הסדרה הקומית של טין ניק (yes) "זאת שלי" בבימויו של אילן רוזנפלד הגיעה לסיומה בשבוע שעבר, וראינו בזה אחלה הזדמנות להזמין לראיון צפוף את אחד השחקנים המרעננים והבולטים שהגיעו אלינו למסך, עידן שלו, שמשחק את דמותו של ליעד בסדרה. בראיון שאלנו את עידן על האודישנים המהירים לתפקיד, הלחץ עד לצילומים, הטיקטוק שמהווה חלק גדול מחיי היום-יום שלו ומה שבניהם.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• רגע אחרי הסוף: הדברים שהיינו רוצים שיקרו בסדרות
• עמנואל לוי: "לא גויסתי לצבא בגלל חרדות קשות"
• הכי פאן: כל הדברים הכיפים שקורים במחנות קיץ

"מגיל אפס בערך העולם הזה סיקרן ועניין אותי", מספר על עצמו, "אף אחד לא דחף אותי לשם אף פעם, תמיד היה לי את הרצון לכבוש במות ולקבל איזשהו פוקוס אמנותי מסוים, ולא משנה אם זה בשירה או בהצגות שהייתי מושיב את המשפחה בסלון הסיפור הקלאסי הזה אפילו שמלות, הייתי אוהב ללבוש שמלות כשהייתי קטן כי נורא קינאתי בזה שבנות כשהן מופיעות, אז יש להן שמלות וחצאיות ולבנים יש רק בגד גוף, אין בזה שום דבר מרשים אז תמיד הייתי שם את השמלות כדי למשוך את כל הפוקוס אליי אז כן, זה גם קרה".

זה לא תפקיד המשחק הראשון שלך, ספר לנו, אילו עוד תפקידים יצא לך לעשות ומה מייחד דווקא את התפקיד של ליעד ב"זאת שלי"?

"האמת שאת הדברים הגדולים שעשיתי עשיתי בתיאטרון, שיחקתי בשתי הצגות חנוכה שרצו בכל הארץ, ב'בגדי המלך החדשים' וב'המלך ואני' כשסך הכל הייתי בן 12 בערך, שם באמת זכיתי לראשונה בחוויה של להיות ילד בעולם של מבוגרים, יש איזשהו קטע כזה בעולם הזה שאתה נכנס לנעליים מאוד גדולות, אתה בין אנשים שכבר שנים בתעשייה ועושים את זה כל יום ואתה מתחיל אני חושב שהתיאטרון זה מה ששפשף אותי לתעשייה הזו, לדעת מה זה לעבוד קשה, מה זה לעמוד בזמנים אחר כך עשיתי את ההצגה 'עמודי החברה' בקאמרי, שזו הייתה חוויה באמת מדהימה, לצד ג'וי ריגר, איתי טיראן תמיד היה לי את הג'וק הזה של 'בא לי טלוויזיה'. יש משהו בתיאטרון שהוא מאוד גדול, לעומת זאת בטלוויזיה יש לך את הפנים, יש משהו מאוד קטן שאתה צריך לעשות כדי להעביר את הפעולה, בשונה מתיאטרון אני יכול להגיד שזה היה כמו חלום כזה שהתגשם כשהתארחתי ב'בית הכלבים', עשיתי שתי עונות ב'קלמרים' ועכשיו ב'זאת שלי', אני חושב שזכיתי לקחת את כל מה שלמדתי בתיאטרון ולצמצם את זה למשהו מאוד אותנטי בטלוויזיה, ואני מקווה שהדרך שלי רק תפרח בתחום הזה, כי זה באמת החלום שלי"

איך היה לשחק בסדרה כזו גדולה, לצד שחקנים מטורפים כמו ליטל שוורץ, שמואל וילוז'ני, משה אשכנזי?

