יואב רוטמן עובד כשחקן מאז היותו נער ומאז ראינו אותו בסדרות ילדים ונוער כמו "מועדון החנונים" בתור יותם, "ראש גדול" בתור עידו ו"נעלמים" בתור עומר ובסדרות למבוגרים כמו "שטיסל" בתור חנינא ו"בני ערובה" בתור אסף. בתחילת שבוע הבא תעלה הסדרה "אילת" (HOT VOD Young), בה הוא יגלם את ניסן, שמגיע לאילת עם חברו הטוב צחי (נוה צור) במטרה להשיג את נשיקתו הראשונה ואולי גם למצוא אהבה. דיברנו איתו על הסדרה, על החיים כשחקן ועל מחשבותיו על התוכן שאנחנו רואים בטלוויזיה.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מכופפי הבננות: למה עומר חזן התבלבל בהשקה של "אילת"?
• מתכוננים לפרידה? הקשיים בזוגיות של כוכבי "ריברדייל"
• או לה לה: בת הזוג של סטפן לגר נחשפת

ספר לנו על הסדרה החדשה שאתה משתתף בה – "אילת"

"'אילת' זו סדרת נוער חדשה שתשודר בערוץ HOT 3 וב-HOT VOD Young ומספרת על חבורת צעירים שמוצאים את עצמם באילת בחופש הגדול, כל אחד מסיבותיו", מתחיל רוטמן לספר לנו על הסדרה. "הם עוברים שם כל מיני דברים, יש כמה קווי עלילה שלפעמים נפגשים. אני לוקח חלק בקו היותר קומי. אני משחק את ניסן ונוה צור מגלם את צחי, שהם בעצם חברי ילדות שנסעו יחד בחופש הגדול לאילת כשהמטרה היא להתנשק. זה לא יכול להיות שניסן הוא היחיד בשכבה שעדיין לא התנשק והם רוצים לתקן את העוול הנורא הזה. באילת הם עוברים מסע עם הרבה תהפוכות, דרמות וצחוקים וכל אחד שם עובר איזה תהליך שהוא צריך לעבור עם עצמו וגם ביחד.

במה "אילת" שונה מסדרות הנוער ששודרו עד היום?

שהיא מתרחשת באילת, בחופים של אילת, בנופים של אילת ובמלון. זאת אומרת, זה קורה בסביבה שלא ראיתי שהופיעה בסדרת נוער עד היום, ככה שזה מאפשר גם כל מיני סיטואציות ואיזה עולם שלא נראה לי שנגעו בו עד עכשיו בסדרות נוער. נכון שיש בסדרה אהבות ואכזבות ומשברים ודרמה כמו בכל סדרה אבל פה זה שונה, זה עומד בפני עצמו. היא שונה גם בקאסט. גובש פה קאסט של יוצרים ואנשים שאכפת להם ממה שהם עושים ואלה באמת אנשים שנתנו את כל כולם לדבר הזה. אני מקווה שהתוצאה תהיה בהתאם. מה הייחוד של הסדרה הזאת כבר מעכשיו ביחס לסדרות האחרות אני לא יודע להגיד.

"אני נאמן לעצמי בחיים"

בהרבה סדרות נוער, ביניהן "גאליס" שהיא מאותם היוצרים של "אילת" יש איזשהו סיפור מתח או הרפתקה. גם ב"אילת" נראה הרפתקאות מותחות?

כן. כאן יש את קו העלילה המרכזי המותח. יש לסדרה מנוע דרמטי של מתח שסוחף אותה מפרק לפרק. אני לא יכול להגיד מה ומי, אבל כן יש פה עלילה שהולכת ומתפתחת בהקשר של המתח.

אתה מוצא דמיון בינך לבין ניסן?

כן. יש בניסן משהו שהוא די תמים ורגיש ונטול מסיכות ואני אוהב את זה. הוא יוצא לאילת, למסע הזה ורודף אחרי הנשיקה הזאת שצריך להשיג בזמן שאולי זה לא דווקא מה שנכון לו, אולי מה שנכון לו זו אהבת אמת ולא איזה סטוץ.

או איזו סטטיסטיקה של השכבה.

בדיוק. והתהליך הזה שהוא עובר עד שהוא מקבל את עצמו, שהוא מבין שגם אם אתה רגיש וחמוד זה לא הופך אותך לפחות טוב. להפך יש לזה את היתרונות של זה. והעניין הוא שהרבה פעמים הוא רואה את האחר ולפעמים קצת שוכח את עצמו.

