נעם פרנק, רק בן 15 וכבר הספיק לשחק בלא מעט סדרות, ביניהן: "צפוף", "נחמה" (חמישי ב-HOT), "ג'ינג'י" ועוד. הערב עולה בקשת 12 סדרה נוספת בכיכובו - "זה לא הגיל" לצד מירי מסיקה וגפן ברקאי. שוחחנו עם פרנק שסיפר שלמרות גילו הצעיר הוא עדיין מצליח לתמרן ולמצוא זמן גם ללימודים, חברים ועבודה, ולרגע לא מפסיק לחלום בגדול.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• נשבר הלב: השחקן קמרון בויס נפטר בגיל 20
• עומר דרור: "אף פעם לא חיפשתי להוכיח את עצמי"
• כוכבת: השחקנית שהגיעה אל מעבר לים בעקבות החלום

"אני לא יודע איך אני מסביר את זה, אני פשוט נורא אהבתי לשחק מגיל מאוד צעיר ומההתחלה רציתי לעסוק בזה. ההורים שלי למזלי מאוד תמכו בי והלכו עם מה שרציתי. לאט לאט עשיתי פרסומת פה, פרסומת שם, התחילו להכיר אותי והתחלתי לעשות גם תיאטרון וסדרות. באמת אין לי מה להגיד חוץ מזה שהתמזל מזלי ועשיתי תפקידים שמאוד אהבתי, ועד עכשיו יש לי דרך שאני מאוד גאה בה".

 

"כרגע אני עוד לא יודע אם זה יתרון או חיסרון, אני מניח שאני אגלה את זה בשלב יותר מאוחר. כרגע אני יודע שאני מאוד נהנה ממה שאני עושה, זה לא מפריע לי עם שום דבר אחר, זה משתלב לי מאוד טוב עם כל הדברים האחרים שאני עושה. אני מקווה שבהמשך הקריירה שלי זה יתגלה כיתרון".

 

"הסדרה היא בעצם קומדיה רומנטית. היא מספרת על מישהי גרושה שאותה משחקת מירי מסיקה, שבעצם מתאהבת בחבר הכי טוב של הבן הבכור שלה שמשחק אותו גפן ברקאי. ומשם בעצם כל ההתמודדות של המשפחה עם זה שאמא שלהם מתאהבת במישהו צעיר. זאת אומרת לא קטין כמובן, הוא כבר בגיל המותר, אבל איך המשפחה מתמודדת עם זה. אני משחק את נמרוד, אחד הילדים של מירי מסיקה, ובעצם אני הילד היחיד שעוד איכשהו בסדר עם זה, עם גפן ברקאי. בהתחלה אני אמנם מתנגד כמו שאר האחים שלי, אבל מהר מאוד אני מקבל אותו למשפחה, ובעצם היחיד שמוכן לקבל אותו".

 

"יש סצינה שאני ומי שמשחק את האח הגדול שלי, דוד שאול, נשארים לבד בבית עם אבא שלנו, שזה רמי הויברגר. ורמי רוצה לעשות לנו כיף אז הוא עושה מן מסיבה כזו והוא קצת משתגע ונותן לעצמו יותר מדי חופש, ובסצנה הוא פשוט רקד בבית כמו משוגע. אני זוכר שהוא רקד בטירוף ודוד ואני פשוט הסתכלנו ולא יכלנו שלא לצחוק. לקח לנו שעות לצלם את הסצנה הזו. את רוב הסצנות עם רמי הויברגר היינו צריכים לצלם שעות כי לא יכלנו להפסיק לצחוק. אבל בסוף בסוף הצלחנו".

 

"לא יודע אם לקרוא לזה קשיים, אבל יש נגיד דברים מסוימים, הצגות מסוימות או תפקידים מסוימים שרציתי לעשות או שרצו שאני אעשה כי עשיתי אודישן, ואז לא יכולתי להשתתף בהם בגלל שהנושאים בהם קשים לגיל הצעיר שלי ואז אני לא יכול להשתתף בסדרה בגלל זה. נכון שזה מבאס וזה מעציב שאני לא יכול לעשות תפקידים שאני רוצה, אבל זה בסדר כי יש באמת את האנשים שאחראיים על זה, ואת המשרדים שקובעים מי יכול להשתתף במה, והם עושים את עבודתם נאמנה. ובסופו של דבר גם אם לא עשיתי את התפקיד הזה או את התפקיד הזה, בסופו של דבר בא תפקיד אחר שכן יכולתי לעשות. אז לאט לאט כשאני גדל יש יותר תפקידים שאני יכול לעשות ואני יכול להתמודד עם יותר נושאים. אז אין ספק שכשהייתי צעיר לפעמים לא יכולתי להשתתף בדברים מסוימים בגלל הנושא".

