קאט: צריך ללהק אך ורק בוגרי בתי ספר למשחק?
הסערה החדשה ברשת מזה שבועות, עוסקת בליהוקם של כוכבים מתחום אחד לתחום המשחק בטענה שרק בוגרי בתי הספר למשחק צריכים להיות בתחום. האומנם? • טור דעה אישי
בשבועות האחרונים עולה שוב שיח ברחבי הרשת אודות ליהוקם של כוכבים ("סלבס") לתפקידי משחק שונים, זאת מבלי שלמדו משחק במסגרת של שלוש שנים או שלא פרצו כשחקנים בתחילת דרכם. אך האם מוצדק להתלונן על כך או שזה פשוט טרנדי להגיב את זה? האם צריך בכלל להכליל את כל הסלבס שהפכו לשחקנים או שאפשר 'לשפוט' כל מקרה בנפרד?
עוד בערוץ הבידור של פרוגי:
- אליאנה תדהר תככב בטלנובלה חדשה
- מור סרוסי וליאנה עיון שוב יככבו יחד על המסך
- פרסום ראשון: הטיקטוקר המצליח לוהק לסדרה חדשה
אפתח ואציין שבאופן אישי אשמח לראות כמה שיותר יוצאי בתי ספר למשחק משולבים בהפקות שונות בישראל ובכלל. בהחלט מגיע להם, הם עמלו קשה ונכנסו למקצוע לא פשוט הנשען על הזדמנויות לאודישנים. בגזרה הזאת אני בהחלט מבין אותם, מבין את החשיבות הכבירה שיש בלתת להם את הבמה ומבין גם את המבקרים בנושא.
ובכל זאת, מאז ומתמיד לא לוהקו לתפקידים בסדרות ובסרטים "רק", והדגש הוא על רק בוגרי בתי ספר למשחק. למעשה, כמות נכבדת מהשחקנים שגדלתם עליהם ואתם מעריצים עד היום, כאלו שהמשיכו לקריירת משחק ענפה, מרשימה ומפוארת - לא למדו בכלל משחק. אף פעם. חלק מהשמות לגמרי יפתיעו אתכם משום שהם שחקנים מדהימים ומעוררי השראה.
אני לא תמים, אני מודע לכך שיש ליהוקים הנשענים בעיקר על יחסי ציבור, 'באזז' וכמות עוקבים פוטנציאליים של מלוהק (מה שלא תמיד מתבטא בכשרון משחק). אם לומר את האמת, בדיוק לפני שנה עלתה כתבה שלי שחקרה מקרים בהם לא מעט שחקנים נשאלו באודישן שלהם על כמות העוקבים שלהם.
ועדיין, בתוך כל "כוכבי הרשת", הדוגמניות והוואט-אבר שהתפרסמו בכל דרך אפשרית, קיימים כמה סוגים. יש את אלו שניחנו בכשרון טבעי למשחק, יש כאלו שבכלל ניסו לפרוץ בעולם המשחק עוד טרם הפריצה הרשמית שלהם בתור מה שהם פרצו, יש כאלו שזה תמיד היה החלום שלהם והלכו ללמוד קורסים מיוחדים של משחק ושיעוריים פרטיים, וכן - יש גם כאלו שהם בלי טיפת כשרון משחקי, אותם נפריד כרגע בצד.
אותם הכוכבים שמתפרסמים בדרכם, נמצאים בסיטואציה בה קל להם יותר לקבל אודישן, חלון ההזדמנויות שלהם הוא גדול ושכיח יותר לעומת שחקן אנונימי מבית הספר למשחק - חלון שהוא לגמרי הגיוני, לגיטימי ואולי גם יוכיח את עצמו. מהיכרותי עם לא מעט כוכבים שלא פרצו במשחק, אני יכול להעיד שמרביתם עוברים אודישנים מפרכים כמו כולם. אגלה לכם סוד? הם לא תמיד מתקבלים. רוצים עוד סוד? לפעמים בכלל שחקנים אנונימיים קיבלו את התפקיד במקומם! אבל אתם לא שומעים על זה כי אודישנים זה משהו שברובו נשמר תחת הרדאר ואנו, בתקשורת, מכריזים ב-99% רק על אלו שהתקבלו לפרויקטים, ולכן נדלקות העיניים. חשוב לי לציין, אני לא מדבר רק על כוכבי רשת או יוצאי ריאליטי שפשוט קל מראש לשלול מהם את עולם המשחק בגלל הטייטל הנוכחי, הנחשב בעיני רבים כמשהו שהוא "ירוד" וזה "Big No No" לעבור ממנו למשחק "חלילה", כשבתכל'ס בכלל צריך לשפוט כל מקרה לגופו.
יש לא מעט אנשים "רגילים" שבעצמם לא למדו משחק במשך שלוש שנים אלא העדיפו את הדרך "הקלה" יותר - קורסים (בעיקר מסוג "משחק מול מצלמה"). לא מעט שחקנים "אנונימיים" הצליחו לעבור אודישנים נחשקים ולהוכיח את הכשרון אדיר שלהם כשהם "בסך הכל" עברו קורסים ושיעורים פרטיים בתחום ותו לא. למה עליהם אנחנו לא מרימים גבה? בגלל שהם אנונימיים? ובכן, עם כמות המלוהקים מאותם הקורסים לסדרות וסרטים - אפשר להגיד שזה לגמרי מוכיח את עצמו ומי שמוכשר - לגמרי יכול לקבל תפקיד, והנה - במקרה כזה גם אנונימיים! תאמינו לי, יש לא מעט כאלו!
