אם צפיתם בטלוויזיה בחמש השנים האחרונות, אין מצב שיספסתם את רומי אבירם. החל מהסרט "האוצר מעבר לנהר", סדרת המתח "כפולים" שזכתה להצלחה בינלאומית ועד סדרת הנוער "תברחו" ששודרה ב-2020. השחקנית הצעירה לא מפסיקה לככב על שלל המסכים. בתחילת השבוע תעלה "הבאר" - סדרת מתח ופנטזיה חדשה לנוער ב"כאן חינוכית", והפעם בתפקיד הראשי. רגע לפני שאני מחממים שקית פופקורן ומתחילים לצלול לסיפור, תפסנו אותה לראיון מיוחד. 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• הצעד המפתיע של "הבנים והבנות" מתכתב עם 2020
• ללא חיסון: הסדרות שבוטלו בגלל הקורונה
• דנה שץ: "החלטנו שזה יותר מדי אם אליהו גם יצא מהארון"

העלילה של "הבאר" עוקבת אחר הגר, יואב, בנו ודני בני. ארבעה צעירים הנמצאים בתחתית הסולם החברתי בכיתתם שבמושב בית אהרון, שנקלעו למסע על טבעי ויוצא דופן. את הגר, נערה בעלת דמיון מפותח ויכולת מדהימה לספר סיפורים, מגלמת אבירם.

כבר מהפרק הראשון נחשפים הצופים למקרה התאכזרות של שאר ילדי הכיתה כלפי החבורה, כשהם מותחים את ארבעת הילדים ומסכנים אותם. לצערנו, בניגוד לשאר אירועי הסדרה זה אינו תרחיש בדיוני ולא מעט בני נוער חווים היום מקרי אלימות ובריונות מצד אחרים. לך יצא להיות עדה לאירוע כזה? 

"השנה זו תהיה שנת הלימודים האחרונה שלי בבית הספר הדמוקרטי בו אני לומדת, ואני יכולה להגיד בלב שלם שלא ראיתי דברים כאלו בכיתה שלי, אבל מצד שני אני יכולה להגיד בלב שלם שזה כן קורה כל הזמן, אבל לא הייתי עדה לזה".

בשנים האחרונות עולים סיפורים של הרבה כוכבי נוער שחווים מקרי אלימות מילולית ברשתות החברתיות. זה משהו שבתור שחקנית יצא לך להתמודד איתו?

"אני יכולה לומר שכן. היו מקרים שחוויתי תגובות לא נעימות באינסטגרם, אבל לשמחתי זה לא הגיע למצבי אלימות קיצונים כמו שחוות הדמויות בסדרה. אני חושבת שלשים את עצמי בעולם הבידור הזה יכול להוביל לתגובות לא נעימות. כל כך חבל שדברים כאלו קורים, גם בלי להתכוון ילדים יכולים להיות מאוד רעים, להשפיע על ילדים ולסגור אותם. זה דבר נורא מפחיד כי מאוד קשה להתמודד עם זה, זה להתמודד עם 'הרע' שיש לעולם להציע". 

איך לדעתך אפשר להתמודד עם מקרים כאלו של אלימות ובריונות רשת?

"עם כמה שזה נשמע בלתי אפשרי וקשה, אני חושבת שהדבר הכי חשוב כשדברים כאלו קורים, זה לבוא לדבר עם מישהו אחר. זה יכול להיות חבר קרוב, אחד ההורים או מורה שאתם אוהבים, העיקר לדבר עם מישהו. בעיקר בשביל לקבל עוד נקודת מבט על האירוע ופרופורציה. אדם שלא חווה את זה בעצמו יכול לייעץ ולתרום מנקודת מבט אחרת. בכל מקרה, מאוד חשוב לשתף כי לאף אחד לא מגיע שיתייחסו אליו כך. צריך לצאת מתוך נקודת הנחה כזאת שלא משנה מה אתם חושבים על עצמכם לא מגיע לכם שיפגעו בכם בשום צורה. האנשים שנטפלים אליכם הם אלו שצריכים להיענש, לכם מגיע לצאת מזה". 

איך היה לגלם את הגר?

"הגר היא דמות מאוד מיוחדת כי היא בנויה מניגודים. היא נורא שקטה אבל מצד שני היא גם מאוד בטוחה בעצמה, ובגלל הדברים שהיא חווה הביטחון שלה הוא לא מובן מאליו. היא נורא חולמנית, אבל מצד שני יש לה גם רגליים על הקרקע ועמוד שדרה. מעבר לכך, מאוד התחברתי לאהבה שלה למילים ולהרפתקאות. היא גם מאוד רגישה לסביבה שלה ולחברים שלה. היה לי מאוד נחמד להתחבר אליה וללמוד ממנה".

יש דמיון בינך לבינה?

