היום (ד') מסתיימת לה העונה השלישית, הסוחפת והמרגשת של סדרת הנוער המצליחה "התחנה" (KIDZ ב-HOT). אחד השחקנים שהכי בלטו בעונה הזו הוא ללא ספק אדם פולקמן, המגלם את פרנקו. בראיון הבכורה עם פולקמן הוא מספר על תקופת הקורונה הקשה שמשפיעה על כולנו בחודשים האחרונים, על העבר שלו בתור תלמיד קצת שובב, ועל התפקיד הראשי ב"אליפים", עליו נאלץ לוותר בגלל התנהגות בעייתית בבית הספר. בקיצור - אדם פולקמן לגמרי כאן כדי להישאר וזה הזמן שתכירו אותו.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• תחזיקו חזק: אלו סרטי האקשן שכדאי לצפות בהם
• מכשפת: קתרין לנגפורד עושה זאת שוב
• עדי ביטי מכריזה: "עובדת על קריירה בחו"ל"
  

זאת הפכה להיות שאלה לגיטימית בראיונות - מה שלומך?

"חוץ מזה שאני בבידוד שלומי פצצה. האמת שאני מבסוט בגדול בעיקר מההייפ שיש על הסדרה. זה מחמיא לי, זה עושה לי טוב. אני מאוד נהנה מתשומת הלב שזה מקבל וזה רק פותח לי את הרעב לעשות עוד דברים ועוד פרויקטים. חוץ מזה אני גם מנצל את התקופה ההזויה הזאת למן הסתכלות עצמית מחודשת, לראות איך אני יכול להשתפר כבנאדם, אז אני מנסה לראות את התמונה השלמה ולא לראות רק את הבאסה שיש בתקופה".

איך באמת עברו עליך החודשים האחרונים מאז שכל עניין הקורונה התחיל?

"התחלתי את זה בסרטים. הייתי ממש מהמגזימים, מאלה שמביאים קניות מהסופר ומנקים את הבמבה עם מגבון לפני שפותחים אותה. אבל כמה זמן אפשר לחיות בחרדה? עם הזמן הגוף שלי והנפש שלי שחררו ועכשיו אני בסדר, אני הרבה יותר משוחרר ממה שהייתי בהתחלה".

העונה של "התחנה" בכיכובך מגיעה לסיומה, איך אתה מסכם?

"אני מתבאס לאללה. בא לי שזה ימשיך לרוץ, בא לי שתהיה עוד עונה. אני ממש אוהב את התוכן שעושים ב'התחנה'. מה שאורן ושחר היוצרים כתבו זה באמת תוכן סופר מתקדם בעיניי שמקדם רעיונות חשובים, גם הדמות שלי וגם שאר הדמויות בסדרה. אני מאוד מאוד מתחבר וגם התגובות שאני מקבל מאנשים, גם מהורים וגם מילדים, כולם מאוד מעודדים את הסגנון של התוכן. הסדרה גם פונה להרבה קהלים אז היא מקבלת חשיפה למגוון רחב של אנשים. חשוב לי מאוד להרים לבמאי, לאמיל שהוא אחלה גבר ולמדתי לא מעט ממנו על הסט, חשוב לי להרים לשחקנים שכולם סופר תותחים ושוב ליוצרים שחר סגל ואורן יעקובי שבעיניי עושים עבודה מדהימה ומציגים תוכן לקהל ממש רחב".

זאת בעצם הייתה העונה הראשונה שאתה שיחקת בה, איך היה להיכנס לקאסט של שחקנים שכבר עובדים יחד כמה עונות?

"אני מאוד סחבק, אני מתחבר בקלות ומוצא את עצמי במקומות בקלות ברמה החברתית. אבל בגלל שאתה בא למקום שכולם נורא אוהבים תשומת לב בהקשר של שחקנים, אז באתי צנוע בהתחלה. אבל באמת כולם 'משלנו', ממש זורמים וקיבלו אותי באהבה, היה לי ממש נעים ואני גם בקשר עם רובם. הופתעתי ממש לטובה, ציפיתי לקבל אווירה של 'צעיר' אבל זה ממש לא היה המצב, נתנו לי גב שם וגם עצות במהלך הצילומים".

איך מתמודדים עם הפרסום וההכרה הפתאומית הזו שמגיעה?

"בהומור ובחיוך. בפעם הראשונה שביקשו ממני תמונה ברחוב ממש שאלתי את הילדה 'איתי?', זה ממש הפתיע אותי. אבל זה נחמד, תשומת הלב עושה טוב. זה מנפח את החזה וזה מעלה את הביטחון העצמי. אני שמח מזה, אי אפשר שלא לרצות עוד".