אני מחזיק בדעה שזה לא נכון ש"רק חייבים לסיים בית ספר למשחק" (אם כי לקריירת ארוכת טווח רצוי להגיע לזה בשלב מסוים בתחום). מה עם אלו שיש להם כשרון טבעי מובהק? מה עם אלו שפחות מסתדרים במסגרות? מה עם כאלו שבהחלט מצליחים להוכיח את הכשרון שלהם בצורה מטורפת?! אגב, זה גם יכול לקרות בעוד תחומים. למשל זמרים - למה כשהם פשוט מפגינים כשרון זה בסדר ואפשר להפוך אותם לכוכבי ענק אם הם לא למדו מוזיקה בבית ספר מוזיקלי? או למשל, כותב שורות אלו, לא למדתי את מקצוע התקשורת. היה לי תחביב, עמלתי עליו באופן עצמאי בצורה קשה, הוכחתי את עצמי ומה אני שווה, צברתי ניסיון כבר במשך עשור. מישהו יכול להגיד לי שאני לא עיתונאי? שאני לא איש תקשורת? לא! אז למה במשחק כן?
תראו למשל את גל גדות. הבחורה למדה משחק בצורה עצמאית, מורים, קורסים ובהחלט עמלה קשה - אבל בדרכה. היא לא עברה שלוש שנים בשום בית ספר, היא זכתה ב"מלכת היופי", לוהקה כמעט מייד לטלנובלה בהובלתה, פסטיגל - ומשם נפתח התיאבון בגדול עד לתפקידים הענקיים בהוליווד שלא היו ניתנים לה כך סתם. אגב, דווקא אותם הסלבס מרגישים צורך להוכיח אפילו יותר את הטייטל החדש. אז בסדר, אולי לא צריך למהר לקרוא להם "שחקנים" באופן מיידי, אבל לגמרי צריך לתת להם את האופציה להוכיח לנו אם הם שווים את זה או שזה סתם גימיק. אל תשפטו לפני אתם בכלל צופים.
יש לא מעט כוכבים שחלומם בכלל היה לפרוץ בעולם המשחק, יש לא מעט מהם שאפילו היו במגמת תיאטרון בתיכון, למדו בחוגי משחק לילדים ולנוער, אלא שרצה הגורל, החיים שלהם התגלגלו אחרת והם הגיעו לתודעה בתחום אחר, אלא שאז ניתנה להם גם הזדמנות לחזור למקצוע אותו הם אהבו - אבל הקהל ישר קוטל את הרעיון הזה. למה?
נראה שפשוט היום כולם מחפשים להגיב ולקבל תשומת לב על הדעה הפופולרית שלהם רק כי זה מגניב לצאת על מישהו. אבל אל תהיו צבועים! אתם לא יכולים לטעון שאתם רוצים שילהקו אך ורק יוצאי בתי ספר למשחק ומהצד השני למנות שמות של שחקנים אהובים כאשר בתוכם יש מלא שבכלל לא ידעתם שלא למדו משחק, או אפילו "להתלונן" על הנושא ואז לצפות בדיוק באותן הסדרות ולהתמכר. אני אפילו משוכנע שאצל רובכם, אם היו באים ומציעים לכם תפקיד או אודישן לסדרה - לא הייתם מתנפלים על ההזדמנות שנפלה עליכם משמיים, גם אם אתם לא שחקנים ולא חשבתם בכלל בכיוון. נכון?
שוב, יוצאי בתי הספר למשחק חייבים להיות משולבים כמה שיותר וזה ברור ואני חושב שצריכים אוטומטית להציע להם כל אודישן ולתת להם יתרון אם הם היו יותר טובים ממישהו שהוא לא בא ממשחק. אבל בדיוק כמו כל לימודים אקדמאיים, בהם אף אחד לא מבטיח עבודה כלשהיא בתחום אחר כך, צריך לקחת גם את העניין הזה בחשבון גם כאן. הלוואי וזו הייתה האידיאליה, אבל המציאות היא אחרת ואנו, כקהל, למדנו לצרוך את התוכן שלנו ככה ואפילו ליהנות מ"כאלו שלא באו ממשחק" (רחמנא ליצלן). הכי חשוב זה רגע להרגיע את השיח, מותר לבקר, מותר לשאול שאלות ולתהות, וכן, יש מקרים בהם בהחלט סתם מלהקים על פי פופולריות ואין שום כשרון ברקע (אם כי ברוב המוחלט - לא!), מותר ואף צריך לעודד יותר הזדמנויות למי שמגיע להם באופן טבעי לקבל את ההזדמנות (בוגרי בתי הספר) מתוך הגדרת המקצוע, אבל לצד זה מותר גם לקבל בחיבוק כשרונות אחרים שלא באו משם או לפחות לתת להם להראות לנו אם אנחנו צודקים או טועים ביחס לכשרון שלהם. הכל עניין של גישה ושיח נכון.
