עם רזומה עשיר של סדרות נוער, סדרות בפריים טיים של הערוצים הגדולים וסרט שעדיין לא שודר, ליאנה עיון הפכה לאחת השחקניות המדוברות ביותר בישראל. כעת היא מככבת בסדרה "בלקספייס" (שני ושלישי, "רשת 13"), סדרת דרמה מטלטלת ומרתקת על חקירת אירוע ירי בבית ספר תיכון, הנותנת הצצה מיוחדת ומצמררת אל עולמם של בני הנוער. רגע אחרי יריית הפתיחה, תפסנו אותה לריאיון מיוחד!

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מצ'ארלי ועד ביבר: המפורסמים שהסתבכו עם מעריצים
• הפתעה: אריאנה גרנדה והחבר התארסו
• כוכבי הרשת שהיינו שמחים לראות כשחקנים
  

"הדמות שלי, ליבי, היא קצת אאוטסיידרית וקצת קשוחה. היא לא מחצינה יותר מדי רגשות, היא לא רוצה שיראו מה באמת עובר עליה. אני חושבת שהיא הדמות הכי רגישה ופגיעה ודווקא בגלל זה היא מתנהגת כך – מתעטפת במעין מעטפת שמגנה עליה, משתמשת במנגנון שהיא חושבת שמועיל לה אבל עושה בדיוק את ההפך, וזה רק מכניס אותה עוד יותר לתהום בה היא נמצאת. מעבר לזה, אני חושבת שזו דמות מאוד חריפה, מאוד אסרטיבית והיא יודעת מה היא רוצה ומה היא צריכה בשביל להשיג את זה", מספרת לנו עיון על דמותה בסדרה.

בתור נערה מתבגרת, היית דומה לליבי?

"אני חושבת שבנקודות מסוימות. כלומר, גם לי היו רגעים במהלך גיל ההתבגרות שבהם שמתי על עצמי מעין מעטפת כדי להתאים למשבצת מסוימת כדי להרגיש יותר שייכת, כדי להגן על עצמי מדברים או כדי להיראות קשוחה. בגיל הזה המעמד החברתי נורא חשוב, ואחרי כמה שנים אתה מבין שזו לא המהות ושזה חסר משמעות - שזה עיסוק שרק שואב ממך אנרגיות. עברתי את זה ואני חושבת שגם ליבי עוברת את זה. גם אני הייתי ילדה שלא השתייכה לאיזו קליקה מסוימת, ולא רציתי להשתייך לאחת. זה תמיד היה אני, שעושה את הקטע שלי, ומדי פעם בורחת לצדדים. אבל אני חושבת שליבי הרבה יותר 'הארדקור' ממני, והרבה יותר קשוחה".

איך התכוננת לשחק את התפקיד?

"מעבר לעבודה עם במאי, לקרוא את התסריט ולנתח את הטקסט... ניסיתי לחשוב על הדינמיקה שלה מול כל החבורה ומול המבוגרים, ובאמת לנסות להבין מאיפה היא פועלת. ברמה הטכנית, התחלתי להתאמן בנסיעה על סקייטבורד כשהודיעו לי שקיבלתי את התפקיד. זה היה קשה מאוד!", מספרת.

"בלקספייס" לא דומה לסדרות ישראליות אחרות ששודרו עד היום. זה הורגש על סט הצילומים?  

"קודם כל, אני חושבת שכל סדרה שעשיתי עד היום לא נראתה כמו סדרה אחרת. כל פעם שאני מגיעה לסט הווייב הוא אחר, אני מגיעה עם כוונות אחרותו הדמות שלי שונה. מעבר לזה, אני חושבת שהיצירה עצמה, כלומר התסריט והעלילה של 'בלקספייס', הם משהו שעוד לא כל כך נגעו בו בארץ וזה הורגש גם על הסט. את מצלמת את זה, את מחייה את זה, את מביאה את זה למציאות, את רוקמת לזה עור וגידים. זה גם מתלבש על העובדה שהסט הוא אחר והווייב על הסט הוא אחר, כי זה מה שזה יוצק לתוכו. אני חושבת שכולם הרגישו שאנחנו מצלמים פה משהו שעוד לא כל כך נראה בארץ, שזה ממש מגניב".