ואתה כמוהו בקטע הזה?

לא הייתי אומר שאני כמוהו, אבל החלק הזה הוא לא זר לי, אני יכול להזדהות איתו. האופי הזה והתכונות האלה הם כן משהו שאני יכול למצוא בעצמי. כמובן שכאן זה יותר מוקצן ומודגש, אבל בבסיס שלו ואיך שהוא פועל, אני יכול להזדהות.

צחי (נווה צור) הוא החבר היותר מוביל מבין השניים שמושך להשלמת המטרה הזאת וניסן יותר מובל בקשר בין השניים. בחיים האמיתיים אתה מוביל למובל?

לצחי כביכול יש לו יותר ניסיון עם בנות והוא כזה יותר דברן וכביכול עם ביטחון אבל אני לא חושב שניסן מובל אחריו בעיינים עצומות. הוא כן לא יודע אחרת אז הוא הולך אחרי צחי אבל אז לאט לאט הוא מוצא את דרכו ומבין שהדרך של צחי היא לאו דווקא הנכונה ושאין דרך אחת נכונה.

אני חושב שאני כן נאמן לעצמי בחיים. אני כן מקשיב ופתוח לראות אם יש עוד דרכים וכן מתייעץ עם חברים שלי ולאנשים הקרובים אליי במידת הצורך אבל בסוף אני הולך עם מה שמרגיש לי נכון בבטן. מניסן זה שונה קצת כי לוקח לו זמן עד שהוא לומד לסמוך על עצמו.

"כשחקן מה שמניע אותי ומעניין אותי זה באמת תוכן למבוגרים"

ניסן נוסע עד אילת בשביל הנשיקה הראשונה שלו. כמה רחוק אתה מוכן ללכת בשביל אהבה?

אני חושב שזה תלוי בכמה אתה רוצה את אותה אהבה. אם אתה רוצה , אם אתה באמת רוצה, אתה תלך אחריה ותעשה בשבילה.

מה השאיפות שלך כשחקן?

לעשות תפקידים מעניינים ומאתגרים, לעבוד עם אנשי מקצוע איכותיים שיש מה ללמוד מהם ולעסוק בתוכן שאני חושב שהוא ראוי, שיש לו מקום, שיש בו עומק.

התחלת את הקריירה שלך כשחקן בגיל יחסית צעיר, מה היית אומר שהשוני הכי גדול בין העבודה שלך כשחקן עכשיו לבין העבודה שלך כשחקן פעם?

כשאתה משחק בתור ילד בן שתיים עשרה אז אתה מסתמך על איזה אינסטינקט ואיזו טבעיות וראשוניות שיש בך וככל שהשנים עוברות אז צריך יותר מאינסטינקט טוב כדי שזה יחזיק. צריך ללמוד מה אתה עושה ולמה אתה עושה את זה ואיך אתה עושה וככל שהשנים עוברות ככה אתה נחשף גם לתפקידים שהם יותר מאתגרים ולמגוון יותר גדול. צריך גם להכין את עצמך לזה. אני חושב שהמגוון שיש לתפקידים יותר מבוגרים הוא יותר גדול מלנערים.

אמרת שכנער הייתה עבודה שיותר נבעה מאינסטינקט. תקן אותי אם אני טועה אבל הבנתי שזה היה פחות מחושב ועכשיו הניסיון לוקח יותר מקום בתהליך.

כן. הניסיון ואיך אתה ניגש לדברים ואם אתה בוחר לעשות משהו אז למה אתה בוחר לעשות דווקא ככה.

ולפעמים חסר לך האינסטינקט הזה והספונטניות?

חשוב לי לא לשכוח את האינסטינקט הבסיסי הזה או את מה שהבטן אומרת לי. ולא ליפול ליותר מידי מחשבות. צריך שיהיה איזון בין השניים. וזו עבודה מתמדת – למצוא כל הזמן את האיזון הזה.

כשחקן אתה הפועת בפרוייקטים גם לקהל מבוגר וגם לקהל צעיר. לאיזה מהשניים אתה יותר מתחבר?

בקהל צעיר היתרון הוא שאתה יכול באמת להגיע לילדים ולגרום להם להנות או להתרגש מהעבודה שלך. אבל התוכן של מבוגרים, אני מרגיש שהתוכן הזה הוא משהו שיותר מעניין אותי בבסיס שלי ואני מרגיש שיותר מאתגר אותי. אני שמח על זה שיש לי את הנגיעה לסדרת נוער ואת האפשרות להגיע לקהל שהוא יותר צעיר אבל כשחקן מה שמניע אותי ומעניין אותי זה באמת תוכן למבוגרים.

