ליר עיסא: "אסור לדכא את המקום לחשיבה ביקורתית ויצירה חופשית"
לקראת סיום העונה של "מדרסה" ותחילת העונה השנייה של "כראמל", תפסנו לראיון מיוחד את ליר עיסא- על התהליך של גול מהעונה הקודמת לנוכחית, הכניסה הלא כל כך מיידית לעולם המשחק, הגדילה בבית אומנותי ומעורב ודעתו על הסערה הנוכחית כתוצאה מהאיום של שר התקשורת על סגירת תאגיד השידור הישראלי (כאן 11), בו משודרות שתי הסדרות בכיכובו
השחקן ליר עיסא בן ה-22, אומנם נמצא בתעשייה כבר שנים, אך הוא פרץ אל המסך שלנו בסערה כאשר כיכב בעונה הראשונה של "כראמל" (כאן חינוכית). מאז, הסדרה הספיקה לזכות בשמונה פרסים בטקס פרסי האקדמיה לילדים ונוער האחרון, ביניהם גם בקטגוריית סדרת הדרמה. היא מגוללת את סיפורם של שלושת האחים לבית ג'רום- אל אל, גול ורובי, שאומצו על ידי גברת מילה לפני כעשור וחיים בטירת ג'רום, אותה קיבלו בין היתר בירושה. בנוסף, הוא הספיק לככב בתפקיד ראשי בסדרה פורצת הדרך "מדרסה", גם היא בכאן חינוכית, כח'אלד ברהום - נער ערבי שעובר עם משפחתו מחיפה לירושלים היישר לבית ספר דו לשוני.
עוד בערוץ הבידור של פרוגי:
- רותם סלע: "מעיפה את אסי בשביל להנחות עם יהודה לוי"
- יום האחורה: הסדרות שחוזרות אחורה בזמן
- יום הרגזנים: הדמויות העצבניות הבלתי נשכחות
העונה החדשה של "כראמל" עולה היום לאוויר ומתחילה בנקודת הסיום של העונה הראשונה- כאשר ישנו חשש שגברת בלום המרושעת, מנהלת משק הבית לשעבר, תחזור לנקום על הזהב שקיבלה ושהפך להיות אבנים פשוטות וחסרות ערך. אם זה לא מספיק, איום נוסף איתו יצטרכו הילדים להתמודד מגיע בדמותה של שודדת ים אכזרית במיוחד, יחד עם קללה איומה ועתיקת שנים שרודפת את הטירה.
עיסא מגלם את גול, האח האמצעי מבין שלושת האחים לבית ג'רום ונער לא חכם במיוחד. במהלך העונה השנייה, גול לא מצליח למצוא את עצמו עם אף אחד מבני הבית, אבל מצב רוחו משתפר פלאים כאשר אל הטירה מתחילים להגיע מכתבים ממעריצה סודית. הוא מאושר, אבל כולם סביבו חוששים שאלו יכולים להיות ממישהו אשר זומם מזימה אפלה.
איך הרגשת כשחזרת לצלם את העונה השנייה?
"התרגשות מטורפת! זה תפקיד שאני מאוד אוהב ואנשים שאני מאוד אוהב, היינו קאסט שהתחבר מההתחלה בצורה מאוד אורגנית וכיפית. התרגשתי מאוד לפגוש את כולם ולחזור לתפקיד המדהים הזה של גול, שאני כל כך אוהב. בנוסף, היה מאוד מרגש לחזור לסט עם ההתפתחויות המעניינות שקורות במהלך העונה השנייה".
מה אנחנו יכולים לצפות מהדמות שלך, גול, בעונה החדשה?
"הוא עובר תהליך עם עצמו, במהלכו הוא קצת יותר מבין מה הערך המוסף שלו. בדרך כלל הוא לא מצליח לראות את מה שהוא טוב בו, אז בעונה הזאת רואים הרבה מאוד רגעים שלו עם עצמו, כאשר ההבנה הפנימית שלו בנושא מחלחלת. זאת קפיצה משמעותית בשבילו! למרות שחלק מהדברים הוא עדיין לא מבין, במהלך העונה יש המון רגעים שהוא גאה במי שהוא".
במבט על שתי העונות, מה דומה בינך לבינו?
"אני חושב שהשובבות והכיף. אחרי שסיימנו את הצילומים, תפסתי את עצמי בכל מני רגעים שאני מכניס את התכונות האלו בעצמי. התפקיד של גול השפיע עליי מאוד בתמימות ובחן הענק שלו, זה משהו שאני מוצא בעצמי וזאת נקודת החיבור שלי איתו. לפעמים אני גם שואל כמוהו כל מני שאלות, כאלו שלפעמים ברורות מאליהן, ההבנה שאני עושה את זה הצחיקה אותי ממש".
