כיף להכתיר כוכבים חדשים, וכיף לגלות פוטנציאל לגדולות כבר מהרגע הראשון שלהם על המסך. זו בדיוק החוויה שהרגשנו מהשחקן פיליפ שאולוב, בן ה-24 משדרות שעושה את טבילת המשחק הראשונה שלו בתפקיד מרכזי בסדרת הנוער "שומקום" (טין ניק, yes), מצטלם בימים אלו לסדרת נוער נוספת ("דרימארס" ב-זום, HOT), צילם תפקיד בדרמה למבוגרים ("מג"ב", HOT) ויצטלם בקרוב לאחת נוספת לצד עדן סבן.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• סדרת הנוער של אסי עזר יוצאת לדרך
• פרסום ראשון: "בת השוטר" תמשיך לעונה שלישית
• ההצבעה החלה: נבחרי השנה של גולשי פרוגי לשנת 2022!

שאולוב הוא מהשחקנים שמצליחים לסחוף, לרגש ולהפתיע אותנו כבר מהשנייה הראשונה למסך ובאמת, אי אפשר שלא לראות מעכשיו את הקריירה המצליחה שתהיה לו בתחום (טפו, חמסה). רגע לפני שהוא הופך לדבר הבא (אבל באמת, לא כקלישאה) ערכנו לפיליפ ראיון בכורה מיוחד ומרגש בו סיפר לנו על הדרך בתחום, הילדות בפריפריה ובדרום לצד הטילים, וכן - גם על הזוגיות עם אלה לי להב.

"יש לי סיפור מוזר בנוגע להתחלה שלי בעולם המשחק", שיתף אותנו פיליפ. "אני זוכר שבגיל שמונה ראיתי פרסומת כלשהיא בגוגל שאומרת כי מחפשים שחקנים או משהו כזה, לא זוכר בדיוק מה או למה זה היה… אבל כשראיתי את זה יצאתי לאמא שלי בסלון והכרזתי לה - 'אמא אני אהיה שחקן!'. כלומר לא אמרתי לה 'אני רוצה', או 'אולי', אלא - 'אני אהיה!'. כמה חודשים אחרי זה כבר השתתפתי בסרט קצר. בחיי הבוגרים למדתי ב׳טכניקה׳ של ניב רז ואולי שטרנברג המעולים. אחרי שנה בקורס נכנסתי לסוכנות של שירלי עודד והתחלתי לעשות אודישנים, זה קרה ממש השנה". 

שירלי ייצגה לא מעט כוכבים צעירים שהפכו לדבר הבא, אם זה עומר חזן, נועה אסטנג'לוב שמצטלמת איתך כרגע לסדרה… הם שימשו כמודל לחיקוי עבורך?

"כל בן אדם הוא מודל לחיקוי עבורי", מכריז. "אני יושב בבתי קפה ואני תמיד עם הפנים לרחוב, כי כל פרצוף שעובר מעניין אותי במידה כזו או אחרת. אז כן, ברור, גם הם היו מודלים לחיקוי וגם שירלי עצמה מודל לחיקוי. אני חושב שהשראה תהיה הגדרה מדויקת יותר מכל דבר אחר".

סיפרת על תפקיד בגיל שמונה, מה היה איתך מאז ועד עכשיו?

"בערך מגיל 10 עד גיל 22 לא עסקתי במשחק שוב, וזה השאיר לי עשור שלם להפתח, לחקור את הבן אדם שאני, לחקור את מי שאני ברגעים אינטימיים, קשים, טובים… בלי רעשי רקע פוטנציאליים".

אבל אתה חושב שזה נכון להתחיל קריירה בתחום בגיל כה מוקדם או שיותר נכון לחזור לזה בחיים הבוגרים, כפי שסיפרת?

"אני מאמין באמונה שלמה שלכל נפש יש את הדרך שלה. יש נפש שעתידה להצליח מוקדם יותר, וזו ברכה. ויש נפש שעתידה להצליח בשלב מאוחר יותר - וגם זו ברכה. העניין הוא לחיות את החלום שלך וכשאתה חי את החלום שלך - אז לא משנה מהי הדרך, אתה פשוט נהנה ממנה ומכל הצורות שלה".

מתי היה ה'כן' הראשון?

"זה דרש קצת סבלנות, אני חושב שהאודישן הראשון שקיבלתי עליו ׳כן׳ זה מג״ב שתעלה ב-HOT בהמשך. לא זוכר אחרי כמה אודישנים זה היה, אבל שמרתי על אופטימיות". 