"אתה כל הזמן צריך לשמור את עצמך במוכנות מאוד גבוהה"

מה הכי מאתגר לדעתך בעבודה כשחקן?

יש מלא אתגרים, אני לא יודע איך לסכם את זה לאחד.

כלומר זו עבודה שמאתגרת ביום יום

אני חושב שזו עבודה שהיא 24/7, זו לא עבודה שהיא רק כשיש לך איזה פרוייקט. אתה כל הזמן צריך לשמור את עצמך במוכנות מאוד גבוהה שזה אומר להעשיר את עצמך ולהיות מעודכן במה שקורה ולהישאר "חם" מה שנקרא, להישאר בתנועה ולהתפתח. וזה משהו שהוא יומיומי.

בהקשר של האתגרים שיש לשחקנים, יש הרבה פעמים ששומעים "לא" במקצוע. איך מתמודדים עם תשובה שלילית?

בגלל שאני באמת כל כך אוהב את המקצוע הזה, אני מרגיש שאני לא רוצה לעשות אותו אלא אני חייב לעשות אותו. אז גם אם אני אשמע עשר פעמים "לא" או מאה פעמים "לא" זה לא רלוונטי, אני אמשיך כי אני פשוט מרגיש שאני חייב להמשיך. לשמוע "לא" זה מבאס, זה יכול להיות קשה, אבל אני מרגיש שיש לי איזה מנוע פנימי שדוחף אותי להמשיך בלי קשר ל"לא" כזה או אחר.

 

 

מה הוביל אותך מלכתחילה להיות שחקן?

האמת שרציתי לעשות את זה מגיל ארבע.

איך יודעים בגיל כזה צעיר מה רוצים לעשות?

שאלה טובה.  אני זוכר שפשוט בגיל ארבע הלכתי עם אבא שלי לקניון וראיתי את אחד הליצנים שמופיעים לילדים ואמרתי לאבא שלי: "ככה אני רוצה להיות". מאז הציפיות והמטרות שלי קצת השתנו אבל בבסיס זה נשאר, זה משהו שאני לא יודע להסביר, זה מהבטן שאני פשוט רציתי והרגשתי שזה מי שאני. לפעמים לא הייתי בטוח אם זה באמת מי שאני או שסתם אני ממשיך כי זה מה שאני רגיל אבל זה משהו שאני פשוט מאוד אוהב אותו ומחובר אליו.

חוץ מ"אילת" שעליה דיברנו, על אילו פרוייקטים אתה עובד עכשיו ואיפה נראה אותך בקרוב?

בימים אלה אני מצטלם לסדרת טלוויזיה שעוד מוקדם להגיד את השם ומי ומה. סיימתי לאחרונה צילומים לסרט קולנוע בשם "עשו" שזה על פי ספר של מאיר שלו. זה היה מאוד מאתגר ועמוס בחוויות.

בשנים האחרונות יש הרבה שחקנים ישראלים שמנסים את מזלם בחו"ל, חלק מצליחים ואף מצליחים מאוד. אתה שוקל את הכיוון הזה?

אני מרגיש שיש לי עוד הרבה דברים להשיג ולעשות פה. יש פה הרבה אנשי מקצוע שאני רוצה לעבוד איתם. "עשו" היה הפקה רוסית בין היתר, זה סרט באנגלית, ככה שפתאום כן הייתה לי טעימה מאיך זה חו"ל וזה היה מדהים. כן יש בי את הרצון הזה איפשהו, מצד שני העברית גם זה משהו שחשוב לי. לשחק בעברית זה מעבר לשפה, זה התרבות שלנו בתוך השפה וזה משהו שחשוב. לעשות את ההתאמות לאנגלית זה מצריך עבודה. זה כן משהו שמסקרן אותי, אני כן חושב עליו פה ושם, אבל עוד יש דרך.

"הכל ב'על הספקטרום' נעשה בכזה עומק"

אתה מתעניין בתפקידים של מאחורי הקלעים או תפקידים בהכנה של הפרוייקט שהם לא משחק?

