אחרי שהחליטה לקחת הפסקה - אביב בוכלר חזרה ובגדול אל מסך הטלוויזיה שלנו. רק בשנה האחרונה הספקנו לראות אותה ב"תאג"ד" ואז ב"בלקספייס" ובימים אלו היא כבר מפציעה שוב בפריים טיים בסדרת הדרמה החדשה של קשת 12 - "השוטרים" (הערב ובכל יום שני) בתור בתם של שני כהן וצחי הלוי. בראיון מיוחד, בוכלר סיפרה לנו על הקשיים שהיו לה בתחום, על הנפילה של "השמיניה: הדור הבא", התחושה שעוד לא עשתה את הפריצה הגדולה וגם: למה החליטה לפרוש מסדרה של נטפליקס אחרי עונה אחת?

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• אמריקאיות או ישראליות? שחקו וגלו איזה סוג סדרות מתאים לכם!
• יוצרי "הבאר": "לא מאמינים בללהק רק כוכבים - זה פוגע בסדרה"
• רכילות בקטנה: הקאמבק של כוכב "אילת"

למי שעדיין לא נכנס ללופ של סדרת הדרמה המפתיעה (המבוססת על אירועים אמיתיים), נספר כי העלילה עוקבת אחר אלון שנהב (הלוי), קצין בילוש מתל אביב אשר בוחר לעבור לשיטור בנהריה כדי לסייע נגד ארגון הפשיעה של מאור עזרא. המשפחה, הכוללת את מיקי (כהן) ותום (בוכלר), נאלצת לעבור גם הם לעיר הצפונית ולהעמיד את עצמם תחת הסכנה, שכן ארגון הפשיעה של מאור לא מהסס לפעול נגד השוטרים הפועלים נגדו.

"הייתה חוויה כמו שלעולם לא חוויתי", סיפרה לנו בוכלר על צילומי הסדרה. "עשיתי מספר הפקות ולעולם לא הייתה לא הפקה כמו 'השוטרים'. ההפקה הזו הכי הדגישה לי זה כמה חשיבות יש לבמאי. כשהבמאי (רותם שמיר - ש.ק) מדבר איתך בגובה העיניים והוא תומך, מפרגן ונותן תחושה שהוא מאמין בך - זה משנה את הכל. בסופו של דבר הוא הבן אדם שאני הכי רוצה לסמוך עליו על הסט, וזה מה שהיה. רותם מוכשר ברמות וזכיתי לעבוד איתו".

את מגלמת בסדרה בת של שוטר שמסתבך בנקמה של עבריינים, כמה מציאותי הרגישה כל חווית הצילומים?

"את רוב הסדרה לא צילמנו בנהריה אלא בעיקר באזורים במרכז. לכן, כשהתחלנו לצלם, ברור שהסצנות התחילו לקום לתחייה לקבל בשר וצורה, אבל הסביבה מבחינתי עוד הייתה מורגשת. כשהגענו לנהריה נפל לי האסימון. הרי ההשראה באה מנהריה, שם זה באמת קרה. פתאום הצלחתי לחוות את תחושות האימה והפחד, הצלחתי לחוות את הסיפור דרך מקום התרחשות האירועים המקורי, ומאוד התרגשתי מזה. הצלחתי לדמיין פתאום את הסיפור והתסריט דרך הנוף וההווי של נהריה. אף פעם לא הייתי בעיר ומאוד הופתעתי מהחוף ומהטיילת שכה אהבתי. אחרי כל 'אקשן' הכל קם לתחייה, זה הרגיש מציאותי. הייתה סצנה ספציפית שכבר שודרה ובה לראשונה פגשתי את העבריינים מקרוב כשעמית רומנו (עמית), היה צריך לגשת אליהם ולהגיד להם שלום. בלי קשר לסדרה קלטתי כמה העולם הזה, העולם התחתון והפשע, רחוק ממני. זה הקסם בעולם המשחק. להיות בן אדם חדש במקום חדש ולחוות מציאויות שונות לחלוטין משלי".

בקיצור, לא חווית במציאות איזה רגע מפחיד ומלחיץ כמו בסדרה.

"למזלי לא חוויתי יותר מדי סיטואציות לא נוחות בחיים האמיתיים. גם אם כן חוויתי, שום לדבר לא מתקרב לסצנות ששיחקתי בסדרה".

איך עוברת עלייך התקופה האחרונה?