אתה משחק בסדרה בן לשתי אימהות, אתה חושב שזה מצליח להעביר את המסר לילדים שצופים בסדרה?

"לגמרי! האמת שאני גם רואה בתגובות ביוטיוב ובאינסטגרם שמתפתחים שם דיונים על זה בין ילדים ובעיניי זה סופר חשוב. אני מכיר באופן אישי גם ילדים לזוגות חד מיניים וגם זוגות חד מיניים שהביאו ילדים מתרומות זרע או אימצו. אני מאוד מעודד את זה וחושב שזה צריך לקבל איזו במה מסוימת כמו שהדמות שלי פרנקו נותנת. זאת מורכבות כזאת. אני חושב שזה צריך להיות משהו יותר נפוץ. אני חושב שזוגות חד מיניים יכולים לתת לילד לפחות את מה שזוגות לא חד מיניים יכולים לתת".

אילו תגובות אתה בעיקר מקבל על הסדרה?

"לשמחתי זה מתפצל לשניים. אחת זה 'מתי פרנקו יהיה עם רומי?', והשנייה זה מחמאות על המשחק שלי. מרימים לי על המשחק ולא רק על איך שאני נראה או רק על רומי. אני ממש מקבל הודעות מילדים על המשחק שלי. חשוב לי להיות טוב".

אתה בעצם במהלך כל העונה בסוג של מסע לחיפוש אבא שלך, גם בחיים האמיתיים אתה כזה חדור מטרה?

"ברמות שקשה לי לתאר. אני לא רק חדור מטרה, אני כמו אמסטף לכיוון דברים שאני רוצה. בכל תחום, בין אם זה בתחום המקצועי ובין אם זה בתחום הרומנטי, אפילו גם בתחום הלימודי. אני לומד לבד הרבה תחומים, אני סקרן ואני מלא תשוקה לכל דבר שאני מתלבש עליו. יש לזה את הצדדים הטובים אבל גם צדדים רעים, כן? קודם כל זה בא לידי ביטוי בזה שהוא קצת דורס כדי להכיר את אבא שלו, ואני גם קצת ככה למען האמת".

עכשיו אתה מצליח ונהנה מהפרויקט, אך בעבר בתור תלמיד הבנו שזה לא היה נראה ככה ואפילו פספסת תפקיד גדול ב'אליפים' פעם בגלל זה. מה בדיוק קרה שם?

"הייתי תלמיד בעייתי בתיכון. הוצאתי אחלה ציונים בסופו של דבר, אבל הייתי תלמיד בעייתי. לא יכולתי לשבת בשקט. אני אוהב לדבר ולשאול שאלות, הייתי פטפטן וקצת 'שובב'. באותו הזמן רצו להעיף אותי מבית הספר, עד כדי כך. קיבלתי את התפקיד ב'אליפים' לשמחתי הגדולה ואז אמא שלי החליטה כסוג של 'עונש' שהיא לא רוצה שאני אחתום על החוזה, בשביל שאני בעצם אלמד שעל התנהגויות מסוימות לא מקבלים צ׳ופרים, והיא רצתה שאני אסיים בית ספר כמו שצריך ובאמת כך קרה. נתתי לזה לקרות ופספסתי את התפקיד, סיימתי בית ספר כמו שצריך עם ציונים טובים ובאמת ככה התיישרתי. אם הייתי נכנע לזה ונותן להם להעיף אותי מבית הספר, לא הייתי מסיים תיכון. אז מזל שאמא שלי עשתה את המהלך הזה ואני שמח שזה קרה ושבסוף כן סיימתי כמו שצריך והוצאתי מזה את המיטב".

איזה תפקיד היית אמור לגלם שם?

"האמת שנבחנתי לתפקיד אחד ואז במעמד החוזה הודיעו לי על תפקיד אחר. אני לא כל כך זוכר את השמות אבל אחד מהם היה רוני, את השני אני לא זוכר, עברו כבר איזה שמונה שנים, המון זמן. זה היה ה״Bad Guy” וה״Good Guy”. אני לאורך כל הדרך נבחנתי לרע והייתי בטוח שזה התפקיד שקיבלתי, ואז בסוף הודיעו לי שקיבלתי את הטוב".

היה בך כעס על אמא שלך, שלא הסכימה לך לקחת את התפקיד?

