בפרק של הסדרה המצליחה "בלקספייס", ששודר ביום שלישי האחרון, תום (בגילומו של יהונתן וילוז'ני), טבע במהלך אימון השחייה והותיר את כולנו במתח שיא לגבי המתרחש בפרק הבא (שישודר הערב, רשת 13).

בניגוד מוחלט לעלילת הסדרה, וילוז'ני עצמו נמצא בתקופה טובה ופורחת במיוחד, כשהוא בעיצומו של מעבר דירה ובמקביל מצלם סדרה חדשה בכיכובו. "זו תקופה של סוף והתחלה משולבים זה בזה ביחד", מספר בחיוך המורגש מבעד לשיחת הטלפון וממשיך, "אני מרגיש שקורים מסביבי מלא דברים ואני מנסה ככה לתפוס אותם ולגעת בהם. בעיקר מעניין לי ואני רוצה לחוות את התחושות והחוויות בצורה שבה אני רוצה" .

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• דרגו: הרעים המפחידים ביותר בסדרות הנוער
• מאחורי המצלמה: כוכבי דיסני שהתאהבו על הסט
• הסדרות שירדו מהמסך לפני הזמן המתוכנן
  

לקוראים בינינו שעדיין לא מבינים על מה מדובר (ומוטב כי תשלימו פרקים, מאחר והראיון מכיל כמה ספוילרים) - דרמת המתח מגוללת את השלכות אירועי טקס יום הזיכרון של תלמידי כיתה י"ב בתיכון "מורשת רבין", שנקטע במפתיע על ידי ארבע דמויות לבושות סרבלים לבנים, עוטות מסכות של חדי קרן שפרצו פנימה וטבחו בארבעה תלמידים. הסדרה הכתה גלים ברשתות החברתיות, בהן מתרוצצות אינספור השערות וקונספירציות עבור זהות הרוצחים וכאמור, הפרק האחרון הותיר מאות אלפי צופים שבורי לב.

על תקופת התיכון והשלכותיה

הדמות של תום הייתה בעצם מלך הכיתה והוא נחשב לאחד הנערים הדומיננטיים בסדרה. גם אתה היית כזה בתקופת התיכון?

"זה לא שחור ולבן. הייתי גם ככה וגם ככה. היו חלקם שהרגשתי אהוד בשכבה והיו רגעים שהרגשתי 'אאוטסיידר' שבהם לא הצלחתי להתחבר. החוויה האמיתית שלי מהתיכון היא יותר מורכבת מההגדרות של 'מלך השכבה' או 'מקובל'. יש תחומים טיפה יותר אפורים שאנחנו מתייחסים אליהם. יש את הרגעים שכן הייתי מקובל והרגשתי שאני נמצא במקום הטוב והבטוח שלי והיו המון רגעים שהייתי דווקא בצד, שהרגשתי פחות בנוח עם עצמי והסביבה, אגב, כמו שקורה לתום בסדרה. התלמיד שנחשב למלך ולמקובל שכולם חברים שלו וכולם רוצים להתקרב אליו, אבל הוא עם עצמו יודע טוב מאוד את הבעיות שלו, הוא מסתיר אותן בלב. אני מקווה שזה גם יצא החוצה כמו שכיוונתי, כי זה מורכב יותר מהטייטל של הילד המקובל. זה משהו שמונה הרבה רבדים מתחת. זה נחמד להיות ילד מקובל אבל זה לא משהו שבאמת קיים, זו אשליה שמתנפצת וצריך להיות מוכן להתנפצות הזאת כי זו חוויה לא פשוטה. אצל תום, זה קורה בעקבות הטבח. למזלי בחיים זה לא קרה לי, אבל זה קצת יותר מורכב מזה".

איך עברה עליך תקופת התיכון?

"בחטיבת הביניים לא ממש מצאתי את עצמי, כי הייתי ילד שרוצה לשחק בתיאטרון ואוהב אומנות ולא היה לי את זה שם. לפני כיתה י' עברתי ל'עירוני א' לאומנויות' ושם חוויתי פריחה מאוד גדולה - התעסקתי במה שאני אוהב שזה משחק. הנפש שלי הייתה מאוד מלאה בעצמה, היה לי כיף, היה לי נעים והיה לי בית ספר מהמם. היה לי ממש ממש טוב ללכת לבית הספר. בדיעבד, כמה שנים אחרי שסיימתי תיכון אפשר להגיד שזו הייתה תקופה בלתי נשכחת".

