הוא רצה להיות אחד כזה, גם הוא רצה להצליח. אני חושב שבתוכו כן קיימת אישיות מאוד לבבית וחמודה, וכן אחד שאוהב נורא את האנשים מולו. הוא פשוט האיזה שלב בחיים שהוא נורא מסנוור, והוא פשוט מסוגל לעשות הכל כדי להצליח לעשות כסף ולכן הוא הרבה פעמים מסתבך. הרבה פעמים זה מתפוצץ לו בפרצוף. זה בעיניי שיעור שאפשר ללמוד. הרבה פעמים אנחנו כל כך רוצים להצליח בכזאת אובססיביות, כך שרוב הסיכויים שזה לא יצליח".

 

 

 

גם לך יש חבורה מוזרה כזו כמו בסדרה?

"את רוב החברים שלי אני מכיר מכיתה א', ויש לי כמה חברים שהכרתי יותר מאוחר, בגיל 16. אנחנו עד היום חבורה כזאת של המון המון שנים. זה גם כיף, כי זה כמעט כמו משפחה. לפעמים יש ריבים ועניינים. אבל בסך הכל מאוד כיף לי ואני מאד אוהב את החברים שלי וגם כמובן החברים של המקצוע. למשל דנה פרידר, שאני עושה איתה עכשיו גם מוזיקה. אנחנו חבורה כזאת של המון המון שנים. בכללי, כל החברים של הקאסט, התחברנו בצורה מטורפת. את דנה כמובן הכרתי לפני, בכל מיני פרויקטים שעשינו יחד".

איך בעצם נולד החיבור?

"אני ודנה התחברנו בטירוף בסרט 'חתולים על סירת פדלים'. היא ממש הפכה לאחת החברות הטובות שלי בעולם והיא באמת בן אדם כזה מקסים, מיוחד וכיפי שכל דבר שאני עושה איתה אני נהיה מאושר. עכשיו אנחנו עובדים ביחד על פרוקט מוזיקלי חדש שמשלב בין הלהקה שלי אליה. זה חיבור מאוד מגניב של סגנון היפ הופ עם דנה פרידר. היא שרה ורוקדת מדהים, אני משתדל לעשות איתה הרבה דברים. היא באמת בן אדם שאני סומך עליו ומעבר לעובדה הזאת - היא בן אדם אני לומד ממנו המון, כל הזמן".

 

 

 

דנה לקחה חלק בכתיבת "גרעינים". זה משהו שגם אתה היית רוצה להתנסות בו?

"לפעמים אני קצת מביים פרסומות וקליפים, אז הרבה פעמים נורא מעניין אותי לפתח את זה, אפילו מעבר לסדרה או סרט. אני אוהב מאוד סדרות מתח אז בכיף הייתי רוצה לעשות אחת כזאת. משהו שהוא על גבול המדע הבדיוני, אבל עם המון מתח בפנים וקצת אקשן. דברים שמגניבים אותי כצופה".

כמו מה למשל?

"אני מאוד אוהב אקשן אבל גם נורא אוהב קומדיה. גדלתי על סטיבן שפילברג, וסטאר וורס. ממש חננה של סרטים. אני מאוד אוהב את הדברים שיוצאים עכשיו, בסגנון מארוול, וכל מה שקורה עכשיו כל הקומיקס. אם עכשיו הייתה סדרה קומיקס ישראלית הייתי מתלהב, אבל אני חושב שבגדול, אני אוהב דברים שיש בהם מתח - דברים שמחזיקים אותי".

"במוזיקה אני מרגיש כאילו אני הבמאי"

הזכרת את המוזיקה, עד כמה אתה מחובר לתחום הזה?

"כהן את מושון נולד מדבר מאוד חברי, שלי ושל מיכאל כהן, השותף שלי, אנחנו פעילים כבר המון שנים, הוצאנו שני אלבומים ומקסטייפ להורדה. המוזיקה היא משהו שמצטייר בעיניי כמשהו הרבה יותר חופשי ונעשה ממקום שהוא שלי. במוזיקה אני מרגיש כאילו אני הבמאי, אני מציג את עצמי. העבודה היא מאוד קשה וצריך להיות מאוד רציני וגם היפ הופ זה ז'אנר מדהים שבו אתה יכול להביע את עצמך".

 

 

בדרך כלל בז'אנר הזה יש הרבה מסרים מחאתיים, אתם לא כאלו.

