אורי ביטון יודע לשלב בין סוגי תפקידים שונים. הוא בקלות מצחיק את כולם בטיימינג קומי מעולה, ומנגד יכול לרגש את כולם בתפקיד דרמטי קשוח ונוגע. הוא אומנם בתחילת הפריצה שלו, אך רזומה הפרויקטים בכיכובו ממשיך להצטבר כמה פעמים בשנה. כעת, עם עליית העונה החדשה של "מקיף מילאנו" בכיכובו, צילומי סרט ישראלי חדש והגעה לנטפליקס דרך סדרה ישראלית - זה הזמן להכיר אותו מקרוב. בראיון מיוחד שערכנו עימו דיברנו על מה שקורה עם פלג בעונה הזאת ואיך זה מתכתב עם נקודות בחייו, על הילדות תחת אזעקות בעוטף עזה וגם - על הבחירה להתגייס למקום שונה לחלוטין מזה ששירת בו אביו בחיל האויר.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• איך שעובר הזמן: הדמויות שגדלו עם הסדרה
• כוכבי "בת השוטר" חושפים את התלונות שלהם במשטרה
• אגם בוחבוט: "ניסו לעשות כותרות על הגב שלי"

איך היה לחזור לגלם את פלג?

"תענוג! בעונות הראשונות התמקדנו בלבנות את הדמות, להבין את הדינימקה בין הדמויות השונות. בעונה השלישית הגענו שאנחנו באמת כבר חברים טובים, מכירים אחד את השנייה. היה אפשר לקחת את פלג לגבהים חדשים. כל יום צילום פשוט היה מהנה יותר מקודמו". 

עשית גם שינוי חיצוני בין העונות, כמה היה חשוב לך לעבור אותו?

"רוב חיי הייתי באותו המשקל של היום, חשוב לי להגיד שרזיתי מסיבה בריאותית, לא רזיתי בשביל אף אחד, אלא רק כי עברתי לאורח חיים בריא יותר. יצא ככה שבאורח פלא השינוי החיצוני התאים למה שפלג עובר בין העונות. אני אוהב את עצמי ככה ואהבתי את עצמי גם לפני, חשוב לי להגיד לבני הנוער שפה הכל יפה, אתם יפים איך שאתם". 

קיבלת תגובות גם פחות טובות על השינוי?

"לשמחתי לא יצא לי להיתקל בתגובות פחות טובות". 

פלג מתמודד עם הרבה דברים שעוברים עליו בעזרת הומור, כמה אתה כזה ביומיום? 

"אני מתמודד המון פעמים עם הומור. בתור ילד, גדלתי באזור עוטף עזה. זה קודם כל כמובן מציאות של טילים ואזעקות, וזה משהו שליווה את הילדות שלי. רק בגיל מאוחר אתה מבין שזו לא המציאות של רוב האזרחים. 

יצא שכבר בתור ילד למדתי להפיק את המיטב מהסיטואציה, הבנתי שלבכות ולכעוס כל היום לא יעזור אז התחלתי להתמודד עם דברים בהומור. לנו, בעוטף, היה סגר עוד הרבה לפני הקורונה, אז לקורונה הגעתי כבר מתורגל. הרצון שלכולם סביבי יהיה טוב הוא רצון שמשותף לפלג ולי, בזכות הרצון הזה אני מי שאני היום, וזה עזר לי ממש להתחבר לדמות". 

יש אנשים שלפעמים פחות לוקחים אותך ברצינות בגלל שאתה כל כך קומי גם בחיים האמיתיים?

"זה משהו שהיה לי קורה בעבר, בגיל של החטיבה. עברתי ואני עובר תהליך בקיצוניות. בחטיבה הייתי פשוט לא מצחיק, הייתי מספר בדיחות והיו שומעים את הצרצרים ברקע. בתיכון הגעתי לקיצון השני, הייתי יותר מידי מצחיק ולפעמים זה היה לא במקום. היום מצאתי את האמצע, מתי זה בה בטוב ומתי פחות. היום יש גם מחשבות על סטנדאפ, אני מעריץ ענקי של סטנדאפ. צפו להפתעות!". 

הסדרה עוסקת בסיטואציות שלפעמים הן טאבו כאן בארץ בסדרות נוער. כמה היה מלחיץ עבורך להתעסק ולקחת חלק בזה? 

"הסדרה עושה נורמליזציה לאותם הנושאים. אני מאמין שאין סיבה שהם יהיו טאבו, אין שום סיבה שבסדרה שעוסקת ופונה אל בני נוער לא נדבר על נושאים שבוערים להם. קיבלתי תגובות מדהימות במהלך העונות של מקיף מילאנו. לא נלחצתי מהעיסוק בנושאים כי אני מבין את החשיבות בלדבר עליהם". 