על משפחה וערכים

אבא שלך, שמואל וילוז'ני, הוא שם דבר בעולם המשחק – לוקח ממנו השראה?

"בוודאי, כל מה שאני יודע זה מאבא שלי, הוא חינך אותי. הוא אבא שלי לפני שהוא שחקן. הוא בן אדם מדהים, ענק ואוהב ואלו הדברים שאני לוקח ממנו. אני משתדל לראות אותו כבן אדם. הדרך שלי היא הדרך שלי, אני שונה ודומה לאבא שלי. אני לוקח ממנו את הערכים שהוא גידל אותי עליהם".

היית רוצה לככב איתו על המסך?

"ברור, זה חלום גדול. זה לשחק אותה ברמות. אין יותר כיף מלשחק עם בן משפחה, בטח עם אבא שלי שאני כל כך אוהב והוא כל כך קרוב אליי. זה חלום ענק".

אתה מרגיש שהערכים שקיבלת בבית באים איתך גם לבמה?

"אני משתדל ומנסה לבטא את עצמי כמה שאני יכול, אבל לא לשם זה המקצוע הזה נועד. המקצוע הזה נועד כדי שאני אוכל לשחק את הדמויות שאני מגלם בכבוד הראוי להן. זה הדבר העיקרי במשחק שלי, להעביר את הסיפור של הדמות ופחות להבין איפה אני נמצא בה, זה כמובן חלק מהתהליך בעבודה על התפקיד – להבין איפה הדמות דומה ושונה ביחס אליי, אבל העיקרון הוא להביא את הסיפור של הדמות בצורה הראויה ביותר ואם זה מתחבר אלי מה טוב, אם זה לא מתחבר אליי - אני לא מנסה לחבר אותה אליי בכוח או להראות את עצמי, אני רוצה לתת לה חיים משל עצמה. אני שמח על הדמות שקיבלתי ב'בלקספייס' בעיקר כי אומרים לי 'וואו, אתה ממש לא נראה כמו עצמך', וזו המחמאה הכי גדולה ששחקן יכול לקבל".

"כבר באודישן, אתה מקבל מילים וזה לא מילים שלך, זה מילים של בן אדם אחר עם סיפור אחר משלך וכוונות אחרות משלך, סגנון דבור שונה וראייה שונה. אתה צריך ללמוד את כל זה כי עוד רגע אתה הולך לשחק את המילים האלה ואתה נראה כמו שאתה נראה, כי את זה אתה לא יכוה לשנות. מתוך המקום הזה, שאתה נראה כמוך ואומרים לך שאתה לא - זה אומר שעשית עבודה מעולה. לצורך העיניין ב'בלקספייס' אני תום, אני לא יהונתן וילוז'ני. רואים אותי כבן אדם ההוא. אני מעביר את הסיפור שלו כמו שהסיפור שלו צריך להיות מסופר, זה ליצר חיים חדשים".

על הכניסה לנעלי הדמות ועולם המשחק

איך התכוננת לתפקיד של תום?

"עוד מהאודישנים תום היה אמור להיות בכלל שחקן כדורסל ואני בעברי הייתי בכלל שחיין, אז הם שינו את הדמות לשחיין. ככה נכנסתי לכושר ועבדתי בעיקר על מצבי רוח. תום נע על שני זרמים מאוד קיצוניים – מצד אחד הוא מונע מחרדה ומצד שני יש את השליטה הגדולה שיש לו, האחריות שהוא חש כלפי האנשים שהולכים אחריו ונושאים עיניים אליו. מהמקום הזה הייתי צריך לעשות קצת עבודה מבפנים עם עצמי. תום עסוק המון בלהסתיר, הוא מסתיר את מה שעובר עליו, את התקפי החרדה שלו, הוא חש מזה בושה הוא לא מבין איך קורה דבר כזה למישהו כמוהו. הוא כל הזמן היה 'נאמבר וואן' ופתאום קרה לו משבר גדול".

מה הוביל אותך לקריירת המשחק?

"נראה לי שדי נולדתי ככה. לא היה משהו שהוביל אותי לזה. זה משהו שמאז ומתמיד היה ברור לי – אני אהיה שחקן!".

במידה ולא היית שחקן, מה היית רוצה לעשות?

"טבח. אני מאוד אוהב לבשל. זה אנרגיות דומות לעולם המשחק ולחץ דומה".