תספר לי על החוויה הראשונה שלך על סט צילומים.

"כאמור הפעם הראשונה שלי על סט צילומים הייתה בגיל שמונה, בסרט  הקצר 'מסע' של דורון עופר. אני אפילו לא זוכר לחץ או איזושהי מחשבה, אני זוכר שזה פשוט הרגיש לי כל כך טבעי ונוח. אני גם זוכר שדורון הפך את החוויה הזאת לבטוחה ונעימה". 

כפי שציינו בהתחלה, אתה גר בדרום. הרגשת פערים או קושי יותר להצליח לעומת תושבי המרכז, כמו לא מעט סיפורים ששמענו בסגנון?

"את האמת? המחשבה הזאת לא עברה לי בראש מעולם. השאיפה שלי היא להעסיק את עצמי במטרה ובדרך, לאו דווקא במכשול. בין אם הוא קיים ובין אם לא". 

ובכל זאת?

"תשמע, בסוף להיות רחוק פיזית מתל אביב, במיוחד שלא הייתה שם רכבת… זה מקשה מאוד בילדות כשאתה רוצה להתחיל בתחום. אני חושב שהכל לטובה".

יש אבל פערים בין הדרום והמרכז? למשל בפיתוח התרבותי בקרב נוער? 

"אני למשל למדתי בבית ספר שלי בשדרות במגמת התיאטרון. היה דגש ענק על המגמה הזאת בבית הספר, גם בקרב התלמידים וגם ביחס של הדרג החינוכי. בסופו של דבר אובייקטיבית, תקציבי למשל, יש פער אולי בין מגמת תיאטרון ב'תלמה ילין' לבין בבית ספר ב'שער הנגב', אבל הפערים הם בטוח לא בקרב הילדים והלבבות שלהם. הייתי רוצה, ולא שאני מבין גדול בפוליטיקה, שאם יש פער בהיבט של משרד החינוך וגם משרד התרבות - הייתי שמח לראות אותו מצטמצם".

אם כבר דרום, אתה לא סתם דרומי, אתה גר בשדרות שנמצאת בקו אש תמידי וקרוב לעזה. איך היה לגדול ככה?

"זה משפר את הספרינטים, אם צריך למצוא יתרון משעשע בתוך כל הדבר הזה…", עונה בצחוק ומוסיף: "בסוף זה איתי מגיל אפס, הקאסם הראשון נפל כשהייתי בגיל שנתיים, אז די נולדתי למציאות הזאת. אין לי מה לענות לך ברפרנס לכלום כי לצערי זה כל מה שאני יודע". 

ועדיין זה מלחיץ, קשה לגדול ככה…

"זה משפיע על המוח, לטוב ולרע. אני חושב שכמו שהצבא והשירות הצבאי מייחד את הישראלים משאר העולם - כך גם אני קצת חושב שהמלחמה מאחדת את עוטף עזה ואת הילדים מהעוטף. אני נוטה להתרכז בדרך כלל בטוב, אז כשאני עונה לך על זה אני חושב על קור רוח, אחריות כלפי הסובבים אותך ועצמך, ההערכה והביטחון שלך. פתאום להיות בטוח הופך להיות משמעותי וזה לא טריוויאלי. זה ממש משפיע על הבסיס שלך כבן אדם, אתה מעריך את הדברים הכי פשוטים שיש בחיים".

פיליפ כאמור מככב בימים אלו בדרמת הנוער המוזיקלית החדשה של אורי גרוס ויואב צפיר - "שומקום", שם מגלם את ולאדי ברטונוב, ילד בבית האומנה במדבר שמגדל את אחותו הקטנה לצד נערים אחרים שבאו מרקעים שונים (חלקם ילדים בסיכון ויתומים).

"לא קשה לי למצוא קווי דמיון ביני לבינם, מטבע הדברים עם ולאד במיוחד", משתף שאולוב… "כל חיי הרגשתי שהחברים שלי בחיים הם המשפחה שלי, ובגלל זה הצבע והלך הרוח שיש ב'שומקום' הוא כל כך קרוב לליבי. אני יודע איך זה מרגיש לגדול ככה. אומנם לא גדלתי בבית אומנה, אבל זאת האווירה של לדעת שיש אנשים שהם לא הדם שלך ועדיין יהיו מוכנים 'למות' בשבילך - זאת האווירה שאני מתחבר אליה". 