בין היתר, בעונה הזאת פלג מתנסה בסמים, אין פחד שילדים יראו ולמרות המסר שבטח ידגיש למה לא, הם דווקא ילמדו מזה למה כן לצרוך ולהתנסות?

"קודם כל, כשקיבלנו את הטקסטים לעונה, הופתעתי לגלות פרק על סמים. זה נושא אמיץ שצריך להתעסק בו. יצא לי לדבר עם יאיר, אחד מהיוצרים של הסדרה - אנחנו לא באים לחשוף לקהל את הסמים ולהסביר להם על זה, ולא באים להציג להם את זה. הם (הנוער - ס.א) נחשפים לזה במקומות שמציגים את הסמים כ'דבר מדהים', אם אלו קליפים וסדרות שמראות את הצד הכיף ושהסאבטקסט שלהם זה ש'כל המגניבים עושים סמים'. ב'מקיף מילאנו' אנחנו באים מנקודה של 'אתם מכירים את הדבר הזה כבר, נחשפתם לקיומו, אבל רק שתדעו שזה לא כזה נוצץ, זה לא זהב, זה לא מדהים. זה גורר תגובות לא מדהימות בלשון המעטה ויש נזקים. אני לא מאמין שילד יצפה בפרק וירצה שיקרה לו מה שקרה לפלג".

היית עד למקרים כאלו בסביבה שלך בתקופתך כתלמיד?

"בטח! בכל שכבה יש את הילדים האלו. ולהורים שקוראים את הראיון הזה - בין החברים בשכבה של הילדים שלכם יש את החבר'ה שמתנסים בסמים כבר בכיתה ח', ט'... הילדים שלכם כנראה לא מספרים לכם עליהם, אבל הם שם. הם פשוט יודעים להסתיר את זה ממש טוב. כאמור זה קרה גם אצלי בשכבה. המון מהריגוש שילדים מקבלים מ'לעשות סמים' וההתלהבות שהם מקבלים מזה, אפילו סמים קלים או 'סתם שאכטה', בא מהסביבה ומהאימג' שהם קיבלו מסמים. אתם ילדים, ומתבגרים ואתם מחליטים מה לעשות עם החיים שלכם - ואם החלטתם כן לצרוך את זה, שתדעו שבסופו של דבר כשאתם לבד עם זה, זה לא מרגש, ולא נוצץ. נתקלתי במקרים כאלו שאתה תופס אחרי שנה את הילד מהשכבה שהיה מעשן ג'וינטים שבסוף בעצמו אומר שזה לא כיף ומגניב, ושזה היה ככה רק בהתחלה בעקבות הריגוש. כל ה'כיף' הזה שמוצג בקליפים ובסדרות מתברר כאשליה, וזה בדיוק מה שבאנו להראות ב'מקיף'".

איך היו נראים חיי החברה שלך בתקופת התיכון?

"כמו שאמרתי, ביסודי ובחטיבה הייתי ה'לא מצחיק', מלך השקט המביך. אבל לא הפסקתי לספר בדיחות. לאט לאט קלטתי את הקונספט. בתיכון הייתי הגיטריסט במדורות, והייתי מאוד עם חברים, מטייל נהנה ומנצל את התקופה. החברים שלי מהתיכון איתי בקשר עד היום. לא השתניתי, פשוט התחדדו דברים מאז". 

בעונה הראשונה שיתפת שמקרה שקרה בסדרה קרה גם במציאות, סיפור הפצת התמונות האינטימיות. מה בדיוק קרה שם? 

"זה היה באזור כיתה ח׳-ט׳. הייתה ילדה מהשכבה היא הייתה ידידה טובה שלי והכריחו אותה לשלוח תמונות אינטימיות למישהו אחר בפייסבוק. תלמיד מהשכבה פרץ לה לפייסבוק ולקח את התמונות והפיץ, הייתי בהלם שהסיפור התפוצץ לא חשבתי שדבר כזה יכול לקרות.  העובדה שהיא לא יכולה לדעת איפה זה, שהיא איבדה על זה שליטה, זו תחושת חוסר אונים נוראית, אני לא יכולתי להבין מה היא מרגישה ופשוט הייתי שם בשבילה. זכיתי בשכבה מדהימה שכולם נרתמו לעצור את זה, אף אחד לא הפיץ, והתרחקו מהילד שהפיץ את התמונות, כולם היו שם בשבילה. זה הפיח בי תקווה. העמידה האיתנה של השכבה, לגנות את זה בצורה חד משמעית, הבהירה לי באיזה אנשים טובים אני מוקף". 

כמה אתה חושב שנוער מושפע ממה שהם רואים על המסך וברשתות החברתיות?

