את יונתן ווקס אתם רק מתחילים להכיר. השחקן הצעיר (תיכף בן 21) מחדרה פורץ בימים אלו על המסך בתפקיד ראשי בסדרת הנוער החדשה של "כאן חינוכית" - "מקיף מילאנו" (ב'-ד', 20:00). אל עולם הנוער הוא מגיע לאחר טבילה קצרה בעולם המבוגרים ("חמישים" ו"אול אין") ושירות בתיאטרון צה"ל אותו עתיד לסיים בקרוב, אבל כעת זו ההזדמנות הגדולה הראשונה שלו. רגע לפני שהוא הופך לדבר החם הבא, זו הזדמנות להכיר אותו מקרוב בראיון בכורה בפרוגי!

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• סיבוב נוסף: הסדרות שקיבלו חידושים
• שנאת חינם במסווה של אהבה: עולם הבידור בעת אסונות
• רכילות בקטנה: כוכבי "גאליס" בצעדים חדשים
  

ווקס מגלם ב"מקיף מילאנו" את עומר, נער שמחליט לעזוב את מגמת המכונאות הנתפשת כ'גברית' ורוצה לעבור למגמת האופנה החדשה. הרצון לא מתקבל טוב בעיניי הוריו המנהלים מוסך משלהם, אלא שאז חלה תפנית בעלילה בעקבותיה עומר נאלץ להתחזות לנער גאה ויוצא מהארון בפני חבריו - למרות היותו סטרייט.

"מקיף מילאנו" נחשבת לסדרה יוצאת דופן בנוף, כזו שלא מהססת לגעת בשלל נושאים חשובים שלא בהכרח התעסקו בהן בצורה הזו, או בכלל, בז'אנר המקומי. לאט לאט הסדר התופסת תאוצה וכבר הוכרז על עונה שלישית שתצולם בקרוב, בנוסף לשנייה שצולמה מראש. 

המפגש עם יונתן נעשה באווירה כייפית ונרגשת למדי. זו הפעם הראשונה שהוא מתראיין לכתבה גדולה ולגמרי ניחנו הניצוצות מהמקצוע בעיניו, וזה אחד מהדברים שמאפיינים אותו לאורך כל הראיון.

אתה פרצוף חדש בתעשייה בכלל ובעולם הנוער בפרט. ספר לנו, מה אנחנו צריכים לדעת עליך?

"הייתי שמח אם אנשים היו רואים אותי מעבר לדמות בטלוויזיה. יש את האנשים האלו שאתה רואה בטלוויזיה ואומר לעצמך: 'בא לי להיות חבר שלהם'. בא לי שאנשים יתפסו את יונתן כאדם טוב ונגיש, שיגידו שבא להם לשבת איתי, לדבר איתי שיחות נפש, שירגישו שאני יכול להיות החבר הכי טוב שלהם".

אתה לא מגלם דמות שגרתית. כאמור, עומר הוא נער שמתחזה לנער גיי. 

"אני זוכר שבפעם הראשונה שראיתי את זה, אמרתי וואו, איזה רעיון! זה היה לי משהו מאוד חדש. להסתיר סטרייטיות זה משהו שלא קורה ביומיום, בדרך כלל זה הפוך וזו נקודה מעניינת. לי אישית זה עשה פלאים, כי בתור בחור סטרייט אתה יושב וחושב לעצמך מה עובר בחור שבארון. להרבה אנשים יש הרבה סודות וארונות, ואני באמת חושב שזו זכות לגלם את הדמות הזאת שהיא מסתתרת ב'ארון סטרייטי', שזה כביכול משהו מקובל בחברה, וזה נותן לך פרספקטיבה לצד השני". 

יש כמה נקודות שעלולות גם להתפרש אחרת אצל הקהל, כמו העובדה שעומר מנשק את נורי (נאיה בינשטוק - מ.א) שחושבת שהוא גיי - אבל כאמור, הוא לא. יש שיגידו שזה ניצול והוא השיג זאת במרמה.

"תמיד יהיה פחד שיפרשו את הדמות בצורה לא טובה. במקרה של נורי אני אולי לא מצדיק את זה, זה לא מגניב מה שהוא עשה, אבל אני מסתכל על זה מנקודת מבט אחרת".

איך עושים הכנות לתפקיד מורכב כזה?