בוא נדבר על ולאד. חתיכת דמות נתנו לך! לא פשוטה בכלל…

"כשקראתי לראשונה את התסריט מההתחלה ועד הסוף, הייתי חייב עשר דקות הפסקה", מעיד ומפרט - "כל כך התרגשתי מההזדמנות 'לבקר' בן אדם כמוהו. זה ילד, שנושק לגיל 18 ונושא על הגב 30 שנות ניסיון. הוא אח שהוא בעצם אבא…"

ולאד הוא מאוד אמוציאנלי והוא לא דופק חשבון בהפגנת הרגשות שלו החוצה  - אם זה כעס, התרגשות, התלהבות, שמחה או גם בכי מול החברים.

"אני פשוט חושב שהוא לא מרגיש שיש לו הרבה להפסיד בפן החברתי. הוא (ולאד - מ.א) לא מפחד איך יגיבו כשהוא יכעס יבכה, כל עוד הוא נאמן לעצמו. אני באמת חושב, וזה מה שמדהים בו בעיניי, שהדבר היחיד שיכול לערער את הילד הזה, זה אם תתקרב באיזושהי צורה לאחותו, חוץ מזה? חסינות מלאה מהעולם".

אתה גם אמונציאלי ורגיש כמוהו או לפחות מפגין את הרגשות שלך, כולל בכי, בפומבי?

"אני חושב שתקופה ארוכה מחיי פחדתי לשאול בכלל מה יש לי בפנים, בתוך עצמי", מתוודה, "בשנה האחרונה המקצוע שלי עודד אותי לחקור את עצמי, בת הזוג המדהימה שלי (אלה לי - מ.א) גם אם היא לא מתכוונת, מעודדת אותי לחקור את עצמי. אני באמת נחשף לרבדים בתוך עצמי שמעולם לא דמיינתי שקיימים בי. אני חייב המון תודה למקצוע, לאלה וגם לולאד". 

מתי בכית בפעם האחרונה?

"על הסט של 'שומקום' עם ולאד", משתף במפתיע ומפרט, "זה קרה בסצינה בה ולאד בא לנהוג ברכב, אחרי שלקחו את טאשה. לדעתי זאת הייתה הפעם הראשונה שבכיתי בחיי הבוגרים. והיה לזה כל כך הרבה משקל עבורי".

"לא מזמן הייתה לי שיחה עם רני סער (הבמאי - מ.א) המדהים של הסדרה, שאני מעריץ, והוא אמר לי משהו מעניין - שעם כמה שלקח לי יחסית הרבה זמן להיכנס למצב המורכב הזה שולאד היה בו באותה הרגע, לקח לי אפילו יותר זמן לצאת ממנו. אני שמח שזה נחרט לו בזיכרון כי זה מוכיח לי כמה ולאד עזר לי לעבור תהליך משמעותי ואמיתי כפיליפ".

איך התגובות על הדמות?

"אני שומע את השאלה ונפרע לי חיוך על הפנים! בחלומות הכי גדולים שלי לא חשבתי שיקבלו את ולאד כזו אהבה ובלבבות פתוחים - זה מדהים בעיניי כמה מהר ועמוק הוא נגע באנשים. התגובות בהתאם… אני מקבל באמת תגובות שאין לי איך לתאר חוץ מזה שהן מפוצצות לי את הלב! נקרעו איתו כשטאשה נלקחה ושמחו איתו כשהיא חזרה. לא יכולתי לבקש דמות טובה מזו להתחיל איתה את הקריירה".

לך אין אחים במציאות, איך בכל זאת מצאת את הרגש הנכון והעמוק לדמות?

"אני מאמין שרגשות זה דבר אוניברסלי, נאמנות זה אוניברסלי וגם תסכול ועצב זה אוניברסלי. מתוך האמונה הזאת - זה מה שאתה צריך לחפש כשחקן, ואם תמצא את הגרעין של הסיטואציה זה לא משנה איזו מסגרת תלביש עליה - אח ואחות, חבר וחברה… זה פשוט יעבוד כי הרגש והגרעין של הסיטואציה קיים"

בביקורת שלי על הסדרה שפורסמה כאן בפרוגי, ציינתי שאתה מבחינתי התגלית של הסדרה. מרגיש ככה?

