כשהיא רק בת 14: נטע אורבך יכולה להתגאות בקריירת משחק שמתפתחת לכיוון הבינלאומי. אחרי שפרצה על המסך  הקטן בסדרה הקומית לנוער "מורובוט" – נטע הצליחה להגיע לזירה הבינלאומית, עם השתתפותה בסדרה "פגע וברח", של ליאור רז ואבי יששכרוף בנטפליקס, שם מגלמת את בתו של רז.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• חייב ללכת: עודד פז וערוץ הילדים נפרדים אחרי 18 שנים
• איזה סרט! סיפורי האהבה שעשו לנו כואב בלב
• לי בירן: "הילד שיהיה לנו זה הדבר היחיד שיגרום לי לעשות את זה"
  

בראיון מיוחד סיפרה לנו הכוכבת העולה איך הגיעה לתחום, איך התחושה לככב בסדרה בסדר גודל כה עצום וגם – איך היא מצליחה לשלב את לימודיה עם הקריירה שלה?

"מאז שהייתי קטנה אהבתי לשחק. הכול התחיל מהאחים שלי - זה משהו שעובר אצלינו במשפחה. עם זאת, אני חושבת שאף פעם לא היה לי איזשהו אירוע שגרם לי לרצות להיות שחקנית. פשוט תמיד נורא אהבתי להופיע. למען האמת, אני אפילו לא ממש זוכרת את החוויה מהפרויקט הראשון שהשתתפתי בו. הוא נקרא 'יונה וולך'. זה סרט שצולם כשהייתי בת חמש בערך, אז אני בקושי זוכרת משהו. לא ממש הבנתי שאני משחקת אפילו", משתפת נטע בחיוך. "אני חושבת גם שככל שגדלתי לתוך המקצוע הזה, הבנתי כמה אני אוהבת אותו. על במה, מול המצלמה – שם אני מרגישה הכי אני".

את זוכרת את האודישן הראשון שעשית אי פעם?

וואו", נטע נאנחת בהשתאות, "אני לא זוכרת את האודישן הראשון שעשיתי. אני כן זוכרת אודישנים שעשיתי בגיל נורא צעיר. היו אודישנים שאמא הייתה נכנסת איתי, כי הייתי נורא קטנה. אני זוכרת שתמיד ניסיתי להיות הכי משוחררת שאפשר באודישנים האלה, ולצד זה תמיד הייתי לחוצה. אני חושבת שפשוט עם הזמן, למרות הלחץ התמידי, אני מתרגלת למעמד הזה".

אילו תגובות את מקבלת מהסביבה הקרובה ומהסביבה החיצונית על ההצלחה שלך?

"למען האמת, המשפחה והחברים – נורא מפרגנים לי. זה נורא כיף לדעת שאנשים שאני אוהבת תומכים בי. גם האנשים בחוץ תומכים מאוד, למרות שיש גם תגובות פחות טובות לפעמים. אני חושבת שזה בסדר גמור שלכל אחד יש דעה, אבל זה ממש לא אמור לעצור אותי מלעשות את מה שאני אוהבת. הרי אני עושה את מה שאני אוהבת כי זה עושה לי טוב, ולא בגלל דעות של אנשים אחרים. תמיד צריך לזכור שגם אם יש כאלו שלא תמיד מפרגנים, מנגד יש את אלו שתומכים והכי מפרגנים שיש. בכל אופן, בשורה התחתונה, אני עושה את מה שאני אוהבת כי זה עושה לי טוב, ולא בגלל מה שאנשים חושבים על זה".

 

כאמור, אורבך משתפת בלהיט הבינאלומי החדש "פגע וברח" המשודרת בנטפליקס ברחבי העולם. אורבך מספרת כי זה אכן מעמד מלחיץ אבל היא ידעה לנתב אותו למקום חיובי בזמן הצילומים.

"הלחץ הוא בעיקר פנימי: ההתמודדות מול הציפיות, הקאסט המדהים. אני ממש זוכרת שבצילומים של הסצנה הראשונה הייתי נורא לחוצה, אבל היו בסט אנשים מדהימים ונחמדים שעזרו לי להתגבר על הלחץ. הרגשתי שאני יכולה להשתלב בקלות ולתת מעצמי את המירב. ככה, עם הזמן, הלחץ הלך וירד, והצלחתי ליהנות יותר ויותר. אני חושבת שהחוויה הזאת הייתה יותר מורכבת עבורי, כי זו באמת הפעם הראשונה שעשיתי משהו כזה גדול – אבל מהר מאוד הרגשתי במקום בטוח ומקבל".

"אף פעם לא חשבתי שאגיע למשהו כזה בגיל צעיר כל כך. אני הרי כל הזמן צופה בנטפליקס. אני רואה מלא סדרות וסרטים – במיוחד בסגרים שהיו בעקבות הקורונה. כשאמרו לי שהתקבלתי הייתי בשוק. אני זוכרת שאמא סיפרה לי על האודישן הזה והייתי בגישה נורא חיובית. הרגשתי שזה דרגה מעל. זה היה משהו מדהים. אני זוכרת כמה התרגשתי. לא האמנתי. גם במהלך הצילומים, הרגשתי שזה משהו שהיה שונה מכל הפרויקטים האחרים שעשיתי. חייבת להודות שעדיין לא לגמרי מעכלת שהסדרה בנטפליקס. זה הזוי ומטורף. אני באמת מודה על כל רגע, וזו באמת הזדמנות מדהימה. היה לי כל כך כיף וזו חוויה מדהימה שאני כל כך שמחה שעברתי אותה".

