נועה פניני נחשבת לאחת מהיוצרות הבולטות והמצליחות בעולם הנוער. יחד עם שותפה גיורא חמיצר, הם מצליחים בכל פעם למצוא את המתכון המושלם לסדרת הלהיט הבאה של ילדי ישראל, ולעיתים גם בשאיפה להגיע לילדי כל העולם. בימים אלו מסתיימת עונת הבכורה של סדרת הנוער "סקיי" (פרקי סיום העונה בימים ב'-ד' בשעה 15:40 בערוץ טין ניק ב-HOT וב-yes), שהכירה לנו כמה פרצופים חדשים על המסך וזכתה לביקורות משבחות. רגע לפני הסוף, פניני התיישבה איתנו לראיון מיוחד ובו חשפה בפנינו כמה סודות על היצירה מאחורי הקלעים, האפשרות ש"סקיי" תימכר לחו"ל, ההחלטות הנועזות שלקחו עם הסדרה והחבירה לשותפות עם חמיצר.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• עולים לג'רוז: הרגעים הירושלמיים בסדרות האהובות
• הקשב המפקד: סדרות הצבא הישראליות הטובות ביותר
  
• אופסי! הנשיקה שהביכה את כוכבי "פלמח 2"

"סדרה באופן כללי, ובעיקר במקרה שלנו עם 'סקיי' שצולמה בשנת קורונה, זה משהו שעובדים עליו המון זמן. אנחנו נמצאים כרגע בערך שלוש שנים מאז שהתחלנו לכתוב אותה וזה הסתיים כל כך מהר", משתפת אותנו פניני בתחושות המלוות את סיום העונה הראשונה של "סקיי". "זו תחושה משונה", מכריזה ומפרטת, "אתה נמצא במשהו שאתה עסוק בעשייה שלו כל כך הרבה זמן ופתאום ברגע זה נגמר. הפעם גם הסדרה שודרה כמעט ברצף, בדרך כלל אנחנו עושים הפסקה גדולה יותר בין שני החלקים של העונה. אני מאוד שמחה, אני מאוד אוהבת את הסדרה והתגובות עליה מאוד מרגשות, סדרה מאוד מיוחדת בעיניי".

אצל "סקיי", כך מעידה פניני, למרות הביקורות המהללות, לקח קצת זמן עד שהיא הצליחה לראות את תפיסתה בקרב הקהל, אבל כשזה קרה היא לגמרי יכלה לנשום לרווחה בסיפוק רב. 

"הסדרות של גיורא ושלי תמיד מתחילות משנינו בלבד, ואנחנו חושבים יותר על מה שמעניין אותנו, מה אנחנו רוצים לספר וחושבים שיעניין את הילדים שלנו. לאט לאט מצטרפים אנשים, מגיעים אנשי הפקה ובמאי ואנחנו רואים את התגובות בדרך, אבל אנחנו לא יכולים לדעת אף פעם בבירור מה ירצו לראות", עונה פניני לשאלה על הציפייה שיש לנוער בכל סדרה מחדש, ומפרטת על החיבור של הקהל אל הלהיט התורן שלה, "כמובן שבמהלך העבודה פגשנו עוד אנשים שהתאהבו בסדרה, אבל זה עדיין לא כמו מפגש עם הקהל, כי עם הקהל אתה אף פעם לא באמת יודע למה לצפות. אז במובן הזה אני נורא שמחה שהתחברו לסדרה. יכול להיות שלקח לה קצת זמן לתפוס, כי זו סדרה עם סיפור מורכב שלוקח לה קצת זמן, ולכן אני מרגישה שכשהיא תופסת אותך אז היא מאוד תופסת אותך".

ובכל זאת, היו חששות?

"ברור שיש לנו. אנחנו לא באים לשום דבר ביהירות. שנינו עשינו גם דברים שהצליחו וגם דברים שלא הצליחו. אנחנו לא באים לשום דבר בביטחון מופרז. תמיד אנחנו מנסים כמה שיותר לאתגר את עצמנו. בתהליך הכתיבה, מספיק שאחד מאיתנו מרגיש שרעיון כלשהו לא מספיק טוב בשביל שהוא לא ייכנס. אין יותר מדי חששות כי אנחנו מאמינים בזה ואוהבים את זה, אבל לצד זה גם אין ביטחון במאה אחוז שזה יצליח, אף פעם".

כבר מתחילת העבודה על להיט חייזרים, העידו היוצרים כי אכן נעשו השראות מסרטים וסדרות בז'אנר שעיקרם הוא הסרט המיתולוגי של ספילברג "E.T". אך פניני וחמיצר לא פחדו לגעת בכמה קווים דומים, ודווקא שמחו לנוכח האפשרות שילדים דווקא יביעו התעניינות.

