"בית הנייר" חזרה לעונה שלישית ובניגוד לעונותיה הקודמות, הפעם היא הפקה מלאה של נטפליקס ולא רכישה בדיעבד. והתוצאה? בהתאם. ההיסטריה מסביב לעולם מוצדקת, נתוני הצפייה הגבוהים וההמתנה הייתה שווה - קיבלנו עוד עונה מעולה של "לה קאסה דה פפל".

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• דנוור מבית הנייר: "יש לי סיוטים מהסרבל האדום"
• רכילות בקטנה: כוכבי "אילת" מתאחדים בסדרה חדשה
• The Story: ליאל אלי מאתגרת את החארטא גאנג

סיפור העונה מתחיל כשנתיים לאחר מאורעות העלילה הקודמות ובה ניתן לראות כל צמד מחברי הצוות נהנה לו מאורח חיים חדש, חופשי ונהנתני ביעדים שונים ברחבי העולם (מתוך מהלך חכם כדי שלא ייתפסו). אבל אז, בדיוק כמו בעונות הקודמות, "טוקיו" (שנמצאת בזוגיות מצליחה עם "ריו") משבשת את המציאות החדשה בעקבות החלטה אחת לא נכונה אשר מובילה לרצף אירועים המוליד את הסיפור החדש והמותח. 

הסיפור הרומנטי של טוקיו וריו נמצא במרכז העלילה ומוביל את הציר המרכזי (לצד זוגות נוספים שהתווספו בסוף העונה הקודמת), כאשר הפעם ריו נכלא על ידי הרשויות ועובר עינויים קשים ולא משפט צדק כפי שצריך. בעקבות כך חבורת השודדים האהובה מוותרת על התענוגות וחיי המותרות, מסתכנת ומתאחדת מחדש כדי להציל את חברם מהעבר ואיזו דרך טובה יותר להציל אותו מאשר שוד ענק חדש כדי לפגוע בממשל קפיטליסטי?

אפשר להבחין שהסיפור הפעם מורגש יותר. אומנם נפעמנו מהעלילה המיוחדת והחדשה (גם מבחינת הצילום והעריכה, התפתחות הדמויות וגם מהתסריט), אבל לצד זה, לא חווינו אווירת המתח ששררה לאורך העונה הראשונה - ולא בגלל שהסיפור היה רע או פחות טוב, אלא נטו בגלל שאחרי השוד הקודם הרגשנו הפעם שאנחנו "סומכים" יותר על השודדים שידעו להתנהל בחוכמה וחשבו על כל (אבל כל!) המהלכים ותרחישים האפשריים מראש. התחושה שהייתה לנו היא פשוט שאפשר לשבת אחורה ורק להינות מכל אותם המהלכים המדהימים. כל זה גם הפעם בניצוחו של הפרופסור שמקבל הפעם חיזוק מראקל המפקחת (שהופכת ל"ליסבון"), שאומנם נהיה מרוכך יותר אך שמר על ראש מעל המים כמה שאפשר ועם זאת נראה כי הבין שהחוקים שלו נועדו כדי שישברו אותם ולא מתאמץ לאכוף אותם - כי בעצמו עבר על אחד מהם ועוד יעבור בעונה. 

לא רק אנחנו ידענו שהשודדים גם הפעם חשבו על הכל מראש, אלא גם המשטרה שהפעם נכנסת למצב בו היא מנסה לחשוב כמוהם ובלי ספויילרים - לעיתים זה אף עובד לה, במיוחד עם המחליפה של ראקל שמפגינה אכזריות, החלטיות וקשיחות מבלי להניד עפעף שגם לא מהססת, יחד עם הממונה עליה, לעשות מהלכים כואבים משלהם - כך שהסיפור מקבל רבד נוסף ומתח גם מהצד הזה.

