כמעט בכל יום, כשאתם מגיעים הביתה מבית הספר ופותחים את הטלוויזיה, השחקנים שאתם רואים על גבי המסך הם אנשים ללא מוגבלות כלשהי, ללא לקות פיזית או שכלית, עיוורון או חירשות, וגם הדמויות עצמן לרוב יהיו ללא מוגבלויות. כיום, יש בישראל מאות אלפי אנשים עם מוגבלות בין הגילאים 17-65, שביניהם סביר להניח כמה שחקנים מוכשרים. אז למה בעצם אנחנו לא רואים אותם על המסך?

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• רכילות בקטנה: האולימפיאדה מגיעה ל"כדברא 3"
• The Story: עפר שכטר מתעלל במעריצים
• הכוכב הבא 2019: הריאליטי המוזיקלי היחיד שכיף לראות

בשנים האחרונות כן הייתה נוכחות בסדרות הנוער של דמויות בעלות מוגבלות כלשהי. בסדרה "גאליס" למשל, ניתן לראות שלוש דמויות עם לקות, דפני דנצינגר (גאיה טראוב) המגמגמת, דוד (ניר שטראוס) בעל הצליעה ודנה שוורץ (יונית טובי) אשר בעקבות תאונת דרכים נותרה בכיסא גלגלים. ב"אילת" שולבה דמותו של נדבי בעלת האוטיזם (אורי עטיה). גם ב"מלאך השומר שלי" ו"מה בכריש?" - בשתי הסדרות שולבו דמויות על כיסא גלגלים בעלילה. בטלנובלה הנוסטלגית "האלופה" שולבו דמויות של עיוורים וב"שבט צוצלת" יש את לילך (שירן סנדל) - דמות ללא ידיים. אך בכל המקרים השחקנים שגילמו את הדמויות, בצורה מעולה, אינן עם אותה מוגבלות או מוגבלות אחרת.

אמנם שילוב הדמויות הללו הן דבר חשוב ומבורך שבהחלט צריך לשלב ובעיקר בסדרות נוער, אך השלב הבא, אחרי פתיחת הדלתות וההבנה של הקהל לדמויות מהסוג הזה, הוא לתת לשחקנים שהם עצמם חווים וחיים את המוגבלות או הלקות, לגלם את אותן הדמויות.

ולמה לא בעצם? בסדרה "ויקי ואני" (ערוץ "עשר") מככבת שחקנית חירשת, נורית שלום, שגם דמותה לקויית שמיעה. תפקיד השחקנית בסדרה הוא היועצת הפוליטית של שרת החינוך, ויקי זערור (אותה מגלמת מגי אזרזר), וזה הוא תפקידה הראשון בטלוויזיה. שלום הוכיחה למעשה שלמרות הלקות - היא לגמרי יכולה להיות שחקנית מעולה ומרשימה ועל הדרך להעביר מסר לציבור שלם שצופה בה.

עוד דמות עם מוגבלות היא טוריטו שהופיע בסדרת הנוער האהובה "כמעט מלאכים", וגולמה באופן מדהים על ידי סבסטיאן קורה - שהוא בעל תסמונת דאון גם במציאות. הוא הוצג בסדרה כילד בעל יכולות מרפא ואף הצליח לרפא עיוורון. הוא גרם לדמויות בסדרה להיות טובים יותר, כנים יותר והצליח לחדור לליבם. בזכותו הגיעו הדמויות להחלטות הטובות ביותר. בסדרה נראה כי מוגבלותו של טוריטו לא מכשלת אותו, אלא להפך - עוזרת לו להיות אדם יותר טוב, מבין ואוהב יותר. כך גם ב"גאליס" שולבת השחקנית המוכשרת בת אל פאפורה נמוכת הקומה שהוכיחה שזו כלל לא מגבלה. ובסרט "את לי לילה" שולבו שחקנים עם מוגבליות.