"בסוף יצא לי טוב. אם הייתי מקבל את התפקיד זה היה יכול להיות ממש נחמד, היה לי 'פור', אבל אמא שלי נראה לי לקחה בחירה נכונה. האמת שבאותו זמן גם הייתי מזה שאנן, זה היה נראה לי הגיוני. הרגשתי ממש רע על זה שהגעתי לסיטואציה שבגלל התנהגות וחיסורים רצו להעיף אותי מבית הספר, וזה באמת גייס אותי לטובת הצלחה בלימודים. בדיעבד אני מבין שאם הייתי עושה את התפקיד הזה היו לי היום עוד כמה תפקידים ברזומה מאז והיום הייתי בסטטוס שונה, אבל אני לא מהמתחרטים. מה שקורה קורה, אני בוחר לראות דברים על הצד הטוב שלהם".

איך התחיל אצלך הניצוץ לכל עולם המשחק?

"לא למדתי משחק באותו זמן שהתקבלתי ל'אליפים'. באו מלהקים לבית ספר ושאלו אותי אם אני רוצה לבוא לאודישן, ככה משום מקום. עשיתי צבא, סיימתי צבא, אחרי זה גרתי באירופה שנה, אחרי אירופה טיילתי קצת במזרח, וכשחזרתי מהמזרח שלחתי מייל למלהקת שבעצם קיבלה אותי ל'אליפים'. שלחתי לה: 'היי, אני לא יודע אם את זוכרת אותי, אבל עכשיו חזרתי מהמזרח ואני מחפש להיכנס לתחום ואני תוהה אם יש עוד אודישנים'. היא אמרה לי 'כן, בוא לאודישן'. באתי לאודישן והלך לי ממש טוב, הגעתי לשלב הסופי, ובסוף הסיבוב הזה של האודישנים לאותו פרויקט היא אמרה לי שהיא חושבת שאני צריך להיות בתעשייה והמליצה לי להתחיל לחפש סוכן. יש לי חברים שחקנים והם המליצו לי על רינת איתן, ומאז אני איתה".

זה התחום שאתה רוצה לעסוק בו כל החיים?

"לגמרי. היום לאור המצב זה קצת מפחיד לשים את כל הביצים בסל הזה, בגלל כל המצב ובאמת כי עולם התרבות עכשיו נקלע לאיזשהו משבר די מהותי, אבל אני סומך על עצמי. כמו שאמרתי אני אמביציונר, יש כל מיני פרויקטים שאני עושה מהצד, פרויקטים עצמאיים עסקיים שאני משקיע בהם זמן, אבל בתור שחקן אני מאוד בטוח בעצמי. אז אני כן רואה את עצמי ממשיך לעשות את זה".

אתה מרגיש שתקופת הקורונה השפיעה על הקריירה שלך או עליך באופן אישי?

"כן ולא. לא בגלל שלשמחתי 'התחנה' רצה בזמן הקורונה, וההכרה שקיבלתי היא אפילו קצת מוגדלת מתוקף העובדה שאנשים נמצאים בבתים שלהם וטלוויזיה זה נהיה חלק מהותי משגרת היום יום של כולנו, על אחת כמה וכמה ילדים. אבל מצד שני כן, בגלל שאני בן אדם מאוד תקשורתי, אני אוהב לתקשר ושואף לייצר אנרגיות נעימות באמצעות שיח. זה חלק מהצ׳ארם שאני מביא לאודישן, שאני יושב מול מלהקת ובמאי ואני מתחבר אליהם. היום האודישנים מתבצעים רק מהבית, אז זה פחות להרגיש אותם. הם לא יכולים להגיד לי 'זה היה פחות טוב אני צריך שתשפר את זה', ואז לרוב אני נותן בראש ברגעים האלה. אני סופר דינאמי, אני מצליח לעשות שינויים בצורה שבה אני מגיש טקסט בקלות ובאופן מחושב ומדויק. וזה לא קורה כשאתה מצלם בבית. אז יותר קשה להצליח באודישנים נטו דרך מצלמה ובלי דו שיח בין אישי".

איזה פרויקט בתור שחקן הכי היית רוצה לקבל?

"יש פרויקט שלוהק כבר של טקסט שפשוט כל כך עפתי עליו. זה פרויקט של ליאור דיין, סדרה למבוגרים. רועי ניק קיבל את התפקיד הזה ואני תופס ממנו לאללה. לפני שנה בערך עשיתי אודישן לפרויקט הזה ואהבתי את הטקסט בקטע אחר".

יש עוד דברים בקרוב?

"יש לי כל מיני דברים בקנה, רובם כרגע פרויקטים עצמאיים שאני כזה בונה לבד תוכן עם חברת הפקות קטנה שהם חברים קרובים שלי או מכרים מהתעשייה, אבל כרגע אני לא יכול לדבר על זה. המון פרויקטים נעצרו בגלל התקופה הזו אז דברים ככה חמקו לי מבין הידיים, אבל אני רעב לעוד מלא דברים ולהציג את עצמי על מגוון צדדים שונים. אני ממש רוצה עוד פרויקטים".