אחת מסדרות הנוער היותר מוצלחות בשנה האחרונה היא "בת השוטר" (טין ניק ב-yes), אשר תגיע אל סיום עונתה הראשונה מחר (ד'). הסדרה משלבת בתוכה את המגזר החרדי והמגזר החילוני ויוצרת שילוב מעניין ביניהם תחת סיפור פשע מפתיע. אחת היוצרות שעמדה מאחורי היצירה המופלאה (לצד ליעד לשם ומיכל קופר-קרן) היא דנה שץ שישבה איתנו לשיחה וירטואלית בזום וסיפרה על תהליך העבודה המרתק. החל מהרעיון ועד הביצוע המושלם.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• פרסום ראשון: הקשר הרומנטי של בן זיני ועומר נודלמן
• משולש רומנטי: הזוגיות החדשה של עומר חזן על המסך
• ליאנה עיון: "יש הבנה שהנוער יכול להכיל דברים ברמה אחרת"
  

העונה הראשונה עדיין לא הסתיימה וכבר נראה שהקהל צמא לעוד, גם אצלנו הביקורת שיבחה את הסדרה. איך זה מרגיש?

"זה מדהים. עוד מההתחלה הרגשנו שאנחנו עושים משהו חדש ומיוחד, וגם שיש צמא מאוד גדול מהצד של הדתיים בארץ לייצוג על המסך ואני חושבת שהם רואים את זה בהמוניהם".

ניסיתם לכוון את הסדרה גם לקהל אחר שלא צופה בדרך כלל בסדרות נוער, או אפילו למגזרים שונים?

"כן, בעצם זו הסדרה הראשונה לנוער שמתעסקת בעולם הזה, וכמובן שזה היה סיכון מאוד גדול מצד הערוצים וההפקה, אבל מצד שני זה היה 'שדה בתולי' שיכולנו לחקור וידענו שנעורר הרבה סקרנות, גם אצל הנוער החילוני שמעולם לא ראה וידע שיש בני נוער שגרים ממש מעבר לרחוב וחיים בצורה כל כך שונה. הרגשנו שלספר סיפור של נערה שנמצאת בגיל הצופים וצריכה להתכונן לחתונה, או על נער שהדבר הכי חשוב לו הוא להתבלט בישיבה - זה יהיה משהו אחר לגמרי ומרתק מאוד, גם ברמת הגילאים שמנו לב שצופים בסדרה החל מילדים ונוער, ועד לחיילים וחיילות בבסיס של הבת שלי שעפים על הסדרה. גם מבוגרים צופים בה, לא סתם הסדרה משודרת גם ב-yesVOD, אני חושבת שהסדרה היא קצת מעבר לדרמה יומית לנוער, היא מתעסקת בנושאים מאוד שונים של זהות, ומתח – אי אפשר להתעלם מזה שהסדרה נכתבה כהשראה לספר מתח ('תיק נוער: סוף המשחק' של ליעד שהם)".

בתור יוצרת אישה, איך היה להוביל את הסדרה עם גיבורה נשית, ומצד שני, איך היה להתעסק בנושאים כמו שמירת נגיעה, וכל הדברים שאולי קצת פחות מעצימים נשים ומקובעים לעבר, כמו עניין השידוך וזה שבדרך כלל עושים מה שהאבא רוצה ומחליט. 

"כל היופי היה לקחת את דנה (ליאנה עיון), שהיא הגיבורה הנשית שלנו, שבאה מעולם שהוא יחסית 'פתוח' ודרכה אנחנו רואים את כל הדברים שנתפסים בעיניה כ'מוזרים', היא מרימה גבה כששומעת שאין דבר כזה שנקרא 'דייטים', אלא יש שדכן ולאחר שלוש פעמים שנפגשים כבר צריך להחליט אם להתחתן. כל הדברים האלו כמובן מעוררים בה שאלות כמו כל נערה חילונית. זה גם לדעתי הכוח של הסדרה – החיכוך בין העולם החרדי לעולם החילוני. כמו גם הקשר בין שחר (עומר נודלמן) לאליהו (מנור חקק) ששומר שלא לגעת בה, ומסתיר ממנה את העובדה שהוא דתי עד לשלב מתקדם בסדרה. המפגש בין שני העולמות תמיד נמצא שם. מצד שני, גם דברים פמיניסטיים נמצאים בסדרה, זה פחות נעשה כביקורת אבל ניצלנו את זה מבחינה דרמטית כמה שאפשר".