בנוסף להיותו דומיננטי ואולי גם בעקבות – תום הוא בעל מצבי רוח קיצוניים, ובעיני הצופים לעיתים גם בעל החלטות פזיזות. איך היה להיכנס לנעליים של דמות כזאת?

"כמובן שאני לא רואה את ההחלטות שלו כפזיזות. אומרים שהדבר הכי גרוע ששחקן יכול לעשות זה לבקר את הדמות שלו, אז לשנייה אחת לא ביקרתי אותו ורק ניסיתי להבין מה המניעים שלו, איך הוא פועל ולמה הוא עושה את הדברים שהוא עושה.זה מצב נתון שבן אדם נמצא בו והוא בוחר לפעול ככה בגלל הסיבות שלו. אחרי מה שקרה בטבח הוא חווה כל מיני רגשות מאוד מאוד עזים שהם גדולים על הגוף שלו, זה משהו שילד לא אמור לעבור. כל האחריות הזו וכל הלחץ הזה גורמים לו לנצל את הכוח שלו בצורה שגורמת לדברים להתרחש בצורה מסויימת. זה לא שהוא בן אדם אימפולסיבי, כשגילמתי אותו לא ראיתי אותו כאימפולסיבי אלא כבן אדם שמרגיש חובה. לדוגמה, הרשימה הזאת שהוא עשה של התלמידים שהוא ראה בעיניים כדי שיהיה רגוע – על פניו זו החלטה פזיזה אבל זו החלטה שעוזרת לו למצוא את הרוגע שלו, את השלווה שלו.

"צריך להבין שהוא חווה פוסט טראומה מטורף, בן אדם כיוון עליו רובה מטווח אפס והלך, כל החברים שלו נרצחו וזה מגיע לו ברגעים הכי לא מתאימים. הוא נתון להמון לחץ, אין לו את היכולת להכיל את הדברים, כי לא מלמדים את הנוער של היום להכיל טראומות, מלמדים רק את תכנית הלימודים, אבל לא מכינים את התלמידים לחיים עצמם".

אתה שלם עם איך שהדמות של תום יצאה על המסך?

"אני נהנה לראות את עצמי על המסך. אבל לא ממקומי לשפוט את זה, זה התפקיד של הקהל להגיד מה דעתו. אני זה שיצר את זה – כמובן שיש את כל ההפקה שעמדה מאחוריי, אבל זה הפנים שלי, אני מכיר את עצמי. מאותו מקום אני השופט הכי גדול של עצמי. אם הקהל מבסוט ואוהב את הדמות שאני מביא והולך איתי – מי אני שאתנגד?"

תפקיד ראשון ב'פריים טיים' – לא דבר של מה בכך. מגדיל את הציפיות להמשך?

"אני לא מסתכל על זה ככה. אני מבסוט על מה שיש לי, מאוד אשמח אם יהיה עוד, אני עובד על זה קשה ואני מנסה להישאר עם שתי הרגליים יציבות על הקרקע ושלא יעלה לי לראש. במקצוע שלנו הכל הוא מאוד רגעי, רגע אחד אתה יכול להיות ב'פריים טיים' ורגע אחרי אף אחד לא מכיר אותך. אני מנסה למצוא לעצמי את האיזון הנכון עם הדבר הזה כי זה משהו שהוא ממכר וכיף להרגיש, אבל אני מנסה להיות עם היד על ההגה ולשלוט בעניינים, לא לתת להרגשה להשתלט עליי כי לפעמים היא יכולה להיות שקרית".

כידוע, אתה לא מככב רק על מסכי הטלוויזיה. לקחת חלק גם בעולם הקולנוע ובבימות התיאטרון. לאיזו במה אתה הכי מתחבר?

"אני מאוד אוהב משחק למצלמה, ובאותה מידה מאוד אוהב משחק על במה, אלו שני דברים שונים בתכלית. אני מאוד אוהב את שני העולמות. יש משהו באינטימיות של קולנוע הוא מאוד נעים, ומשהו בהרגשה שקהל צופה בי בצורה חיה עכשיו גם מאוד קורץ לי. אלו שני דברים שעובדים על מנגנונים אחרים לגמרי".

על חרדה ושלווה, תקשורת והשלמה

כאמור, תום חווה התקפי חרדה. זה נושא שפגשת בחיים האמיתיים?