אני יודע שאני ארצה לביים יום אחד ואני אעשה את זה יום אחד, אבל כרגע המשחק זה מה שהכי מניע אותי וגם אם אני אעסוק בבימוי מתישהו אני חושב שיש עוד כמה שנים. קודם כל המשחק זה הדרייב המרכזי.

מה חשוב לך שיהיה בסרט או בסדרה שאתה אוהב כדי שתאהב את מה שאתה רואה?

חשוב שזה יגע בי ושלא יהיה בזה יותר מידי פוזה. אני לא יודע מה המתכון המדויק למה עובד ומה לא, אבל כשמשהו טוב אתה פשוט יודע שזה טוב.

יש משהו שחסר לך בסדרות של היום, שאולי היית רוצה לראות בטלוויזיה?

לאחרונה ראיתי את הסדרה "על הספקטרום" ואני חושב שזו סדרה פשוט מדהימה, החל מהמשחק והבימוי והצילום והתסריט, הכל שם פשוט מקורי ויצירתי ומרגש. זו פעם ראשונה שסדרה גרמה לי לבכות ולצחוק בו זמנית וזו תחושה שלא כל כך הכרתי אותה בתור צופה לפני. הכל שם נעשה בכזה עומק. זה היה מדהים, זה משהו שממש זכור לי. אני לא יודע מה המתכון למה טוב ומה לא אבל הנה דוגמה למשהו שפשוט שרף לי את הנשמה.

יש איזו חוויה מצחיקה או משהו שממש זכור לך מהסט של "אילת"?

היה שם כל כך הרבה צחוקים שזה קשה לבחור. אבל באמת כל הסביבה הזאת שבה צילמנו עם המלון והבריכה והסוויטה למעלה, הכל בסביבה כזאת שגם כל הסיטואציות המצחיקות מהתסריט קרו שם. כל החיבור בין האנשים והסצנות עם נווה, כל הדבר הזה ביחד יצר פשוט סיטואציות ממש מצחיקות. הצחוקים היו ברמה יום יומית יחסית אז לא עולה לי איזה מקרה ספציפי. אבל בכללי זו אווירה מצחיקה.

אגב, זה שהצילומים היו באילת זה אומר יותר צילומי חוץ מאולפן, נכון?

צילמנו באולפן בנווה אילן בתחילת הצילומים, יכול להיות שאפילו רוב הצילומים היו באולפן אם אני לא טועה. ואז נסענו לצלם באילת איזה שבועיים שלושה. לא זוכר בדיוק את היחס אבל זה היה גם וגם.

היציאה לצלם באילת, שהיא בעצם יציאה מארבעת הקירות של האולפן, עזרה יותר להתחבר לדמות ולאווירה של בני הנוער?

אני חושב שכשמצלמים בחוץ אז אוטומטית יש בזה משהו אמיתי יותר. כשאתה בסביבה שהדבר קורה בה אתה אוטומטית נכנס לוייב של המקום. באולפן זה יותר מלאכותי. יותר מנסים ליצור את האווירה הזאת בפנסים ובנורות שהן מלאכותיות אז אתה צריך לדמיין יותר. בחוץ זה אמיתי פשוט. אני אוהב צילומים בחוץ.

"סדרות נוער היום כן נותנות מגוון וייצוג לכל מיני סוגים של נוער"

לפי דעתך בסדרות הנוער של היום או בסדרות הנוער שהיו כשאתה גדלת יש ייצוג נכון של הנוער או שהן יותר מבוססות על הדמיון?

אני חושב דווקא שסדרות נוער היום כן נותנות מגוון וייצוג לכל מיני סוגים של נוער שיש היום. אני לא אוהב שמתעסקים יותר מידי ביפים וביפות. אני אוהב שמתעסקים בילדים רגילים עם קשיים ופחדים, עם רצונות, עם חלומות וכמה שזה נשמע מילים גדולות זה פשוט ירגיש לי אמיתי יותר ובעל ערך יותר מאשר "בואו נהיה יפים ונחייך למצלמה".

אז הצליחו להראות את הנוער האמיתי?

לפעמים יותר ולפעמים פחות. מה זה הנוער האמיתי, כל המגוון של דמויות, זה מגוון של ילדים שצופים. הם יכולים לראות ולהתחבר ולהגיד: "אה הנה, זה אני!". מקווה שזה יהיה משהו נגיש ומתקשר ולא משהו שנשאר שם, בטלוויזיה. 

 

     "אילת" תשודר החל מה-12.8 בערוץ HOT 3 וב - HOT VOD Young.