העונה החדשה של ״סליחה על השאלה: ילדים״ (כאן חינוכית) עלתה לאוויר והיא מצליחה להפתיע ולהביא סיפורים מעניינים של מגוון ילדים ובני נוער. בפרק שישודר מחר ויעסוק בצעירים עם נראות מיוחדת, משתתף גוני יבזורי, בן ה-15 שנולד עם תסומנת ג'יינט נבוס-  נקודות שמכוסות את הפנים ואת גופו.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• בגלל הליהוק לספיידרמן: טום הולנד מתחרט ומתנצל
• ניר כנען: "אנחנו יכולים לתקן את מה שהמבוגרים הרסו"
• The Story: ההפתעה המיוחדת של אליאנה ללי

"במאי אהיה בן 16, אני גר בקיבוץ משמר העמק ויש לי אחות בכורה שקוראים לה עופרי. אני מאוד אוהב לעבוד בחממה, יש לי בקיבוץ מכונה שאני עובד בה. אני מאוד אוהב לבלות עם חברים, אנחנו אוהבים ללכת ביחד למקום בקיבוץ שנקרא 'מוסד חינוכי שומריה' שהוא מעין פנימייה בשביל נערים ואני אוהב להיות שם".

מאיפה הגיע השם גוני?

"בעיקרון מבחינתי ספציפית גוני הוא סתם שם. אימא שלי רצתה לקרוא לי יהב ואז אבא שלי ועופרי אמרו פתאום 'קוראים לו גוני'. במקרה אצלי זה סתם, אבל לרוב אנשים מתייחסים לזה כ'הגוון שלי'. כששואלים אותי אני אומר שזה 'הגוון שלי'".

איזו דמות אתה הכי מעריץ?

"תלוי מאוד איך מגדירים את זה. אבל הייתי אומר שיש שני אנשים- כמובן שיש את המשפחה שלי, ההורים שלי ודודים שלי. אבל הייתי אומר שמחוץ למשפחה יש שני אנשים - הראשון הוא המורה שלי לתנ״ך, שהוא באמת בן אדם מדהים והשני זה מי שאני עובד איתו בחממה שקוראים לו קורן, שניהם אנשים שמאוד השפיעו עליי. למורה שלי קוראים גיל והוא אחד האנשים הכי מרשימים שפגשתי בחיים שלי- חוץ ממה שהוא עשה בחיים שלו, שזה באמת מטורף, יש לו גישה שאני באמת מאוד מעריך של איך הוא מלמד אותנו. מאז שהייתי קטן, מאוד מאוד רציתי להיות מורה ובכל פעם שאני חשוב על איזה מורה רוצה להיות, הוא סוג המורה שאני רוצה להיות. הוא בן אדם מדהים ואני מת עליו!".

"קורן הוא המנטור שלי. כשהגעתי לחממה שזה נהפך לחלק עצום מהחיים שלי, הוא זה שהסביר אותי ולימד אותי- בין אם זה לטפל בצמחים או איך להשקות אותם ובין אם זה מישהו שבאמת כיף לי לדבר איתו, הוא בן אדם חכם ומקסים ויש לו ניסיון חיים מטורף יחד עם תפיסת חיים מאוד מיוחדת. חוץ מזה, הוא הכניס אותי להמון תחומים שלא הכרתי לפני זה- למשל, הוא הכניס אותי לכדורגל ישראלי וליגת העל, שאני מאוד אוהב עכשיו וזה נהפך לחלק גדול מהחיים שלי. ההערצה שלי לגיל היא יותר בקטע של איפה אני רוצה להיות וההערצה שלי לקורן היא בקטע של מישהו שאני נורא מעריך".

מהו החלום הכי גדול שלך?

"אני יכול ללכת על החלום הקיטשי ולהגיד שלום עולמי. החלום הכי גדול שלי הוא להשפיע על החיים של אנשים לטובה, למרות שזה גם נשמע קיטשי. זה למה אני מעריץ את גיל, כי הוא עושה בדיוק את זה- הוא משנה את החיים של אנשים. זה מטורף מה שהוא מצליח לעשות לאנשים ואני חושב שזה מה שהייתי אומר- להשפיע על חייהם של אנשים".

יש אדם שתומך בך ברגעי המשבר?

"וואו, יש כמה. קודם כל, יש לי את המשפחה שלי שזה המעגל תמיכה הראשון שלי- בין אם זה ההורים שלי ובין אם זה אחות שלי. יש לי את החברים שלי, יש את קורן ויש אנשים מבוגרים אחרים- זה יכול להיות מורים, זה יכול אנשים שאני עובד איתם ונפגש אותם, זה יכול להיות מדריכים במוסד החינוכי שומריה שאני הולך אליו..."

יבזורי משתתף בפרק של "סליחה על השאלה: ילדים" (כאן חינוכית) שמתרכז באנשים ששונים במראה, מכיוון שיש לו תופעה נדירה הנקראת "ג'יאנט נבוס" שמתאפיינת בנקודות שחורות בכל מני אזורים על הגוף. כך שיתף מנקודת מבטו על חיי היום-יום עם התופעה.

