"גיבורים - מהדורה מוגבלת" היא קומדיית גיבורי-על שחורה (MakoTV ושרוטונים) שמספרת על צוות גיבורי על עם מוגבלויות שנקראים, כמוצא אחרון, להציל את גורל מדינת ישראל. הסדרה מופקת בשיתוף ארגון שלוה וקרן רודרמן, וכן נכתבת ומשוחקת בשיתוף שחקנים עם מוגבלויות לצד כוכבים מפורסמים, מביאה חוויות קומיות והתמודדויות מעולמם וחושפת את הכוח שבשונות.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• חדשות הקולנוע: סיה בכיסא הבמאית
• סדרת הספרים "כראמל" תעובד לסדרת נוער
• לא רק טום וזנדאיה: גיבורי העל שיצאו במציאות עם הפרטנרים שלהם

את הסדרה יצרו הבמאי ליאור בלגזל, אדם הירש המוכר לכולנו מהסדרות "ראש גדול" ו"שכונה" ומככב גם בסדרה הזו ואליאור אמסלם שהוא אחד המותחים באודישנים בהפתעה של הכוכב הבא, מאחוריו סדרת רשת אחרת שצברה הצלחה וגם הוא משתתף בקאסט של "גיבורים". שוחחנו עם אליאור ואדם על העבודה מאחורי המצלמה, ועל המשמעות של הסדרה עבורם.

מאיפה הגיע הרעיון לסדרה?

אדם: "הרעיון התחיל להתהוות עוד כשהיינו (אדם ואליאור - י"ח) סטודנטים באותה הכיתה בבית הספר למשחק 'יורם לוינשטיין'. למדנו ביחד, היינו חברים מאוד טובים. למדו איתנו בכיתה עוד חברים שהם היום חלק מעולם הבידור וחלקם אף משתתפים בסדרה. למשל, דון לני גבאי ואלינה לוי".

אליאור: "הרעיון התחיל מזה שבמסגרת הלימודים, בשנה ב', אדם ואני היינו צריכים לעשות 'תיאטרון בקהילה'. כלומר, להעביר שיעורי משחק בקהילה עם כל מיני קבוצות, כמו: עובדים זרים, קשישים ובין היתר גם אנשים עם מוגבלויות. משם בעצם התחלנו לזהות את הצורך הזה של אנשים עם מוגבלויות להציג את עצמם בצורה קצת שונה: בצורה שהיא לאו דווקא 'סיפור גבורה' מסוים שמציג אותם כ'מסכנים' או 'חמודים', אלא באמת כמוני, כמוך, כמו כל אחד אחר. אולי אפילו בצורה קומית, לא 'מתמסכנת'. ההבנה של הצורך של אותם אנשים עם מוגבלויות להביא את עצמם לידי ביטוי", משתף אדם, "הייתה הבסיס לרעיון של הסדרה".

הסדרה מציגה אנשים עם מוגבלויות כבעלי כוחות על. אתם חושבים שזה בא לידי ביטוי גם בחיים האמיתיים, בדרך כזו או אחרת?

אדם: "קודם כל, זו שאלה מאוד יפה – אני חייב לומר. עכשיו לתשובה: אני איזהר ואגיד שאני חושב שלא. הם לא גיבורי על במובנים שבהם עוסקת הסדרה כביכול. אני חושב שזה גם בדיוק חלק מהדברים שמנסים לעשות בסדרה השחקנים עצמם – שבאים לשחק. הם לא נושאים על גבם את המסר של המגבלה שלהם", מספר אדם, "אלא באים להראות כל אחד את הסיפור האינדיבידואלי, האישי שלו. אני מאמין שזה גם אחד הדברים שהסדרה באה לעשות. למשל, אני תופס שהמטרה של הסדרה היא לא לגרום לאנשים להסתכל, לצורך העניין, על מישהו שהוא עם תסמונת דאון בעין שונה, אלא כשווה בין שווים. אמנם אף אחד מאיתנו לא דומה לאף אחד אחר, אבל זה בסדר. כמו שלכל אחד מאיתנו יש סיפור משל עצמו, כך גם לאותו האדם שיש לו תסמונת דאון. זו לא המגבלה שמגדירה אותו. למען האמת, הרבה מהמתרחש בסדרה לקוח מתוך החיים של השחקנים, מתוך הסיפורים האישיים שלהם". אדם ממקד את המסר במשפט 'מפוצץ' שקולע בדיוק לנקודה שלו: "אני חושב שאם הצלחנו להפוך את החיים האמיתיים שלהם (השחקנים) לחיים שהם כמו של גיבורי על – אז זה משהו שהסדרה הצליחה לעשות, אבל בחיים האמיתיים: כולנו בני אדם".