"האמת שלא פחדנו שיהיה דומה, מכמה סיבות. קודם כל זה סרט מאוד ישן ואנחנו בטוחים שיש המוני ילדים בקהל שלנו שלא מכירים את הסרט בכלל, ואנחנו מזכירים את הסרט כמה פעמים בתוך הסדרה ואם יהיו ילדים שירצו לראות על במה מדובר ויצפו בסרט זה כבר מאוד משמח אותי. דבר נוסף הוא שיש הבדל נורא גדול בין סדרה לבין סרט. את 'סקיי' אני דווקא רואה כסדרה על בני אדם ולא על חייזרים. אני חושבת שמה שהכי שונה בה זה שיש מישהו שמסתכל על בני האנוש מבחוץ, ופתאום יש דברים שנראים מאוד 'מוזרים' בהתנהגות האנושית או אפילו משוגעים במידה מסוימת. האפשרות להסתכל מבחוץ על איך שאנחנו מתנהגים זה מה שהגניב אותנו - החייזרית שאף אחד לא יודע שהיא חייזרית, חוץ ממנה שמסתכלת מבחוץ עלינו ו-'אי.טי', לעומת זאת, הוא חייזר 'אול דה וויי' ותמיד הוא בסוג של התחבאות, בזמן ש'סקיי' מנסה להשתלב, שזה לא כל כך פשוט כשאתה שונה ולא מבין איך כולם מתנהגים. אני חושבת שזה המסע הגדול שלה - להבין את היצורים האלה שנקראים 'בני האנוש' ובמקרה היא גם מתאהבת באחד כזה. פתאום יש פה אהבה בלתי אפשרית שצריך לבדוק אם אפשר לנצח אותה. אז זה מאוד שונה לדעתי".

זה לא סוד שיש לא מעט סדרות מקומיות שנעשות במכוון במתכונת בינלאומית, הן בסט, בהווי, בשמות ובתלבושות. גם "סקיי" מורכבת מכמה אלמנטים כאלו, מה שהוביל אותנו לגשש עם פניני - האם יש משהו כזה על הפרק? 

"כמובן שתמיד נשמח להגיע לחו"ל ואני חושבת שהסדרה הזו רלוונטית לא רק לישראל", משתפת אך מחדדת - "אבל הכוונה שלנו לא הייתה לפנות לחו"ל מלכתחילה. זה סיפור שאפשר להתחבר אליו מכל מקום ומכל גיל לדעתי. החלטנו שהסדרה תתרחש ביישוב שלא באמת קיים בשם 'עוצמה', בצבא שלא לובש מדי צה"ל ועם בגדים שלא בדיוק אפשר לקנות היום בכל קניון. אני אגיד לך עוד משהו לגבי סדרות של גיורא - בדרך כלל אלו סדרות שהרבה ילדים רואים לא רק בזמן אמת. אנחנו רוצים שהסדרה תהיה רלוונטית גם בעוד שנים, כמו 'השמיניה' לדוגמה. לכן אנחנו משתמשים במוזיקה שלא מאפיינת את הזמן הנוכחי בלבד ובזמנים שונים ממקומות שונים. אני חושבת שזה מה שעושה את ה'ריח' של חו"ל, אבל קשה לי להגיד מבפנים. לגבי אם יש משהו כזה? אני עוד לא יודעת להגיד כל כך… כמובן שזה על הפרק ואנחנו נשמח, אבל זו לא השאיפה המרכזית".

כידוע, ביחד עם חמיצר יצא לך להיות אחראית להצלחות מסחררות כמו "שכונה", "החממה" ואפילו לתכנים 'נוסטלגיים' כמו "השועלים". את רואה שוני בסדרות הנוער 'של אז' לשל היום?

"כן. אני רואה שוני, אני לא יודעת להסביר את כולו אבל הרבה מזה בגלל שגם אנחנו מתרחקים מהגיל שאליו אנחנו כותבים. היום יש לי ילד בן עשר, ולכן כשאנחנו כותבים אנחנו די מנסים לדמיין אותו רואה. אני כן חושבת שהיום יש הרבה יותר היצע לעומת פעם, כל הזמן עולות סדרות חדשות, כל הזמן יש מה לראות, יש פתאום הרבה יותר אופציות כמו 'נטפליקס' ו-'V.O.D' שפחות היו בעבר, לכן התחרות גדולה יותר ואנחנו צריכים להיות טובים יותר. אני שמה לב שמשהו השתנה בהרגלי הצפייה, פעם היה מאוד לגיטימי לחכות לפרק, היו רצים מבית הספר להגיע בזמן וידעו שלא יכולים לצפות בכל זמן בפרק ואם מפספסים צריך לחכות למחר או אפילו לחכות שבוע, אז אני מרגישה שבעולם שהכל יותר נגיש התחרות גדולה יותר ואנחנו צריכים להתייחס לזה כשאנחנו כותבים. אני לא יודעת להגיד בדיוק איך, אבל זה בהחלט בא לידי ביטוי".