מה למדת מהמשחק לצד ליאור רז?

"ליאור רז הוא מדהים. באמת", נטע אומרת כשנימה נרגשת ניכרת בקולה. "אני שמעתי עליו הרבה. ההורים שלי ראו 'פאודה' ואני ידעתי שהוא מוכר ומוכשר ביותר, למרות שלא יצא לי לראות אותו משחק לפני. אני זוכרת שבאודישן, היה לי נורא כיף לשחק לצידו. אני הייתי בשוק מכמה שהמשחק שלו מוצלח. הוא ממש השראה עבורי. מעבר לזה, ליאור הוא גם בן אדם נורא נחמד. התפלאתי גם מהפער בין מי שהוא במציאות לבין הדמות שהוא משחק בסדרה. בקיצור, שחקן ענק שנהניתי ללמוד ממנו, ודרך זה לדייק את עצמי משחקית".

תרצי להמשיך לעסוק בתחום המשחק גם בעתיד?

"ברור שארצה לעסוק בזה (משחק) בעתיד, ואני מאוד מקווה שאני אצליח. אין לי תכנית ב' בינתיים, אבל מה שיהיה-יהיה, אני לא פוסלת שום דבר. אני מאוד מקווה שאהיה שחקנית גם בעתיד – אני פשוט לא מצליחה לחשוב על מקצוע אחר. עם זאת, אני נורא פתוחה ומאמינה שאסתדר, גם אם העיסוק במשחק לא יצליח. בכל אופן, אני מאוד אוהבת לשחק – ומאמינה שגם אם לא אתמקצע בתחום, ארצה לעסוק בו בדרך כזו או אחרת. אני אוהבת להופיע, אני אוהבת את המצלמה ואת הקהל. התחום הזה הוא כיפי ומרתק עבורי, אבל אני בטוחה שיש עוד הרבה מקצועות ואפשרויות – ומאמינה שאסור לפסול שום דבר".

איך את מצליחה לשלב את הלימודים לצד הקריירה המקצועית שלך?

"אז ככה... רוב הפרויקטים שהשתתפתי בהם הצטלמו בחופשים, ככה שבית הספר לא היה ממש 'אישיו'. הרי תמיד יכולתי לעשות את עבודת הקיץ מאוחר יותר, למשל, ובאופן כללי לסדר את הלמידה בצורה הנכונה ביותר עבורי. אבל במסגרת הצילומים של 'פגע וברח', משום שהייתי הילדה היחידה שם, לוח הזמנים לא היה לגמרי מותאם לבית הספר. כמובן שהצילומים התרחשו אחרי שעות הלימודים, אבל תקופת הצילומים חפפה לתקופת הלימודים. עם זאת, מצאתי את הזמן להכין את שיעורי הבית. בתקופה הזו, למדתי איך לנהל את הזמן שלי באופן מיטבי, ולתת פוקוס על כל מה שחשוב. אני זוכרת שהשנה, בתקופת הזומים, באחד מימי הצילום – צילמנו סצנה, ומיד אחרי זה היה לי מבחן בזום. באמת שאין לי מושג איך הצלחתי לשלב בין שני הדברים ולעבור את היום הזה בשלום, אבל עשיתי את זה – ואני מאוד גאה בעצמי על כך. עוד דבר שמאוד עזר לי הוא שהייתי מוקפת באנשים מדהימים שעזרו לי המון, בין אם על הסט ובין אם בסביבה הקרובה: מורים, חברים, משפחה".

עולם המשחק אמנם נראה מאוד זוהר, אבל הוא טומן בחובו גם המון קשיים ואתגרים במיוחד בגיל צעיר כל כך.

"אני חושבת שעולם המשחק הוא עולם נורא תחרותי. אני, אישית, לא תחרותית. אני לא אוהבת תחרויות. העולם הזה הרבה פעמים נראה מאוד זוהר וטוב, אבל זה באמת לא תמיד ככה בחיים האמיתיים. למשל, כשמסתכלים על שחקנים בוגרים וגדולים, נדמה כאילו הכול הולך להם טוב ומגיע אליהם בקלות – אבל למען האמת בדרך יש המון 'לא'. רוב האודישנים הם 'לא', ולפעמים זה יכול להיות נורא מבאס – למשל אם מדובר בתפקיד שנורא רצית. אבל אם הייתי צריכה לייצר מנטרה שהולכת איתי ולדעתי צריכה ללכת עם כל מי שנמצא בתחילת דרכו, היא הייתה: גם אם לאורך רוב הדרך נתקלים בסירובים, זה לא אומר שאתה שחקן פחות טוב. חשוב לזכור שתמיד יש לאן להשתפר.