"זה מרגיש אופורי, וזה מהר מאוד הטמיע אצלי את העובדה שעבודה קשה מתגלמת ומשתלמת. לא היית חייב לכתוב משהו עליי, ואם כבר כתבת לא היית חייב לכתוב משהו טוב ואם כבר כתבת טוב אז הדברים היו פשוט מדהימים מאוד… זה פשוט נותן דרייב לאכול את הדבר הבא, אבל באמת לאכול אותו".

בימים אלו אתה אפילו מועמד אצלנו כ"פריצת השנה במשחק" בנבחרי השנה של גולשי פרוגי. 

"זה ממש מוזר לי להיות מועמד!", מכריז. "אני מודה, זו ברכה, אבל זה מרגיש לי מוקדם מדי בקטע של - 'וואי לא עשיתי כלום, איך זה מגיע לי?'. לא למדתי עדיין כלום, הרגע צללתי למים העמוקים ואפילו לא היה לי זמן להוציא את הראש, אני עוד בשנייה הראשונה של הצלילה. אבל, שוב - זה פשוט אופורי".

במקביל אתה מצטלם לסדרה חדשה, צילמת דרמה אחת שטרם שודרה, לוהקת לדרמה נוספת "אינדל" (HOT). מכובד בשביל סיפתח, במיוחד שהכל קורה בבת אחת!

"זה קצת מרגיש כאילו הכל קורה בבת אחת, אבל זה לא באמת ככה… שוב, לצורך העניין, במקרה שלי, החלטתי שאהיה שחקן לפני 15 שנים. טכנית, לקח לי 15 שנה להגיע למצב כזה. אז אני מרגיש מוכן לטרוף את כל מה שיהיה". 

אתה מפחד מתקופות שיהיו שקטות יותר חלילה? 

"אני חושב שצריך לקבל את התהליך באהבה, וכמו שהעשור הקודם שלי היה שקט, יכול להיות שגם העשור הבא יהיה ככה, ואני ארצה להאמין שזה רק חלק מהתהליך". 

מעבר לקריירת המשחק המבטיחה של הכוכב החדש בסביבה, אי אפשר להתעלם משמו גם ממדורי הרכילות בזכות זוגיות עם הזמרת והשחקנית אלה לי רהב, אותה הכיר על סט צילומי "שומקום" בהם מככבים השניים (אבל לא כזוג). הזוגיות בין השניים דווחה לראשונה בתלום פפארצי שהפך לויראלי וסוקר במדיות השונות - עוד טרם עליית הסדרה לאוויר ובתקופה בה שמה של אלה לי היה מסוקר רכילותית בכל מקום ובכל שבוע.

"זה היה כל כך טבעי, וכמו כל דבר טוב זה התבשל לאט", מספר לנו פיליפ על תחילת הזוגיות עם הכוכבת, "לא היה שלב מדוייק שאני יכול להניח עליו את האצבע ולהגיד ששם זה קרה, יום אחד קמתי עם הבנה שאני פשוט אוהב אותה. זאת הפעם הראשונה בחיי שאני מרגיש משהו שקרוב בכלל לאהבה, אז אתה יכול להבין למה אני מעריץ אותה על זה, על המתנה הזאת שהיא הביאה לי. זה משהו שלא היה לי מעולם. דרכה הבנתי לראשונה כמה עומק יש במילה אהבה וכמה משקל יש לזוגיות בריאה כל כך בחיים שלי. היא הדובדבן שבקצפת של כל התקופה האחרונה בחיים שלי". 

אבל היו לך חששות לפני שנכנסת לזוגיות שהיה ברור שתהיה מתוקשרת?

"אני 'אובר טינקר' באופן כללי כבן אדם… אתה יכול לשאול את השאלה הזאת גם על מה שאכלתי בארוחת בוקר ואענה לך שחשבתי על זה יותר ממה שהייתי צריך. לצד המחשבות על העניין, בכל זאת הבנתי מהר מאוד שאני פשוט מאוהב בה כמו שלא הייתי מאוהב בחיים. זה הדבר היחיד שחשוב".

היא עברה תקופה לא פשוטה בחיים שלה עם כל הסערה הרכילותית הידועה שפורסמה. איך אתה כבן זוג ידעת לעטוף את זה עם תחילת הזוגיות ולהכיל את מה שעובר עליה?

"אני חושב שסיכמת את התשובה בשאלה שלך. כל תפקידי הוא לעטוף אותה בכל האהבה שיש לנפש שלי לתת, בכל התמיכה שיש ללב שלי להציע… להחזיק איתה את כל מה שהגב שלי יכול להחזיק וזה באמת לא משנה מה קורה לאחד מאיתנו באותו רגע - הבסיס הוא אותו הבסיס".