הקאסט, כמו ביצירות הקודמות שלכם, מתהדר ברובו בשחקנים שהגיעו אנונימיים. את לא חושבת שזה סיכון באיזשהו מקום?

"זה חד משמעית סיכון", מודה, "הרבה פעמים זה פוגע בסדרה, לפחות בהתחלה שלה. אין מה לעשות, כשיש לך כוכבים בסדר גודל עצום כמו נועה קירל ומרגי, אז בהחלט קל נורא להביא את הקהל. אבל אני חושבת שזה חשוב גם אחרת. מעבר לזה שמדובר בקאסט מוכשר ומקצועי בטירוף, כל אחד כל כך מתאים לתפקיד שלו וכל כך טוב בעיניי. האמת שאני אוהבת להכיר את הדמות ואת השחקן ביחד. אני חושבת שזה מאוד יפה. זה נכון שזה לא נפוץ כל כך, אבל זה בהחלט משהו שגם גיורא וגם אני מאוד האמנו בו. כשיש לך בקאסט מישהי כמו רביד (רונן, המגלמת את דמותן של 'סקיי' ו'מילי' - ר.פ), אתה מתאהב! וברגע שהיא נכנסה לאודישן הבנו שלא משנה מה החלטנו מראש, היה לנו ברור שזו השחקנית ואם לא מכירים אותה כרגע יכירו אותה עוד מעט. בכללי אני חושבת שזה קאסט פשוט מושלם. כל אחד כל כך מתאים לתפקיד שלו. חוץ מזה, מישהו צריך לתת את ההזדמנות הראשונה, לא? אני נורא אוהבת להיות הראשונה".

אם כבר מדברים על נושא הקאסט והליהוק, ספרי לי קצת על תהליך הליהוק של הסדרה.

"היה תהליך מעניין ומאוד ארוך. מה שידענו שיהיה הכי קשה זה למצוא את 'סקיי' כמובן. כי מעבר לזה שזו צריכה להיות שחקנית שנראית כמו מלכת הכיתה, אבל הלב שלה טוב, היא צריכה להיות אמיצה, לדעת לעשות פעלולים וגם להיות קומית. היה לנו ברור שזה הולך להיות חיפוש מאוד ארוך. בהתחלה התחלנו לחפש שחקנים שסיימו ללמוד בבתי ספר למשחק, אבל מהר מאוד הרגשנו שאנחנו צריכים להתקרב יותר לגיל של הדמויות, שזה לא נכון שאת אריק וסקיי ישחקו שחקנים בני 27, כי הם צריכים להראות ילדים ככל האפשר. לאחר מכן התחלנו לחפש נערים בגילאים המתאימים וראינו המון. אני כן זוכרת שלכל אחד היה את הרגע שהוא פתאום הגיע וידענו שזה זה. היו גם סיפורים מעניינים כמו עם אופק (פסח, המגלם את דמותו של 'יוני'), שהגיע בהתחלה להיבחן לדמות של אריק, התלבטנו המון כי נורא אהבנו אותו אבל ידענו שעידו (טאקו) הוא אריק. עד שפתאום הבנו שאנחנו בוחנים אותו לתפקיד הלא נכון ובאותו הרגע נתנו לו טקסט לדמות של יוני, כמובן שישר הבנו שאלו האחים. דבר נוסף מעניין שהיה לנו עם הקאסט הזה ולא קרה לנו אף פעם זה שהם מיד התחברו על אמת, הם פשוט נהיו חברים טובים. הייתה להם כימיה. זה היה מאוד משמח ומרגש, ואני חושבת שרואים את זה".

את חושבת שיש דמות בסדרה שאת יכולה להתחבר אליה וממש להכיר מהחיים האישיים שלך?

"במובן מסוים אני חושבת שבכל דמות יש קצת ממני וקצת מגיורא. למשל עם הדמות של מקס (דולב סלע), אני מרגישה שאני ממש מחוברת, אני חושבת שבמובן מסוים זה ההומור שלי ואני דומה לו. יש רגעים שבהם אני מרגישה שאני דומה לסקיי ויש רגעים בהם אני ליאור (מעין רחימה) וברוש (שחר טבוך). אין מישהו שאני יכולה להגיד לך שהוא לא קשור אליי. אני חושבת שגם גיורא ואני במובן מסוים קצת אריק, שנינו פנטזיונריים כאלה.. בדמות של אריק יש משהו קסום בעיניי".

