הסדרה "הפיג'מות" שודרה לראשונה בערוץ הילדים בשנת 2003 ומאז הפכה לסיפור הצלחה. תשע עונות, 223 פרקים והרבה שירים ומטבעות לשון שילוו אותנו לעוד הרבה זמן. כעת, לאחר שעבר למאחורי הקלעים, ביים וכתב סדרות מצליחות ואפילו את משימות ל"האח הגדול" אילן רוזנפלד הגיע להתארח בבית הספר לתקשורת של "המסלול האקדמי- המכללה למנהל" וחושף מה הוביל לסדרה, מה קרה בסיומה ואילו יעדים עוד רוצה להגשים.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• דניאל מורשת: "עדיין מרגיש בתוכי את דניאל הילד"
• רכילות בקטנה: כוכבת הנוער שהתארסה
• לא נמרחות: הסדרות הקצרות שכיף לצפות בהן

הפיג׳מות עלתה לאוויר לפני 18 שנה אבל גם בני הנוער של היום צופים בסדרה, איך אתה מסביר את ההצלחה?

"בכנות, אני לא יודע. אני לא מסתובב ביום-יום שלי וחווה את ההצלחה ובטח שלא כיוונו לכך שזו תהיה הצלחה אדירה".

אז מאיפה הכל התחיל?

"הכרתי את קובי ועודד בתיאטרון צה"ל וכתבנו מופע שנקרא 'לאחר מלחמה'. תמירה ראתה אותנו, החתימה אותנו וביקשה מאיתנו לנסות להגיש סדרה לערוץ הילדים. חשבנו לקחת את הניסיון ולצלם עונה אחת, ומפה לשם צילמנו את הסדרה במשך 15 שנה. אלונה נכנסה גם כן כי בזמנו, היה ידוע שיש צלע נשית בכל סדרה ועם השנים הדמויות הנשיות הובילו גם פרקים שלמים בפניי עצמן. עם זאת, אנחנו לא הגענו מעולם התוכן של הילדים ולא היו סדרות מוכוונות לנוער. למעשה, היו בעיקר סדרות ארגנטינאיות ׳של בנות׳, על מיטות קומותיים, בבתי יתומים ששרות ואף אחד לא ידע איך להכיל אותנו. לפתע אנחנו הגענו, חבורה של אנשים לא פוטוגניים במיוחד, עם הומור שלא ידענו אם יעבוד בטלוויזיה, אבל משהו בכימיה של שלושתינו פשוט עבד. היינו בטוחים שאחרי העונה השלישית לא נצלם עוד עונות אבל בזכות ה-VOD, עלה הביקוש לראות אותנו גם כשאנחנו לא באוויר ולכן חזרנו וצילמנו עוד שש עונות".

איך הייתה ההצלחה הראשונית?

"את כולם זיהו ברחוב חוץ ממני. עודד ואני גרנו יחד באותה תקופה וכשהלכנו ברחוב, היו מבקשים ממני לצלם אותו. לאט כשהסדרה הצליחה יותר וכולם זיהו אותי רק כאילן מ'הפיג'מות,  זה הפריע לי ואפילו היה לי קשה לראות את עצמי על המסך. אחרי שנים שצפיתי שוב אני מבין כמה הדבר הזה מגניב".

איך נולד ה"מסך לבן"?

"אם אני זוכר נכון, כתבנו את הפרק 'קצר במוח' שעודד מכניס אצבעות לשקע וכדי להבהיר לילדים שאסור לעשות את זה יצאנו למעשה ל'מסך לבן' ושם הסברנו והזהרנו. במקום לשבת ולשכתב את התסריט, לאט זה פשוט הפך לסט עד שאפילו בפרק מאה הלכנו לאיבוד במסך הלבן ולא מצאנו את היציאה. לא כיוונו לכלום ודברים פשוט התגלגלו".

הייתם מדברים לקהל הרבה מה הוביל לכך?

"אנחנו אוהבים לדבר על המוזרות בתוך הדבר, לדוגמה, רצינו שיהיה מרדף מכוניות ואין לכך תקציב? נשתמש במכוניות צעצוע ונסביר לקהל שלא היה תקציב. זה היה נראה לנו הגיוני לגמרי".