אליאור: "אני אחדד ואוסיף שבעצם המטרה של הסדרה היא שנראה מעבר לסטריאוטיפים ולמגבלות. כלומר, שפשוט נראה את האנשים כאנשים – כל אדם כאדם, ללא התייחסות ל'משקל' או ל'תיק' שהוא סוחב עימו כל החיים. מצד שני, יש בקאסט שחקנים שבאו וידעו לדבר על המגבלה שלהם בצורה כנה ופתוחה, שהעבירה את המסר. אלה שני דברים שקורים במקביל".

למה לדעתכם, במציאות הנאורה של 2021, יש חשיבות לסדרה?

אליאור: "אני חושב שקודם כל הקהל עדיין צמא לגיוון על המסך. זאת אומרת, אם תסתכל היום בטלוויזיה ובדיגיטל, אתה לא תראה שחקנים שהם אנשים עם מוגבלויות שמשחקים בתפקידים הראשיים או בתפקידים מובילים. אין עדיין 'חיה' כזאת. אני חושב שהסדרה היא עוד צעד בהתקדמות שלנו כחברה לתת ולהשמיע עוד סיפורים של עוד אנשים, שהם לא רק הגבר 'הסטרייט' הרגיל והבחורה 'הסטרייטית' הרגילה, אלא להתחיל לפתוח את זה לעוד כיוונים, לעוד צדדים, לאנשים עם מגבלות, לאנשים עם נטיות שונות, לאנשים עם צבע עור שונה. אני חושב שהמסך צמא לזה, ואנחנו כל פעם צריכים ללכת ולהרחיב את הדבר הזה כי 'הלכה למעשה', אם נסתכל היום על מה שקורה בטלוויזיה – אנחנו עוד לא שם. זה הולך וגדל, אבל אנחנו עוד לא שם. זה עוד צעד קדימה".

איך הייתה העבודה על הסדרה?

אדם: "וואו", מכריז אדם בהתלהבות ניכרת. "תשמע, לעשות יצירה דיגיטלית זה דבר שדורש להיות מעורב בכל חלק ובכל שלב של התהליך, החל מהרגע שבו אני ואליאור התחלנו להבין את הרעיון ולחשוב עליו ו'לייצב' אותו. אגב, יחד איתנו יצר את הסדרה הבמאי ליאור בלגזל, שגם היה חלק בתהליך. אין ספק שליצור ברשת זה דבר שדורש ממך התמסרות מאוד-מאוד גדולה. אני חושב שזה גם מה שאפיין את תהליך היצירה של כל הסדרה הזו. כלומר, היינו צריכים מאוד להאמין בעצמנו, ברעיון ובשחקנים – וזה מה שאפיין את כל הדרך. החל ממה שקדם לצילומים, כלה בצילומים שהיו מורכבים בפני עצמם, ועד לתהליך ה'פוסט' שגם היה מאוד מורכב. אני מאמין שכל המסע הזה הביא בסופו של דבר לתוצאה שהיא מביאה את המורכבות הזו בדיוק כמו שהיא למסך. זה חלק מהדברים שהכי עובדים בסדרה".