הסדרה אומנם מספרת על בני נוער, אך כוללת גם נושאים קשים. האם היא מכוונת לבני נוער, או דווקא למבוגרים?

"האמת שאני חושבת שהיא מכוונת גם למבוגרים וגם לבני נוער, כל אחד מהפרספקטיבה שלו ייקח מזה מה שהוא ייקח מזה, אבל הדגש הוא על המבוגרים. כלומר, אני חושבת שיש פה איזשהו רצון להראות עד כמה העולם הזה של בני הנוער עמוק כמו תהום, וכמה קל לאבד את עצמך בתוכו. אני יכולה לדבר אך ורק מנקודת המבט האישית שלי, שבתור נער עוד אין לך את הכלים, את הידע, את הניסיון ואת שיקול הדעת שמוביל אותך למקומות שאתה רוצה להגיע אליהם. למבוגרים יש את זה יותר, כי יש להם יותר ניסיון ויותר שנים על הכדור, אז הם יכולים לעזור במידה מסוימת, אבל בלי התערבות פולשנית מדי ועם הבנה שבני נוער צריכים לעבור דברים מסוימים בשביל להגיע להפוך להיות עצמם. אבל המבוגרים כן צריכים להיות ערניים וצריכים באמת להסתכל ולראות מה עובר על הילדים שלהם, האחיינים שלהם והקרובים שלהם. יש להם יותר אחריות, כי הם מחוץ ללופ שבני הנוער נמצאים בו, אז זה יותר קל. אבל כאמור, אני חושבת שזה לשני הקהלים, כל אחד מאיפה שהוא נמצא בחיים".

הנושאים בסדרה השפיעו עלייך באופן אישי?

"אני חושבת שכן. אני חווה את העולם הזה, גם מהמקום שלי בתור שחקנית ובתור דמות שהיא יחסית מוכרת. יש לי אינטראקציה עם בני נוער וילדים ואני מקבלת הודעות מבני נוער שחווים בריונות ברשת או שעשו עליהם חרם או שהם לא מצליחים בתחומים מסוימים. ופתאום לראות את זה ממקום שבו אני בתור הדמות שלי אחת מהחבורה, או אני זו שיכולה להיות במקום הבריוני כלפי מישהו אחר - זה האיר לי את הסיטואציה באור אחר והבנתי שוואלה, צריך ממש להיות עדינים עם התנהגויות מסוימות ואנשים מסוימים. אתה לא יכול לדעת איפה מה שאתה אומר או עושה פוגע בבן אדם ומה האפקט של זה עליו. זה יכול להשפיע עליו לנצח באיך הוא מעריך את עצמו, איך שהוא רואה את עצמו, ואיך שהוא מתפקד ברמה היומיומית. הבנתי כמה הנושא הזה רגיש וחשוב וקריטי".

יש שיגידו שבלקספייס עלולה להזכיר את סדרת הנוער "בת השוטר" בה את מככבת במקביל, שגם עוסקת ברצח שהתרחש בבית ספר. היה חשש לקחת תפקידים עם קו שעלול להידמות עבור כמה מהצופים?