"יש לי חבר טוב מהקהילה ושאלתי אותו איך היה להיות בארון. כי בדרך כלל השאלות המתבקשות זה על היציאה עצמה ולא על התקופה בארון. הוא סיפר לי מאוד בכלליות, גם לא רציתי שיספר יותר מדי לעומק כי עדיין העדפתי להביא משהו משלי לדמות. אני מרגיש שבאתי עם ידע קטן אבל גיליתי המון בזמן הצילומים".

התהליך שסדרות הנוער בישראל עברו הוא די מוזר. בתחילת דרכן הן יותר הרשו לעצמן לדבר על נושאים כמו מין, עישון ועוד, אך ככל שעברו השנים נראה היה שכל הנושאים הללו הפכו לטאבו בעוד במקביל הכל היה נגיש באינטרנט. היום, או בדיעבד, אתה חושב שצריכים לוותר על כל הפוליטיקלי קורקט ולהתמקד במסרים החשובים למרות הכל?

"בסך הכל אלו בעיות שתמיד היו לבני הנוער ופחדו לדבר עליהן. העולם לאט לאט נפתח לתת במה להכל מהקהילה הגאה ועד שמנופוביה וגברים שמדברים על הרגשות שלהם. אני שמח שהיום יש את האוקיי והנינוחות לדבר על הכל. אני רואה שבין היתר יש גם נוער והורים לילדים שהכל חדש להם. מודה שכשקראתי את התסריט של 'מקיף מילאנו' לראשונה חשבתי שהוא קצת נועז וזה משהו שבדרך כלל לא עושים על המסך כאן".

© מתוך מקיף מילאנו, כאן חינוכית

לצד זאת 'מקיף' עמוסה במסרים, לא מפחד שמשהו יתפספס בדרך?

"קודם כל אנחנו בתחילת העונה, הדברים מתפתחים ומסתדרים יותר. כרגע זה הבסיס של הכל ולאט לאט זה יסתדר לכולם בראש. זה שיש כל כך הרבה נושאים מבחינתי זה אומר שזה יכול לגעת בכמה שיותר קהל. מספיק שמישהו אחד יצא עם מסר אחד זה 'טיל'. כל אחד יכול למצוא את העלילה המתאימה  ביותר עבורו. אחותי הקטנה בת ה-16 לא צופה בדרך כלל בסדרות נוער ישראליות אלא יותר בסדרות נוער 'נטפליקסיות' שהן הארד קור, כמו '13 סיבות', היא החלה לצפות ב'מקיף' בגללי והיא באה אליי ואמרה לי: 'אתה יודע שאני רואה הרבה דברים שקורים לי בחיים בסדרה הזאת?' היא אומרת לי שהיא מבינה את הדמויות והסיטואציות! מבחינתי מי שצופה ומזדהה עם איזושהי דמות זה מעולה".

היום לא מעט מבעיות של בני נוער צצות ברשתות החברתיות ובניידים, אתה בעד הרשתות או רואה בהן בעיקר חסרון?

"תשמע, אני לא צדיק בעצמי, אבל אני רואה מלא בני נוער וגם את הילדים במשפחה שלי בארוחות משפחתיות שהם שקועים בסמארטפון. מצד אחד אתה מחובר כל הזמן וזה כאילו הופך אותך ליותר חברתי, אבל עם דגש על הכאילו. יש משהו ברשתות שהוא מאוד זמין, אתה יכול למשל אשכרה לראות מה קורה עם המפורסם האהוב עליך ואפילו לדבר איתו באינסטגרם! אבל לצד כל היתרונות יש גם את החסרונות שזה מאוד מבודד אותך".

אם כבר מפורסם אהוב, מי המודל לחיקוי שלך בתחום המשחק?

"הכי קלישאתי - דיקפריו, חואקין פיניקס", מכריז בהחלטיות."אלו אנשים שעשו תפקידים שאתה אומר לעצמך מאיפה הם הביאו את היכולות האלה?! בארץ אני יכול להגיד שרן דנקר הוא הסלב הראשון שהיה מבחינתי. הייתי ילד שהולך לפסטיגלים, אני חזק בזה עד היום כשאני עוד רגע בן 21, זה ברמה שאני עוקב אחרי הסקרים שיש בנושא. למדתי להעריך הרבה דברים מרן - מצד אחד הוא שר, מצד שני הוא משחק. אני לא יודע מה הרקע שלו בריקוד אבל הוא יודע לזוז על במה. זה הבן אדם הראשון שאמרתי לעצמי שהוא עושה הכל. הוא עשה החלטות מפתיעות בשיא הקריירה, טס גם לארצות הברית באמצע הכל כדי ללמוד משחק ועזב הכל. הוא חזר בגדול והחליט ללכת עם האמת שלו בהכל! הוא לא מהסס לעשות מחאות, לחשוף את עצמו באלבומים שלו. יש בו משהו שלא מתבייש ולא מפחד. זה משהו שלמדתי להעריך ככל שגדלתי. הוא מישהו שגדלתי עליו וכל שנה גיליתי עליו עוד משהו שגרם לי להעריך אותו יותר. אם שואלים כמו מי אני רוצה להיות - אז כמו רן".

