טלנובלות ארגנטינאיות מצליחות מאוד בקרב הנוער. הן מוזיקליות, מרגשות וסוחפות (עד שנמאס). אבל מה מרכיב אותן? למה הן זכו להצלחה בישראל? ומה מייחד אותן משאר הסדרות? ניסינו להבין את ההתפתחות של הסדרות שכולנו ראינו מאז שנות ה-2000 ועד היום.

נושאים (מיתומים לאומנויות הבמה)

בשנת 1995 כאשר "קטנטנות" עלתה לאוויר לראשונה, התחילה תקופה של התעסקות בנושא היתמות. בסדרה רוב הדמויות היו יתומות או מנותקות בדרך זו או אחרת מהוריהם וחלק גדול מהסדרה הוקדש לחיבור בין הורה לילדו. מאז כריס מורנה, שהייתה היוצרת המרכזית של סדרות אלו עסקה בקדחנות בנושא בסדרותיה ואפשר לראות בהן לפחות דמות יתומה אחת אם לא כמה.

נושא זה והדגש על הילדים נמשכו עד 2010 בערך, אך בשנים האחרונות קיימות טלנובלות אשר עוסקות באומנויות הבמה ובעיקר בשירה וריקוד כמו "ויולטה" ו"סוי לונה".

הדגש על הילדים

לאורך השנים הטלנובלות לקהל הצעיר עסקו בעיקר בילדים ונוער. אין כמעט דמויות ראשיות מבוגרות ורובן כשנמצאות הן מלאך לילדים או ממש רעות (אמאל'ה! חוסטינה!). לרוב גם יכולנו לראות שמבוגרים "נמחקים" מהסדרה מסיבות שונות, לרוב סיבות טרגיות כמו מוות או נטישת הילדים. סדרות רבות הכילו יתומים כמו ב"קטנטנות" ו"כמעט מלאכים" ודיברו על נושאים הקשורים ליתמות. נוכל גם להבחין בסדרות אלה ואחרות כי הלוקיישן הוא בית ספר (שלפעמים יכלול פנימייה) או מעון לילדים.

חוסר הנוכחות של המבוגרים "מבגרת" את חלק מעלילות הילדים. הסדרה מראה דמויות המחפשות אחרי הוריהן ומנגד דמויות הרוצות להיות עצמאיות ו"מתחמקות" מנוכחות כלשהי של הורים. אפשר לראות גם שהכוח נמצא אצל הילדים, הם משתוללים, חכמים במיוחד ומסוגלים לגבור על המבוגרים במצבים רבים.

היעדר המבוגרים לא מונע עלילות הקשורות לאהבה ולילדי הסדרה יש מערכות יחסים (המותאמות לגיליהם בדרך כלל). אצל הנוער המבוגר יש דיבורים על נושא המין (סליחה, "רוקנ'רול" כפי שמכנים החברים מ"כאסי"), כמובן שבאופן מעודן ולא יאמרו מילים מפורשות ולא יראו עירום מלא (למרות שזכורות לנו כמה סצינות כאלו ב"כמעט מלאכים").

ארגנטינה VS ישראל

הנוער בכלל מאוד מבוגר בסדרות הארגנטינאיות. בסדרות הנוער הישראליות רוב שחקני הנוער יהיו בני 18 ומעלה (כלומר לא נוער) ויהיו תמימים יותר ביחס לארגנטינאים, לא יהיו חשיפות גוף רבות ולא דיבורים על מין. אך בארגנטינה קורה הדבר ההפוך – רוב שחקני הנוער הם בני נוער בזמן התבגרותם. בניגוד לישראלים הם יהיו בוגרים יותר וחשופים יותר מאצלנו.

מערכות יחסים

בניגוד למה שמתרחש בסדרות הנוער הישראליות, בטלנובלות הארגנטינאיות מערכות היחסים נמצאות בראש סדר העדיפויות והן מה שמניע את הסדרה, זאת בהתאם לאופי העולמי של טלנובלות. לכל סדרה פרקים רבים וארוכים מאוד אשר מלאים בעלילות של אהבה וחברות. לצורך זה גם נוכל לראות ריבוי בדמויות ובשנים האחרונות בעיקר ריבוי בנוער, זאת בניגוד לשנים המוקדמות שהרבו בילדים.