"לא, אין לי חשש אף פעם כשאני מתחילה פרויקט. אני חושבת שמה שמייחד כל סדרה אחת מהשנייה זה לא בהכרח העלילה. אפשר להיתקל בעלילות שקצת מזכירות אחת את השנייה או ששתיהן מאותה הטריטוריה, אבל בסופו של דבר, אלה השחקנים שמכניסים את עצמם לדמות, זה הבימוי, זו התפאורה, זה הכול. סדרה מורכבת מכל כך הרבה אלמנטים שהם לאו דווקא סיפוריים. קחי לדוגמה את הסיפור של אתי אלון, שיצאו באותה השנה שתי סדרות על הסיפור שלה ועדיין הן היו כל כך שונות. כלומר, את יכולה לקחת אפילו את אותו הפרויקט ואת אותו הסיפור, והוא יראה אחרת לגמרי בגלל כל כך הרבה גורמים שונים שמעורבים בהפקה. אני בתור שחקנית לוקחת על עצמי את האחריות שיהיה שוני בתפקיד, שיהיה משהו אחר, שהדמות שלי לא תראה דומה לדמות שכבר עשיתי, וזה כבר ברמה של עבודת הדמות שלי".

אגב, גם בת השוטר, שתיכף מסיימת עונה ראשונה, היא לא סדרה קלאסית לנוער. מה דעתך על הקו הזה שהולך ומתבגר בז'אנר?

"אני חושבת שבשנים האחרונות סדרות הנוער הן כל כך לא רק לנוער, וזה ממש משמח אותי. אני אוהבת לראות שלא מתייחסים לנוער כאל נישה מסוימת שצריך להנגיש לה הכול בכפית ושהכול יהיה 'מתוק וחמוד ועטוף בסרט'. יש הבנה שהנוער יכול להכיל דברים שהם ברמה אחרת לגמרי. זה הכבוד שנותנים לז'אנר הזה היום ואני מאוד שמחה על זה וחושבת שזה רק הולך ועולה, כל סדרה נהיית יותר ויותר טובה. זה כיף לי לראות שגם מבוגרים יכולים לשבת ולצפות בזה עם הילדים שלהם או לקבל הודעות מבנות בצבא וגברים בני 25 שצופים בסדרות האלה. המעגל הולך ומתרחב ואני חושבת שזה היופי בטלוויזיה – לא להישאר מקובע על אותו הקו".

את חושבת ש'בלקספייס' תדליק נורה אדומה בנוגע למקרי ירי בבתי ספר שקורים בעיקר בארצות הברית, או שהיא עלולה לגרום למצב הפוך?

"קשה לדעת איך אנשים ייקחו את זה. אני גם מאמינה שכל אחד ייקח את זה לפי איך שהוא רואה את זה. אני חושבת שמה שהסדרה באה להראות זה בדיוק את הצד שמגנה את ההתנהגות הזאת ומעודד דווקא משהו אחר. למרות  שהעלילה קשוחה, היא עדיין מנסה להראות משהו שהוא הפוך – לספר על רכות, על ערנות, על להיות קשוב, להסתכל על בן אדם ולראות אותו ואת מה שהוא עובר, גם אם הוא חבר שלך בכיתה וגם כל אחד אחר. מה שהסדרה באה להגיד לנו לפתוח את העיניים, באמת לראות מה עובר על בן אדם ולגשת אליו ולשאול אותו ולהתעניין במה הוא עובר לפני שדברים חס וחלילה מחמירים. זה לא חייב להיות ירי בבית ספר, זה יכול להיות גם ילדה שהחרימו אותה בכיתה. הנקודה היא להיות בעלי יותר חמלה, קבלה ואמפתיה לאנשים, גם אם הם שונים ממך, וזה לדעתי המסר שהסדרה מנסה להעביר".

בגלל מגפת הקורונה לא הייתה לסדרה פרמיירה נוצצת עם מאות צופים, אלא הקרנה אינטימית. איך היה עבורך לצפות בסדרה לראשונה על המסך בצורה כזאת?

"עשו לנו פרמיירה מצומצמת עקב הקורונה, ואני אהבתי את זה. אני לא צריכה את הצלמים והכול, אני אוהבת להתגנדר גם בלי קשר, גם אם יש מאה אנשים וגם אם יש חמישה, זה לא העניין. היה בזה משהו מאוד אינטימי ונכון, שאנחנו רואים את זה יחד ולא עם עוד אנשים. זה היה ממש משפחתי והדגיש את החוויה שכולנו עברנו ביחד בצילומים של הסדרה הזאת. בעיניי זה היה אירוע מושלם".