 

"אין ספק שבהתחלה זה היה קצת מוזר בסדרות הראשונות שעשיתי. גם בגלל שפעם כשהייתי קטן אז תמיד אחד ההורים שלי היה בא איתי ונמצא איתי על הסט, אז גם אם יצא מצב שלא היה לי עם מי להיות תמיד הייתי עם אחד ההורים שלי. אבל עכשיו כבר כמה שנים שאני לבד על סטים, ואני חושב שאני מסתדר וזה בסדר. כמובן שתמיד בהתחלה זה קצת מוזר, כי רואים כזה ילד ולא יודעים איך להתנהג לידי, ו'מה אפשר ומה אי אפשר להגיד לידו', אבל בסוף מבינים שהכל בסדר. אני גם כבר בן 15, שמעתי את רוב הדברים שיש לשמוע, אז בסופו של דבר זה יוצא בסדר. בעיקר בסדרה הזו ("זה לא הגיל" - נ.א) היה לי חיבור מצוין עם כולם, עם דוד ולידור שמשחקים את אחים שלי, ועם גפן ומירי, ובכלל היה נורא כיף על הסט של הסדרה הזו".

 

"אפשר לשלב. אין ספק שזה קשה. לפעמים קשה יותר ולפעמים פחות, אבל מסתדרים, זה אפשרי. צריך כל הזמן לתמרן ולדבר עם הבית ספר ולתאם איתם, ולדבר עם הצילומים ולתאם איתם. לפעמים קורה שאני לומד יום לימודים שלם ובערב הולך להצטלם, או לפעמים קרה שהייתי צריך לקום מאוד מוקדם בבוקר להצטלם ואז ישר להגיע לשעה הראשונה בבית הספר. זה קשה אבל כשאתה עושה את מה שאתה אוהב זה באמת שווה את זה".

 

 

"החברים מאוד מאוד תומכים. כמובן שתמיד יש את ה'יואו אתה סלב אתה סלב', אבל באמת הכל מאהבה ותמיד הם רואים את הדברים שלי ומדברים איתי עליהם. זה נורא כיף כשיש לך חברים קרובים שמאוד תומכים בך". 

 

"תמיד חשבתי שאולי זה יקרה אבל נראה לי שאף פעם לא יצא לי שמישהו ניסה להתחבר אליי רק בגלל שאני מפורסם או משהו כזה. זה עוד לא קרה".

 

"היעדים שלי זה יעדים שאני מניח שאוכל לכבוש רק כשאהיה ממש גדול. החלום זה להיות במאי בתיאטרון, שזה אני מניח שלא יצא לי לעשות בגיל כזה כי בכל זאת אי אפשר לעשות הכל. אבל זה יעד שאני מקווה שאני אכבוש אחרי שאני אסיים לימודים. וזה בעיקר, יותר לעסוק בתיאטרון, זה היעד שלי".

 

 

"אני חושב שאף פעם לא היה מישהו ספציפי שהסתכלתי עליו ואמרתי 'וואו, אני רוצה להיות כמוהו'. אני חושב שלאט לאט עם הדרך שחוויתי בשנים האחרונות אני פוגש עוד שחקנים ועוד יוצרים ובימאים, ומכל אחד אני לוקח קצת, ורוצה לעשות קצת כמו שהוא עושה, וקצת כמו שהוא עושה, וקצת כמו שהוא עושה... אבל אין ספק שההשראה הכי גדולה מגיעה מהמקום הכי קרוב, מהבית, שזה באמת אבא שלי (גיל פרנק - נ.א) שהוא בעיניי גם שחקן מופלא וגם עשה דרך נפלאה בתיאטרון, אז אין ספק שגם ממנו לקחתי הרבה. אבל מכל אחד שאני פוגש אני לוקח משהו".