קרבה/ התרחקות מהמציאות וקסמים

כאמור, מערכות היחסים הן חלק ניכר ומרכזי מטלנובלות אך הן לא תמיד ממלאות לגמרי את החלל. בהרבה מן הסדרות ישנה גם עלילה קוסמית, בחלק בנוכחות גדולה ובחלק בנוכחות קטנה. סדרות כמו "קטנטנות" ו"מפונקים" הכילו עלילה קסומה בכמות קטנה שהועברה בעיקר על ידי הילדים הקטנים. מנגד, סדרות כמו "כמעט מלאכים" שנוהלה ברובה על ידי עלילה קסומה ועל ידי כל הדמויות. כמעט מלאכים הייתה אחת מהסדרות היחודיות יותר וראו בה מסע בזמן, העולם הבא, מלאכים, שדים ועוד וזאת לצד כל מערכות היחסים, יסוד היתומות ונושאים חברתיים גלובליים כמו איכות הסביבה.

שירים

טלנובלות ארגנטינאיות הכילו מאז ומתמיד שירים וריקודים. מין נורמה שכל טלנובלה צריכה להכיל קטעי קישור מוזיקליים. כנראה שזו הייתה החלטה נבונה מכיוון שהשירים הקליטים יצרו מעמד מוזיקלי לסדרה, נאהבו על ידי אנשים רבים וגם יצרו הפרדה טובה בסדרה.

הטלנובלות מורכבות מעונות ופרקים ארוכים במיוחד וכמובן שהגיוני לטעון שהעלילה נמרחת ונמאסת באיזשהו שלב. לכן הצבת מספר שירים בכל פרק יצרה אתנחתא שנתנה לצופים לנשום ולא לאבד תקווה בסדרה כל כך מהר.

זה היה תפקיד השירים בשנות ה- 2000, אומנם כשעברו השנים הם פחות תפקדו כקטעי קישור ויותר כחלקי עלילה כאשר בהרבה סדרות היו גם להקות וזמרים בקרב הדמויות אשר שרו את השירים כחלק מהפרק. תפקיד הקישור בכל זאת לא נעלם ועדיין חלק מהשירים מופיעים באמצע הפרק בלי קשר לעלילה, משהו שמזכיר קצת את היחס בין תמונות לקטעי מקהלה במבנה המחזה הקלאסי.

וכמו שאמרנו, הסדרות הכילו הרבה שירים קליטים ויפים שבוצעו על ידי שחקני הטלנובלה בסדרה ומחוץ לה, כל סדרה כללה כמה וכמה אלבומי שירים שהכילו שירים שדיברו על נושאי הסדרה כמו יחסי משפחה, התבגרות, אהבה ונושאים כלליים וקלילים יותר.

אירועים נלווים

כמו לכל סדרה שנמצאת בשוק בשנים האחרונות, גם לטלנובלות הארגנטינאיות יש מוצרים נלווים. אך הדבר הניכר ביותר שמלווה אותן ולא קיים בהרבה סדרות הוא האירועים הנלווים. ישנה אינטרקציה רבה בין השחקנים למעריצים הבאה לידי ביטוי באמצעות מפגשים והופעות.

ההופעות של הסדרות מורכבות מעלילה המתמצתת רעיונות מהסדרה ומשירי הסדרה והן חלק בלתי נפרד וקבוע בז'אנר. בניגוד לצורת הטלנובלה, בהופעות יש יותר נוכחות של השירים ופחות של העלילה אך עדיין קל לעקוב אחרי הסיפור הכללי של הסדרה. מופעים אלה מצליחים מאוד והרבה מהם הגיעו לישראל.

הצלחה בישראל

הטלנובלות הן חלק גדול ומרכזי בתרבות הטלוויזיה הישראלית ואפשר לטעון שישראל היא הלקוחה הכי גדולה של סדרות הנוער הארגנטינאיות. מתחילת שנות ה-2000 ערוץ הילדים שם דגש על הטלנובלות הארגנטינאיות ושמר על שותפות עם כריס מורנה ועם ערוץ TELEFE הארגנטינאי למשך עשור.