"אני חייבת להגיד שהתקופה האחרונה באה לקראתי. קצת מצאתי את עצמי מחדש. עשיתי עכשיו את 'השוטרים', שזה היה מאוד כיף ויוצא דופן יחסית לתקופה כזאת. הרגשתי מאוד ברת מזל שקיבלתי את התפקיד של תום. בנוסף, התחלתי לעבוד בחווה שקוראים לה 'חוות החופש' שעוסקת בלהציל בעלי חיים מתעשיית המזון. כמובן שזאת תקופה מאוד מגבילה, מורכב לראות בה חברים ולצאת מהבית וזה מאוד מתסכל. אבל למרות הכל, זה בא לטובתי כי הצלחתי למצא תעסוקה ושקט נפשי בדברים שאני הכי נהנית מהם".

ידעת שתרצי לעסוק בתחום המשחק,או שזה התחיל כתחביב בשבילך?

"זה חד משמעית התחיל כתחביב, למרות שתמיד אהבתי ונמשכתי לעולם הזה. בתור ילדה קטנה תמיד הייתי עושה הצגות בבית. נולדתי דרמתית! לא מבחינת אופי, אלא מבחינת התנהגות - תגובות מוקצנות מצחיקות כאלה, וגם לא הייתי ילדה ביישנית. בגיל עשר בערך, התחלתי חוג משחק ולמדתי ב'בוסתן' בנתניה. ההפקה של 'מבצע קיפוד' (ערוץ לוגי - ש.ק) התקשרה לחוג, וביקשה מהם לשלוח כמה ילדים לעשות אודישן. הלכתי לעשות אודישן ואיכשהו התקבלתי. זה היה מאוד לא צפוי, ועולם המשחק איכשהו המשיך לבוא לקראתי. רק לאחרונה הבנתי שזה עולם שאני רוצה להיות חלק ממנו. הייתי, ואני עדיין, מאוד ברת מזל. אני לא לוקחת את זה כמובן מאליו, זה עולם שהמון אנשים רוצים להיכנס אליו. אני פשוט אסירת תודה שזכיתי להכנס לעולם הזה בדרך פשוטה יותר".

ובאמת נכנסת אל חיינו כשהיית ילדה בסדרות 'מבצע קיפוד' ו'השמיניה הדור הבא'. את מרגישה הבדל בין לשחק בסדרות ילדים ונוער לבין סדרות למבוגרים יותר?

"הבדל של שמיים וארץ בעיניי. ברגע שניגשתי לסדרה עם תוכן יותר מבוגר הכל השתנה. המיינדסט, האווירה, ההתכוננות, גם אצל הצוות וגם אצל השחקנים. אני מאוד אוהבת לשחק בסדרות למבוגרים, זה משהו שאני יותר נמשכת אליו. סדרות נוער וילדים זה יותר צעיר, קליל, זורם. זה מה שהופך הפקה תמיד לנורא כיפית, ולפעמים יותר פשוט להתחבר לדמות יותר צעירה עם תוכן צעיר. תוכן בוגר יותר, הוא לעיתים יותר מורכב ודורש מאמץ יותר גדול להתחבר אליו, ולמצוא את עצמך בתוך העולם הזה. זה גם מה שהופך את העבודה הזאת ליותר מעניינת ומסקרנת, אתה נדרש למצא את המורכבות בך כדי להתחבר למורכבות של סצנה. זה ללא ספק מפתח מנטאלית ונפשית, ומסקרן אותי בטירוף. אני מאוד נהנת מזה".

העונות החדשות של "השמיניה" בכיכובך, התקבלו בצורה שנויה במחלוקת עבור המעריצים הוותיקים, במבט לאחור מה את חושבת על החידוש?

"בסך הכל הרעיון של להחזיר את הסדרה היה ממש מגניב. אני אוהבת 'קאמבקים', במיוחד עם סדרות נוסטלגיות וותיקות יותר. לוהקתי לשמיניה כשהייתי מאוד צעירה והייתי 'שחקנית חדשה'. הדמות שגילמתי (תמר- הבת של דדי ודגנית. ש.ק) הייתה וותיקה, לכן לא הרגשתי כזו זרה לקהל שצפה בעונה הזו. אני יודעת שלא המון אהבו את הקאמבק, אבל קיוויתי שיהיה המשך לסדרה. מבחינתי הסדרה הייתה מוצלחת וגם הקאסט. בסופו של דבר הקהל קובע. אני חושבת שאחרי הכל עם השנים הכל משתנה, גם הקהל שצופה וגם התוכן, לכן לקהל המקורי היה קשה יותר לקבל קונספט יותר חדשני, וזה בסדר. הקהל שצפה לפני החידוש, זה לא הקהל שצפה אחרי. אני לא רואה בזה כישלון, פשוט דברים משתנים וצריך לקבל את זה".