אך למרות זאת, נוכחות שחקנים עם מוגבלות בטלוויזיה ובמסך הגדול קטנה ביותר, והשאלה היא למה? למה יש דמויות עם לקויות או מוגבלויות, אך אין הרבה שחקנים כאלו? בסופו של דבר שילוב שחקנים עם לקות או מוגבלות זה דבר חשוב. מעבר לזה שהם מסוגלים להיות שחקנים לא פחות ראויים ומעולים מאנשים ללא מוגבלות, אי אפשר שלא לתת להם להיות בתפקידים שהם לגמרי יכולים לעשות - כך למשל יקרה גם בפסטיגל הקרוב, שם ישולב לראשונה חבר קאסט שבמציאות הוא נכה וידוע ככוכב ספורט אקסטרים עם כיסא גלגלים.

בניגוד לסדרות עלילתיות, בתכניות הריאליטי כבר הורגלנו לראות נוכחות של משתתפים בעל מוגבלויות. גימיק או לא, סיפור סוחט דמעות או לא, הן עדיין משלבות את עם המוגבליות בתכניות שלהם. אם זה ב"האח הגדול" שם נחשפנו לאיתם ישראלי ואביחי אוחנה עם לקות הראייה, ארז דה דרזנר עם לקות שמיעה, כנרת הנדלס, שנולדה ללא יד והשתתפה ב"דה וויס" ובעונות האחרונות של "אקס פקטור" ו"הכוכב הבא לאירוויזיון" שולבו אמנים עם לקות ראייה או תסמונת דאון.

השחקן מיכאל גבעתי ("החממה", "כיפת ברזל", "דאנסטורי") מופיע עם שחקנים עם מוגבלות במסגרת פעילויות ב"בית אקשטיין", סיפר לנו על העבודה איתם: "לדעתי יש לשחקנים האלו הרבה מה לתת ואפילו יותר משחקנים שהם לא עם מוגבליות, אם זה בהבנה פשוטה של הטקסט ובהגשה תמימה ומלאת חיים. העבודה איתם זה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים שלי, אני לומד כל כך הרבה על עצמי כשאני רואה אותם, למשל אם אני לפעמים קצת מתעכב או לא תמיד מגיע מוכן עם הטקסט שלי, הם לא ישנו בלילה עד שהם לא ידעו אותו. יש להם התמדה ורצון להיות חלק ממשהו וזה משהו שחסר להרבה שחקנים בארץ. הם מביאים משהו נקי ובלי פילטרים, פשוט משחקים. החוויה עם המשחק איתם כל כך עוצמתית שאתה מבין שאין לך מה להתנשא, אתה במקום רגוע ונקי".

איך אפשר לשנות את העניין ולהביא אותם לקדמת הבמה ולקבלת תפקידים בתעשייה?

"קודם כל אפשר לכתוב תפקידים שלשחקנים כמוהם יהיה קל להכנס לבצע אותם ואפשר להשקיע קצת יותר וגם בתפקידים רגילים בין אם בבמה ובין אם בטלוויזיה. הגיע הזמן לתת להם את זה אחרי שנים שלא הרגישו חלק, זה יגרום להזדהות להם ולקהל - זה יעשה טוב. אני משתתף ועובד בהצגה עם אנשים עם עם מוגבליות בבית אקשטיין שנותן להם מענה של בית וקבוצה, חוגים ופעילויות. מבין עם המוגבליות שאני מכיר ופגשתי שם יש אחת שהיא %90 אחוז עיוורת, ויש אחת שבמהלך חייה טעו בניתוח שעשו לה והרופא גרם לה להיות חצי משותקת, אחד שאיבד את הזיכרון בגיל 21 והוא לא זוכר כלום, בחורה עם תסמונת שבמסגרתה היא 'אובר חברתית'. וכל אלו משחקים יחד עם שחקנים רגילים - כלומר זה אפשרי, וזה צריך לקרות". 

עידו דרור, מיוצרי "גאליס" ו"אילת" סיפר לנו על הצד של יוצרי הטלוויזיה בנושא: "אם שחקן עם מוגבלות יהיה שחקן טוב ויתאים ניקח אותו בשמחה. סטטיסטית זה פחות קורה ואנשים עם מוגבלויות פונים פחות למשחק. לא ניקח שחקן בגלל המוגבלות שלו".

גם אם מדובר בלגלם דמות שהיא בעלת אותה המגבלה?

"ניקח אותו או אותה רק אם הם משחקים טוב ולא בגלל מגבלה. כמובן שנשמח מאוד לראות שחקנים עם מוגבלויות והם מעוררי השראה בעיניי, אבל ההחלטה בסוף היא רק מקצועית".