אתה חושב שהצלחת הפורמט הייתה שהוא מתכתב עם עצמו ויודעים שנמצאים במערך של סיטקום?

"בסדרה יש כמעט שישה רבדים לדעתי, יש את הסיפור של החברים שעברו לנתניה, יש את הסיפור של הלהקה שמודעת שמצלמים אותה, יש את השחקנים שמודעים לזה שהם משחקים להקה שמצלמים אותה ויש את הפנייה לבית במהלך כל הסדרה. היום דבר כזה לטעמי, לא היה עובד".

עברת מעולם המשחק למאחורי הקלעים ויתרה מכך אתה אפילו בוחר בזמן האחרון לא לשחק ולהיות רק מאחורי הקלעים, מה הוביל לכך?

״בשנת 2016 כאשר אבי, סימון רוזנפלד ז"ל, הידוע בדמותו של מר לטין נפטר, משהו בי הבין שאני מגשים את החלום שלו ואני לא בטוח עד כמה זה המקום שלי. בכל חבורה יש את זה שיושב עם פנקס ורושם נקודות, זה הייתי אני. אף פעם לא חשבתי שאני רוצה להיות שחקן, אני לא נהנה כל כך מלשחק, אני אוהב לשחק שזה משהו שקשור אליי או שאני מתחבר אליו. הבנתי שאני יותר נהנה מלראות את המכלול והרגשתי שאני גם טוב בזה". אם אשחק זה יהיה במשהו שתפור עליי בדיוק, לא תראו אותי הולך לאודישן".

אתה עובר מדבר לדבר מאוד מהר, מה מוביל לכך?

"אחד היתרונות שלי שאני עושה קצת מהכל, אני קצת שחקן, קצת במאי, קצת עורך, קצת כותב וזה בעיקר בגלל שהאופי שלי שהוא של אחד שמשתעמם מהר. למרות זאת, עדיף לדעתי להתמקצע במשהו אחד אבל אני פשוט לא כזה, הייתי רוצה".

מה אתה רוצה לעשות עכשיו?

"אני רוצה לכתוב מחזה. אבל בעיקר אני רוצה לקחת עבודות שייתנו לי את האוויר לנשימה".

איך הייתה החוויה לכתוב משימות ל"האח הגדול"?

"'האח הגדול' זה קצת כמו לכתוב לפסטיגל. יש מערכת משומנת היטב שנותנת לך להבריק בגבולות המשבצות שיש לך. החוויה ב'אח הגדול' היא כאן ועכשיו. בבוקר אתה חושב על המשימה ובצהריים מצלמים אותה. זה לא קורה בטלוויזיה בשום מקום. עשיתי את זה בעונה יוצאת דופן פעם אחת בלבד. הכל קורה בלייב, בכאן ועכשיו ואתה מבין לפעמים שמשימה שכתבת ברגע אחד ביום, ברגע אחר שלו כבר לא מתאימה וזאת מפני שהאינטרקאציה בבית השתנתה".

מאיפה הגיע הרעיון לסדרה חצויה?

"היה בזמנו את הקאסט של המחזמר "היי סקול מיוזיקל" בישראל והתבקשתי לכתוב סדרה לאותם השחקנים. באותה תקופה, נתקלתי בסרט "דמדומים" פיזית בלבד, לא קראתי אותו ומשם הגיע הרעיון. לאט נוצרה סדרה שהייתה צמודה לטרנד העולמי".

ולשאלת השאלות - האם תהיה עוד עונה של הפיג'מות?

"כתבנו איחוד בתקופת הקורונה וזה פשוט התפוצץ. הבנו שיש קהל שעדיין לא עזב אותנו וכך נולד המיזם ׳עודד והקסדות׳. כשאנחנו מגיעים להופעות ואנשים שרים את השירים של 'הפיג'מות' אנחנו עדיין קצת בהלם. זה מדהים אותנו כי אנשים מגיעים לאולם מחופשים בפיג'מות או קונים נקניקיה מפימו. האם זה נותן פתח לעוד עונה? אני לא בטוח. אני לעולם לא אגיד לא לעוד עונה, רצינו לעשות סרט הרבה מאוד זמן אבל לא הסכמנו לעשות סרט בתקציב של סרט קטן, רצינו דברים מאוד גדולים בשבילו שלא היו אפשריים בסדרה".