אליאור: "חשוב לנו גם להגיד שאנחנו שחקנים יוצרים, מסתכלים על עצמנו גם כיזמים. זאת אומרת, הלכנו, גייסנו את הכסף, גייסנו אנשי מקצוע. ראינו את זה כפרויקט שהוא באמת שליחות. הרגשנו שזה חלק מהמסע שלנו גם בתור שחקנים. באמצע הדרך פגשנו את ארגון 'שלוה', שהוא בעצם 'נתן את הכנפיים' לפרויקט הזה. זה חלק מה'אני מאמין' שלהם – להנגיש אנשים עם מוגבלויות ולמעשה, לקיים את 'אמנות השילוב'", מסביר אליאור, "של חידוד ההבנה שאנשים עם מוגבלויות לא קיימים רק בשולי החברה, אלא גם ממש בתוכה. זה לא רק שלכל אחד מאיתנו יש את זה, במשפחה או בסביבה הקרובה – צריך גם לדאוג לשילוב אנשים עם מוגבלויות עם אנשים בלי מוגבלויות ביחד. אין ספק שהארגון היה פרטנר אמיתי. זה הארגון שנתן לנו את האפשרות להוציא את הסדרה לפועל: 'הלכה למעשה'".

יצא לכם ליצור קשר עם אנשים עם מוגבלויות, במסגרת ההכנות לסדרה. למדתם מכך משהו?

אדם: "בוודאי! כבר מראש ידענו (אדם ואליאור) שאנחנו נכתוב את התסריט רק אחרי שנפגוש את האנשים הנכונים. כלומר, רק אחרי שנלהק את השחקנים. זה באמת תהליך שהיה מאוד מעניין וחדש, כי הוא למעשה קרה הפוך. בדרך כלל הרי כותבים קודם תסריט, ועל פיו מלהקים, וכאן: היה ברור לנו שאנחנו רוצים להתאים את התפקידים כמו כפפה. לכן, לאורך הדרך ערכנו בעיקר מפגשים עם אנשים. שיתפנו אותם ברעיון של הסדרה ודיברנו איתם על מסלול החיים שלהם. שאלנו אותם מה הם היו רוצים להכניס לסדרה, מה חשוב להם שיופיע. הדגשנו בפניהם שחשוב לנו להכניס לסדרה את החלק שלהם ואת החוויה שלהם. בגלל זה גם הרבה מהדברים שמופיעים בסדרה 'שאולים' ישירות מהחיים של השחקנים. כך, לאורך הדרך, יצא לנו לפגוש המון אנשים עם מוגבלויות שונות: חלקן נראות לעין וחלקן לא".

אליאור: "בסופו של דבר, יש בקאסט את אסתי סגל, שהיא קטועת רגל והולכת עם פרוטזה (תותב), את דניאל מורס, שהוא סובל מתסמונת טורט ויש את שגיא אלוש, שיש לו תסמונת דאון ויש את ענבל ניסל, שהיא לקוית ראיה, ויש את אודי סמט כהן, שהוא נמוך קומה ובאמת, כל אחד מהם מביא איזשהו צבע אחר אל תוך ה'חבורה' הזאת שבנינו. הכרנו פה אנשים עם כל מיני מגבלות – בין אם נראות או לא נראות, פיזיות או לא פיזיות, ובאופן הזה נחשפנו להרבה מאוד סוגים של אנשים. גם כשהיינו ב'שלוה' והלכנו לראות את המרכז שלהם שבירושלים, נחשפנו לאנשים שגם חיים ביום-יום את כל עניין המוגבלות והטיפול וגם נחשפנו להמון אנשים מכל מיני סוגים וצבעים. זה פתח לנו את המוח וגרם לנו לצאת מ'המרצפה הבודדת' שעליה אנו עומדים. בהזדמנות זו אציין שבסדרה לוקחים חלק גם כוכבים מוכרים, כמו: ניב סולטן, מיקי קם, מייקל לואיס, דין מירושניקוב, סתיו שפיר, גיא פינס, דון לני גבאי, אור אדרי, אלינה לוי, רמי ברוך ועוד".