"אני חושבת שיש נקודות דמיון. הגר בונה לעצמה סיפורים ותרחישים בראש ומשקיעה את רוב זמנה בכתיבה ואיור קומיקס, היכולת שלה כמספרת סיפורים יצירתית וכובשת. כמותה, גם אני נורא נהנתי בגילה לקרוא ספרים ולפנטז הרפתקאות גדולות בראש. בנוסף לכך, כמוני גם להגר יש קבוצת חברים להם היא נאמנה".

הרבה שחקנים מספרים שהכניסה לתוך "נעליים" של דמות מסוימת היא חוויה מלמדת. מה למדת מהתפקיד?

"אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות בתור שחקנית זה להתמודד עם דברים שאני כ'רומי' לא אעשה בחיים. זו למעשה הדרך שלי לחוות רגשות מסויימים, או להיות בסיטואציות מסוימות שלא היו קורות לי במציאות. אז אני נורא נהנתי לשחק את הדברים האלו, לומר את המילים שאני לא הייתי אומרת ולנסות להרגיש את הרגשות שלה. לכן בכל התהליך של גילום הדמות למדתי הרבה דברים. נניח למרות שהיא לכאורה פאסיבית, מופנת ונמנעת מוויכוחים, הגר מאוד אמיצה. יראו לאורך הסדרה שהיא לא מפחדת לגשת ולעשות דברים מסוכנים. אני לעומתה הרבה יותר חרדתית, לדוגמא לפני שאני חוצה את הכביש אני מוודאת מאתיים פעם שלא עוברת מכונית. בשונה ממני, הגר עושה המון דברים שלי נניח ייקח הרבה יותר זמן לעשות. היא גם מתמודדת עם היותה הגיבורה. אפשר לראות לדוגמא שהיא לא כותבת לעצמה דמות כי היא לא חושבת שהיא ראויה לזה. זה משהו שגם אני מנסה לעבוד עליו".

"מה שקורה לי בדרך כלל זה שאני מאוד מאוד מתרגשת אבל מיד אחרי זה אני מתה מפחד. יש משהו מפחיד בשחרור יצירה שלי לעולם כי מעכשיו אין לי שליטה על זה יותר. אין לי שליטה על מה אנשים יחשבו על זה ואין לי שליטה אם הם יזדהו עם הדמות או לא יזדהו.  באותם הרגעים מגיע גם השלב של הביקורת העצמית ועולות השאלות 'האם אני טובה?', 'האם זה מספיק?' אז השלב הזה הוא מאוד מרגש אבל הוא גם מאוד מפחיד ומתיש". 

כמו עלילת הסדרה האמריקאית "דברים מוזרים" גם עלילת "הבאר" עוסקת בארבעה נערים בגיל ההתבגרות שמתעסקים באירועים על טבעיים. על הנייר היו שטענו כי זו מעין הגרסה הישראלית לסדרה המצליחה. את מסכימה עם זה?

"אני ממש לא מסכימה עם זה, כי אני חושבת שהסדרה שלנו היא מאוד שונה. היא מאוד מתעסקת בהתבגרות והתפתחות לצד רגשות של מתח ופחד, שלא פעם נלווים גם לתהליכים האלו. יש דגש גדול על השינויים שעוברות הדמויות, החוויות שלהם כמו גם על אהבות בגיל צעיר. האווירה הכללית בסדרה היא גם מאוד ישראלית. אני כן מאוד מקווה שהסדרה תזכה להצלחה של 'דברים מוזרים', כי יש המון דברים שאפשר ללמוד ממנה. אני חושבת שבסדרה שלנו יש מן קסם כזה של אמת. אני מאמינה שיש בה משהו שיצליח ויסתובב לו בעולם".

לך יש חלום לצאת מגבולות המדינה ולככב גם במדינות אחרות? 

"האמת שכן, הייתי רוצה להגיע לדמויות ששונות זו מזו, לשחק במנעד רחב של סרטים וסדרות. לעשות דברים שונים ומגוונים. אני חושבת שיש בארץ את המגוון הזה, אבל תמיד אפשר להתנסות ולחוות יותר".

לצד חלומות התהילה, תחום הבידור הוא קשה. בתור מי שהחלה לשחק כילדה, איך זה נראה מנקודת המבט שלך?

"אם לא הייתי מתאהבת בעשייה לא הייתי נכנסת לתחום הזה. הליך האודישנים יכול להיות מתיש וקשה אבל גם המקצוע עצמו הוא מאוד חשוף. לשמחתי יצא לי לשחק בהפקות שהרגשתי בנוח להיחשף בהן, למרות זאת אני יודעת שיכולות להיות סיטואציות יותר מורכבות שנמצאות על הגבול הדק. לשמחתי, אני יכולה להגיד שמהניסיון האישי שלי שכל האנשים שעבדתי איתם החל מהבמאים, השחקנים ועד לעוזרי ההפקה, כולם הם אנשים מקסימים והדאגה שיש בתחום הזה במיוחד לשחקניות היא דאגה מאוד גדולה. הם מוודאים שאני מרגישה טוב ובנוח, שחס וחלילה לא יקרו דברים שהם לא כשורה. אז עם כמה שהמקצוע יכול להיות מורכב וקשה, בסוף האנשים שעובדים איתם הם אנשים טובים וזה כיף".