"היפ הופ הוא כמו חסידות, יש בתוכו המון המון זרמים. גם נגיד אם חזרים אחורה להיסטוריה של ההיפ הופ, רואים שזה התחיל בכלל ממסיבות. אנחנו כותבים על החיים שלנו, גם על הנפילות, גם על ההצלחות, גם על חיי האהבה, העיר שאנחנו גרים בה. ההיפ הופ שלנו הוא יותר קליל במובן מסוים. מושפע יותר מהסוג של ההיפ הופ שקיים בניו יורק, יותר ג'אזי, שכל הרעיון שלו הוא גם דגימות ישראליות. כל ההיפ הופ שלנו הוא מסומפל משירים ישראלים. כמו שסימפלנו את נורית גלרון ואת רותי נבון. הרבה פעמים השליחות שלנו היא גם לקחת מוזיקה ישראלית ישנה וקצת לחדש אותה".

 

 

מה אתה חושב על כל הגל של ההיפ הופ שהופך למיינסטרים המקומי?

"אני מאוד שמח ומאושר, גם בגלל שאני יודע שזה בא מעבודה קשה. אני בעיקר מדבר על נצ'י, טונה ופלג וקפה שחור חזק הם חברים שלי שאני מכיר אותם מהסצינה של ההיפהופ כבר שנים, שסוף סוף מקבלים את המקום הראוי. וזה גם כיף לראות שיש כל כך הרבה זרמים בישראל, אני מאושר מזה ואני יודע כמה האנדי האלו עברו כדי להגיע למקום ולרגע שאנשים מכירים בהם".

 

ויש סיכוי לשיתוף פעולה? 

"לגמרי. באלבום הקרוב שלנו שעתיד לצאת ממש החודש,קוראים לו "ימים ארוכים" ויש שם הרבה שיתופי פעולה מעניינים שאני לא יכול לחשוף את כולם, אבל בואי נגיד שאולי תמצאי שם את נצ'י נץ', אולי את דנה פרידר ואולי עוד כמה ראפים מוכשרים וטובים". 

אם הולכים אחורה לשילוב של מוזיקה וערוץ הילדים, לא כולם יודעים אבל אתה לקחת חלק בקליפ "זה סימן בשבילי".

"זו הייתה הפעם הראונה שהשתתפתי בפרסומת כזאת גדולה, ביים אותה שחר סגל שהוא במאי הפרסומות הכי גדול. ואני זוכר שהסצינה שם הייתה אחרי שהלכנו מכות. עשו לנו איפור של כאילו מכות על הראש וזו חוויה שאני בהחלט זוכר אותה עד עצם היום הזה. אני ונמש שבימים ההם היה כוכב ילדים מטורף".

 

לדעתך הקליפ עוד רלוונטי להיום?

"צר לי להגיד אבל אנחנו עדיין חסרי סבלנות אחד כלפי השני, אני מגישים שאנחנו מהירים מאוד בלריב, אני מרגיש שצריך להיות יותר סובלניים אחד כלפי האחר פה. אולי אנחנו צריכים לעשות לו רימייק, זה רעיון טוב. גרסת 2016. רימייק ל'זה סימן בשבילי'. הייתי מביא לשם את נווה צור, אותי, את יואב רוטמן ואותך, והיינו עושים את זה יחד. אני חושב שזה היה יכול להיות מגניב לאללה".

 

 

"אני נהנה יותר לשחק מאשר להנחות"

מוזיקה, משחק, במאי. אתה נוגע ממש בכל התחומים ואפילו הייתה לך התנסות ארוכה בהנחיה.

"זה משהו שהייתי רוצה לחזור לאיו תלוי מאוד מה. מה הפורמט. אני מודה שאני הרבה יותר נהנה לשחק מאשר להנחות, אבל אם פתאום היה להנחות תוכנית שהיא סופר מגניבה. נניח תכנית קומית שהיא מדברת על קומיקס ועל דברים מגניבים, אז בכיף. אבל אני אוהב נורא לשחק דמויות ולגלם דמויות. אז אם כבר אני עובד אני מעדיף שזה יהיה במסגרת של סיפור לניארי. אני מאוד אוהב את מה שקורה סביב "נעלמים", ומה שהיה עם "החממה". אני מאוד מעודכן ואני גם מאוד אוהב. בסך הכל אנחנו חיים במקום שיש בו יוצרים מאוד מוכשרים ולגבי הנחייה וכאלו, אני מעדיף להתרכז במוזיקה ומשחק - אלא אם כן תהיה איזו הצעה שווה ממש שלא אוכל לסרב לה - אלך על זה".

 

בעבר השתתפת ב"אקזיט" שסומנה כתכנית פרובוקטיבית.

"למרות שאני דווקא הייתי בתקופה הפחות פרובוקטיבית שלה, "אקזיט" היה מאוד כיף. זה היה תקופה בשידורים חיים ואז עברנו להוט, אבל בגדול הדבר הכי מגניב שיצא לי משם זה החבר הכי טוב, עפר שכטר, שאני מטורף עליו ועד היום אנחנו חברים טובים. זו תכנית שאני חושב שהיום דווקא כן חסרה על המסך. חסר משהו כזה 'פרש' שהוא בלייב". 

