היי חבר'ה, מה הולך? היום זה תורי לכתוב לכם את "יומן הכדברא" והאמת שאני סופר נרגש לשתף אתכם בהכל. שנתחיל?

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• רכילות בקטנה: המחליפים של נועה ומרגי
• בדרך למסך הגדול: שון מנדס יככב בסרט
• מביך: הסלבס שעבדו יחד לאחר הפרידה

כדברא בשבילי זו יריית הפתיחה של החיים שאני רוצה ליצור לעצמי. חיים של נתינה וכיף ומימוש עצמי יחד עם אנשים שאני אוהב, מעריך ולומד מהם בכל יום מחדש. הצילומים לעונה האחרונה היו הכי כיפים מתוך כל העונות. הרגשתי הכי משוחרר והכי ממוקד, כנראה זה קשור לנסיון שצברתי במהלך העונות הקודמות ואולי כם להתפתחות שלי כבן אדם. 

איך אני נפרד מהסדרה? זה לא את זה אני... סתם, אני בעיקר צופה בפרקים, מבין מה עשיתי טוב ועל מה עדיין צריך לעבוד, וממשיך הלאה, לוקח איתי את התובנות אל הפרוייקט הבא. ממש כמו מערכת יחסים אם חושבים על זה.

הדבר שאני הכי אזכור מכדברא זה הבמאים האדירים, עודד רז ודורי טפר שהלכו איתי יד ביד אל עבר הדבר הזה שנקרא אוג. אבל במבט לאחור, אם הייתה לי אפשרות לגלם דמות אחרת שהיא לא אוג, כנראה שהייתי בוחר לגלם את וונטו! תמיד עניין אותי לשחק דמות של מישהו רע ולצאת קצת מאזור הנוחות שלי. (חוץ מזה שמעולם כדברא לא העיפה אותי באוויר). 

אגב, אם באמת היו לי כוחות קסם, הייתי עושה שלא יהיה יותר רעב בכדור הארץ, מבטל את כל החרמים בכל בתי הספר. באופן כללי מבטל את כל עניין הבית ספר... ועושה שכולם יאהבו זה את זה ללא הבדלי דת גזע או מין. תודה על פרס מיס אמריקה!

אז נכון, אני לא כדברא אבל מילת הקסם שלי היא...״לתת״. אני חושב שברגע שאתה במצב של נתינה, אתה נהיה הגרסא הכי טובה של עצמך. בין אם זה באודישן, בין אם זה במערכת יחסים (משפחה, חברים, סתם אנשים ברחוב) ובין אם זה סתם, לחיות במצב של נתינה וככה אתה תמיד תרגיש טוב עם עצמך ועם מי שנמצא סביבך.

החיבור הכי חזק שלי בקאסט היה לגילי איצקוביץ׳. היא אחד האנשים הכי מדהימים שפגשתי בחיי ואני סופג ממנה השראה בכל פעם שאנחנו נפגשים. מקווה שנתמוך אחד בשנייה תמיד. 

ולגבי הדמות שאני הכי אהבתי בכדברא מכל העונות, זו ללא ספק ליבי. היא תמיד שמחה ומצחיקה אותי. (בלי קשר לזה שאני חולה על אור) היא תמיד מקלילה את כל הדרמה של הסדרה ולא לוקחת את עצמה יותר מדיי ברצינות. 

העונה שהכי אהבתי היא העונה השלישית. בה הרגשתי הכי משוחרר, כיפי, והכי חשוב, שמה התחברתי עם אנשי הצוות ברמה הכי חזקה שהייתה לי. רכשתי שם חברים לחיים שאני מקווה שימשיכו איתי כל הקריירה וזה לא משתווה לשום דבר בעולם. 

לסיום, הייתי רוצה למסור לצופי הסדרה ולגולשי פרוגי ששבועיים לפני שהתקבלתי לכדברא פיטרו אותי מעבודת מלצרות בחוף הים. לא היה לי כיוון ממשי של קריירה ואמא שלי דחקה בי למצוא עבודה. מה אתם חושבים שאמרתי לה? ״הכל בסדר אמא״ ככה כל פעם מחדש. למה? כי ידעתי בפנים לאן אני הולך, מה אני רוצה. לא ידעתי איך אני הולך להשיג את זה אבל ידעתי שזה בא. תדעו עמוק בלבכם (אפילו תגידו לעצמכם את זה כל לילה מחדש) לאן את הולכים, איזה ערך אתם רוצים ליצור בעולם, וההזדמנויות פשוט יתחילו להופיע מולכם. וכל מה שאתם צריכים לעשות, לזה לנצל אותן כמה שרק אפשר!

שלכם,
רועי.