כידוע, זו לא הסדרה הראשונה שכתבת ויצרת אשר מתקשרת לדת, ב-2007 יצרת גם את  הסדרה '100 בתנ"ך', יש לזה קשר אישי לחיים שלך?

"בעיניי זה מקרי, אבל אולי זה לא. את הסדרה יצרתי יחד עם מיכל קופר-קרן וליעד שהם, אני חושבת שאני לקחתי על עצמי את עניין הדת. כנראה שיש משהו מזה שנשאר אצלי בעצמות. בתור ילדה הייתי מבלה את כל החופשות אצל סבתא שלי בחנות, שגם הייתה תופרת, ואני חושבת שגם דברים מזה הגיעו ל'בת השוטר'. אני ספגתי את העולם הזה, את הניואנסים, את הקודים, את הצניעות מבלי להרגיש בכלל. גם הייתה לנו את חני זיסמן, יועצת הדת שעזרה לי להבין את החברה הליטאית, שהיא חברה מאוד מסוימת אצל החרדים. אני חושבת שזה איפשהו נשאר בתוכי מסבתא, אולי באמת הלב שלי נודד לשם. כל דבר שקשור לעולם רוחני מאוד מדבר אליי".

היה חשש להתעסק בנושאי הדת והעולם החרדי בסדרת נוער? - גם מהכיוון של העולם החרדי שהיה יכול לטעון אולי על ייצוג לא הולם ולא מכבד, ומהצד השני העולם החילוני שהיה עשוי לטעון על הדתה למשל.

"שאלה מעולה. עברנו תהליך. בהתחלה פחות ידענו על החברה הליטאית והחלטנו שנעשה את הדברים 'בערך'. אבל לאחר מכן כשחני (יועצת הדת) נכנסה לעניינים, היא מאוד דייקה אותנו ואהבנו את זה מאוד, כי זה אפשר לנו להכניס עוד דרמה לסיפור. עניין האיסורים אלו דברים שישר מושכים אותנו לדרמה והיה לי תענוג לכתוב על זה. אם נשים לב טוב בתוך הסצנות נראה שבכלל אסור לאליהו ודנה להסתכל אחד לשנייה בעיניים".

"כל הדברים האלו היו לנו חגיגה בכתיבה ולשחקנים במשחק, שהיו צריכים לצאת מגדרם כדי להעביר את הרגשות מבלי להסתכל בעיניים. בסופו של דבר אני רואה שהרבה חרדים מחפשים בסדרה את הדברים הקטנים, זו חברה שעוסקת בדקדוק וזה מרתק אותם. אני מאוד שמחה שהם מוצאים את עצמם שם ומרגישים שמייצגים אותם בכבוד. החלטנו עוד מההתחלה שבסדרה שלנו לא תהיה לנו הדתה, אנחנו לא הולכים ללמד את הצופים תורה ועל קסם השבת. לא רצינו שבגלל הסדרה ילדים יתחילו לחפש איך לחזור בתשובה והפוך. השתדלנו מאוד לא להטיל ביקורת על אף חברה. איש באמונתו יחיה".

אם תהיה עונה נוספת, יש סיכוי שיהיה גם חלק בסיפור שיעסוק בלהט"ב בתוך העולם החרדי?

"אני אגלה לך סוד קטן – בתחילת העבודה על הסדרה התכנון היה שלאליהו יהיה רומן קטן עם אדם (רועי רביב) ולא עם שחר, אבל החלטנו שלתת לדמות 'לצאת מהארון' הדתי וגם 'לצאת מהארון' המגדרי זה יותר מדי, ולכן אין לי ספק שזה משהו שיכול לקרות בעונה השנייה, יש לנו כבר את הדמות שמחכה לזה..."

בסדרה יצא לנו להיתקל במגוון סיפורים שפחות מקובלים בבתים חרדים, כמו הרצון של נער לעזוב את התורה וללמוד תיאטרון בבית ספר חילוני והרצון של בת הרב להתחתן עם בחור 'פשוט' שעובד במאפייה ולא עם 'עילוי' שלומד בישיבה. את חושבת שבמציאות אלו החלטות שצריכים לקחת הנערים או הוריהם שיותר מנוסים ומבינים?