 

אז איפה בעצם שמים את הגבול בין הפרובוקציה לבין מה שראוי לשדר?

"אני באופן אישי חושב שכל בן אדם צריך לעשות את מה שהוא מאמין בו ושלם איתו. אם יש דברים שאני חושב שלא בא לי לראות אותם, אני היום יכול להחליט שלא בא לי לראות אותם. זה הדברים הטובים והרעים של עולם האינטרנט. אני חושב שזה קשור לעניין של גישה. העולם כולו מלא הדברים כאלו לא צריך להישאר מאחור ולהגיד: 'זה יותר מידי חושפני', אנשים שיפוטיים מידי לגבי הרבה מאוד דברים וזה עניין של טעם ומה שנכון לאמן לעשות. אם הוא מרגיש שנכון לו לעשות את מה שהוא עושה  אז סבבה".

 

 

 

 

"ברור שתמיד יהיה את מי שיגיב לזה רע ויהיו את האנשים שזה לא מה שהם רוצים לראות, אבל זו יכולה להיות בחירתם. אנחנו חיים בעולם שהכל זמין לנו. אנחנו יכולי לראות הכל. מהדברים הכי מגעילים ואסורים לדברים הכי מגניבים. ומה שכיף הוא שיש לנו כל כך הרבה אופציות ואני אנחנו יכולים בעצם לבחור. אני לא בעד החרמות. ואם בן אדם עושה משהו כי זה מה שהוא מאמין בו, אז אני מפרגן לו".

 "תמיד יש את הביקורת לגבי דור חדש יותר"

הרבה מהפרסום של בני הנוער הוים מלווה בתגובות שטוענות שגם שם זה פרובוקציה.

"אני חושב שהדור החדש יותר הוא הדור המנהיג, הדור המעניין. אנחנו חיים בעניין שהעולם הוא אחרת. אני לא אומר שצריך להיות זנותי וצריך להיות מגעיל, אבל אני גם לא שופט אף אחד. אני לא רוצה לשפוט אף אחד וגם בואי נגיד, שאני והמשפחה שלי ואפילו הילדים שאולי יהיו לי, אני מאמיו בזכות בחירה - בא לי שילד שלי יראה את הדברים האלה או שלא. אני יכול להמליץ לו, אבל בסופו של דבר הוא יחליט כי הוא יהיה חשוף לכל הדברים האלו. אני מאמין שבסופו של דבר אסור לנו גם לשפוט ולהתחסד. אנחנו כולנו רואים מה קורה באינסטגרם ובפייסבוק. אני לא הייתי עושה תוכן שפוגע באנשים. נניח הסיפור של אדיר מילר והמשטרה, אני חושב שזה פתטי, צריך לקחת הכל בהומור, הבן אדם קומיקאי. אני מרגיש שכחברה אנחנו יכולים להיות הרבה יותר סובלניים. אנחנו יכולים לבחור לעצמנו איזה דברים לראות אז לא צריך לפחד".

 

 

אחרי הרבה שנים מוצלחות בארץ, עבודה מעבר לים זה דבר שמעניין אותך?

"האמת שאני תמיד אוהב להתרחב מעבר לים. אבל אני חייב להודות שאני מאוד מאוד אוהב את הארץ מאוד אוהב ליצור פה, מאוד מחובר לשפה, גם בהיפ הופ וגם במשחק, למרות שקשה לי עם השפה, אני מאוד מחובר אליה. אני רואה את החיים שלי פה. אם זה פרויקטים שאתה נוסע ומצלם זה מבורך ומגניב. אני גם חושב שזה כן חשוב לכל בן אדם ישראלי כן לעשות תקופה בחו"ל כדי ללמוד ולקבל פרופורציה, אבל בסופו של דבר אין כמו הארץ. אני לא אסע עכשיו לשם לתקופת הפיילוטים באל איי, אבל אני כן פתוח, אז אם תהיה הצעה אני פתוח, הכי בכיף שיש. אני לא פוסל, להיפך אני מאוד אוהב - פשוט הבסיס הוא פה".

ומה עם תוכניות לעתיד?

"בעיקר כהן את מושון, על זה אנחנו שמים כרגע את הדגש. הולך להיות מופע השקה בקרוב מאוד של האלבום השלישי, וקליפ מחווה ל WWF ממש מצחיק קוראים לו "פריק שואו". הרבה עניינים עם מוזיקה, ושיתוף פעולה עם דנה. אנחנו מתכווני לעשות הרבה הופעות יחד. בנוסף, כל מה שידליק אותי בדרך. מקווה שעוד עונה ל-'גרעינים' ועד דברים קולים".

את מושנוב תוכלו לראות ב"גרעינים",א'-ד',  בשעה 15:00, החל משבוע הבא בערוץ הילדים.