שיחקת גם ב"Green Houshe Academy", הגרסא האמריקאית של "החממה" בנטפליקס (בתפקיד אמה גלר, מקבילה לאלונה הישראלית), איך ההרגשה להגיע ליעד כזה בפלטפורמה עולמית?

"זה היה הלם מוחלט. הציפיות שלי להתקבל לסדרה היו נמוכות. הייתי בתקופת התיכון ולא באמת הבנתי את סדר הגודל של הפרוייקט. היה לי חשוב להתרכז בבית הספר, לכן קצת פחדתי להתקבל. כשזה קרה, לא האמנתי. בדיעבד אני אומרת שלא באמת הבנתי למה נכנסתי, נפל לי האסימון רק ביום בו פגשתי את השחקנים האמריקאיים, ההוליוודיים והבוגרים.  עד היום אני לא באמת מצליחה לקלוט כמה אנשים צפו בסדרה הזו מכל העולם. אני מקבלת הודעות מאנשים מחו"ל, רוב העוקבים שלי הם מחו"ל ואני לא באמת מצליחה לקלוט שמישהו מברזיל שלח לי הודעה כי הוא ראה את הפרצוף שלי על המסך בבית שלו. ההפקה הייתה קשה, אבל לגמרי נתנה לי 'פוש' לדבר האמיתי. הייתי הכי צעירה על הסט, הייתי בת 16 ועבדתי עם שחקנים בני עשרים פלוס מארצות. למרות שיש לי אנגלית מהבית, הרגשתי שונה בין אנשים יותר בוגרים עם יותר ניסיון".

"היה קושי אבל אני למדתי דברים שאני יכולה להבטיח לך שלא הייתי לומדת בשום מקום אחר. היה יום ספציפי על הסט שעברתי קצת משבר, ולעולם לא אשכח שמישהי בהפקה אמרה לי, 'את משחקת עכשיו במגרש של הגדולים, תביני כמה את חזקה!'. זה ביגר אותי בטירוף וזה לימד אותי המון גם אחרי ההפקה. להגיד לך שאני מרוצה מהסדרה ומהתוצאות שהבאתי? ממש ממש לא. הרגשתי שרואים שאני לא שחקנית מקצועית, שרואים שלא באתי מהוליווד כמו כולם וזה תסכל אותי מאוד. התביישתי בזה. עד היום, זה משהו שאני לא משוויצה בו. היו לזה השלכות מבחינתי. אבל צמחתי מזה. זה היה בית ספר למשחק, למידה על התמודדות חברתית ואהבה עצמית, הכל במקום אחד".

למה בעצם לא המשכת לעונה נוספת אחרי שתי עונות בכיכובך?

"דיברתי על זה לא מזמן קצת באינסטגרם שלי. בגיל 17-18 התחלתי לפתח הפרעות אכילה. בגיל 18 הייתי מאוד מאוד חולה, הגעתי למשקל מאוד מאוד נמוך ואובחנתי עם אנורקסיה. כשהודיעו לי על העונה השנייה של 'אקדמיית החממה', בכנות? לא הכי התרגשתי בגלל חוסר הסיפוק העצמי הכל-כך דרסטי שחוויתי בעונות הראשונות. בנוסף לזה לא הייתי מספיק בריאה להשתתף בעונה הזאת. הייתה לי שיחה עם גיורא חמיצר (יוצר הסדרה - ש.ק), שנינו הבנו שאני לא אצליח לעשות את העונה הזאת מבחינה בריאותית. גם הביטוח של הסדרה לא היה יכול לבטח אותי. הפרעות האכילה שלי זאת הסיבה שהחיים שלי נעצרו והסיבה לכך שהייתה לי הפסקה מעולם המשחק לכמה שנים. אבל טיפלתי בעצמי, גם פיזית וגם נפשית, ובזכות השיקום הזה חזרתי לשחק".

את אומנם בת 21, אך מגלמת לא מעט תפקידים של בנות נוער. מעניין אותך לגלם דמויות בוגרות יותר?

"אני מאוד אשמח לגלם דמיות שהן יותר קרובות לגיל שלי. אבל אני גם נהנת לגלם דמויות צעירות, במיוחד בעולם התוכן הבוגר יותר. זה דורש ממני לחזור לגילאים האלו מחדש, כלומר לחזור לאביב בת ה-17, לקחת אותה למקום אחר ולהכיר לה מציאות שונה ממה שהייתה לה. זה לא מפריע לי לגלם דמויות צעירות מגילי המקורי, אני יודעת שאני נראת צעירה ואני בסדר עם זה, בעולם המשחק זה אפילו ברכה".

