ישנן הרבה סוגים של סדרות טלוויזיה, חלקן גורמות לנו לצחוק, חלקן לבכות וחלק מחזיקות אותנו במתח ממש עד סוף הסדרה - אך יש סוג נוסף והוא הסוג אשר גורם לכם פשוט לשבת רגע ולהרהר בדברים מסוימים, דברים שהסדרה רצתה שתחשבו עליהם, אספנו בשבילכם כמה סדרות כאלו!

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מהצד שלהם: הכוכבים מדברים על תקופת הקורונה
• עשינו סדר: כל מה שצריך לדעת על פסטיגל 2020
• אסיף אלקיים: "דיברתי למצלמות ב'האח' כדי שאכניס לספר"

מחברת המוות

מחברת המוות היא סדרת אנימה יפנית המדברת על ראיטו, נער בן 17 אשר מוצא במקרה מחברת מיוחדת שבה אפשר לכתוב שם של אדם והאדם ימות. ראיטו מתחיל להשתמש במחברת ולהרוג אנשים אשר עשו פשעים בהתחלה פושעים מסוכנים שעוד לא נתפסו ולאחר מכן כאלה שכבר כן נתפסו, אבל לא קיבלו עונש מוות. בין לבין הוא הורג גם שוטרים חפים מפשע שרדפו אחריו. במהרה המשטרה ממנה אדם אשר כינויו "אל" אשר כמעט משתווה לראיטו בחכמתו ומנסה לתפוס אותו. הסדרה מעוררת שאלות פילוסופית כגון מה הן ההגדרות והגבולות בין טוב ורע וכמה אפשר להיאחז בצדק ובמוסר.

בית הנייר

הסדרה הספרדית שכבשה את העולם עוסקת בחבורת גנבים מוכשרים המתכנסת בכדי לשדוד את המטבעה המלכותית של ספרד, הם פורצים למטבעה, לוקחים את האנשים שם כבני ערובה ומדפיסים כמות עצומה של כסף כדי שיוכלו לברוח איתו. עם זאת, חבורת השודדים מקפידה לא לפגוע באף אחד מבני הערובה ובעצם לא שדדו אף אדם מכיוון שהם רק מדפיסים כסף לעצמם (שטכנית "לא היה שייך לאף אחד") ומבחינתם המעשה שלהם הוא בעצם מחאה נגד השלטון, על כן הסדרה בעצם גורמת לנו לתהות מי פועל לטובה ומי הוא הרע, בדומה למחברת המוות. במהלך הצפייה בסדרה אנו מזדהים לא מעט עם השודדים וכך גם הציבור בעלילה שהפך את המסיכות הללו לסמל למאבק בשלטון ובשחיתות - מה שרק מחזק את הקונפליקט הפנימי שלנו בנושא.

המורדת

הסדרה הגרמנית-אמריקאית (בכיכובם של השחקנים הישראלים עמית רהב ושירה האס) מגוללת את סיפורה של אסתי שפירו אשר מתגוררת בויליאמסבורג, שכונה בניו יורק בה מתגוררים חרדים מזרם סאטמר. מדובר בזרם מאוד קיצוני באדיקותו הדתית, בשמרנות והסגרנות בה הוא מתנהל אל מול שאר העולם. הדבר הזה גורם לאסתי לרצות לברוח מקהילתה ומבעלה ולהגיע לברלין, בירת המתירנות. שם היא מכירה כמה חברים ומתחילה לאכול 'לא כשר', להתלבש כבני המקום ולהוריד את כיסוי הראש. הסדרה גרמה לנו להרהר האם אנחנו מוכנים לוותר על הקהילה המשפחה והאנשים שקרובים לנו למען הגשמת חלומותינו ועד כמה רחוק אפשר ללכת ממה שחונכנו עליו במשך שנים ולמרות הלחץ החברתי והמשפחתי?

פאודה

הסדרה ישראלית המדברת על חבורת מסתערבים ובראשם דורון קביליו (ליאור רז) אשר במסגרת עבודתם מתחזים לערבים בכדי ללכת ליישובים ערביים ולתפוס מחבלים, מנהיגי טרור ועוד. "פאודה" גרמה לנו לראות את שני הצדדים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, גם אם לא תמיד תוכלו להסכים עם הצד השני. היא גם גרמה לתהות האם איך ומתי יסתיים הסכסוך העקוב מדם? אם חשבתם שדבר מעין זה יעניין רק את הקהל הישראלי שחי במציאות הזאת - הרי לכם שהסדרה נמכרה לנטפליקס וזכתה להצלחה ברחבי העולם בכל עונה מחדש. 

שבאבניקים

סדרת הדרמה-קומית המוצלחת עוקבת אחרי ארבעה בחורי ישיבה חרדים שלא ממש מסתדרים במסגרת הדתית בה הם נמצאים וקצת חורגים מהגבולות ומההתנהגות המצופה מהם. הסדרה מעוררת בנו שאלות כגון עד כמה גבולות זה דבר חיובי? ועד כמה אנחנו נותנים לחברה החיצונית להשפיע עלינו? האם אפשר לשמור על המסורת ולהאמין אבל לעשות משהו שונה לחלוטין במקביל? כמה אנחנו מושפעים מהרוב ומהסביבה רק כדי לרצות את החברה?