איך אתם יודעים שרעיון שלכם באמת יכול להצליח ואיך בכלל מבליטים אותו בעידן שיש בו הכל מהכל והנוער בורח לא מעט לסדרות מחו"ל בכלל?

"אף פעם אנחנו לא יודעים באמת. אנחנו משתדלים לעשות דברים ששנינו מאוד אוהבים, ואז אנחנו יודעים שאם אני אוהבת את זה והוא אוהב את זה - אז כבר שני אנשים אוהבים. זה עוזר. בנוסף, אני חושבת שאנחנו משתדלים להיות כנים בכתיבה שלנו, אולי זה נשמע קצת מתפלסף, אבל אנחנו מנסים לכתוב את מה שאנחנו באמת מרגישים, לכתוב אמיתי ולעמוד מאחורי זה. אחר כך צריך לשלוח את זה לדרך".

גיורא ואת שולטים בעולם הילדים והנוער וכבר מזמן הוכרזתם כ"מפצחי הנוסחה" המושלמת לסדרת נוער, יש מחשבה לחזור ליצור גם בעולם המבוגרים כמו שעשית בעבר?

"יש מחשבות. הן לא קונקרטיות ולכל אחד יש את המחשבות שלו, בכל זאת אנחנו (גיורא ופניני - ר.פ) לא מפלצת דו-ראשית. אבל כרגע אנחנו עוד ב'סקיי'. אין לי עוד מה לספר, אבל כשיהיה תהיה הראשון לדעת", אומרת בחיוך.

בגלל שגיורא החל את דרכו לבד והפך למעין "סמל" לסדרות הנוער בישראל, לא מבאס לפעמים שאוטומטית קודם כל מזכירים אותו?

"אני חושבת שהתשובה נמצאת בשאלה. זה לא מבאס אותי בכלל. אני חושבת שגיורא מדהים, הוא באמת היה שם הרבה לפניי, ברור לי למה מכירים קודם אותו ואין לי שום עניין עם זה. אנחנו מאוד מפרגנים אחד לשני".

מתי הבנתם שאתם הופכים לשותפים?

"זה קרה לנו לאט. הכרנו ב'מעצר בית', סדרה למבוגרים שעשינו עם קיציס (אייל קיציס) ופרידמן (טל פרידמן), אני התחלתי בכלל בתור כותבת קומית. באתי מעולמות אחרים לגמרי. הכרנו שם והבנו שיש בנינו איזושהי שפה משותפת, אני הבנתי שהוא נורא טוב בדברים שאני לא יודעת לעשות והוא הבין שאני מביאה קול שהוא לא יודע לתת, שהרבה פעמים זה היה באמת הצד הקומי. לאחר מכן את 'החממה' הוא התחיל לבד ואמרתי לעצמי שאצטרף לקצת… זה קרה ממש לאט. ככל שהזמן עבר הבנו שאנחנו גם משלימים אחד את השני במובנים האלה, וגם היה לנו מאוד קל לעבוד ביחד בגלל שעבדנו ללא אגו, כל אחד נתן רעיון והיינו כנים ורציניים. זה לא שישבנו והחלטנו את זה".

לא הרבה מהנוער יודעים, למעשה את בעצמך שחקנית ואפילו השתתפת באותה הסדרה הקומית ("מעצר בית"), בה כאמור גם היית תסריטאית, למה את למשל לא כותבת לעצמך תפקיד בסדרות הנוער המשותפות שלכם?

"שאלה טובה ואני לא יודעת לענות עליה", צוחקת ומסבירה, "למדתי משחק לפני שהייתי כותבת, וזה לא הספיק לי. הרגשתי תמיד שאני גם רוצה להגיד משהו ועזבתי את המשחק בלב שלם. לפעמים יש דמות שאני רואה פתאום ובא לי לשחק אותה, אבל זה לא מזה התחיל".

את חושבת שבגלל שבאת מרקע של משחק זה עזר לך לגשת לכתיבה, בימוי ותסריטאות?

