שירה זלוף הייתה רק בת 17 וחצי כשהגיעה להבחן לתוכנית הריאלטי "The Voice" (רשת 13). היא הייתה אז סייפת אך החליטה לעזוב הכל כדי להגשים את חלומה - להיות זמרת. אמש (ב') היא הודחה מהתוכנית. זלוף שיתפה אותנו ברגשותיה, ההפסד הכואב והניצחונות הקטנים שהיו בדרך.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• חדש על המדף: ספר ההמשך של "לכל הבנים שאהבתי פעם"
• תוקפים בפסטיבל: פעילי זכויות בעלי חיים נגד ג'ניפר לופז
• The Story: סטטיק מכריז על הריון?!

ספרי לנו - איך הכל התחיל?

"הגעתי לתוכנית כשהייתי בת 17 וחצי, בתקופת המשלביות שלי שניצלתי עד תום כמו שאפשר לראות. הייתי סייפת בנבחרת ישראל ובמהלך התוכנית החלטתי שאני צריכה לבחור נתיב ודרך בחיים, אז החלטתי לפרוש מהסייף ולפתח את המוזיקה בחיי כמה שיותר ולמצות את עצמי עד הסוף בעולם הזה. אני מרגישה שעד אז זה היה רק תחביב בשבילי ובזכות התוכנית קיבלתי את האישור שהייתי צריכה".

מה את זוכרת מהאודישן הראשון?

"את האמת שהייתי כל כך לחוצה שלא זכרתי שום ביקורת שהשופטים אמרו עד שראיתי את זה, זכרתי שהיה טוב אבל אחרי שראיתי את זה הכל חזר אליי. בהתחלה מאוד חששתי לעשות שיר של יובל דיין המנטורית, בגלל שהיא יכלה לא לאהוב את איך שאני לקחתי את השיר, כי באמת נתתי לו מקום שונה ועשיתי ממנו משהו אחר. חשבתי שהיא לא תאהב את זה, חשבתי שהיא תגיד 'הרסה לי את השיר הילדה'. זה היה החשש הכי גדול שלי, לא שיסתובבו או לא, אלא שהיא לא תאהב. זה שיר שלה, שיר שהיא כתבה לאמא שלה, שיר שמאוד חשוב לליבה. אחר כך היא סיפרה לי עליו".

איך הרגשת שאחרי כל החששות והדאגות היא הסתובבה ואהבה את הביצוע?

"זה היה מטורף. אני זוכרת שהיא אמרה לי 'את מבצעת את זה יותר טוב מהמקור' ואמרתי זהו אני את שלי עשיתי, אני ניצחתי הרגע. הגשמתי משהו, יש לי ניצחון קטן שאני שומרת לי. זה פשוט מילא לי את הלב – את לוקחת שיר, עובדת עליו קשה, רוצה שהמקור יאהב ופה הייתה לי את ההזדמנות הזאת. זה היה אודישן מספק".

היית צעירה מאוד באותו אודישן, לא חששת להכנס לתוך הלחץ, העבודה והאינסטנסיביות שיש בתוכנית?

"האמת שלא ידעתי לאן אני נכנסת, אמרתי לעצמי 'שירה תעשי את המיונים, תראי מה יקרה'. ברור שירדו לי כמה שנים מהחיים, אני בטוחה בזה במאה אחוז, אבל זה היה שווה את זה, אם אני אמות יותר צעירה זה היה שווה את זה".

בתחילת התוכנית עבדת עם המנטורים שלומי ויובל ולאחר מכן עברת לנסרין, איך היה המעבר?

"המעבר היה חד וקשה. זה פתאום לעבוד עם אופי שונה לגמרי, נקודת מבט שלך כזמרת, מאיפה שהמנטור שלך רואה אותך, היא נקודת מבט שונה לגמרי, שעכשיו שירה צריכה להיות כוכבת, לחשוב גדול. אני חושבת שלמדתי המון המון מאופן העבודה של נסרין, למדתי גם איך להיות אחרת, איך לשנות את עצמי. פתאום גיליתי על עצמי דברים שלא ידעתי שקיימים בי – מבחינה ווקלית, מבחינת אופי, תזוזה ועמידה על הבמה. נסרין לא שינתה אותי, היא רק הוציאה משהו שכבר קיים ולא ידעתי עליו". עוד הוסיפה זלוף על הדו קרב בו הפסידה ועברה לנסרין "זאת הייתה הצלחה מבחינתי כי אני גרמתי לעברי לידר לבכות, השארתי את המנטורים עם פה פעור, וזה לא מילים שלי אני מצטטת את עיברי. אני חושבת שזה עוד ניצחון קטן – שהצלחתי לרגש, הצלחתי באמת לגעת בהם. באמת השיר הזה, "אף אחת", גרם לנסרין לעשות לי Save. מכל הפסד יש גם ניצחון קטן".