"אני בטוח שיש לזה השפעה, לנו כקאסט יש המון חלק בזה. זה התפקיד שלנו זה לחבר את הצופים. לקרב את הסיפור ללב ולאו דווקא לראש. ביום צילום של הפצת התמונות ב׳מקיף׳, כולם שיחקו את זה כל כך מדהים שהרגשתי צורך להתנצל בפני הבנות, הרגשתי לא נעים".  

פלג ינסה בעונה הזאת להגיע לגיוס קרבי וייתקל קשיים. כמה אתה ידעת מראש מה אתה רוצה לעשות בצבא?

"הקטע של הגיוס זה קטע שנגע לי אישית מאוד. אמרתי גם ליוצרים שזה היה תענוג לקבל את העלילה הזאת ולהיכנס אליה. אבא שלי השתחרר כסגן אלוף בחיל האוויר, בא משדרות ולא בא מ'שכונת יוקרה', הגיע לקורס טיס, סיים בהצטיינות כנגד כל הסיכויים וסיים שירות מפואר נווט קרב חיל האוויר. אבא שלי עשה אלף ואחת דברים למען המדינה. בכיתה י"א ישבתי עם דוד שלי, אחיו של אבא, ששאל אותי לאן אני מכוון בצבא, עניתי לו שאני מתלבט בין תיאטרון צה"ל לקורס טיס, זה היה לפני שידעתי שיש לי פרופיל 64… הוא ביקש שאסביר על ההתלבטות שלי בכל אופציה. עניתי לו שתיאטרון צה"ל זה הפאשן שלי, המקצוע שלי ואני יודע שאעשה הכי טוב. לגבי קורס הטיס - אמרתי לו כי 'מה הבן של אשר ביטון יהיה ג'ובניק בתיאטרון צה"ל? מה יגידו?!'.

הוא אמר לי 'להיות הבן של אשר ביטון זה לא להיות עם כומתה של חיל האוויר רק כי הוא היה ואותו דבר לגבי קצונה, להיות הבן שלו זה להגיע מהנקודה שלך בדרום לליגה של הגדולים, לאזור שאתה לא מכיר בו כלום, לתת בראש למה שאתה עושה הכי טוב מהלב, ולהגיע להכי טוב שאתה יכול. הוא הוסיף 'לי נשמע שהבחירה שלך די ברורה'. הסכמתי איתו, ניגשתי למיונים של תיאטרון צה"ל, השקעתי את החיים, נתתי בראש, התגייסתי לשם וסיימתי שם שירות מלא כמצטיין ענף תרבות, מסופק אחרי שנתתי את עצמי, גם בתוך 'הג'ובניקיות'. אותי לא עניין כל הנושא הזה, לי הייתה את הדרך שלי לתרום ולתת בראש, עד השנייה האחרונה של השירות הוצאתי מעצמי את המקסימום".

היו מחשבות לעשות משהו אחר כי חברים שהם לא מהתחום הלכו לקרבי או לחיל אחר?

"זה גם מה שהיה לי מדהים בפרק שישודר, להעביר לכל ילד שצופה בזה, ולכל ילד יש את ההתלבטות אם ללכת ל'ג'ובניק' או קרבי רק כי החבר ההוא עושה ככה וקרוב המשפחה הזה הלך למקום אחר... הרצון היה להעביר שבסופו של דבר, איפה שאתם מרגישים שאתם תורמים בו - שם התרומה הגדולה. תזכרו שכל אחד מתגייס לשלו ואין תמיד קשר עם אחרים בזמן הצבא. כשאתה בצבא אף אחד לא ישכנע אותך שאתה תורם מעבר למה שאתה מרגיש שאתה תורם. יש גם כאלו שכבר כן מתגייסים לקרבי, מרגישים שזה לא בשבילם ובסוף לא מצליחים לסיים שם ונושרים. כמובן אם בוער לכם לקרבי לכו על זה ואל תתנו לאף אחד להוריד אתכם מזה. לכו עם הדרייב עד הסוף, תהיו לוחמים ותשמרו על המדינה שלנו. גדלתי בעוטף עזה וידעתי שאם החיילים לא היו שם אני לא בטוח הייתי, גם ידעתי שיום אחד יהיה תורי, אבל באותה  הנשימה ידעתי שאעשה זאת במקום שאני אתרום בו הכי טוב בשבילי ובשביל המדינה".

עלו בעבר ביקורות על ״מקיף״ שמרוב המסרים בה, עלולים לפספס לא מעט דברים. אתה חושב שזה באמת משהו שקורה?

"הסדרה בנויה בצורה בה אין עלילה אחת מרכזית אלא הרבה עלילות קטנות, אין מטרה אחת גדולה, יש המון מטרות קטנות, לכן המסרים הרבים באים להתאים למנעד של קהל רחב יותר. למשל, ילד שבארון לא יזדהה עם פלג, אלא עם דמות כמו גור..."  