מי הקהל שהייתם רוצים שייחשף לסדרה?

אדם: "שאלה יפה. ממש כיף לחשוב עליה", מציין אדם בנימה חביבה, "אני חושב שהיינו רוצים שכולם יראו את הסדרה".

אליאור: "זו באמת סדרה שהיא לכל המשפחה. אנחנו חושבים שאנשים בכל הגילים ימצאו את עצמם מתחברים לדברים שונים". אליאור מפרט: "ילדים יתחברו לאקשן, לאפקטים ולגיבורי העל ובני נוער יתחברו להומור המושחז. מבוגרים יתחברו למסר ויתחברו להומור השחור. יש המון בדיחות שחורות ש'מסתתרות' בסדרה. אני חושב שכולם יוכלו להתחבר לאיכות של התלבושות ושל האפקטים. זו קומדיה שהיא בועטת והיא חצופה. היא לא 'מתנחמדת'. היא באה להציג סיפור כמו שהוא. אני מאמין שזה חלק שהמבוגרים יותר יתחברו אליו. בסופו של דבר, הסדרה באמת מדברת לכולם".

מהי ההשפעה שהייתם רוצים שתהיה לסדרה על דור העתיד?

אדם: "החלום הוא שלא יהיו הבדלים באיך שאנשים יסתכלו אחד על השני. אם היינו יכולים להגיד שאנחנו מתחילים לייצר כאן את השינוי הזה – אז עשינו את שלנו בעולם. השאיפה היא לייצר שיח. אני אתן דוגמה: דניאל מור, הבחור עם תסמונת הטורט שמשחק אצלנו, סיפר לנו שיום אחד הוא נסע ברכבת, והוא ראה שחבורת בני עשרה התחילו לצחוק עליו בגלל הטיקים שלו, שהם נוכחים ומורגשים. האופן שבו הוא פעל מול זה היה פשוט לייצר שיח עם אותם הילדים. הוא הסביר להם מהי תסמונת טורט והנגיש להם את הנושא בגובה העיניים. מאוד ניכר בדניאל שהוא לא מתבייש בתסמונת שלו, והמקרה הזה מדגים את זה. דניאל שיתף שחבורת הילדים בסופו של דבר ממש התחברה אליו, ושאין ספק שהיא כבר לא תנהג באופן שבו נהגה בפעם הבאה שבה היא תפגוש בן אדם עם מוגבלות מסוימת. זאת כיוון שההבנה של הילדים תהיה שמוגבלות היא איננה מושא ללעג. אני תופס שהמקרה הפרטי של דניאל הוא דימוי לכל החברה. זה מה שהיינו רוצים שייקרה: שיתקיים שיח פתוח שיאפשר לאנשים להכיר מוגבלויות ולא לפחד מהן או ללעוג להן".

מה היו הקשיים בעבודה על הסדרה?

