מי מאיתנו לא גדל על הסרטים המדובבים של דיסני או על סדרות האנימציה המדובבות (והאייקוניות!) של ניקלודיאון למשל? לרוב, כשאנחנו צופים בסדרה מדובבת או בסרט מדובב, לא באמת יוצא לנו לחשוב יותר מידי על מי שעומד מאחורי הקול של הדמות החמודה שאנחנו רואים על המסך... אבל עכשיו – זה הזמן להוציא לאור את העולם הענק והקסום שמאחורי הדמות המתוקה הזו שנמצאת על המסך – עולם הדיבוב! אז... איך קורה הקסם הזה של הדיבוב? איך עובד העולם השלם הזה אשר נמצא מבעד למסך?

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• הצביעו: האם הזוגות מהסדרות דביקים או לא?
• הלבנת דמויות? כוכבות "ווינקס" מגיבות לסערה
• כניסת הדיירים החדשים: למי יש סיכוי להגיע לגמר?

אז קודם כל – היי! קוראים לי יובל חופי, בן 15 מפתח תקווה ואני מדבב. כן, אני זה שעומד מאחורי הקולות של כמה דמויות שיכול להיות שאתם מכירים... דיבבתי את מיגל בסרט "קוקו" של דיסני ופיקסאר, את בלודג'ר מהסדרה "מיילס מהמחר", את דמותו של טיגי בסדרה "טיגי הטיגריס" ובעוד המון סדרות מוכרות כמו "טלטאביז", "מטוסי על", "מיקי ומכוניות המרוץ", "כוח פי ג'יי" ועוד ועוד...

איך הכול התחיל? טוב, מכירים את הסרט של דיסני "לשבור את הקרח"? למען האמת, איך אפשר שלא... אז אתם בטוח מכירים ואוהבים את דמותה שובת הלב של אנה, אחותה החביבה של אלזה. מודה שהיא הייתה הדמות האהובה עליי בסרט ושהערצתי אותה ברמות מטורפות. אתם בטח יכולים להבין למה כל כך התרגשתי כששמעתי בכיתה ה' שהמדבבת בעברית של אנה, עינת אזולאי, מעבירה שיעורי פיתוח קול בשכונה שלי. היה לי ברור שאני קופץ על ההזדמנות הזו והתחלתי לקחת שיעורים אצל עינת המקסימה. באותה התקופה, במקביל לשיעורים עם עינת, הייתי בקורס דיבוב, אותו העבירה יפה גבאי המדהימה. באחד השיעורים, שיתפתי את עינת בכך שאני נמצא בקורס ומכאן – הכול היסטוריה...

היא סיפרה לי שאולפני "אלרום" מחפשים נער לדבב בסדרה חדשה. הלכתי לאודישן, הייתי מתוח ומפוחד, אבל הלך לי מצוין והתקבלתי! זה היה מרגש מאוד... למעשה, אני חושב שזה היה אחד הרגעים המרגשים ביותר בכל קריירת הדיבוב שלי. אני חושב שאם הייתי צריך לבחור ולהגדיר רגע אחד כרגע המרגש ביותר בקריירה – הוא הרגע שבו אמא שלי בישרה לי שהתקבלתי לדבב את הדמות הראשית בסרט "קוקו". האודישן לסרט היה מורכב משלושה שלבים – שלב הבוחן יכולות משחק, שלב הבוחן יכולות שירה ושלב נוסף שהיה מעין שילוב בין שני השלבים ובחן גם שירה וגם משחק. האודישנים היו קשים, ולכן ההתרגשות שלי הייתה כה עצומה כשגיליתי שהתקבלתי עד כדי כך שהתחלתי פשוט לבכות ולצרוח בשמחה אדירה בכל רחבי הבית!

אני יודע מה אתם חושבים לעצמכם עכשיו: "תשמע יובל - כל זה טוב ויפה, אבל אנחנו כבר מתים לגלות איך הדברים מתנהלים מאחורי הקלעים של עולם הדיבוב, איך הכול עובד"... אוקיי – אז תנו לי לספר לכם!

