בימים אלו משודרת עונתה השלישית של הסדרה 'מקיף מילאנו ('כאן חינוכית'), לכבוד כך תפסנו את תאיר בוחבוט, המגלמת את אביטל, לספר לנו על חוויתה בסדרה, על הדרך שלה בעולם המשחק, המקרה המטריד שקרה בשכבה שלה בתיכון, וכן, גם  על הקשר עם בת הדודה שלה, אגם בוחבוט.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• בגלל השיר של אנה זק? עלייה בהטרדות הסלבס בטלפון
• הזוגות הכי טובים מהסדרות של גיורא חמיצר
• דילן דרור: "קל להגיד 'לאבא שלו יש כסף'"
  

מקיף מילאנו היא סדרה שמציגה הרבה מאוד סיטואציות ומושגים שאמנם רלוונטיות לעולם הנוער אבל היה פחות נפוץ להתמקד בהם, מה דעתך על העניין?

"'מקיף מילאנו' באמת הביאה בכל הז'אנר הזה של סדרות נוער לאחרונה, משהו שעוד לא היה כאן אף פעם. אני חושבת שזה הקסם של כל הדבר הזה, שזה משהו שכן צריך להראות, כלומר הנוער של היום חשוף בצורה כזו או אחרת כבר להכל, ויש לנו את הזכות ואת היכולת להראות להם את זה במובן שאנחנו בוחרים. יש להם באמת את האופציה ללמוד דברים שהם קצת יותר אינטימיים או קצת יותר בוגרים דרך שחקנים, דרך מובילי דעת קהל ודרך עלילה. אני לגמרי בעד, כי גם ככה כולנו חשופים תמיד אז אם כבר ניתן את ההזדמנות לפתוח את הנושאים האלה בפלטפורמה כזאת אז מה טוב".

בראיון בהשקת העונה אמרת כי הדמות שלך תדבר בעונה הזאת, במקום משפט אחד וקבוע. איך היה להתכונן לתפקיד הפעם?

"הדמות שלי חוזרת באותו הקונספט של אביטל, זאת אומרת יש לי את אותה הרפליקה גם הפעם היא פשוט שונה פשוט בניגוד לעונה הקודמת שהיה לי שער פריצה אחד, בו חיכיתי לטיימינג הנכון ודיברתי. בעונה הזו יש דווקא ניואנסים קטנים שאותם אני בוחרת בטיימינג שלי, המשפט שלי השתנה והשתדרג יחד איתה. אני חושבת שאביטל זה תפקיד מאוד מאוד מאתגר, אני זוכרת שקיבלתי אותו ולא כל כך הבנתי מה אני עושה, כלומר האודישן שלי היה לעשות את המשפט 'אני לא יודעת' וניגשתי לזה וקצת לא הבנתי מה קיבלתי, כאילו הסתכלתי על זה ועוד לא קלטתי את הסיטואציה, הגשתי את האודישן ומשם כבר התבהרו לי הדברים". 

על פניו התפקיד הזה נראה מאוד מאוד פשוט, היא אומרת רק משפט אחד, אין יותר מדי טקסטים, אבל אם מפענחים את הדמות כמו שעשיתי אז יש בה מלא רבדים. מה שאני עשיתי זה פשוט לבחור סוג של אילן יוחסין ענק, דמייני עץ שורשים של עבודת שורשים כשפשוט יחסתי את אביטל לכל דמות בציר עלילה שלה, בין אם זה רועי או זיו, לוא דווקא שירן ושובל שהן הפרטנריות שלי והן משחקות את החברות הכי טובות שלי, ככה שכאן כבר הכל היה לי יותר פשוט וכך בעצם פיצחתי כל סצנה. בעצם הרפליקה שלי, הפעולה שלה בתור שחקנית וההבנה של אביטל בסיטואציה גם אם היא מתבטאת רק במשפט אחד, בא לידי ביטוי עם המון המון רגש שונה. אני חושבת שזו היתה עבודת שולחן ממש ממש גדולה עבורי כי בעצם כל סצנה שקיבלתי שאביטל לקחה בה חלק ישבתי ופיצחתי אותה עד הדקויות הכי קטנות של למה היא אומרת את זה הפעם, היא אומרת את זה תמיד, אבל למה הפעם היא בוחרת להגיד את זה, ואז התשובה זה בעצם היה התוצאה".

כשהתקבלת לסדרה והבנת, בעונות הראשונות, שיש לך רק משפט אחד קבוע להגיד - איך הגבת?