"זה עזר לי מאוד מהסיבה שכשחקנית היה לי מאוד קשה עם טקסטים שהרגשתי שקשה לשחקן לשחק אותם. תמיד אני שומעת משחקנים בסדרות שלנו שחשוב שיהיה טקסט ששחקן יקבל וידע מה לעשות איתו. אני הרבה פעמים חושבת על טקסטים כשחקנית, אם הייתי מבינה מה לעשות ואיך יהיה לי לשחק אותם. אז אני נורא שמחה שיש לי את הידע הזה, גם כי למדתי את זה וגם כי באתי מבית של שחקנים (אבי פניני, אביה המשחק את דמותו של 'קראוס' בסדרה - ר.פ). אני מבינה את הקשיים שלהם, קל לי להזדהות ולעזור להם".

איך באמת היה לעבוד שוב עם אבא שלך על הסט? זה קרה גם ב"שכונה" וגם כאן.

"נכון. אני משתדלת שזה יקרה בכל דבר שאני עושה. גם כי אני חושבת שהוא שחקן נהדר, תמיד כיף לי איתו… הרבה פעמים יש סטיגמה של 'אגו' ושל 'דיוות' על שחקנים, ותמיד כשאני כותבת לאבא שלי דמות והוא מגיע לסט, אני שומעת מכולם, החל מהפרטנרים שלו ועד לאנשי הצוות על כמה שהוא אדיב ומקסים. תמיד אני נהנית להיות הבת שלו במובן הזה. הוא משתף פעולה, הוא מסור, נורא כיף להפקיד בידיים שלו יצירות שלי, כי אני יודעת שהוא ישמור עליהן, הוא יהיה מקצוען, יבוא מוכן, ידע טקסט, ידבר יפה לצוות וכמובן שגם ישחק טוב. אז אני תמיד רוצה שהוא ייקח חלק".

עם יד על הלב, יש סדרה שלך שאת מגדירה אותה כפחות טובה?

"כן. 'השועלים' פחות הצליחה. אני לא יודעת להגיד אם אני חושבת שהיא פחות טובה, כי יש לי פינה חמה בלב גם אליה. היא נורא מגניבה בעיניי, אבל היו בה גם טעויות שעשינו ואני חושבת שרובן קשורות לזה שלא לגמרי החלטנו לאיזה גיל היא. היא הייתה קצת יותר מבוגרת ממה שהיא שווקה. היא בהחלט פחות הצליחה, נעשו שם טעויות, אבל כמו שאמרתי, גם אליה יש לי פינה חמה".

איזה טיפ את יכולה לתת לכותב מתחיל? 

"תראה, יש לי טיפ מאוד גדול, הוא הולך ככה - כתיבה זה סיוט", צוחקת פניני, "זה נורא קשה ונורא בודד ואם יש לך מזל למצוא פרטנר שאפשר לעבוד איתו זה מעולה. אני חושבת שמה שטוב אצלי ואצל גיורא זה שלשנינו מותר להגיד אחד לשני 'זה לא יעבוד' ולא נעלבים. מתוך מיליון רעיונות שזורקים רק אחד נכנס לפרק. אף פעם הרעיון הראשון הוא לא הרעיון הטוב. לא להעלב ולא להיקשר למשהו שהמצאת כי מחר בטוח שתמצא משהו טוב יותר".

פרגון למתחרים - יש סדרת נוער כלשהי מהתקופה האחרונה, שלא יצרת בעצמך, ואהבת אותה?

"אני לא רואה באופן יסודי, אני 'דוגמת' פה ושם ואני רואה גם דרך העיניים של הילדים שלי מדי פעם. הילדים שלי נורא אהבו את 'בת השוטר', הם גם מאוד אהבו 'פלמ"ח', אני חושבת שזו סדרה מעולה. אני חושבת ששתיהן סדרות ברמה גבוהה".

מה הפרויקט הבא שבדרך?

"אנחנו עוד לא יודעים. אנחנו עוד בזה. עובדים כרגע במרץ על העונה השנייה של 'סקיי'".

מתוכננת עונה שלישית?

"אני לא חושבת שמתוכננת עונה שלישית, אבל זה מאוד מוקדם לדעת. כרגע לא. יש סיפור שמאוד סגור וזה לא משהו שבתכנון כרגע. אבל עוד לא הסתיימה רשמית העונה הראשונה, אז נצטרך לחכות. לגבי העונה השנייה - אני לא מספרת כלום. תשכח מזה. לא יקרה. אני אגיד שהסוף של העונה הזו מאוד חזק ומרגש. העונה השנייה עוד רחוקה מלהיות גמורה, היא ממש בהתחלה, אנחנו לא נספיק לצלם בקיץ הקרוב כפי שתוכנן, זה יידחה. זו עונה מאוד מיוחדת, מאוד שונה, מתעסקת בנושאים נורא חשובים בעיניי. לכל אחת מהדמויות יש סיפור פגז בעיניי, אבל תצטרכו לחכות ולראות".