אנשים מצפים ממך להשאר הילדה הקטנה שהם הכירו בסדרות?

"וואוו, לא חשבתי על זה. אני חושבת שיש צפייה. ברגע שאני מגלמת דמות צעירה, אנשים מצפים ממני להשאר בדמות הזאת. כשהייתי ב'מבצע קיפוד' ו'השמיניה' היו מזהים אותי ברחוב, והיו קוראים לי ׳מיכל׳ או ׳תמר׳ ולא אביב. לפעמים שוכחים לייחס לזה חשיבות - שאני לא הדמות שגילמתי על המסך. אני בהכרח בן אדם אחר ממי ששיחקתי. אני לא מפחדת להזכיר לאנשים שאני בת עשרים ויותר בוגרת מהדמיות שגילמתי בעבר".

כאמור, בשנה האחרונה הופעת הרבה בפריים טיים, כמה זה מעמד מלחיץ?

"מאוד מלחיץ! הרי לפריים טיים יש מין אווירה כזו של איכות שגורמת לאנשים לפתח ציפייה מאוד גדולה. זה בהחלט היה מפחיד, אבל מצד שני זה גם מחמיא. כיף שאנשים ראו בי מספיק טובה להיות במעמד הזה, כיף שיש אנשים שרואים בי פוטנציאל להופיע בפריים טיים וסומכים עליי, זה נותן ביטחון. לראות את עצמי על המסך, במיוחד כשמדובר בפריים טיים, זה מאוד מצמרר וכמעט בלתי נתפש שזאת אני ועוד מאות אנשים שצופים בי".

איך הסביבה שלך מגיבה לכל מה שקורה איתך?

"הסביבה תומכת בטירוף. כש'השוטרים' עלתה אני והמשפחה שלי הרגשנו כאילו ׳נולד לי ילד׳. אנשים התקשרו, שלחו הודעות, גם אנשים שלא דיברתי איתם שנים פנו אליי. הרגשתי נאהבת. כיף לקבל פידבק חיובי ולדעת שחושבים עלייך ושגאים בך. אני מרגישה ברת מזל כשאני מוקפת באנשים כאלה".

את מרגישה שכבר עשית את הפריצה הגדולה שלך?

"אני חייבת להגיד שאני מרגישה שלא, ואני לא בטוחה כל כך למה. בתחושה שלי יש לי עוד כל כך הרבה לאן לשאוף. קשה לי לשים את האצבע על מהי 'הפריצה הגדולה' מבחינתי. אני לא יודעת אם הפריצה הגדולה כוונתה שעכשיו אנשים סוף סוף מכירים אותך, מה שיתבטא אולי ביותר סדרות ותפקידים, או שהפריצה מבחינתי תבוא לידי ביטוי בזה שאגלם דמות שתהווה מאמץ יותר רציני ותדרוש יותר עבודה. אולי ככה אדע שאני מתפתחת ומסוגלת למתוח את קצה גבול היכולת שלי. זאת שאלה שאני לא בטוחה בתשובה שלה. אני גאה מאוד בעצמי על מה שאני מצליחה להביא לפרויקט, כמובן לפעמים יותר ולפעמים פחות. אני חושבת שהדברים בעולם המשחק כל-כך דינמיים ומאופיינים בהמון נקודות ראייה שאפשר להתייחס אליהן. יש אנשים שיחשבו שאני פורצת, ויש שלא. אבל מה שבטוח זה ש'השוטרים' הוא צעד משמעותי בקריירה שלי ואני מרגישה שהפריצה שלי עוד בדרך".

עשית פריים טיים, עשית נטפליקס - לאיפה עוד אפשר לשאוף?

"אני מקווה שזה לא נשמע שחצני, אבל אני מאוד רוצה לחוות פרויקט שבו אני השחקנית הראשית. בתור מישהי שצופה מהצד זה נראת חוויה יוצאת דופן ושונה מתפקיד סטנדרטי, מבחינה פיזית ונפשית. זה משהו שמאוד הייתי רוצה לחוות! התחושות, הלחץ, הקשיים, הימים הארוכים, צילומים רצופים וצוות שהופך למשפחה שנייה - לשם אני שואפת. אולי יום אחד גם אגיע לחו"ל, זאת גם מטרה שמאוד ארצה להגשים".