ב-2020 כיכבת בסדרות מוצלחות במיוחד, גם בפריים טיים של הערוצים הנחשבים ביותר. יש חשש שתהיה פתאום תקופת שקט?

"לא. במהלך הקריירה שלי לימדתי את עצמי שאין מה לעשות, שחקן זו לא עבודה משרדית. אתה יכול לעבוד כל השנה ואז שנה אחרי, חס וחלילה, לא לעבוד בכלל. אבל לימדתי את עצמי ליהנות גם מהתקופות השקטות ולא לתת לזה להזיז אותי יותר מדי ולפתח דברים שבזמן צילומים לא היה לי זמן לעשות. אני גם אוהבת לזרום עם מה שקורה. אם אני לא אעבוד עכשיו, סבבה, אני יכולה לעשות עוד מלא דברים שהם גם סתם בשביל הכיף והם בשביל לפתח את עצמי ואת תחומי העניין שלי – זה לא תמיד חייב להיות פרקטי ורק עבודה. למזלי המאוד מאוד רב, אני עושה הרבה מאוד דברים וזה כיף, זה ממלא".

יעניין אותך בעתיד ליצור איזו סדרה משלך או להתנסות בכתיבה של משהו כזה?

"בטח. אחת הכותבת של 'בת השוטר', דנה שץ, הייתה באה לסט המון. היא הייתה רואה סצנות, והיינו עובדות עליהן ביחד ואפילו משכתבות סצנות ביחד אם נניח הטקסט לא התאים או אם היה צריך להוסיף משהו. היא אמרה לי: 'הדבר הבא שלך זה כתיבה. אני לא מוותרת לך על זה, זה מה שאת צריכה לעשות', והיא כל הזמן הייתה אומרת לי את זה. אני באמת גם כותבת, יש לי כל כך הרבה קבצים על המחשב עם כל כך הרבה רעיונות ודברים שכתבתי. זה תחום שמאוד מעניין אותי ואני הכי אשמח בעולם ליצור סדרה. אני אפילו לא חייבת לשחק בה, אלא פשוט להביא רעיון מגניב שיכול להפוך לתסריט. זה חלום, וזו עבודה כל כך קשה וזה לוקח הרבה מאוד זמן. זה תהליך של שנים ויש לי הרבה מאוד יראת כבוד למקום הזה. אם זה יקרה אז מגניב, אבל כרגע זה רק במחשב שלי".

עם הפרסום שלך והקהל שגדל, כך גם העניין הציבורי סביבך ואייטמים על קשרים רומנטיים כאלו ואחרים. זה מפריע לך?

"בשנה האחרונה פחות הרגשתי את זה, זה היה יותר בעבר. אני חושבת שסבבה, גם אם יש איזה אייטם, אחרי שלוש שניות עוטפים בזה דגים - זה לא באמת מעניין. אם יש דברים שאני רוצה לחשוף ובא לי לשתף אז ברור, אבל אני חושבת שגם חשוב שיהיה לי את העולם האישי שלי, החיים האישיים שלי, בשביל לשמור על הפרטיות".

יש סרט מוכן של מאור זגורי בכיכובך ("בתולים"). מתי נראה אותו על המסך?

"וואי וואי, אם היית יודעת כמה הודעות הבן אדם מקבל ממני", צוחקת ומפרטת: "מתי זה יוצא?', 'מתי אתה מזמין?', ככה כל כמה זמן. אני חושבת שזה פרויקט שהוא מאוד יקר ללב של מאור, והוא מרגיש שזו יצירה אישית שלו. כשהוא ירגיש שזה נכון להוציא אותה ולשחרר אותה לאוויר העולם הוא יעשה את זה, ואני איתו, גם אם אני אהיה בת 40 פלוס שניים".