בימים אלו אתה סיימת להצטלם לסרט קולנוע חדש, מה אתה יכול לספר עליו?

"מדובר בסרט בשם 'לרוץ על החול', סרט כל כך מצחיק וחשוב אבל נשמור על הפתעה.  אני רק אגיד שמדובר בסרט קומדיה שמעביר מסרים חשובים. סרט שעוסק בכדורגל, מכבי נתניה ליתר דיוק. אני משחק כדורגלן שעובר משבר קריירה. הסרט סופר מצחיק וההתמודדות של אלירן הכדורגלן היא יפה".

כיכבת גם ב'בלקספייס' שנמכרה לנטפליקס בגרסתה המקורית. קיבלת תגובות מעבר לים? 

"האמת שקיבלתי! היה מרגש ברמות, פתאום הדיירקט באינסטגרם התמלא בתגובות מעבר לים, התגובות היו מדהימות וזה פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה. דיברתי עם חברים אמריקאיים שצפו בסדרה והם תופסים את זה כל כך שונה, לצערם המציאות הזו בארה״ב היא דבר מוכר, הם כל כך העריכו את זה ששמו נושא כזה על השולחן והעריכו את הרגישות שבה נוצרה הסדרה. טיילתי בצרפת פעם אחת ופנו אליי תיירים שזיהו אותי זה לגמרי עושה חשק לקריירה בינלאומית, אבל כל דבר בעתו. החלום הכי גדול זה 'ארץ נהדרת'". 

כשחקן שחי וצורך את הרשתות החברתיות, כמה לדעתך חשוב ששחקנים ישתלבו ויצרו תוכן בעצמם לפלטפורמה הזאת?

"לא כולם מסתדרים עם הרשתות וזה בסדר, זה לא משהו שמתאים לכולם. עם זאת כל אחד היום עם טיק טוק יכול לערוך ברמה גבוהה. גיליתי שזה נמצא בי, אני לא רוצה לחכות שילהקו אותי, הרשתות מאפשרות לי לפרוח ולעשות צחוקים בלי להיות תלוי במישהו".  

אחד החברים הכי טובים שלך זה כוכב הרשת רועי הראל - איך זה לראות מהצד את מה שקורה איתו?

"אתם ראיתם מהצד, אני רק חיכיתי שזה יגיע... רועי ואני הכרנו בבר בתל אביב, זיהיתי אותו מכמה סרטונים, ניגשתי אליו ומשם זה פרח". 

הקמתם מעין צמד פארודי מוזיקלי - זה מתפתח למשהו רציני יותר?

"כשהתחלתי להכנס לקהילת יוצרי התוכן, קיבלתי הרבה פניות. יש שם מקום לכולם. הדומיננטי ביניהם הוא רועי הראל. שנינו היינו יוצרים לעמוד של פז"מ כחיילים, כל אחד בנפרד, פרגנו אחד לשני. אמרתי לו במקום להתחיל אחד עם השני - בוא ניפגש. ישבנו וכתבנו סרטונים קצרים של דקה. ואז אמרתי לו שיש לי רעיון לעשות פארודיה על לייב סיישנים של 'ערסים' כזה ולעשות את 'מועבט' בדאנס. היה שקט רגע. היה מבט של 'ברור לך שזה הולך לקרות עכשיו'. לקחנו חדר חזרות, נגנים, קראנו לזה 'להקטלה'. הרגשנו שיש משהו. מה שכיף זה לא שהרגשנו שיש פה משהו שיעשה כסף וישבור את המדינה, ברור שזה כן, אבל מעבר לזה יש פה משהו שאנחנו נהנים לעשות יחד. יש כאן אומנות, תוכן טוב וקומדיה טובה, רק כי כיף ליצור. לקחנו מזה הפסקה בתקופה האחרונה כי נכנסו לכל אחד שלל פרויקטים. הרעיון של ההרכב עדיין באוויר, ועדיין עפים על זה. כשיירגע קצת - צפו להפתעות".

אתה יחסית בתחילת הדרך, מהי המטרה הכי חשובה לך כרגע?

"תמיד היו לי שתי מטרות, המטרה הראשונה להיות שחקן ולעשות את האומנות שלי בכיף.  אין לי מטרה להתפרסם כדי להגיד שאני מפורסם, אם אני אתפרסם זה בזכות האומנות. השאיפה היא שהקהל יסיים סדרה שלי עם יותר שאלות מתשובות.  המטרה השנייה קשורה למקום מגוריי, להיות שחקן בדרום זה קשוח, הכל נמצא במרכז. אבל אבא שלי חינך אותי לזה שאין תירוצים, יש לך חלום תעשה הכל כדי להגשים אותו, אז יש לי חלום שיהיה בית ספר למשחק גם בדרום, מקווה שיבוא היום ואגשים אותו".