"באופן אישי לא. זאת אומרת, התמודדתי עם חרדה, אבל לא עם התקפי חרדה כמו של תום. חרדה היא חלק מסל התכונות שלנו כבני אדם, אין לנו איך לברוח מזה רק איך לטפל בזה. זה לא בהכרח דבר רע. התקף חרדה זה באמת דבר שהוא מאוד מאוד מפחיד, אבל הוא בר טיפול על ידי תקשורת. בכל פעם שאני בתקופה קשה או חווה משהו קשה, אני מנסה לקבל את זה ולהבין את זה שככה המכונה שלי פועלת וככה אני פועל. טוב או רע? אני לא פה להחליט אני מנסה לקבל ולאהוב את זה, להבין מה השורש של הנקודה הזאת על מנת להבין איך אולי לא אחווה את זה בשנית".

"זו לא בושה. אגב, גם בושה זו תכונה שמאוד קשה להרגיש, אבל היא גם בסל התחושות שלנו, ככה נולדנו, כה נוצרנו – לברוח מזה רק יוביל אותנו למקומות קשים. תום מתייחס לדבר הזה, ולכן הוא מוצא את עצמו בשירותים אחרי שהוא השתין על עצמו, שיש לו רעידות בידיים, לכן הוא פועל מתוך פחד כלפי הסביבה – הוא עסוק בלהסתיר את זה כל הזמן, ומשם זה נובע. לוקח זמן עד שמגיעים להתקף חרדה. זה לא דבר פשוט".

קרה לך פעם שאיבדת שליטה מרוב פחד או כעס?

"ברור, לכולנו קרה, זה משהו שכנראה צריך לעבור. אני לא יודע איך להסביר את זה, לא שזכור לי איזה רגע. בטלוויזיה זה רגע מאוד ספציפי, אתה לא רואה את כל החיים של הבן אדם. אנחנו חווים את החיים שלנו את הרגעים שלנו שנייה – שנייה, דקה – דקה, שעה – שעה, וזה יכול להיות לפעמים ימים שלמים שיש איזושהי הרגשה קשה. אני לא חושב שאלו רגשות שזרים למישהו. צריך פחד הרי כדי להגיע לשלווה. דרך חרדה אתה יכול להגיע להשלמה. אלו שני דברים שנמצאים על אותו הקו".

"בלקספייס", שונה מאוד ממה שהתרגלנו לראות עד כה -  זו סדרה בועטת שלא חוסכת במילים ובתיאורים. אתה חושב שיש שינוי בקו העלילה של הסדרות הישראליות שחשופות לנוער כיום?

"זה בהתאם לאיך שהעולם מתקדם. כשהייתי בכיתה ו' שיחקתי כדורגל, פחות הייתי חשוף לעולם, היום זה לא ככה כבר. ילדים בכיתה ג' חשופים לכל העולם בלחיצת כפתור אז בהתאם הסדרות חייבות להיות יותר חזקות. יש פה עניין של גירוי – מה עומד מאחורי מה, יש צורך להביא סדרה שתספק את סף הגירוי. בסופו של דבר, יש להם הכל בטלפון, צריך למצוא משהו שיעניין אותם. ככה גם מייצרים טלוויזיה טובה ואיכותית. טלוויזיה טובה צריכה להיות בועטת ולגעת גם במקומות לא נעימים, לפעמים כי ככה יוצרים אומנות טובה. זו מלחמה בין הרשת לטלוויזיה ואתה עם הזמן פשוט מעלה את הרף. אין בעיני משהו רע בקיצוניות הזאת ש'בלקספייס' מביאה. היא מעלה נושא טעון וחשוב שלא מדברים עליו בבתי הספר. זה היחס אל הנוער, איך הנוער רואה את ההורים איך ההורים רואים את הנוער.  הסדרה מדברת על תקשורת, היא מנסה לגשר בין אנשים – חשוב לדבר, חייבים לדבר. בלי תקשורת לא נגיע לשום מקום, בעיקר כשאנחנו נמצאים בתקופה בה הכל מתנהל דרך הזום.

הזום מבטל חברויות זה דבר שהוא כל כך חשוב - החברות, לדעת להיות שם אחד בשביל השני. יש משפט יפה – 'אהבה מתחילה איפה שה-אני נגמר'. אהבה מתקיימת כשאתה רואה בן אדם, שאתה מתקשר וזה לא משהו שיכול לקרות דרך קשר וירטואלי".

ולשאלת השאלות - בתור צופה מהצד, במי היית חושד כרוצח?

"כל אחד יכול להיות הרוצח. הייתי חושד בכולם, כולל דוידי וכולל המנהל, כולל כולם. איו מישהו אחד שהוא הכי מחשיד".