עדיין חצופה, עדיין מנסה לשבור מוסכמות והכי חשוב - עדיין מצחיקה. "בצפר" (טין ניק ב-yes וב-HOT) חזרה למסך ובתקווה שיחד איתה גם הטירוף והקאלט שעטף את העונה הראשונה (אי שם ב-2005) והפך אותה לאחת הסדרות הקומיות המצליחות והקורעות שראינו. זה בדיוק מה שהעלה את רמת הספק והחשש שלנו, שלא משנה מה יעשו - התוכנית עלולה להיהרס ברגע שמחדשים אותה אחרי 15 שנים, חששות שעלו בפנינו עוד כשחשפנו בפרוגי את העובדה שהחידוש יוצא לדרך. האומנם?

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• שייד: החגיגה של ליאל אלי הפגישה בין כל האקסים
• "לשבור את הקרח 2": הרבה יותר מסרט אנימציה
• הולכים בעקבותם: ״הילדים של״ שהפכו לסלבס בעצמם

העונה החדשה של "בצפר" עוסקת בתלמידים ובמורים בבית הספר אלון, בו יום אחד המנהל מודיע שזו השנה האחרונה שלו לפני שיוצא לפנסיה והמורים כבר מתחרים ביניהם על תפקיד ההנהלה. במקביל התלמידים והמורים מצטלמים למעין דוקו-ריאליטי על בית הספר, כך שאנו זוכים גם לטסטות של הדמויות אל מול המצלמה.

בשדרוג החדש שלה לא נשאר כמעט זכר לעונת הבכורה מלבד נדב אסולין המצויין המגלם את ראובת (ושלל דמויות נוספות), עם זאת, נותרו כמה דמויות שהיו בעונה הקודמת וקיבלו שינוי בשם (המורה אדריאנה הפכה ליהלומה, גלית לוי הפכה לגלית צור ואב הבית חיים הפך לאריה). נכון, לא מדובר במה שזכרנו, אך זה לא גורע את העניין. לא משנה מה - לא יהיה כמו המקור, ואנו לא שואפים לקבל את אותו הדבר, אך גם הגרסה החדשה מצליחה להביא דמויות אקסטרימיות של תלמידים ובעיקר מורים (כי גם בחדר המורים יש דרמות לא קטנות), בצורה שכיף פשוט לצחוק איתם ועליהם. ראובת - תמיד קורעת מחדש, קיצונית ומוגזמת כפי שזכרנו, אליה הצמידו מורת BFF/יריבה - יהלומה - אותה מגלמת בקסם ובטאצ' הייחודי משלה גיתית פישר, ולפעמים נדמה כי מדובר בדמותה "תותית" שהפכה למורה בוגרת ומונגשת לקהל הילדים - אהבנו!

יובל סגל מפגין ב"בצפר" גאונות רבה בגיוון הדמויות. הוא "וואן-מן שואו" בקטע מצויין ומפיח חיים ועולם שלם בכל דמות שנותנים לו. מעבר לכך שהוא לא מפסיק לגרום לנו לצחוק, אנו רוצים למחוא לו כפיים בסוף כל מערכון שכזה והוא לגמרי התוספת הכי מצויינת והכי הכרחית של גרסת 2019. 

באשר לקאסט התלמידים, הם די נבלעו לנו בפרקים הראשונים, הדגש היה יותר על המורים, אך מהמעט שהספקנו לקבל מהם גילינו שעומר חזן חיכה לפורמט שכזה והוא מתאים אליו במדוייק, עם כמה קריצות לסוגי התלמידים עם הפרעות הקשב של היום. קים אור אזולאי היא הכי מלכת הכיתה (ה"רוני סופרסטאר" של העונה) גם ביום יום כך שהתפקיד תפור עליה - מה גם שבגרסה הזאת מלכת הכיתה היא גם כוכבת רשת (איך לא?). 

גם עומר עציון הפתיע לטובה בין כל הקאסט הצעיר עם תפקיד שהוא מעין אדפטציה לדמותה של דריה (מיכל גבריאלוב) הרוקרית מעונת הבכורה. כאן למעשה יש גם אמירה יחד עם הדמות שכן זו דמות א-מגדרית שלא רוצה להגדיר את עצמה כזכר או כנקבה וזו בעצם מיני היסטוריה שקורית לראשונה בסדרת נוער ישראלית והכי הגיע הזמן. עציון מצליח להכניס בנושא המורכב הומור כייפי, עוקצני, מודע לעצמו שעוזר להבין את המורכבויות שבנושא דרך ההומור ולהראות לנוער שזה קיים, לגמרי לגיטימי וקורה.  

בכללי נדמה שבכל נושא בה נוגעת "בצפר" יש ניסיון לבחון את גבול המותר ולנסות להיות חצופים כמו בעבר ללא פוליטיקלי קורקט - אם כי בשנים שעברו מאז, לא בדיוק ניתן לצחוק על אותם דברים בקלות, מאז כמעט כל דבר שרצינו לצחוק עליו עורר זעם של קבוצה מסויימת שמיהרה לגנות את העניין. "בצפר" החדשה - מנסה להעביר ביקורת תוך כדי ההומור ולצד זה לא מנסה להשתיק בדיחות מסויימות, אומנם כן נעשה עידון מסויים (בכל זאת, 2019 בעולם הילדים והנוער), אך עדיין מתחצפת, הולכת על גבול דק בין המותר לאסור, גורמת לנו להרים גבה תוך כדי צחוק ומנסה להביא לצופיה הנאמנים (וגם החדשים) את מה שייחד את התוכנית כבר בעבר. כך למשל תמצאו בין הסצינות: מורה מקריאה שמות בצורה דיסלקטית וכך יוצא שהיא אומרת: "יש שחור בכיתה?" (מתכוונת לשחר ויוצאת בדיחה על עורו של אחד התלמידים כהי העור) ומיד התלמיד מהמוצא האתיופי כועס על הענייין, או למשל עם דמותו הא-מגדרית של עציון - המזכירה לא יודעת איך לפנות ומסכמת את זה ב"אנחנו/אתם" ועוד... נכון, יכול לעורר זעם (מוצדק יותר או פחות), ובכל זאת, שאפו לאילן רוזנפלד שכתב וביים את העונה ולארז בן הרוש היוצר והעורך של הסדרה על האומץ לעשות זאת בעידן בו לא נותנים לצחוק בקלות על כל מה שרוצים. 

לבצפר 2019 יש עוד הרבה מה לעשות כדי לשחזר את ההצלחה ואת רמת הקאלט והזיכרון התמידי שהשאירה כאן הגלגול הקודם שלה, ספק אם זה יקרה, אך בזמנים בהם מחדשים לא מעט תכנים ישנים שמחריבים את הזיכרון וכושלים, בצפר הנוכחית היא חידוש שלא הורס את המותג ומנסה לשמור על קצב טוב, צבעוניות ורמה עניינית, היא לא מתיימרת 'להיות כמו', לא מנסה להתרפק מדי על הנוסטלגיה וגם אם לא מתייחסים אליה כאל חידוש היא סדרה קומית מעולה ומהמצחיקות בעולם הנוער (מבין לא מעט תכנים מביכים שראינו בז'אנר לקהל הזה בשנים האחרונות). כל מה שנותר לבקש כעת זה פרק של פגישת מחזור בוגרי בית הספר עם הקאסט מהעבר!