תהליך הדיבוב קורה באולפן שקיימת בו מחיצה בין המדבב לבין הטכנאי והבמאי של הסדרה המדובבת או הסרט המדובב. הבמאי תפקידו לתת למדבב הערות בנוגע למשחקו, כגון, "תביע יותר עצב במשפט הזה", "תביא יותר אנרגיה אל תוך הטקסט", ואילו הטכנאי – הוא האחראי על הקלטת המדבב. מול המדבב יש מסך המציג בפניו את הסדרה או הסרט שהוא מדבב. במחשב מולו, יש מסמך שבו מופיעות כל הרפליקות (המשפטים) של המדבב בעברית. בנוסף, על אוזניו יש אוזניות, דרכן הוא שומע גם את עצמו, וגם את הקטע שעליו לדבב בשפת המקור שלו (לרוב, אנגלית). אבל הדבר הכי חשוב באולפן הוא... המיקרופון! הרי – איך אפשר לדבב בלי מיקרופון?

אחד הדברים החשובים ביותר שיש להקפיד עליהם בדיבוב הוא להשתמש בעברית תקנית. לכן אגב, אני תמיד אומר שהדיבובים הם ממש כמו "מיני בית ספר". אנגלית אפשר ללמוד מלשמוע את השחקנים המקוריים של הסדרה המקורית באוזניות ולשון אפשר ללמוד מהדיבוב עצמו – מהקראת הטקסטים תוך שימת דגש על עברית תקנית. למעשה, אם נודה באמת - אני חייב לתת קרדיט לדיבוב על ההצלחה שלי באנגלית ובלשון...

אבל עם כל הכיף העצום שיש בדיבוב, אני חושב שהתחום הזה הוא קשוח מאוד ולא מתאים לכל אחד... למה? מדבב חייב להיות מרוכז במאה אחוז בכל רגע נתון באולפן בכל כך הרבה דברים: בהערות של הבמאי, בקטע המוקרן על המסך, בשפת המקור של הקטע שהוא שומע באוזניות, בטקסט שמולו – וכמובן לא לשכוח שהוא צריך גם לדבב! בקיצור – לא פשוט, אבל כיף ברמה היסטרית!

אם עוד לא השתכנעתם שתחום הדיבוב הוא קשה, תנו לי לספר לכם שאורך של סשן דיבוב אחד הוא בערך שעתיים, ויכול אפילו להגיע לשלוש שעות (ויותר!). כשמקליטים סדרה, במהלך סשן כזה, אפשר להקליט כמות פרקים גדולה יחסית של בערך 10-15 פרקים. 

זו גם עבודה שוחקת מבחינה קולית. נדרשת טכניקה ומיומנות רבה בכדי לשמור על הקול לאורך סשן דיבוב שלם, ובכלל לא דיברנו על הנסיעות מהבית אל האולפן ומהאולפן הביתה. נוסיף לזה גם תקופות לחץ של מבחנים בבית ספר ו... טוב – לדעתי הנקודה ברורה...

בקיצור, דיבוב הוא תחום סופר כיפי – הוא אולי הדבר שאני הכי אוהב לעשות. הוא המקום שלי להיכנס לדמויות שהן שונות ממני, לעשות קולות משונים, מצחיקים ומיוחדים ואשכרה לקרוא לזה עבודה... זו אולי העבודה הכי כיפית שיש – למרות שהיא קשה ולא מתאימה לכל אחד.

אז רגע לפני שאני מסיים – יש לי בקשה קטנה מכם! להבא, כשאתם צופים בסדרה מדובבת ו"נשאבים" אל תוך העלילה ואל תוך הדמויות – תזכרו שיש מאחורי הקולות שלהן אנשים שמשקיעים ונותנים מעצמם בשביל שאתם תוכלו ליהנות מזמן טלוויזיה איכותי וכיפי!