אדם: "היו כל מיני מורכבויות וכל מיני קשיים, החל מהשלב שבו אני ואליאור דיברנו על הרצון המשותף שלנו לעסוק בהנגשת אנשים עם מוגבלויות לחברה. לקח זמן עד שהבנו כיצד עושים את זה. העובדה ששאבנו את החומרים מהשחקנים עצמם, הפכה את השחקנים לשותפים בתהליך הכנת הסדרה ללא צל של ספק. זה גם יצר קושי מסוים. עוד עניין מורכב היה בלקיים את הצילומים. זה דרש מציאת לוקיישנים מתאימים, שזה לא עניין פשוט. היה לנו חשוב מאוד לעשות זאת ברגישות. הצילומים היו מתוכננים על פי שעות מסוימות והם היו אינטנסיביים. ימי הצילום לא היו קצרים במיוחד, והיה לנו חשוב בכל זאת לאפשר לאנשים לנוח ולתת מענה לכל צורך שלהם. חלק מהאנשים, למשל שגיא, בכלל לא עבדו יותר מארבע שעות ביום בחייהם. היה קושי בהבנה כיצד עלינו לפעול בכדי להקל עליהם את ימי הצילום המפרכים לפרקים. גם לאסתי סידרנו בכל רגע נתון מקום לשבת בו ולנוח. היא תמיד ידעה שהיא יכולה בכל שלב נתון לבקש רגע לשבת ולנוח. למרות שמדובר ביום צילום, שההספק בו צריך להיות מאוד גבוה ולכן הוא כה אינטנסיבי – עדיין פעלנו כל הזמן בכדי לתת את המענה הטוב ביותר לכל צורך שעלה בשחקנים. אני חושב שגם ברמת הכתיבה וההומור רצינו שהדברים יהיו אינטליגנטיים ולא פוגעניים. שאפנו שהתסריט ייצר שיח ולא משהו שעלול להיות בטעם רע. זה גם חלק מהעניין".

אליאור: "גם עצם העניין של ליצור ברשת – זה דבר מורכב כשלעצמו, כי זו מין 'מפלצת' כזאת. זו לא טלוויזיה ולא מדובר בתקציבים של טלוויזיה. מצד שני, זו סדרת גיבורי העל הראשונה שנעשית בישראל ואנחנו רוצים שזה ייראה הכי טוב שאפשר. יש צורך באפקטים מיוחדים ובתהליכים מורכבים, והיו באופן כללי המון אתגרים. מה גם שהכול קרה בצל הקורונה והסגרים. זה באמת מייצר איזושהי מורכבות", מתוודה אליאור בלב גלוי, "אבל היופי היה שבגלל המסר של הפרויקט הרבה אנשים איכותיים התחברו. הרבה שחקנים מוכרים הצטרפו לסדרה. הרבה תודות לעזרה החיצונית, הצלחנו להתגבר על הקשיים".

שניכם כוכבי טלוויזיה אשר עוסקים במשחק. זה היווה יתרון כשניגשתם לכתוב את הסדרה?

אליאור: "אני חושב שכן. אני חושב שהיום המקום הזה של שחקנים שהם גם יוצרים – הוא מאוד-מאוד מקובל. אפשר להסתכל על דוגמאות מימין ומשמאל. למשל, 'פאודה' של ליאור רז, 'חזרות' של נועה קולר וארז דריגס או 'מטומטמת' של בת אל סבג. אני חושב שהרבה פעמים שחקנים יודעים לכתוב סצנה ממקום של: מה בא להם לשחק או איזה חלום הם היו רוצים להגשים בסוף הסצנה או, לצורך העניין, איזה סיפור בא להם לספר? שחקנים גם יכולים להכניס אל תוך סדרות שהם יוצרים את הסיפורים האישיים שלהם".

אדם: "זה תמיד מדהים אותי איך אנשים עדיין מכירים וזוכרים את הדמות אותה גילמתי ב'ראש גדול'. הסדרה הזו צולמה לפני כל כך הרבה זמן. מתוך ההשתתפות בסדרה הזו, יצקתי את הסיפור שלי אל תוך הסדרה הנוכחית, כמי שהיה רגיל לאיזושהי תהילה ככוכב הסדרה המפורסמת ולפתע נפגש עם החיים האמיתיים וגילה שהם לא תמיד מלאים בתהילה. בסדרה הזאת, איתי, הדמות שאני מגלם, רגילה לאיזושהי תהילה עד שהיא נפגשת עם החיים האמיתיים, שהם לא ממש 'חיי תהילה' כל הזמן. איתי הוא גיבור על שאיבד את כוחו כשהוא התבגר, גיבור על לשעבר. ממש כמו איתי, אני מרגיש שהסדרה הזו נותנת לי את האפשרות להגשים את עצמי מחדש. מעבר לזה, זה שאנחנו שחקנים ויוצרים – עזר לנו לשמוע מאנשים על הסיפור שלהם, ולהיות מסוגלים 'להלביש' עליהם תפקיד מסוים".

