לא שכחו - אך המשיכו קדימה בעקבות החלום הגדול - עולם הבמה והמשחק. יש לא מעט שחקנים מקומיים, בעבר ובהווה שלמרות העבר הקשה בשואה ובגטאות באירופה, הלכו להגשים את עצמם בגדול והפכו לשחקנים מוכרים בישראל.

מרים זוהר

השחקנית מרים זוהר (נולדה בשם מרצלה כ"ץ) הייתה עם משפחתה בגטו ברומניה ואף גורשה עם הוריה ואחיה הגדול למחנה עבודה ב-טרנסניסטריה. שלושתם שרדו יחד איתה את השואה. בתום המלחמה אביה מת במאסר אצל הסובייטים. את תפקיד המשחק הראשון שלה היא עשתה בתיאטרון עממי במחזה רוסי בשנת 1949 - כבר אז קיבלה ביקורות טובות ואף הוזמנה בעקבות ההצגה לאודישן ב"הבימה", משם המשיכה לקריירה ענפה בתיאטרון. בשנת 1987 היא זכתה בפרס ישראל לאמנויות הבמה ועיריית חולון אפילו קראה רחוב על שמה. גם על מסך הטלוויזיה היא כיכבה בכמה תפקידים כמו: "צומת מילר", "מתים לרגע" ואת תפקיד הנבלית בסרט "עד הקצה - ג'סטה 2". 

יענקלה אלפרין ז"ל

יעקב נשלח למחנה עבודת כפייה ביאדינץ בשנת 1941, למעשה גם שם החל לשחק. בסיום המלחמה ברומניה הצטרף לתיאטרון בבוטושאן ולאחר מכן אל התיאטרון היידי בבוקרשט. כשעלה לארץ המשיך להופיע בתיאטרון, טס לסיבוב הופעות בארצות הברית וחזר לארץ עם הקמתו של תיאטרון היידישפיל. במהלך הקריירה שלו יצר אלפרין כמה מחזות משלו, הופיע גם בתיאטרון "הבימה" וב"בית ליסין", השתתף בסרטים כמו: "הבן האובד", "חימו מלך ירושלים" ורבים נוספים. ב-2001 הוענק לו פרס מפעל חיים של התיאטרון הישראלי. בדצמבר 2012 הלך לעולמו בגיל 91 ועם הערכה והערצה רבה של קהל ותעשיית הבידור.

יעקב בודו

מיהודי העיירה שטפנשט. במהלך המלחמה הוא ומשפחתו נאלצו לעזוב ולעבור לעיר בוטושני. אביו נלקח למלחמה ויעקב היה עובד מטבח אצל הגרמנים. הוא ומשפחתו היו אמורים להיות מובלים אל רכבות המוות, אך חייהם ניצלו בעקבות מחסור ברכבות בשל נסיגת הגרמנים לאחר הפצצות הרוסים. מיד לאחר המלחמה החל את דרכו בעולם המשחק בתנועת נוער, למד משחק במשך שנה ועלה לארץ - היישר לגיוסו בצה"ל - שם שירת בגולני. לאחר שמונה חודשים ולאחר שהתעקש, עבר אל להקת פיקוד דרום ובהמשך היה ממקימי פיקוד צפון. לאחר שירות קבע החל את דרכו בתיאטרות המקומיות וכיכב בשלל מחזות. בנוסף הוציא תקליטים ביידיש וכיכב בסרטי קולנוע מצליחים כמו: "השועל בלול התרנגולות", "מיליונר בצרות", "ארבינקא", "חמש חמש", "פעם הייתי" ונוספים. גם בטלוויזיה יש לו קריירה ענפה: "הילדים משכונת חיים", "רחוב סומסום", "פרפר נחמד", "הקומדי סטור", "שמש", "חברות", "החברים של נאור" ובימים אלו מככב בתפקיד צ'יבוטרו השומר ב"קופה ראשית". בשנת 2008 קיבל בודו פרס מפעל חיים מטעם התיאטרון הישראלי. 

שמואל עצמון

 בשנת 1939, מחסן ביתו בפולין הופצץ, בהמשך המשפחה נאלצה לעבור ובני המשפחה אשר נותרו בבילגוריי - נספו.  שמואל ומשפחתו נדדו בין מקומות מגורים עד אשר התיישבו בעיירה במחוז בסיביר ושנים אחר כך עברו לאיטליה - שם גוייס עצמון לפלוגה הימית של הפלמ"ח. בשנת 1948 עלה לארץ ונלחם במלחמת העצמאות, יתר משפחתו עלתה בסוף אותה השנה. הוא למד בלהקה השייקספירית המלכותית באנגליה בעזרת מלגה מטעם אונסק"ו. בשנת 1959 ייסד את תיאטרון "זווית", תיאטרון אוונגרד ישראלי, בהמשך הצטרף גם ל"הבימה", ייסד את הסדנה למחזה מקורי, שעודדה מחזאים צעירים ואת תיאטרון יידישפיל. בין השתתפויות על הבמה, כיכב עצמון גם ב"הוא הלך בשדות", "קרובים קרובים", "ילדי ראש הממשלה" ועוד. בנוסף, בתו היא השחקנית ענת עצמון. שמואל זכה למספר פרסי הוקרה על מפעל חייו בתיאטרון.

יעקב בן סירא ז"ל

נולד בשם ז'אק שירצקי. כשהיה בן 15, אביו נשלח למחנה עבודה - אז קיבל החלטה לברוח, כשאמו תמכה בהחלטתו וגיבתה אותו. לימים התברר כי הוא הניצול היחיד למשפחתו. הוא עלה לישראל בסוף שנת 1945 במסגרת עליית הנוער ולמד משחק בתיאטרון הילדים. עשור אחר כך, הקים יחד עם חבריו למקצוע את רביעיית מועדון התיאטרון. בהמשך הצטרף גם להאהל, הבימה, תיאטרון הקאמרי, תיאטרון חיפה ועוד כשהוא מככב בשלל הצגות. בנוסף בן סירא השתתף בשלל קלאסיקות ישראליות אהובות וחשובות במיוחד כמו: "ארבינקא", "קזבלן", "נורית", "הוא הלך בשדות", "סאלח שבתי", "לופו בניו יורק", "טיפת מזל", "גונב מגנב פטור" ורבים נוספים. ב-2016, הלך בן סירא לעולמו כשרבים מעידים שהיה אחד מהשחקנים הקומיים והשמחים ביותר.