באיזה שלב בתחרות הרגשת שעשית שינוי?

"ברבע הגמר ובשמינית הגמר, ביצעתי את "צל עץ תמר" ולאחר מכן את "גיבור" והגעתי לרמה שאני עצמי חושבת שלא ידעתי שקיימת בי הרמה הזו במבחינה ווקלית ועמידה על במה, דברים שנסרין עבדה איתי".

למרות גילך הצעיר, המוזיקה שאותה את שומעת לא תואמת את הסגנון של בני גילך, איך הסביבה שלך מקבלת את הסגנון הייחודי שלך?

"בילדות סבא שלי היה משמיע לי את כל הקלאסיקות ולרוב חווה אלברשטיין, ככה למדתי לשיר ולהגיש טקסט. היום אני יכולה להגיד שאני שומעת יותר זמרות כמו מירי מסיקה, קרן פלס, נינט... אבל אני נותנת את הקרדיט למוזיקה של פעם, בעיקר של חווה אלברשטיין שאני חושבת שהיא הזמרת הכי טובה שנוצרה אי פעם – כי ככה למדתי איך להגיש טקסט, איך לשמוע מוזיקה בצורה קצת אחרת".

אמש התקיים חצי הגמר בו הודחת, איך הייתה ההרגשה להגיע אל הסוף אבל להיות מודחת שנייה לפני?

"זה היה קשה, דניאל זמר מזרחי נהדר ואני בטוחה שהוא יצליח, אני שמחה שהפסדתי לו. ראיתי את זה בא, לא הייתי מופתעת. הרגשתי שלמרות הסיפוקים שלי אני לא מספקת את המנטורים ואולי גם את נסרין. זאת בחירת המנטור, אני לא יודעת מה עבר לה בראש, אני מכבדת כל כך את הבחירה שלה כי אולי היא צדקה ואולי לא אבל זה לא משנה. אני הרגשתי סיפוק, הגעתי לחצי גמר, עשיתי את שלי וכנראה שזה לא נועד לקרות שאני אהיה בגמר. הכל בסדר זאת רק ההתחלה ומפה אני ממשיכה למוזיקה שלי, לחיים האמיתיים ולאיך למנף את זה. עכשיו מתחילה הקריירהף עכשיו הכל מתחיל. כספורטאית קשה לי עם הפסדים אבל לומדים מהם. אני מחכה לניצחונות".

איך את מסכמת את החוויה הזאת?

"חוויה מטורפת, גם בחיים האישיים שלי שינתה לי השגרה, אני פרשתי מהסייף, זה משהו לא מובן מאליו אחרי 13 שנה להגיד 'אני סיימתי' ואני לא מתחרטת על זה. אני יכולה להגיד שזאת הייתה הבחירה הנכונה, זה מה שאני צריכה לעשות, אני צריכה לעשות מוזיקה וזה הנתיב שאני בוחרת בחיים. למרות ואפילו בגלל ההפסד אני עוד יותר רוצה את זה, כי אני רוצה לנצח בסופו של דבר".

יש לך טיפים לקהל הצעיר שמעוניין לפרוץ בעולם המוזיקה ורוצה ללכת לתוכנית ריאליטי?

"כילדה לקח לי המון זמן להחליט שהנה אני בשלה לזה. צריך להרגיש בכל ר"מח איברייך שאתה בשל לזה, ללחץ שבא עם זה, לקהל, להכל. אתה עכשיו הולך להשקיע את הכל בדבר אחד וזה התוכנית – אם זה בלוק, בשיר, הכל צריך להיות מושלם. יש המון עבודה מאחורי זה. כל הטוב שבא אחרי, הדלתות שנפתחות, באות אחרי המון המון לחץ. הלחץ משתלט עלייך פיזית לפעמים".

מה מצפה לנו ממך בהמשך?

"אני כותבת ומלחינה שירים, אני מקווה שאני אוכל למנף את ההזדמנויות שנוצרו לי במהלך התוכנית, אני גם מאוד מתעניינת בעולם המשחק. אני חושבת שדברים טובים באים".