"אני חושבת שאם לילד מאוד בוער משהו בעצמות זה לא משהו שאפשר לכבות אותו. כמו שלא נוכל לכבות את האהבה בין חני (מור סרוסי) לדניאל (עידו אליאלי) אז גם את אהבת המשחק של אליהו לא נוכל לכבות. בעיניי הורה טוב, ולא משנה באיזה מגזר הוא, צריך להבין את הנער, ואם הוא ינסה להתנגד ולשים מחסום, אז רוב הסיכויים שהוא יאבד את הילד. כשזה חזק אז זה חזק מהכל".

איך היה לצלם סדרה בתקופת קורונה?

"כמובן שזה קצת יותר קשה. הצוות לא מוריד את המסכות לרגע, אצל השחקנים כמובן שזה יותר בעייתי אבל אין ברירה. יש תמיד חשש שיתגלה מישהו שהיה בסביבת חולה מאומת. היה מקרה כזה עם מוריס (כהן), שצילם סדרה נוספת במקביל, והבמאי של אותה הסדרה התברר כחולה מאומת. היו כמה ימים של מתח עד שהגיעה התשובה השלילית, ובכל מקרה הלו"ז השתנה בעקבות הימים שהוא היה צריך להישאר בבית בבידוד. כשצילמנו ברחובות בני ברק צעקו עלינו מהחלונות שאנחנו מוציאים שם רע לכל העיר, ראו את מוריס מסתובב בתפקיד הרב והיו בטוחים שמדובר ברב אמיתי שמסתובב ללא מסכה, אך גם אחרי שהסברנו להם שמדובר בשחקן הם התקשו להאמין. זה לא היה קל. כל הדברים שנעשים בדרך כלל בישיבות ענק כמו תהליך הליהוק, בחירת הלוקיישנים לצילום הצטמצמו למפגשי זום, השחקנים שלחו לנו אודישנים ביתיים מהחדרים המבולגנים שלהם, והמזל שהיה לנו את מורן מרציאנו המלהק האלוף שידע למצוא את השחקנים שיושבים בדיוק על הדמויות. כיף לדעת שהשחקנים שלנו עבדו במה שהם אוהבים, לעומת שחקני התיאטרון שמצבם כל כך קשה מכל המובנים. זה היה כיף גדול לספק עבודה לשחקנים. זכינו בהם".

את חושבת שהעובדה שהצופים ראו והתאהבו בסדרה תגרום להם גם לקרוא את הספר? או לקרוא ספרים בכללי?

"אמן. החלום שלי הוא שילדים יתחילו לקרוא ספרים. אפילו הילדים שלי שעפים על הסדרה עוד לא ביקשו ממני לקרוא את הספר, אם הסדרה תוביל לקריאת הספרים של ליעד (שהם, מחבר הספר ויוצר הסדרה - ר.פ) אז באמת אפשר להגיד שעשינו הרבה. אני חושבת שבסדרה רואים שקיים בסיס טוב מאחוריה, שבמקרה הזה הוא הספר".

אנו נקבל ממך עוד סדרות נוער בעתיד?

"הסדרה '100 בתנ"ך' הייתה גם לנוער, הייתי עושה איתה גם הרצאות בכל הארץ, היו לי עוד פרויקטים כמו 'אח שלי הגדול' ו'טיול שנתי' שעשיתי, אבל בהחלט השאיפה שלי היא גם ליצור דרמות יומיות וגם סדרות למבוגרים. אני עם הפנים לשם וזה הכיוון שלי. בעולם הנוער והמבוגרים יש את האופציה להתעסק בתכנים בוגרים יותר שיותר קשורים לעולם שלי כאדם בוגר, ואני אוהבת את זה מאוד. אני מקווה שתהיה ל'בת השוטר' עונה שנייה ואוכל להמשיך וליהנות מהסדרה הזאת שאני מרגישה שיש לנו עוד הרבה מה לתת בה".

כאמור, את הסדרה, ולצד יוצר הספר, כתבה איתך גם מיכל קופר קרן, שכבר עמוק בתוך היצירה של סדרות הנוער, ומגוון יצירות שלה כבר נמכרו לחו"ל, את חושבת שהסדרה הזו תוכל לתפוס גם מחוץ לישראל, זה משהו שאתם מכוונים אליו?