הכול לטובה, ואתה יכול ללמוד מכל דבר. גם אם לא התאמת לתפקיד מסוים, אין לזה שום משמעות כשזה נוגע למי שאתה או לרמת היכולות שלך. כמובן שחשוב תמיד לפרגן, גם אם מדובר, למשל, בתפקיד שנורא-נורא רצית, ומישהו אחר קיבל. אני חושבת שאם אני אבוא עם הגישה הזאת לאודישנים ולמקצוע, אני אוכל גם ליהנות ממה שאני עושה וגם לקבל פרופורציות – שהן נורא חשובות כשמדובר במקצוע קיצוני כל כך. עוד עניין חשוב שלמדתי הוא שיש להנמיך ציפיות על מנת לא להתאכזב במידה ויגיע 'לא', ועם זאת שתמיד צריך להתמלא בתקווה פנימית ולהתמקד במטרה".

מי המודל לחיקוי שלך?

"זה סיפור נורא מצחיק... כשהייתי בת 12 בערך, אמא שלי הכירה לי את הסרט 'מאמא מיה'. זה סרט שמאוד קרוב לליבי. הוא מבוסס על השירים של להקת אבבא, והוא נורא קליל וכיפי. שם, יש שחקנית מדהימה בעיניי, שקוראים לה מריל סטריפ. אני נורא התחברתי למשחק שלה, ודרך זה התחלתי לקרוא ולחקור עליה. אני מעריכה את היכולת שלה 'להיכנס' לכל דמות ודמות, בדרך משכנעת ובאמת יוצאת דופן. מעבר למריל, יש עוד המון שחקנים שאני אוהבת. למשל: לאונרדו דיקפריו. מדובר בשחקנים שהם בליגה נורא-נורא גבוהה, ושאני נורא-נורא אוהבת. עם זאת, אני לא רוצה להיות הם, אני רוצה להיות אני. אין ספק שאני מקבלת מהם המון השראה, אבל אני מאמינה שבדיוק כמו שהם סללו לעצמם דרך משל עצמם, אני גם אעשה בדיוק את אותו הדבר".  

את בונה על קריירה בינלאומית לאחר החשיפה בסדרה?

"כרגע אני לא בונה על כלום. אי אפשר לדעת מה יקרה. אני מאוד-מאוד אשמח לפתח קריירה בינלאומית, אבל אני עוד ילדה. יש לי עוד זמן. גם אם לא תמיד יהיה פשוט, מצפה לי עתיד ארוך מאוד והרבה שנים לפניי – אז לא משנה מה יהיה, אני מאמינה שהכול יהיה מצוין. וזה מדהים אם בגיל צעיר כל כך, אתחיל לפתח קריירה בינלאומית. קשה לי אפילו לדמיין את זה. אני חושבת שזו הזדמנות מדהימה ואני דבקה באמונה שמה שצריך לקרות – יקרה".

יש עוד הצעות בינלאומיות על הפרק?

"כרגע לא", אומרת נטע בחיוך רחב, "אבל אני לא יכולה לדעת מה יהיה בעתיד הקרוב. ואם כן – כשאני אוכל להגיד את זה, אני אודיע ואפרסם את זה. אתם תראו".

קיבלת כבר תגובות ממעריצים בעולם על המשחק שלך בסדרה?

"למען האמת, כן. כותבים לי מלא הודעות באינסטגרם ואני משתדלת לענות לכולם. זה באמת מדהים. אף פעם לא חשבתי שזו התחושה שמרגישים במעמד הזה. זה התחיל כבר מההשתתפות שלי בסדרה 'מורובוט', שהתחילו לעלות לי העוקבים וקיבלתי הרבה פידבקים חיוביים וגם כאלה שפחות. זה פשוט כיף לשמוע שאנשים מעריכים אותך אחרי כל העבודה הקשה שאתה עובר. זה סופר-מדהים ואני מעריכה ומודה לכולם מאוד. אגב, גם לאלו שלא מפרגנים – אני מודה. כל הדעות, כל המילים – זה פשוט מטורף. אף פעם לא חשבתי שאגיע לסיטואציה כזו".

ליאור רז הוא שחקן שגם יצר לעצמו את ההזדמנויות וכתב סדרות. את רואה את עצמך בעתיד עושה מהלך כזה?

"אין לי מושג. יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. אני חושבת שזו עבודה נורא קשה: גם לכתוב וגם לשחק. יש בזה יתרונות ויש בזה חסרונות. אני מעריכה את ליאור בטירוף על היכולת שלו לעשות דבר ענק כזה. אין לי מושג אם זה מה שאני ארצה לעשות בעתיד. אני חושבת שיש סיכוי שאני אכתוב. תמיד בארוחות שישי עם המשפחה, אנחנו ממציאים סיפורים – כבר מאז שהייתי קטנה. אגב, סרטון בת המצווה שלי, כמו גם סרטוני בר המצווה של אחיי, בנויים על תסריט ועל סיפור שאנחנו יצרנו. יכול להיות שאעשה משהו בעתיד שיזכיר את מה שליאור עושה, אבל בעתיד הקרוב אני לא רואה את זה קורה".