זה עשה לך קצת חשק לקולנוע?

"האמת שכן. זה מצחיק, כי עשיתי סרט קולנוע, אבל עדיין לא ראיתי את עצמי בקולנוע אז אני עוד לא יודעת מה זה. זו גם חוויה אחרת מבחינתי, לראות סרט באורך מלא לעומת סדרה שמורכבת מכמה פרקים. אני גם מצטלמת בסוף החודש לסרט 'בחורים טובים' של ארז תדמור. אז יאללה, נעשה עוד ניסיון בקולנוע".

יש סיכוי שגם נראה אותך בתיאטרון בעתיד?

"הלוואי. אם זה היה תלוי בי, את היית רואה אותי בכל מקום והיה נמאס לך ממני. אבל העולם הזה מורכב מאלפי שיקולים והחלטות שהם לא בהכרח קשורים או רלוונטיים לשחקן. אם מישהו ירצה אותי לתיאטרון, אני שם, שיגידו לי שעה ומיקום".

היית גם ילדת פסטיגל, אומנם את לא עושה מסלול של רק כוכבת נוער, אבל יש חלום לסגור מעגל ולהיות על הבמה כאחת מהכוכבות בקאסט?

"וואו, אני אשמח. זו נראית לי חוויה כיפית ומדהימה ומטלטלת. הלוואי, אני אשמח לעשות כמה שיותר דברים, זו השאיפה בסופו של דבר. פחות משנה לי מה זה ואיפה זה, מעניין אותי חוויות ואנשים וללמוד מהעבודה ומהפרויקט שאני נמצאת בו. אז בין אם זה פסטיגל ובין אם זה משהו אחר, אז ברור".

בכללי יש לך כשרון במוזיקה, מה עם לפצוח בקריירה נוספת כמו שעשו השנה אליאנה ותובל?

"אני לא חושבת על זה בתור קריירה. אני לא יודעת אם את עוקבת באינסטגרם, אבל בכל פעם שאני מתחילה לשיר כולם צועקים עליי לשתוק", צוחקת. "אבל אם תגיע לדרכי הזדמנות להרחיב עוד אופק, אז ברור".

אפרופו כשרון סודי, את גם צלמת. איך זה התחיל?

"צילום זו אחת האהבות שלי. אני לא מבינה בזה כלום, אבל אני כל כך אוהבת את זה. זה התחיל מזה שצילמתי את חברה שלי, אביב פנקס. היא כל כך יפה, אז באמת לא צריך כלום. יכולתי לבוא גם עם מצלמה חד פעמית וזה היה יוצא מדהים, אבל היא ביקשה ממני לצלם אותה כמה תמונות. עכשיו, באמת צילמתי אותה סתם והייתי כזה: 'יאללה, בואי ננסה ונראה מה ייצא' ויצאו תמונות מדהימות. לאחר מכן עוד חברות ביקשו שאני אצלם אותם וזה לאט לאט התפתח. זה ממש כיף וזה תחום שהייתי ממש רוצה לפתח. אני מקווה שאני אעשה את זה".

יש לך גם ניסיון בהנחיה, עכשיו כשאת מככבת בפריים טיים של הערוצים הגדולים נפתח התיאבון לזה?

"דווקא להנחיה לא. אם להגיד את האמת, אני לא חושבת שאני כל כך טובה בזה. יש אנשים שעושים את זה הרבה יותר טוב ממני, אז נשאיר להם את המשבצת".

שחקנים רבים מתויגים כ"שחקנים לילדים ונוער" או כ"שחקנים למבוגרים". את, לעומת זאת, מככבת בתפקידים משני העולמות. איך הצלחת?