"קודם כל, יש משהו שאני חייב להגיד שאולי יישמע קצת מוזר- מבחינת האנשים שמכירים אותי, אין לי נראות שונה. באתי פעם אחת לחבר שלי וסיפרתי לו על זה שהלכתי להצטלם ל'סליחה על השאלה' ושאני הולך להופיע בטלוויזיה. כשהוא שאל אותי לאיזה פרק, אמרתי לו שזה לפרק של אנשים עם נראות שונה ואז הוא אמר לי 'אבל... למה אתה מופיע בזה? אין לך נראות שונה'. אנשים שמכירים אותי יכולים להגיד שזה כבר נהיה מבחינתם נורמלי, מבחינתם התופעה או המחלה של הג'יאנט נבוס היא פשוט המראה שלי. אני חושב שזה משפיע עליי בהתנהלות עם אנשים שלא מכירים אותי ופוגשים אותי בפעם הראשונה.

יכול להיות שזה יישמע שאני קצת משוויץ בעצמי, אבל אני מחשיב את עצמי כאדם עם אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה- אני יודע מה אנשים חושבים על התופעה הזאת, איך אני יכול לגשת אליהם ואיך הם יכולים לגשת אליי. זה יכול להיות שאני אסביר לאנשים וזה למה היה לי מאוד חשוב להיות חלק מהתכנית, שבאמת אוכל להסביר לאנשים מה יש לי ואיך להתמודד עם זה שאני נראה שונה. זה יכול בקטע של להיות הכי בוטה בעולם, אני רואה אנשים שמסתכלים עליי ואני בא אליהם ושואל 'יש משהו שאתה רוצה לשאול אותי?'. יש הרבה אנשים שזה מביך אותם ואז אני מסביר להם שאני לא בא בכעס, אני בא באמת בקטע של לדעת מה שהם רוצים לשאול. ההתמודדות שלי ספציפית עם נראות אחרת היא פחות במעגלים שלי, על חיי היומיום יש על זה השפעה מאוד מאוד קטנה".

איך אתה מגדיר את מה שיש לך?

"במשך הרבה זמן הפריע לי מאוד שאנשים הציגו את זה הרבה פעמים כמחלה. זה גרם לי להרגיש מאוד מצורע, לא יודע איך בדיוק לתאר את זה אבל זה היה לי מאוד מוזר. בשלב מסוים פשוט הבנתי שאנשים מגדירים מחלה כשני דברים, כאילו אין אמצע, יש קו אחד מאוד ברור- יש את הנורמלי ואת הא-נורמלי וכל דבר שנמצא בא-נורמלי אין שם אחר אליו, הוא פשוט נקרא מחלה. כמו שיש מישהו שיש לו עור כהה יותר ומישהו שהוא עם עור בהיר יותר- או שהוא משתייך לקטגוריה האחת, או שהוא משתייך לקטגוריה האחרת, אין מישהו שיש לו גם עור בהיר וגם עור כהה. זה פשוט איך שאנשים מגדירים את זה. באיזשהו שלב הבנתי מאיפה זה מגיע לאנשים ואז זה הפסיק להפריע לי. אני עדיין מגדיר את זה כתופעה ופחות כמחלה. זה אותו דבר, אין הבדל".

איך אנשים מגיבים למראה החיצוני שלך?

"הרבה אנשים לא יודעים איך להתמודד עם זה, יש הרבה צחוק של מבוכה ויש גם הרבה אנשים שפשוט בוהים. יש אנשים שקשה להם להתמודד עם משהו שהוא שונה - קרה בעבר שהייתי בבית הספר עם אנשים שלא מכירים אותי ואז הם התחילו לכנות אותי בשמות, אבל זה מעט מאוד אנשים. אני חושב שהתגובה הכי פופולרית היא פשוט אנשים שבוהים, אז אני ניגש אליהם ושואל אם יש משהו שהם רוצים לשאול".

מה אתה חושב על זה?

"בהתחלה זה הפריע לי, אבל לאט לאט הבנתי מאיפה זה מגיע. גם הבנתי שהם לא עושים את זה כדי להיות רעים, אלא כי הם באמת רוצים להבין למה 'משהו לא בסדר לי בשדה ראיה, מה קרה?'. אז עכשיו אני די אוהב את זה, זה תשומת לב. פעם אחת כשדיברתי עם חברים שלי, פתאום מישהו בא והסתכל עליי אז אמרתי לחברים 'יש פה 100 אנשים ואני היחיד שמסתכלים עליו'. אני חייב להגיד בשלב הזה שאחרי שלמדתי איך להתייחס לזה שאנשים מסתכלים, אני עדיין אוהב את זה, כי זה תשומת לב. אני מאוד אוהב תשומת לב- אני 'דרמה קווין', אני מאוד אוהב להיות במרכז הבמה ובמרכז העניינים. אני מת על זה!".