חוץ משידור הסדרות, מופעי הסדרה עלו פעמים רבות בישראל וכוכבי הסדרה הגיעו לביקורים רבים – רשמיים ואישיים שאינם קשורים לסדרה. בין ביקוריהם הכוכבים הגיעו גם לתכניות אירוח בערוץ הילדים ומחוצה לו, השתתפו בפרסומות (לוסיאנה ופליפה, פיטר ולאלי בפרסומת הידועה - מוי כיף!) וגם העלו מופעים פרטיים וערכו מפגשים. בנוסף, הועלה מחזמר בישראל (2002) שבוסס על עלילת הסרט של קטנטנות והתארחו בו שני שחקנים מקוריים (נדיה וסבסטיאן).

השחקנים היו אהודים מאוד על ידי הישראלים וגם אהבו את הקהל הישראלי בחזרה ולא פספסו הזדמנויות לספר על הערכתם אליו. ב- 2009 כוכבי כמעט מלאכים אף הקליטו בעברית את שיר ערוץ הילדים.

הטלנובלות היו אהודות על ידי ילדי ונערי ישראל והרבה גם למדו ספרדית מאותן תכניות. עד 2010 היה רצף שידורי של טלנובלות וכמעט בכל תקופה נתונה שודרה אחת. מ-2010 ועד היום כמות הטלנובלות ירדה משמעותית – לפחות בשידוריהן בארץ. אחת מהסיבות לכך הייתה מות רומינה יאן ב- 2010. רומינה הייתה שחקנית אהובה מאוד וביתה של היוצרת כריס מורנה שלקחה לאחר האירוע הטרגי הפסקה, מה שבעצם גרם לכך ש"כמעט מלאכים" לא תחודש לעונה חמישית כפי שתוכנן.

כיום עדיין קיימת אהבה לסדרות אלה בארץ אך הסנסציה שליוותה את התכניות בעשור הראשון של שנות ה – 2000 לא ממש קיימת יותר. התכניות שמשודרות כיום ("סוי לונה", "צ'יקה ומפירו" ו"אספרנסה") בכמה מהערוצים נחשבות לבולטות בישראל אך לא זוכות להצלחה שלה זכו קטנטנות, המורדים וכמעט מלאכים בזמנן.

נקודות ישראליות:

• החל מפרק 141 ב"פינת אור", תום אבני (שהיה אז מנחה בערוץ הילדים) משתתף בכמה מפרקי הסדרה ככוכב ישראלי (לצד לאלי).
• בעונה הרביעית של "כמעט מלאכים" הייתה מעין אולימפיאדת NE הכללה משלחות מכל העולםץ גם לישראל הייתה משלחת בולטת שכללה שחקנית ישראלית אמיתית שהייתה חלק מהעלילה של רמה.
• את ערוץ הטלנובלות הרשמי ("ויוה") הקים יאיר דורי.
• לין אשרוב ביקרה בשנה שעברה את כוכבי "סוי לונה" על הסט.
• גאיה גור אריה כיכבה בכמה פרקים בסדרה "ויולטה" לאחר השתתפותה ב"יומני החופש הגדול".

ובקיצור...

טלנובלות ארגנטינאיות הן חלק מההווי הישראלי ואהודות במיוחד אצל הנוער. אומנם, בשנים האחרונות אנחנו נאחזים בעיקר בזכרונות מהסדרות הישנות שבחבורה ופחות יוצרים זכרונות מהחדשות יותר. הטלנובלות עסקו מאז ומתמיד בילדים ובשנים האחרונות יותר בנוער. הן שומרות על עלילה ריאליסטית שעוסקת הרבה במערכות יחסים אך מכילה גם עלילות קוסמיות.

לא ברור לנו מה צופן העתיד של הז'אנר, או לפחות מה יהיה עתידו בארץ. אנחנו משערים שהן לא יחזרו לגדולתן בשנים הקרובות וששיאן היה בשנות ה-2000 הראשונות, אך אולי נופתע. מה שבטוח הוא שלאנשים כיום יש פחות סבלנות לסדרות באורך הזה ואולי גם פחות זמן. האם זה ישפיע? עוד לא יודעים. אנחנו רק יודעים שסופקנו מהפרקים שכן הצלחנו לראות.