מהפידבקים שאני שומע מהצד על הזוגיות שלכם אומרים שאתה באמת עושה לה טוב.

"קודם כל זה מדהים כמה זה הדדי. יודעים להגיד את זה עליה, אבל לא יודעים להגיד את זה עליי כי אנונימי ואף אחד לא מכיר אותי… אבל אני חושב שאחת הסיבות לזה שזה עובד כל כך טוב זה כי פשוט כל אחד מאיתנו שם למטרתו להעשיר זה את זו, לחזק זה את זו, לטפח ולדאוג אחד לשנייה". 

לצד הרגעים המשמחים, זה לא קצת ביאס שהטייטל הנלווה לתפקיד הראשון הגדול שלך והזנקת קריירת המשחק שלך הוא 'בן הזוג של'?

"אמרתי את זה גם אצלכם בראיון בהשקה, בסוף זה שואו ביזנס… אתה צריך לדעת לעשות את השואו, אתה צריך לדעת לעשות את הביזנס ובמקרה הזה אם הזוגיות שלי היא חלק מהשואו, אז מי שמתעניין אני שמח ומי שלא - אני גם שמח".

בסדרה לא גילמתם זוג וגם עדיין כאמור לא הייתם במערכת יחסים. אבל כיום, כשהסדרה משודרת - איך זה לראות אותה מנהלת על המסך זוגיות אחרת ועוד עם שחקן שהוא חבר טוב שלך?

"בסוף זה מקצוע ואני חושב שאין שילוב של שני אנשים יותר מקצועיים מעילי (צ'פמן. מ"א) ואלה, ולכן אני פשוט נהנה מהעבודה שלהם". 

עם זאת, ילדים ונוער שצופים בסדרה נשאבים לסיפור העלילתי ומן הסתם היו רוצים שהזוג מהסדרה יהיו גם זוג בחיים. זה פוגע בך להיתקל בתגובות כאלו?

"אני חושב שהעבודה שלנו כשחקנים היא להעביר סיפור בצורה משכנעת ביותר - ואם מה שאתה אומר זה המצב הקיים - אז אני חושב שזאת אסמכתא שהם מאוד טובים בעבודה שלהם, כלומר משחקים ממש טוב כשחקנים, וזה עושה אותי ממש מבסוט".

זאת דרמה מוזיקלית אבל עוד לא זכינו לראות אותך שר בסדרה.

"לצערי ולאד לא שר בסדרה, לפחות בינתיים. מחזיק אצבעות שאם יהיה המשך, וזו פנייה לקורא אורי גרוס, אולי לולאד יהיה משהו מעניין. אני מאוד אוהב לכתוב מוזיקה, אני מפיק מוזיקה, אוהב להקליט שירים שאני כותב ומפיק לעצמי - מי יודע מה צופן לי העתיד…"

תשמע, אולי דואט עם…

"עם מי? עילי צ׳פמן?", עונה בצחוק.

פסטיגל זאת שאיפה מבחינתך?

"זה חד משמעית משהו שהייתי רוצה לעשות. זה יהיה כבוד לקח חלק בדבר כזה גדול בתרבות הישראלית. ובאופן כללי, כל הזדמנות לחקור עוד צד בשחקן שאני זו ברכה ענקית שאהיה אסיר תודה לה". 

מה עם אודישנים לסדרות בחו"ל וסוג של גם לייצג אותנו שם?

"אני תמיד שואף הכי גבוה שאפשר, אבל כרגע מרוכז בפרויקטים שיש כאן, כשיגיע הגשר אני אחצה אותו כמובן.  בא לי להיות הגאווה של אמא שלי קודם כל! כשאצליח להצליח להיות הגאווה של אמא ארגיש ששאר הדברים יסתדרו מעצמם. ברור שבסופו של יום אני ישראלי, ואם תהיה לי הזדמנות לייצג את המדינה שלי, אעשה את זה באהבה גדולה וכשליחות אמיתית. אני ישראלי. זאת המדינה שלי".

מה הן השאיפות הלאה?

"להמשיך לחקור את עצמי, את המקצוע, את העולם הפנימי שמתפתח ביחד עם המקצוע. אני רוצה לעשות הכל, כלומר את כל מה שהלב שלי ירצה לעשות באותו הרגע. מאחל לעצמי שכשאני ארצה לעשות משהו אצליח לייצר את ההזדמנויות האלה".