לפעמים יוצא לך לשאול את עצמך למה הג'יאנט נבוס הגיע דווקא אליך?

"כשהייתי צעיר יותר כן, היו פעמים שבאמת לא ידעתי להתייחס לכך שאנשים מגיבים אליי אחרת, אז כן היו פעמים ששאלתי את עצמי 'למה אני, למה זה קרה לי?'. עכשיו זה כמובן לא קורה, כי כרגע אני חי בשלום עם זה שאני נראה אחרת. אני לא חושב שיש לזה תשובה חד משמעית, כי אף אחד לא יכול באמת להגיד 'זה למה'. למה בעבר נקעתי את האצבע? לא יודע, כי זה קרה. אין לזה תשובה".

 

פגשת או שאתה בקשר עם אנשים עם אותה תופעה?

"כן, יש ארגון שנקרא 'עמותת ילדי האור' שזאת עמותה לאנשים עם ג'יאנט נבוס והמשפחות שלהם. האמת שעכשיו אני פחות בקשר, פחות יוצא לי ללכת לשם אבל כשהייתי קטן הייתי שם הרבה והיו שם אנשים שהייתי איתם בקשר".

מאיפה באה ההחלטה להשתתף בתכנית "סליחה על השאלה"?

"כמו שכנראה אמרתי מקודם, אני מאוד מאוד אוהב מידע. נגיד, איך אני אוהב שאנשים מתייחסים לזה או איך אני מתייחס לזה שאנשים מתייחסים לזה. אני רוצה שיישאלו שאלות ואני רוצה להסביר, כדי שיהיה בעצם ידע. לי היה מאוד חשוב ללכת כי רציתי שאנשים יידעו ויכירו, שיידעו איך להתייחס לזה".

איך הרגשת כשהיית צריך לענות על שאלות שלא בהכרח היו נוחות?

"היו כמה שאלות קשות יותר, אבל לא היו שאלות שלא הרגשתי בנוח לענות עליהן. בגלל מה שאמרתי, אני מאוד אוהב ששואלים אותי שאלות! אני מאוד אוהב לתת מידע, אני מאוד אוהב שנותנים לי מידע. לא עלתה לי שאלה שאמרתי 'די, זה מביך' או 'וואי, לא בא לי לענות', פשוט לא היה".

מה היית רוצה להגיד לאנשים שהולכים לפגוש אותך בפעם הראשונה?

"אני חושב שהרבה אנשים לא יודעים איך להתייחס לאנשים שנראים אחרת או מתנהגים אחרת. הדבר הראשון שהייתי אומר הוא שהכי טוב והכי פשוט זה לשאול, גם אם זה מביך או גם אם לא בטוחים מה תהיה התשובה. זה שאני אולי נראה אחרת ממישהו מסוים לא אומר שאני מעליו או שום דבר כזה, זה שאני שונה בקטע של מראה חיצוני אז אנשים לא יודעים איך להתייחס לזה אבל אין לזה שום השפעה. הדרך הכי פשוטה זה לשאול. אני מניח שמה שהייתי אומר שאם אתם פוגשים מישהו הדבר הכי טוב לעשות זה באמת לשאול".

איזה מסר היית רוצה להעביר לנו?

"זה תלוי למי מתכוונים במילה 'לנו'. יש אנשים שהם עכשיו הורים שנולד להם ילד עם ג'יאנט נבוס והם מאוד דואגים, הם לא יודעים מה יהיה ורוצים קצת ודאות- אז החלק שלי בתכנית יכול לתת להם ודאות. אם זה אותו ילד שנולד עם ג'יאנט נבוס, שגדל קצת ורוצה לדעת איך להתמודד עם זה- אז לתת לו כלים איך להתמודד עם זה. אם זה לציבור הרחב שאין לו בכלל את התופעה- איך להתמודד עם אנשים שיש להם את התופעה, מה הכי נכון לעשות כשפוגשים מישהו שיש לו את זה, איך אפשר לגשר על הפערים שהנבוס יוצר. אם מישהו היה צופה בתכנית כרגע, אני חושב שהמסר שהייתי רוצה שהוא ייקח ממה שאני אומר זה שזה בסדר, שנראים אחרת. תדע איך להתמודד עם זה ואיך לגשת לזה. אני רוצה להגיד שאין באמת שום הבדל ביני לבין מישהו שנראה נורמלי לפי הסטנדרט של החברה".

ולילדים ונוער שיש להם גם את התופעה?

"אני רוצה להגיד משהו לאנשים שדווקא כן מתמודדים עם נבוס- זה שאנשים נראים אחרת, זה לא גורע מהערך שלהם. להפך, זה מוסיף לערך שלהם. אם כולם היו אותו דבר, העולם היה נורא משעמם- צריך משהו שונה! יש סיבה שאנשים נראים אחרת, בין אם יקראו לזה 'תפיסת חיים מעוותת' ובין אם יקראו לזה 'אמרת גורל', זה איך שאני תופס את ההתמודדות שלי עם העולם כחלק מהנבוס."