"זו שאלה יפה, כי יש דיסוננס בין העולמות ולפעמים זה קצת מאתגר, אבל אני חושבת שבסופו של דבר הרעיון הוא להבין שזאת העבודה שלי. כלומר, בין אם אני עושה דמות קצת יותר למבוגרים שיכולה פחות להתאים לעולם הנוער ובין אם זה המקרה ההפוך, אנשים חייבים להבין שזו העבודה שלי ושאני לא עושה שום דבר כדי לעורר פרובוקציה. הכול נעשה ברמה הכי מקצועית שאני יכולה לספק. עד כה לא קיבלתי תגובות שאומרות 'וואו, זה מוזר' או 'מה זה אמור להיות?', דווקא להפך, רק תגובות מפרגנות. מעבר לזה, אני נותנת קרדיט גם למבוגרים וגם לנוער, שהם יכולים להתחלף ביניהם בעולמות ולראות 'בת השוטר', 'בלקספייס' או 'ביום שהאדמה רעדה' ולאהוב את זה באותה המידה. ההפרדה מבחינתי בין העולמות לא קיימת, ואני מנסה כמה שיותר להעביר את זה החוצה".

בואי נדבר קצת על המשפחה. אחותך הגדולה, יסמין, כיכבה גם היא בסדרת נוער מצליחה, ואז עשתה שינוי כיוון, יש עדיין סיכוי שנראה אתכן בתפקיד משותף?
"הלוואי. אם את שומעת על מישהו שרוצה ללהק שתי אחיות חמודות, תגידי לי ואנחנו נגיע".

ומה הסיכוי לפריצה של כוכבת אחרת במשפחה, עדן? ממה שראינו, גם היא ניחנה בכישרון המשפחתי.

"עדן בסוף תשאיר לכולנו אבק. אני שומעת עליה בכל מקום שאני הולכת אליו, בין אם זה חברים שלי ובין אם זה אנשים שאפילו לא מכירים אותי ועוקבים אחריה. היא משהו מיוחד, קצת אחר ממני. היא באמת מביאה את כל החיים שלה בהכי אמיתי, הכי אותנטי והכי מצחיק וחכם שיש. יש לי אלף ואחד דברים להגיד עליה. אני חושבת שזה רק עניין של זמן ואני מחכה כבר שמישהו יגלה אותה".

יש משהו שאת לא היית מוכנה לעשות עבור תפקיד?

"האמת שאני חושבת שלא. אני חושבת שאם התפקיד מבחינתי יהיה ראוי ויצדיק את מה שמבקשים, אז כן, אני מוכנה לזה. תני לי לעשות גלח, תני לי לעשות בנג'י, כל דבר שמוציא אותי מהקו הזה של החיים שלי וזורק אותי לקו אחר שהוא 180 מעלות ממני, יאללה, אני שם".

איך את מסכמת את שנת 2020?

"אוי, מאיפה להתחיל? את יודעת משהו? אני עדיין לא רוצה לסכם אותה, באמת, אני חושבת שהשנה הזו היא כל כך הרבה, היא הרגישה כמו 10 שנים. זה כמו שתגידי לי 'איך את מסכמת את 10 השנים האחרונות שלך?' ואני אגיד לך: 'מאיפה אני בכלל מתחילה? אני לא זוכרת כלום'. זו הייתה שנה באמת הזיה. לא יכלו לכתוב את השנה הזו טוב יותר, זה כמו תסריט של סרט. אבל אני חושבת שעם כל הקושי וכל הרגעים הבאמת באמת מאתגרים, זה העמיד אותנו במבחן פעם אחר פעם, זו הייתה שנה חשובה וכולנו היינו גיבורים. זה מראה שאפשר להתמודד עם הכול ולהתאקלם לסיטואציות חדשות וזרות בחיים שלנו כפי שהכרנו אותם, ואני חושבת שזו הייתה שנה חשובה. אולי יש אנשים שיהרגו אותי על המשפט הזה, אבל טוב שעברנו אותה".