"קודם כל יש גם את הבמאי, אילן רוזנפלד, שהוא מדהים בפני עצמו אני יכול להגיד שזה היה מאוד מלחיץ כי הכל היה מהיר האודישן שלי, לא הרבה יודעים, היה מאוד מפתיע, באיזשהו יום קיבלתי שיחה משביט רביבו, הסוכנת האלופה שלי, שאני צריך לעשות אודישן נורא מהיר, עשיתי אודישן ולמחרת כבר הודיעו לי שהתקבלתי לליעד. מפה לשם אני מקבל תסריטים וקולט מי הולך לעבוד איתי וזה מטורף. יש משהו באינטנסיביות שזה קרה שאני דווקא אומר תודה עליו, רציתי שתהיה חוויה כזאת כדי שבהמשך כל דבר לא ייראה לי כזה מלחיץ היה משהו בלחץ הזה של ללמוד טקסטים בזמן קצר, ללמוד את הדמות שלך ולעשות את הכל בכזאת מהירות, שזה היה עוד איזשהי מדרגה בקריירה שאני חולם שתהיה לי. אין מה לעשות, לפעמים צריך לעבוד גם תחת לחץ, זה גם חלק מזה זו פשוט הייתה חוויה מדהימה. אני לגמרי אוהב בסט צילומים לשבת ופשוט להסתכל על ההתנהלות של השחקנים המנוסים ואיך הם נכנסים לסצינה. זו פשוט מתנה, אני לוקח לעצמי את הדברים ואת כל המקצועיות הזו".

ספר לנו עוד על אחורי הקלעים

"יש את מיקה סגל, שמשחקת את שלי בסדרה והיא שחקנית מעולה, ואני יכול להגיד שהיא כרגע אחת החברות הכי טובות שלי, היא בן אדם מדהים והכרנו בצילומים, ואני לגמרי חושב שהפדיחות הכי גדולות שקרו לי היו עם הילדה הזו. היו כל מיני פעמים שנעלמו דברים על הסט, אני ומיקה היינו עושים ולוגים מאחורי הקלעים ובוא נגיד שיש סיכוי שכמה דברים קצת נשברו בדרך ופתאום כל הצוות לא מבינים למה יש פחות קשים על הבר, למה התפאורה לא במקום, ורק אני ומיקה נקרעים מצחוק"

עידן סיפר לנו על תהליך הליהוק שהיה כל כך מהיר והכל קרה במשך יומיים, ניסינו לבקש ממנו שישתף אותנו בתחושות שחווה באותם הימים.

"אני חושב שמהרגע שקיבלתי את התשובה שזה באמת קורה, אמרתי לעצמי 'אוקיי, או שאני אכנס ללחץ שאולי ימוטט אותי' כי גם ככה הייתי בתקופה די לחוצה של שינויים בחיים וסיום הלימודים והחלטתי לאסוף את עצמי ולהגיד תודה על ההזדמנות שקיבלתי, לקחתי אותה בשתי ידיים והתחלתי לעבוד".

 

 

אם היית יכול לבחור דמות אחרת לשחק בסדרה, במי היית בוחר?

"ליעד הוא דמות מאוד מאתגרת, הוא מאוד רחוק ממני, אני בן אדם שחי מלשמח אנשים ואני מאוד ורבלי וציני והדמות של ליעד דווקא 'דורכת על אנשים אחרים' בשביל לקבל את תשומת הלב שלה. נהנתי מאוד לשחק אותו, הוא הצד המפולפל שיש בתוכי אני חושב שאם לא ליעד הייתי רוצה לשחק את ורסאצ'ה, שמשחק אותו רועי רביב, זו דמות נורא מוקצנת וגדולה, יש משהו נורא כיף בדמויות כאלו, זו דמות שנותנת לך המון חופש. רועי עשה את התפקיד שלו מדהים, אנחנו יכולים לראות איך הוא נהנה מהחופש הזה שאילן (רוזנפלד - ר.פ) נתן לו בתור במאי ולאילו קצוות הוא לקח את זה, שזה קורע".

בדמות של ליעד יש משהו מאוד שונה משאר הדמויות בסדרה ובאיזשהו מקום הוא משחק את ה"מיני באד-גאי", אתה יכול למצוא בכל זאת נקודות דמיון בניכם או שוני?

"אני חושב שגם אני וגם ליעד מאוד אוהבים תשומת לב, פשוט שנינו בוחרים בדרכים נורא שונות להשיג אותה. ליעד בא ממקום של חוסר ביטחון פנימי, וגם אני כזה, אני יכול להעיד על עצמי שגם אני הרבה פעמים חסר ביטחון, אם זה בסיטואציות חברתיות חדשות שלא הייתי בהן לפני, להיכנס למקום עם אנשים חדשים שלא הכרתי לפני ליעד בוחר באיזשהו מקום למשוך את האש אליו, והיא זו שהופכת לתשומת הלב שהוא מקבל. אני, עידן, יכול להגיד על עצמי שאצלי זה הפוך - כשאני מרגיש לפעמים 'לפט-אאוט' זה איכשהו יוצא בהקצנה, הכל אצלי הופך להיות מוקצן, הדיבור שלי, הקול שלי וזה מביא אליי את הפוקוס ואז אנשים מרגישים בנוח איתי. אז אני חושב ששנינו נמצאים באיזשהי חרדה חברתית קלה, פשוט שנינו בוחרים בדרכים שונות להשיג את תשומת הלב שלנו".