הסיפור הנוכחי נותן כבוד גדול לעונות הקודמות ומבחינה נראותית אף מתעלה עליהן. גם הפעם אנו נפעמים מהחוכמה הנדרשת כדי לחשוב על כל צעד מראש. עם זאת, אם בעונה הקודמת גם אנחנו הרגשנו שמשחקים לנו בראש עם כל המהלכים המפתיעים, הפעם יש תחושה שאנחנו חלק מהם וכאמור, פשוט נהנים לראות את זה מהצד ולשחרר "שאפו" מדי פעם. השודדים הפכו בגרסה הזאת לפופולרים ואהובים בציבור (אנחנו יכולים להבין, זה קרה גם לנו) וזוכים לחיזוק גם מצד תושבים מרחבי העולם שנלחמים ב"ממסד" ובכוחו של השלטון - מעין התכתבות מציאותיות עם מה שקורה בעולם שלא סומכים מדי על השלטון. 

גם הדמויות החדשות המתווספות מביאות איתן משב רוח מעניין. כך למשל "בוגוטה", חברו הטוב של "ברלין" מהעבר, המשמש כתחליף הראוי לו ומפקד על הכל באותו הסגנון ובמעין "מורשת" שעברה אליו. לכל מי שדאג - אורטוריטו ה"בלתי" ממשיך גם בעונה הזאת, עם שינוי קל במראה החיצוני ועם הפיכתו לגורו וגיבור עם פופולרי. ולמרות כל זה הוא עדיין נשאר האדם הכי מעצבן בעולם.

בנוסף, למי שעוד התגעגע לדברים מהעונות הראשונות, נספר כי ברלין לוקח חלק בצורה מיוחדת בעונה (ולא נרחיב יותר מזה) וגם חובבי ה"בלה צ'או" יזכו לשמוע את השיר במסגרת העלילה פעם נוספת - כזו שתעלה בכם חיוך. (אך אל תצפו לשמוע אותו יותר מדי).

לצד הסיפור המדהים של העונה והעיבוד הכל כך מוצלח של התסריט ל-8 פרקים מרשימים ומרהיבים שהזכירו לנו למה אנו מאוהבים בשודדים האדומים עם המסיכות של דאלי, היו גם נגזרות עלילה שלדעתנו לא מספיק פותחו וקיבלו את ההתייחסות הראויה. למשל בעונה הזאת אין מספיק התייחסות ספציפית לבני הערובה, הם הופכים למעין "ביטים" בתסריט, לעומת הסיפור מהעבר שנתן דגש על כמה מהמוחזקים והפך אותם לדמויות בעלי עניין בולטות.

דבר שנזקף לזכות הסדרה אלו הרגעים הקומיים שיודעים לבוא בול בזמן ולעיתים גם בין הרגעים הדרמטיים מדי. "בית הנייר" למעשה היא מכלול שלם וענק של רגשות הכולל - מתח, צחוק, דרמה, הזדהויות והמון אמונה במטרה - וגם הפעם היא שמרה על כל אלו בהרמוניה נפלאה שידעה לשחרר בכל פעם את מה שצריך וטוב להתפתחות, הרבה בזכות קפיצה בין נקודות זמן ("פלאשבקים") שגורמת לנו להבין הכל.

על אף שנדמה לפעמים שהסוף ידוע מראש, אל תצפו מ"בית הנייר" להשאיר אתכם ככה יותר מדי. היוצרים הם הפרופסור האמיתי ויודעים לנתב תפניות עלילתיות בדיוק כשצריך, לא ליפול לדברים צפויים וגם לא לתת לנפח ה"טלנובלה" שנדבק לסדרה לשקוע יותר מדי ומצילה את העניין ברגע שצריך. והסוף? אל תדאגו לא נחשוף לכם אותו, אבל בואו נגיד שחייבת להיות עוד עונה כי בהחלט לא ציפינו שזה מה שיקרה.

בסך הכל מדובר בעונה מעולה, מדוייקת ומוצלחת שמבחינה חיצונית ופיתוח העלילה מתעלה על שתי העונות שהביאו אותה להכרה ולהצלחה מסחררת, אך עם זאת יותר אהבנו ונמשכנו לסיפור הקודם כשהכל היה תמים וכשאנחנו בעצמנו פיתחנו את תסמונת שטוקוהולם כלפי השודדים, עוד לפני שהם הפכו להיות חביבי הקהל גם בעלילה - ויכול להיות שדווקא זה מה שהיה העקב אכילס בתסריט?