"התמודדתי עם הרבה תשובות שליליות. אני חושבת שבהתחלה היה לי נורא קשה להבין שתשובה שלילית יכולה להיות כל כך נחרצת וברורה. ברור שגם בחיים מקבלים 'לא' אבל הבוחנים באודישנים יכולים להגיד לך בצורה מאוד נחרצת שאת לא מתאימה לתפקיד בשום צורה ואת יכולה ללכת הביתה. אני חושבת שמה שעזרה לי וחיזקה אותי הייתה ההבנה שזו לא שאני לא טובה, אלא שלפעמים דברים לא מתאימים. היום ברור לי שבאודישנים מחפשים דברים נורא מדויקים וספציפיים, וזה לא שלא שיחקתי את זה טוב אלא משהו בכימיה לא עבד. מה שנהדר זה שבסופו של דבר, הדמויות שאני כן מקבלת הן דמויות שאני באמת מחוברת אליהן. אני שמחה שיוצא לי לעשות דברים שהם נכונים לי ושהכימיה בסופו של דבר עובדת טוב. הכי טוב זה לקבל דברים שמושלמים לזמן, למקום ולי".

איך הגעת לתחום?

"תמיד אהבתי לשיר, לרקוד ולהיות על הבמה, אבל אני זוכרת פעם אחת מדויקת שהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. כשהייתי בת עשר בערך הלכתי לראות סרט מצויר עם אבא שלי ואחי התאום ועלה בי הרצון להיות הקולות של הדמויות המצוירות. אמרתי לאבא שלי שאני רוצה לדובב, והוא פשוט אמר 'טוב'. משם התחלתי לדובב ואחרי תקופה הבנתי שאני רוצה שמעבר לשמיעה של הקול שלי אני רוצה שגם יראו אותי ומשם התחלתי לשחק". 

זה לא מובן מאליו שההורים מסכימים לילדיהם להיכנס לתחום התובעני הזה. את יכולה לחשוב למה לגבייך דווקא הם כן הסכימו? 

"ההורים שלי ידעו שעולם הבידור הוא עולם קשה ולכן הם לא ניסו לדחוף אותי אליו. כי אם לא באמת רוצים להיות חלק מהעולם הזה אין סיבה להיכנס אליו מלכתחילה. אבל כשהם ראו שזה דבר שאני רוצה, הם באמת תמכו. אני חושבת שזה גם יכול להיות הטיפ הגדול שלי לבני נוער אחרים שרוצים להיכנס לתחום -  להיסגר אם אתם רוצים לעשות את זה, ואם זה משהו שבוער בכם, פשוט ללכת על זה". 

הייתה תקופה שגם יצאת מהמסכים ושיחקת על הבמה. יש הבדל בין העולמות? 

"יש הבדל גדול. לשחק על הבמה זה לקבל תגובה מיידית מהקהל. הכל הרבה יותר גורלי - אם מפקששים כל ההצגה יכולה להיהרס. כששיחקתי על הבמה הייתה הרגשה מטורפת של אדרנלין וחיות וזה היה מדהים מטורף ומפחיד בו בזמן. בקולנוע יש משהו הרבה יותר בטוח ואני מאוד אוהבת את סגנון המשחק של הקולנוע כי יש בו משהו מאוד אמיתי. תופסים שם כל מימיקה וכל ברק קטן בעיניים. המשחק שם נעשה בפשטות ובכנות מסוימת. אז יש הבדל, אבל בסופו של דבר שניהם נהדרים".

כבר תקופה ארוכה שאולמות התיאטרון סגורים. את מתגעגעת?

"אני כל כך מתגעגעת! לפעמים אפילו בשעות רנדומליות ביום יש לי את הדחף ללכת לשבת ולראות הצגה, זה משהו שהייתי עושה כל כך הרבה. הייתי הולכת עם אבא שלי לראות הצגות ואי אפשר לתאר איך זה מרגיש לשבת באולם, זה כמו לשבת ולחלום או להיעלם בעולם אחר. זה פשוט דבר בלתי יאומן שהוא לא קורה עכשיו". 

אמרת שאת אוהבת לחלום פנטזיות. רוצה לשתף אותנו איפה את רוצה את עצמך עוד עשר שנים מהיום?

"בדרך כלל אני לא מתעסקת בעתיד אני פשוט מקווה שאני אעשה את מה שאני אוהבת, החברים הקרובים שלי, לעבוד בעבודה שאני אוהבת שיש לי תחושה שזה עולם המשחק אבל אין לדעת".