כאמור, מלבד היותו שחקן עידן גם מטפח עמוד טיקטוק אישי ומצליח מאוד. שאלנו אותו איך דווקא תחום המשחק והרשת נפגשים אצלו בחיים, ואם הוא מרגיש שהמשחק עוזר לו בתחזוק הכותרת "כוכב רשת".

"תחום המשחק הוא מאוד קשה. בעיקר כי אתה מאוד מחויב, זה החלום שלך ואף אחד לא מבטיח לך כלום. במשחק, הגשמת החלום שלך תלויה במלא אנשים אחרים בשונה מסטארט-אפ או משהו שאני התחלתי בעצמי ואני אחראי לעצמי. אי אפשר לדעת אף פעם במשחק אם יתנו לי את הצ'אנס לתפקיד הספציפי הזה. אני נכנסתי לעולם הזה בגיל מאוד צעיר ולמדתי שאני לא אחכה לאנשים שיגידו לי 'כן' ו'אתה מספיק טוב לזה', אלא אני אקח את הידע שלי ואת מה שלמדתי עם הזמן ואצור מזה משהו שהוא לגמרי שלי. אני משווק את עצמי באיזשהו מקום, ולכן החלטתי שאני פותח את הטיקטוק. שם אני לא מחכה לאנשים שיגידו לי 'אתה מתאים', 'אתה בגובה הנכון'... אני לא מחכה לזה, אני יוצר את התוכן שלי ומתאים אותו אליי ולכן אין אף אחד שיותר מתאים לזה ממני.

אני מאוד ממליץ על זה לכל מי שחולם להיות שחקן, יש היום המון פלטפורמות, היום כל בן אדם שיש לו מוח יצירתי וחלום מטורף שהוא מרגיש שעדיין לא מומש, יכול להביא את הבמה אליו במקום לחכות שמישהו יתן לו אותה. זה מה שעשיתי בטיקטוק. היום יש איזשהי תחושה כללית שצריך להיות מצליח ברשת, או בתחום כלשהו בשביל להצליח בתחום המשחק, ואני גם מרגיש שהטיקטוק מאוד מקדם את החשיפה שלי וגורם ליותר אנשים להגיע אליי. יש משהו בזה שיצרתי לעצמי קהילה, שאני מתאר לעצמי שמלהקים אולי ירצו את הקהל הזה יחד איתי. אין מה לעשות, בן אדם מעניין ומוכר מושך אליו קהל רב. ואני מאוד רוצה להאמין שמקבלים שחקן מסוים לתפקיד מסוים בגלל שהוא הכי מתאים ויש בו את מה שמחפשים לדמות, אבל אם הוא משפיען ברשת או בעל קהל מסוים, אני חושב שזה לא יכול להזיק, אלא רק להרים. אני עדיין לא יודע איך עליי באופן אישי זה משפיע בתחום המשחק אבל אני רוצה להאמין שאני אקבל את מה שאני אקבל בזכות הכישרון שלי ולא בהכרח בגלל כמות העוקבים שלי".

מאיפה הגיע הרעיון להתחיל ליצור בטיקטוק?

"זה מצחיק! חבר טוב שלי צילם אותי לסרטון סתמי ביותר והחליט שהוא מעלה אותו למשתמש שלו בטיקטוק והאמת שדי מהר הסרטון נהיה ויראלי, כל זה קרה בתקופה שהרגשתי קצת אבוד אל מול תחום המשחק, הרגשתי שאני מחפש משהו שפשוט לא מגיע אליי וכשראיתי שאני מקבל הכרה מסוימת מהטיקטוק בזכות סרטון אחד אמרתי 'למה שלא אמשיך עם זה?' ופשוט לקחתי את המשתמש של אותו החבר הטוב, השתלטתי לו עליו והתחלתי להעלות תוכן מקורי שלי, דברים שחשבתי עליהם, דברים שמצחיקים אותי, שאני יודע שהרבה יכולים להתחבר אליהם וככה התחלתי להתפתח. אני לא חושב שיש הרבה הבדל בין להיות כוכב טיקטוק לבין לצאת מסדרת נוער מצליחה, מדובר באותו הקהל, בפלוס מינוס אותה הכמות של הצופים אם אתה מאוד ויראלי וההכרה ברחוב היא מטורפת!