 

"יש ילד אחד שאני מאוד מאוד אוהב אותו, וגם יצא לי לשחק איתו בסדרה שעלתה לא מזמן שקוראים לה "נחמה". לילד קוראים יונתן גוטליב ואני מאוד מאוד אוהב אותו. גם נוצר בינינו קשר אחרי הסדרה. הוא באמת ילד מאוד מיוחד. יש לו גם ערוץ יוטיוב והוא עושה סרטונים וגם יצא לי להשתתף בכמה מהדברים שלו. יש לו ויז'ן מאוד ברור לגבי הדברים שהוא רוצה לעשות והוא כותב נורא טוב ובן אדם נורא מצחיק ומגיעה לו כל ההצלחה שיש. אנחנו גם עוברים שנה הבאה לאותו בית ספר, הוא יהיה שכבה מתחתיי, וזה מאוד נחמד ואני באמת מאוד אוהב את הילד הזה".

 

"אני חושב שכשאנשים חושבים על זה הם מתארים לעצמם במוח כאילו אני כל היום מהבוקר עד הערב בצילומים, ורק נמצא באולפנים וצילומים וראיונות, אבל זה לא באמת ככה. צילומים לוקחים גג חודשיים, ובגלל שאני ילד אני עוד לא משחק תפקידים ממש ממש ראשיים, אז לא תמיד אני נמצא בכל הימי צילום, וגם הימי צילום שיש לי הם בדרך כלל לא מלאים כי יש חוקים של הגבלה של שעות, אז תמיד יש זמן. נגיד עכשיו בחופש הגדול, למרות שאני מצלם סדרה עדיין יש זמן להיפגש עם חברים. כמעט לא עובר יום בלי שאני נפגש עם מישהו ויוצא החוצה ועושה משהו". 

 

"אני אוהב להעביר אותו בלראות טלוויזיה. אני מאוד מאוד אוהב לראות טלוויזיה. אז זה פשוט או לבלות עם חברים או לראות טלוויזיה, אני לא בן אדם כל כך מעניין מחוץ לצילומים". 

 

 

"יש לי גם הרבה זמן פנוי בחופש. פשוט צריך לדעת לנהל את הזמן. לפני כמה ימים היה לי איזשהו ערב ויום למחרת היה לי יום צילום, ונורא רציתי ללכת לבלות עם חברים אבל ידעתי שאני גם צריך להתעורר מחר מוקדם וגם ללמוד טקסטים. אז צריך לדעת לתמרן ולדעת מתי לקחת רגע לנוח, מתי לעשות דברים שאני צריך בשביל הצילומים, ומתי באמת יש לי זמן חופשי. אבל תמיד מוצאים את הזמן להכל, זה פשוט עניין של מינון ותזמון". 

 

 

"בהחלט מקהל של צעירים. סדרות למבוגרים עוד לא יצא לי כל כך לעשות חוץ מ'נחמה' שיצאה לפני שבוע ו'זה לא הגיל' שעולה. אבל בעיקר מילדים, זה תמיד כיף ברחוב כשהם באים ואוהבים ומבקשים סלפי או חתימה. אם עושים את זה בצורה נעימה ומכבדת אז זה תמיד עושה כיף ושמח".

 

 

"אני לא חושב שיש לי לחץ של להספיק כמה שיותר ולצלם כמה שיותר. זה גם מאוד מגיע מהבית, ההורים שלי לגמרי לא דוחפים אותי לעשות את הדברים האלה אלא הכל בא ממני. אם אני לא רוצה לעשות איזשהו פרויקט או לא רוצה לעשות את הדבר הזה או הזה, אז זה ממש בסדר. אני סך הכל עושה את מה שאני אוהב אז אני אף פעם לא מרגיש לחץ. גם אם הימי צילום נורא קשים וארוכים, אז אני מגיע הביתה ומבין שעשיתי כל היום את מה שאני אוהב לעשות, אז זו באמת מתנה מאוד גדולה ולא נראה לי שיש משהו יותר כיף מזה". 

 

"הרבה גם כותבים לי באינסטגרם ושואלים אותי את זה. אז אני אומר שצריך לנסות לעשות כמה שיותר, ללכת לכמה שיותר אודישנים, להירשם לסוכנות. אם אתם באמת רוצים לעשות טלוויזיה או סרטים או משהו בסגנון הזה אז יש מספיק סוכנויות בחוץ שישמחו לקבל ילדים. ופשוט ללכת לאודישנים, ללכת לחוגי תיאטרון ברחבי הארץ כי בכל מקום יש, ובעיקר לא לוותר. גם אם לא מקבלים את התפקיד אז כל הזמן להמשיך כי בסופו של דבר אתם תקבלו משהו".