"הלוואי. אנחנו עובדים על זה. יש לזה את כל מה שצריך בשביל להתאים לחו"ל. החברה החרדית מאוד מסקרנת בכל העולם, כבר יצא לנו להיתקל ב'שטיסל', ב'המורדת' שהייתה הסדרה הכי נצפית בנטפליקס בשנה שעברה. ב'בת השוטר' משולב גם מתח, שזה משהו שיכול להוסיף. אני מאמינה שזה יקרה. אני חושבת שזה קלאסי לשם".

מבחינת הקאסט הצעיר, לא הלכתם על קאסט שבא כבר ככוכבים ברובו, זה היה במכוון?

"כן. זה היה מתוך רצון ליצור את הכי טוב שאפשר, מבלי להתחנף לצופה ומבלי להביא שחקנים עם יותר מדי עוקבים ברשתות החברתיות. האמנו כל כך בתסריט ורצינו להביא לכל דמות את השחקן הכי מתאים שאפשר. ובהחלט אני מודה לסלוצקי הפקות ולערוץ KIDZ שבו התחלנו לעבוד, הם היו אמיצים מספיק ליצור סדרה עם מעט מאוד כוכבים מוכרים ולהאמין שהיא תצליח. היו לא מעט אנשים שלא ישנו בלילה כי לקחנו הרבה סיכונים, גם המגזר, גם קאסט אנונימי ברובו, גם 'סיפור הפרברים', גם פרשייה של רצח... המון דברים בסדרה נעשו באומץ רב והיו שונים מהרבה דברים שהכירו".

יש שיגידו שדווקא אותו נושא הפשע בסדרה, הוא גם זה שעלול להיות מוגזם מדי לקהל בגיל הזה ובהחלט גם הוחלף הגוף המשדר ברגע האחרון. זה היה הימור מבחינתכם?

"זה היה הימור גדול. עדיין לא הייתה סדרת דרמה יומית לנוער שנפתחה ברצח, לפעמים זה גולש לאלימות בשלבים האחרונים של העונה. הסדרה הזו הכניסה את כל הצופים לכוננות גבוהה על ההתחלה, הגבלנו את הצפייה והצגנו שקופית שמבקשת לצפות עם הורים או אחים בוגרים במידה וחוששים, ואני מאמינה שהרבה עשו את זה, אני גם חושבת שיש לנו תחרות גדולה עם נטפליקס ועם יצרניות אחרות ואני בטוחה שהילדים חשופים לדברים קיצוניים בהרבה יותר. מה גם שמאוד הקפדנו בכל הדברים".

ובכל זאת, נעשה עידון מסויים בגלל שזאת סדרת נוער?

"בטח. אין דם במהלך הסדרה, אין אלימות בוטה, השתדלנו מאוד להישאר בתקן. אני מודה שהתחלנו בערוץ KIDZ ב-yes והם נתנו לנו יד חופשית יותר וסמכו על מה שאנחנו רואים לנכון. לאחר שעברנו ל'ניקלודיאון', שיש להם חוקים מאוד ברורים, נאלצנו לוותר על עוד כמה דברים לצורך עידון התוכן".

איך את מסכמת את העונה הראשונה?

"וואו. לא ציפינו שזה יגיע לטירוף כזה של צפיות, אהדה, הזדהות... אני מדברת גם על הנושאים הרגשיים שעולים שם, גיליתי שנערים ונערות כל כך צמאים לדרמות עמוקות שנוגעות בזהות, יש שם סצנות שילדים בוכים בהם... היה כיף לכתוב דברים כל כך רגשיים. חשוב לי גם להודות לשותפיי לדרך, ליעד (שהם) ומיכל (קופר קרן) שיצרו ביחד איתי, רועי (פלורנטין) הבמאי המוכשר ולחברת ההפקה סלוצקי שאיתי עוד מימי '100 בתנ"ך' וסגירת המעגל שלי איתם הייתה חגיגה בשבילי".

לסיום, לסדרה מתוכננת עונה נוספת?

"עדיין לא ידוע. יש לנו עוד קצת דרך לעבור, אנחנו משתוקקים לעוד עונה וזה מאוד תלוי... אני מקווה שעוד מעט כבר נתחיל לעבוד".