הייתי באילת בחודש שעבר וכמות האהבה וההערכה שקיבלתי מאנשים ברחוב, אם זה מילדים ואם זה מאנשים בגילי היא פשוט מטורפת. זה מטורף לחשוב שכל כך הרבה אנשים רוצים לראות את התוכן שלך. אחת התגובות שהכי ריגשה אותי היא 'כשיש לי יום רע, אני נכנס לעמוד טיקטוק שלך וצופה בך'. זה נורא מרגש וזו בסופו של דבר האהבה שלי, לשמח אנשים. חשוב לי להגיד שלא זנחתי בצד את החבר! אנחנו חושבים ביחד על רעיונות לסרטונים, הוא עוזר לי המון ואני משתף אותו ברעיונות שלי כמובן, הוא כמו הסוכן שלי בטיקטוק".

יש לא מעט תגובות פחות נחמדות ברשת על ליהוק של כוכבי רשת לסדרות נוער, חווית דברים כאלו? 

"זה משהו שהוא מפחיד. זה נושא שהוא נורא מדובר וקיים בחברה, אנשים שלומדים תיאטרון שנים ומשלמים מלא כסף בשביל להגשים את החלום שלהם ובסוף מרגישים שהם מפסידים את התפקיד שלהם בגלל איזשהו בן אדם שלא שחקן. הוא מתאים, הוא מוכשר אבל עד לפני רגע הוא היה דוגמן ולא היה עם ניסיון בתחום. אני יכול להבין את התסכול. גם אני בעצמי פחדתי באיזשהו מקום שהתעשייה 'ממחזרת' אנשים פחדתי שלא אתקבל לכלום בגלל שאין לי מספיק עוקבים וקהל גדול מאחוריי. לא רוצה להגיד לך אם זה נכון או לא כי אני לא מבין בזה בכלל ואני לא באמת יודע, גם לא הייתי רוצה לקחת איזשהו צד ספציפי. צריך לדעת ולהיות מוכנים לזה שהרבה ערוצים בסופו של דבר רוצים את ההכי טוב בשבילם והדרישות יכולות להיות בהתאם. לכן אני אומר - אל תלכו נגד הזרם! אם אתם רואים שהזרם הולך לכיוון מסוים - לכו איתו.

כשהרגשתי שאני לא מתקבל לתפקידים מסוימים בגלל שאין לי מספיק עוקבים אמרתי לעצמי 'אתה שחקן? אתה יצירתי? תיצור! מה אכפת לך?' ועובדה, יצאו מזה רק דברים טובים. זה נתן לי הרבה ביטחון והרגשה שהצלחתי בכוחות עצמי אני יודע שאולי זה קשה, מביך קצת או מוזר, אבל תיצרו תוכן! אם יש לכם חלום, תרוצו אחריו עד שתשיגו אותו ואם סוגרים לכם דלת - תיכנסו באחורית. זו התעשייה ובישראל היא מאוד קשה וזה לא מזיק כשיש לך עוד במה שאתה נותן בה את ה'סיי' שלך".

מה השאיפות לעתיד?

"אני רוצה לעתיד לקחת את החלומות שלי, ואת כל הדברים שנגעתי בהם עד עכשיו, אם זה קצת בתיאטרון, קצת בטלוויזיה, קצת ברשת ולהמשיך להתמקצע בכל אחד מהתחומים. אני רוצה להגיע למצב של רוגע נפשי והתמקדות רק במשחק, אני מרגיש שאני טיפה מפוזר ואני רוצה להצליח בתחום המשחק כי זה החלום שלי ולשם אני רוצה להגיע ולהמשיך ליצור בתוך התעשייה ולהביע את האהבה שלי לתחום. אני גם מאוד מקווה שתהיה עונה שנייה ל'זאת שלי', אני חושב שזו סדרה שפשוט צריך. צריך לנתק את הדאגות ופשוט להסתכל ולצחוק חצי שעה ביום. זו סוג של אתנחתא קומית כיפית וקלילה שאמן ולא תסתיים. נחזיק אצבעות".