אז מיותר לשאול אם הפסטיגל נמנה בין השאיפות שלך…

"לגמרי. כל החברים שלי יודעים שהחלום שלי לעשות פסטיגל".

דנקר © אור דנון

עם הפרסום באה גם התודעה הציבורית והחשיפה לביקורות. כמה זה מתחיל להעסיק אותך?

"אני לא מתעסק בביקורות כי אני מפחד שזה מה שיעסיק אותי בעיקר. האומנות מאוד חשובה לי ואני מפחד שיהיה לי אכפת לי פתאום מכמות האנשים שרואים אותי, כמה אני מוכר… אני מנסה להישאר הכי טבעי שיש. הרבה יותר מעניין אותי לדעת שאני אהיה מאושר גם אם זה בא למשל על כמות עוקבים. לא שלא בא לי שיהיו לי הרבה עוקבים למשל, כן? אבל לא רוצה שזה יניע אותי".

תמיד היית ככה?

"מגיל קטן נמשכתי לאומנות. זה התחיל מציור כשהייתי קטן, עבר לנגינה. היו לי כמה שנים שהייתי במשלחת ברוסיה וכשחזרתי הייתי צריך לבחור מגמה - הדבר שהכי דיבר אליי היה תיאטרון כי זה היה הדבר הכי אומנותי שהיה באופציות. בכיתה ט' קיבלתי מורה בשם דני שגרם לי להתאהב בעולם המשחק ותיאטרון ואני חייב לו את כל התודה על התחום הזה. כשהייתי מלש"ב ראיתי מודעה על כך שמחפשים שחקן לסדרה חדשה, וזה היה האודישן הראשון שעשיתי בחיים. עברתי עוד ועוד שלבים ובסוף התקבלתי לסדרה 'חמישים' ששודרה ב-yes". 

מה דעתך על כל העליהום והביקורת מהקהל על כך שלוקחים כוכבים שלא התפרסמו דרך משחק, אך מלוהקים לתפקידים נחשקים?

"אני חושב שמי קוטף תפקיד זה כנראה בצדק. הרבה פעמים יורדים על יוטיוברים למשל, אבל הבן אדם אשכרה הגיע לזה בזוכת עצמו. עבדתי עם אור יעקב שמשחקת ב'מקיף'  לא מעט, ואור היא יוטיוברית גדולה והיא עבדה 24/7 על הערוץ שלה גם תוך כדי הצילומים. מי שמנהל ערוץ וחשבון ברשתות החברתיות באמת עובד קשה, וזה מעיד על מוסר עבודה רציני, לא יודע אם אני הייתי יכול לעשות דבר כזה. בסופו של דבר אם היית רק מפורסם התפקיד לא מחזיק מים ומי שכן - זה בן אדם שעובד רציני וקשה".

בשנים האחרונות לישראלים יש יותר ויותר הזדמנויות להשתלב בפרויקטים מעבר לים. יש כבר חשק לקבל איזה תפקיד כזה?

"ברור שחלום להיות בנטפליקס, בהוליווד ולככב שם, אבל אני מאוד אוהב את הבית ואם אומרים לי שאני אהיה שחקן אך ורק בארץ זה מספיק לי. אבל כן עשיתי עד כה כמה אודישנים מעבר לים"

© מקיף מילאנו, כאן חינוכית

הדור של היום הוא יותר דור של כאן ועכשיו, אתה נכנס ללחצים אם אתה לא רואה שדברים מתחילים להתקדם עם הקריירה שלך בצורה מהירה?

"אני באמת דיברתי עם אנשים על זה שהתחלתי בגיל מאוחר, וזה מצחיק כי שוב, אני עוד רגע רק בן 21, אבל היום יש כאלו שמתפרסמים מוקדם הרבה יותר. מבחינת לחץ - כשאני עושה אודישנים אני מאוד מציק לסוכנת שלי על מתי מקבלים תשובה, לא לחץ אטומי אבל אני מאוד על הדברים".