"אני אגיד לך מה זה פרויקט ראשון שאני לוקחת בו חלק, אז בתור תפקיד ראשון זה פוצץ לי את הלב מהתרגשות, חיכיתי לזה המון המון זמן ועבדתי בשביל זה, ככה שקודם כל הכי התרגשתי בעולם. הבנתי שגם היא באה להעביר איזשהו מסר, כי היום דווקא בעידן של רשתות, המון המון ילדים לא באים לידי ביטוי בבית ספר, המון ילדים באים לידי ביטוי מאחורי המקלדת או שהם מלווים דווקא באיזשהו חוסר ביטחון בחברה, וכשהבנתי מאיזה מקום היא פועלת היה לי הכבוד והאתגר להביא מישהי כזאת, היא ההפך הגמור ממני בחיי החברה, אבל ברגע שמצאתי את קווי הדמיון שלי ושלה ואת מה שהיא בעצם כל כך מנסה להעביר, והפחדים שלה היה לי מרתק להיכנס לנעליים שלה".

בסדרה הדמות שלך היא אחת הבנות ש׳נשרכות׳ אחר מישהי מסויימת, מעין צל שלה - כמה את היית כזו, אם בכלל…

"אני חושבת שבתור ילדה קטנה ביסודי איפשהו, לפני שאתה מגבש לעצמך אופי ועמדה, אתה תמיד הולך אחרי 'מלכת הכיתה', היום היא החברה הכי טובה שלי אבל אני חושבת שכן. אין לי איזשהו זיכרון מופתי שלי הולכת אחרי מישהי או בלי עמדה, אבל לגמרי יש לי איזשהו זיכרון מהגיל הקצת יותר קטן כשהייתי עדיין קצת חסרת ביטחון, אז יש הזדהות קטנה".

אם כבר סדרה על תיכון - איזו חוויה הכי זכורה לך מימייך בלימודים?

"יש איזושהי חוויה שמאוד מזכירה לי גם משהו שהיה בעונה הראשונה של 'מקיף', שהייתה איזשהי סאגה עם תמונות חשופות של בנות, אני לא לקחתי חלק בכל זה אבל הייתי חלק מהשכבה ושמעתי את זה מהצד. אני זוכרת שגם כשכל הנושא הזה עלה בעונה הקודמת איפשהו זה ממש נגע ללב שלי, כי אני זוכרת שבתור ילדה הנושא הזה הדהד בי ברמה שלקחתי אותו קצת קדימה".

איך זה בא לידי ביטוי?

"היינו בטיולים שנתיים, הייתי פריק קונטרול לפרטיות שלי, כאילו את יודעת בטיולים שנתיים מתקלחות ביחד מחליפות בגדים ביחד, פתאום את בסוג של חרדה שאף אחת לא תוציא פלאפון שאף אחת לא תצלם סלפי לאמא ובטעות אני אצא מאחורה, כי ההשלכות הן ברורות והן לא נעימות. אני זוכרת איזושהי סיטואציה שהכניסה אותי לסוג של פאניקה שעד היום יש לי אותה".

איך הגעת בכלל לתחום?

"בגיל 6-7 התחלתי לרקוד וגיליתי את הבמה. לא הייתי הרקדנית הכי משובחת בעולם אבל דרך הבמה גיליתי את השפה המשותפת עם הקהל והריקוד, שם גיליתי את כל עולם המשחק. בבית הספר הייתי במגמת תיאטרון והייתי לוקחת חלק בכל הפקה בית ספרית ועירונית בבאר שבע - שם פשוט גיליתי את האהבה הזו. אני חושבת שעליתי לבמה בפעם ראשונה בתור שחקנית בגיל 12, באיזשהו מחזה שעשינו בבית הספר. היה לי מורה שהוא שחקן תיאטרון, אורן אטיאס, הוא גם ביים אותי וגם לימד אותי וגם הגיש אותי לחמש יחידות אז ככה עברתי איתו תהליך ילדות כזה. אבל ממש רציתי את התחום לדעתי כשגל אמיתי, המורה שלי מהסטודיו למשחק, הגיע לבית הספר שלי. גל הוא במקור מעומר, אני מבאר שבע. הוא הגיע לבית ספר שלי למקיף ו', נכנס לחדר תיאטרון, הייתי אז בת 15 וחצי 16 ושאל את המורה שלי אם יש מישהו במגמה שמעוניין לעשות מזה קצת יותר מכיף. 

אורן הציגו לו אותי כי הוא ידע שבאמת יש שם משהו שהוא קצת מעבר. לי כבר בראש בשלב הזה היה וידעתי שאני אלך ללמוד אחרי הצבא והיה לי סוג של 'ביי דה בוק' מסודר, עדיין לא ידעתי איך החיים האמיתיים עובדים. גל אמר לי שהוא פותח בית ספר למשחק, והציע לי להצטרף. בהתחלה נורא נרתעתי ולא ידעתי איך ילדה בת 15 יכולה לנסוע פעמיים בשבוע לתל אביב לבד? אמרתי לו אבל שאחשוב על זה והשיחה הזו באמת נשארה בלב. בכיתה י'א או י'ב נרשמתי לשנה ראשונה שם ואז זה פשוט התחיל להיות קצת יותר מסוג של אהבה מאוד מאוד גדולה לשלב אחד קדימה".