איך זה להיות גם מאחורי המצלמה?

אדם: "אליאור כבר עשה את זה פעם עם הסדרה הקודמת שלו, אבל בשבילי זו פעם ראשונה. זה מאוד מעניין, מיוחד, מורכב ומלמד. כל יום אתה בתהליך ולומד עוד מלא דברים, ברמה המקצועית והאישית. זה עניין קצת טריקי", אומר אדם בחיוך, "כי לא היינו לגמרי מאחורי המצלמה כי בכל זאת אנחנו משחקים פה את הדמויות שמובילות את הסיפור באיזשהו מקום ומצד שני, לגמרי היינו כל הזמן בכל הפרטים ובכל התחומים: לוקיישנים, הלבשה ועוד. עוד יוצר ושותף לתהליך היה ליאור הבמאי, שעזר לנו וליווה אותנו במסע אל הגשמת החלום".

מי גיבור העל בחיים הפרטיים שלכם?

אליאור: "וואו – איזו שאלה מעולה! תודה לך על השאלה הזו!", אליאור אומר בהתלהבות מחויכת. "אחיינית שלי, שילי, סובלת מסוג של ליקוי התפתחותי. היא בת תשע והיא מאוד קרובה אליי. מגיל ממש קטן היא פשוט 'נדבקה' אליי כמו מגנט, אהבה אותי ברמה של אבא ואמא", משתף אליאור וניכרת התרגשותו, "מדובר בילדה מדהימה עם עיכוב התפתחותי, שבשבילי היא ההשראה לדבר הזה (הסדרה). באיזשהו מקום היא הייתה הדלק שלי ליצור את הסדרה. אני רוצה להאמין שמה שאני עושה יקדם עבורה את ההזדמנות לחיות בעולם טוב יותר. היא לגמרי גיבורת העל הפרטית שלי".

אדם: "אולי אני אצא קצת קלישאתי, אבל אבא שלי משתי סיבות, קודם כל כי אני מרגיש שהוא הבן אדם שלימד אותי בצורה הטובה ביותר מה היא אהבת אדם ומה זה להיות בן אדם עם לב רחב. הוא תמיד נתן לי השראה במובנים האלה. בנוסף, ספציפית לגבי הנושא שאנחנו מדברים עליו, לאבא שלי הייתה אחות ז"ל בשם גיטה. היא הייתה עם תסמונת דאון. אני גדלתי כילד עם ההבנה הזאת שיש לי דודה עם תסמונת דאון. אני חושב שבקלות אבא שלי יכול היה לדאוג שזה לא יהיה חלק גדול מהחוויה שלי בילדות. אמנם, היה לו מאוד חשוב שאני אהיה מעורב בחיים שלה והיא בשלי. היינו מאוד קרובים. היא הייתה אומנית, ציירת מאוד מוכשרת. יש לנו עד היום תמונות שלה אצלנו בבית. היא הייתה עבורי ההשראה לכתיבה של הסיפור הזה".

שילוב אנשים עם מוגבלויות כשחקנים על המסך לא קורה הרבה, כמו בסדרה הזו. מה אתם חושבים שצריך לעשות בנושא?

אליאור: "צריך לחקור ולהתעמק. לשים אנשים עם מוגבלויות לפני המצלמה או מאחורי המצלמה, כי למעשה הטלוויזיה, האינטרנט והמדיה הם הרבה פעמים מה שמגיע לצעירים ופותח להם את התודעה. פשוט צריך לקיים את המאמץ הזה מצד המפיקים, מצד חברות ההפקה, מצד הזכייניות. צריך לחשוב באופן יותר רחב ולעזור לפתוח את התודעה. יש לתת את האפשרות לעוד אנשים לקחת חלק ולספר את הסיפורים שלהם".