היית רוצה לעשות משהו במקביל לעולם המשחק?

"הייתי שמח לעשות גם מוזיקה, אולי אפילו איזה משהו עם עילי בוטנר! התחלתי עם מוזיקה לפני התיאטרון והייתה לי להקה פעם, היה לי שיער ארוך, ניגנתי בגיטרה, קראו לי 'יונה וונטס טו רוק', הייתי בן 16 והייתי שומע רק רוק ומטאל ולא מוכן לשמוע משהו שהוא לא בז'אנרים האלה. אני זוכר מה זה להרגיש על במה, לשיר ולנגן וזו אהבה מאוד גדולה שלי".

אתה עובר ממש כבן נוער על המסך, אתה מפחד שזה גם ייקבע אותך?

"הייתי רוצה לעשות מגוון של תפקידים, גם כאלו שהם בוגרים יותר מהגילאים שאני עובר בהם חיצונית. אני רוצה ויכול להביא עוד דברים".

עם החברים מ"מקיף" © צילום מאינסטגרם

הדמות שלך ב'מקיף' הייתה צריכה להיות משהו שהיא לא כדי להגשים את החלום שלה. משהו שמוכר לך מהחיים שלך במציאות?

"לצערי. לקח לי הרבה זמן לפתח ביטחון עצמי והייתי מאוד 'זורם' עם אנשים ועושה מה שמצופה ומבקשים ממני. לאט לאט התחלתי לעמוד על שלי, להגיד זה מי שאני וזה מה שיש. יש לי חבורת בנים שהם החברים הכי טובים שלי מהחטיבה, אנחנו מאוד במוד 'רוקיסטי' ואני נחשב 'העוף המוזר בחבורה' - זה ששומע מרגי, סטטיק ובן אל... לפני 'מקיף' אמרתי להם שאני הולך טיפה להתקרב לעולם היותר מיינסטרימי, שהם פחות מחוברים אליו. מבחינתי זה משהו שבכיתה ז' למשל לא הייתי עושה. הם החברים הכי טובים שלי והייתי מפחד מאיך שהם יגיבו. אבל אמרתי להם את זה והם קיבלו את זה בהכי הבנה והכי מגניב".

אילו תגובות קיבלת עד כה על התפקיד?

"אמרו לי בעיקר שזה מגניב לראות פנים חדשות על המסך. היו כמה בנות שסימסו שאני נראה טוב והחמיאו גם בפן הזה. אני עוד עונה לכולם".

אז נקל עליהן - מה הסטטוס?

"רווק", מכריז בחיוך מבוייש. "מכל מחמאה באשר היא אני הופך לאדום, גם אם רק יגידו לי שראו אותי על המסך".

אני חושב שבדמות שלך יש מסר נוסף. היא אומנם לא דמות גאה אמיתית, אבל כשהחברה חושבת שעומר יוצא מהארון היא מאוד מקבלת אותו באופן טבעי ודווקא הכעס בא מתוך מקום של -'איך לא חלקת את זה איתנו, אנחנו החברים שלך'.

"אתה מבין? לא חשבתי על זה אף פעם כי זה כל כך מושרש היום בחברה שלהיות הומו זה בסדר, זה לא פסול. זה מקסים בעיניי שגיא, החבר הכי טוב של עומר, נעלב רק כי הוא היה החבר הכי טוב שלו ועומר לא סיפר לו, ולא כי הוא נמשך כביכול לבנים".

© באדיבות כאן חינוכית

לו הייתה לך הזדמנות לדבר עם יונתן של גיל 16, מה היית אומר לו?

"הייתי אומר לעצמי - 'אתה יודע מי אתה ותהיה גאה בזה'. אני יכול להגיד לך שירדו עליי לא מעט כשהייתי בתיאטרון והיו אומרים דברים כמו 'זה מקצוע של בנות', וזה לא עניין אותי, זה פשוט מה שאהבתי, וזה מצחיק כי זה קצת כמו הדמות שלי בסדרה".

איפה אתה רואה את עצמך הלאה אחרי תפקיד ראשי כזה?

"פסטיגל! חנוך רוזן חייב לקרוא את הכתבה הזאת. כמה שיותר תפקידים, קהל ובעיקר שיאהבו את העבודה שלי ויגידו שאני מביא משהו חדש ופרש למסך".