כאמור, את גרה בבאר שבע, רואה את עצמך עוברת לעיר הגדולה?

"זו מטרה שיש בדרך, בעזרת השם אני מקווה שהיא תקרה בשלב המתאים לי, אני עוד ילדה כזה של ההורים וקצת יהיה לי קשה מאוד לצאת מהבית. אני עושה הכל כדי לתמרן. זה מאוד מאוד קשה, אני מוותרת על הרבה שעות שינה אבל זה משתלם. וכשיגיע הזמן אני לגמרי אעשה את זה, זה חלק מהמטרות".

כפי שציינת למדת אצל גל אמיתי, אבל רואה את עצמך נכנסת ללימודי משחק של שלוש שנים?

"האמת שזו שאלה גדולה שמלווה אותי עכשיו אני ממש עכשיו לפני חודש התחלתי מכינה אצל יורם לוינשטיין, עשיתי מבחנים והתקבלתי אליה. אני עוברת שם תהליך מאוד קשה ומאוד מדהים. הלכתי ליורם כי זה החלום הכי גדול שלי והפחד הכי גדול שלי, אני חושבת שיש במקום הזה משהו שהוא כל כך חלומי וכל כך מפחיד כשחקן, כי כולם רוצים בסופו של דבר להתקבל לבית ספר למשחק כזה או אחר. החלום שלי בתור ילדה היה להתקבל ליורם, ועכשיו כשאני שם אני לגמרי בוחנת את השטח ואני רוצה לראות האם זה מתאים לי".

אי אפשר להתעלם גם מהקשר המשפחתי אל אגם בוחבוט, בת דודתך. איך אתן ביום יום?

"תראי, אנחנו בנות דודות אבל אנחנו תופסות תקן בכל כך הרבה דברים בחיים שאני כבר לא יודעת באיזה משבצת לשים אותה. אנחנו בנות דודות והיא החברה הכי טובה שלי, הפרטנרית שלי, השותפה שלי והיא אחותי הקטנה ואחותי הגדולה, תלוי באיזה יום את שואלת אותנו… יש בינינו קשר מדהים ואני חושבת שעצם זה שאני והיא באות מאותו העולם, שבסופו של דבר הכל מתחבר, די זכינו בזה, כי 'זר לא יבין זאת' ואנחנו די ברות מזל שיש לנו אחת את השניה. אני תמיד אומרת שאין חכם כבעל ניסיון ואגם עשתה דרך מדהימה כבר עשור אז מה שנותר לי זה באמת להסתכל וללמוד. כיף גדול שיש לנו אחת את השניה כגלגל הצלה כזה, וכעוגן בכל הטירוף הזה".

מפחדת שיגדירו אותך רק כ׳את בת דודה של׳?

"אני חושבת שאם אני אתן לזה איזשוהי התעסקות זה רק יעשה לי לא טוב, כלומר אני לא מפחדת מזה כי אין לי ממה לפחד… לפני הכל אנחנו משפחה אז אני לא צריכה לפחד מזה. כמובן שמאוד חשוב לי כל מה שאני עושה ואעשה בעזרת השם, יהיה תחת השם שלי, אני עובדת מאוד מאוד קשה ועוד אעבוד מאוד קשה. יש לי המון ללמוד בדרך כדי שבסופו של דבר אני אגיע לתוצאות, זה שהיא בת דודה שלי זה תמיד ילך איתי, אבל לפחד מזה? חלילה, לעולם לא. אולי להיות גאה, אבל בטח תמיד לשמור על המקום הזה של אם עבדתי ואם קיבלתי אז לגמרי ליהנות מהתוצאה וזה השם שלי בסוף בדרך".

תרצו איזה תפקיד יחד או לשיר משהו רשמי יחד? 

"לשיר? עוד לא ניסיתי לשיר, האמת שעכשיו ביורם התחלתי ללמוד פיתוח קול ושירה אז אולי יצא איזה דואט… לא חושבת שזה התחום אבל לעבוד ביחד זה החלום של שתינו, אם זה בתפקיד או כל דבר שיתן לשתינו לעבוד ביחד זה חלום שמתגשם לשתינו והכי נשמח בעולם, זו זכות".

מהו החלום הכי גדול?

"לקום כל בוקר ולהתעסק במקצוע הזה, בכל דרך שתיפתח בפני. לעשות כל תפקיד שאני רק אוכל, ללמוד ולהשתפר מפעם לפעם, וגם ליהנות מאוד מהדרך, לא לשכוח להעריך את הדברים הקטנים וליהנות גם מהקשיים".