מה הצלחת ללמוד ממנו?
"זאת שאלה מעניינת מאוד. אני בטוח שהצלחתי ללמוד ממנו משהו, יכולים להיות גם דברים שאני אולי עדיין לא יודע שלמדתי ממנו. כמו שאמרתי מקודם, יש לו את התמימות הזאת, שמאוד חשוב לי שהיא תישאר אצלי כליר. דרך גול למדתי להעריך מחדש את התום, את החן ואת השובבות, להיות ילדותי קצת וליהנות מזה שאתה ילד. אני חושב שזה מה שהולך איתי ממנו, אני מכניס את כל הדברים הללו בצורה הרבה יותר נרחבת ונותן לזה יותר ביטוי בחיים האישיים שלי, גם אם אני לא משחק. למדתי להביא יותר את הקסם שלי לחיים, להעז יותר. בטוח שיש עוד דברים שלמדתי וייפלו לי בהמשך, בנוסף לכל מה שציינתי. אני יכול להגיד בזכות עלילת הסריגה למדתי גם לסרוג".
אם כבר פותחים את זה - הבנתי שלמדת מסבתא שלך לסרוג לקראת התפקיד…
"כן! היא גם לימדה אותי יידיש, לקראת תפקיד בהצגה שעלתה בסמינר הקיבוצים, למדתי שם משחק במשך שלוש שנים וממש עכשיו סיימתי. במסגרת הלימודים, שיחקתי בהצגה שנקראת 'ריקודו של ג'ינג'יס כהן', במהלכה יש שירים ביידיש וגם כשקהל נכנס דיברתי איתם בשפה. במקרה הזה נעזרתי מאוד בסבתא שלי וחבר שלה. מלבד היידיש, לפני הצילומים של 'כראמל', רועי שגב (במאי הסדרה - ש.מ) אמר לי 'אני רוצה שתלמד לסרוג'. איך שהוא אמר לי את זה, הרמתי טלפון לסבתא וביקשתי ממנה ללמד אותי. אחרי אותה שיחה מצאתי את עצמי יושב איתה על כוס קפה והיא מלמדת אותי סריגה, מראה לי את התהליך לולאה אחרי לולאה. זאת גאווה גדולה לשנינו- לה שלמדתי בזכותה ולי שיש לי סבתא כזאת מדהימה".
View this post on Instagram
אמנם לדמות שלך ב"כראמל" יש רגעים קומיים, אבל יצא לך לשחק גם דמויות דרמטיות. לאיזה ז'אנר אתה יותר מתחבר?
"אני מאוד רוצה להיות הכל, לטעום מהכל. מעניין אותי לעשות דברים חדשים, כי אני מגלה בעצמי דברים חדשים. ככל שהרפרטואר שלי יותר מגוון, אני מרגיש שהמנעד שלי כבן אדם מתרחב. אין לי סוג ספציפי של דמות שאני אוהב לשחק. בכל מקרה, אני יכול להעיד שאני נהנה לשחק דמות קומית, אני פורח במקום הזה שאני מצליח לתת מעצמי. למרות זאת, אני מרגיש שיש הרבה ערך מוסף שאני יכול לתרום גם בתפקידים דרמטיים וגם בז'אנר הזה אני מאוד מעוניין. תמיד כשאני צריך לשחק תפקיד, אני חושב על מה אני יכול להציע, איפה נקודת החיבור שלי עם הדמות. למשל, כששיחקתי את ח'אלד, קירבתי את זה לעצמי וניסיתי לשמור על אותנטיות. אין לי איזושהי העדפה, אני מאוד אוהב לחקור, להעמיק, להתנסות בתפקידים חדשים ולהגיע לעולמות שאני לא מכיר. זה התהליך הכי מעניין במשחק- לחקור משהו שאתה פחות מכיר ולנסות למצוא את החיבור שלך עם הדמות והתסריט".
יש הבדל בעבודת המשחק על דמויות של נערים לעומת דמויות יותר מבוגרות?
"אני מעריך שזה בא מאותו מקום, מהחיבור שלי עם עצמי וההבנה של הטקסט. בנוסף, יש גם את התהליך של לשים את עצמי בסיטואציה ולהבין איפה אני נמצא שם, לא משנה איפה- בשדה הקרב כחייל סורי, כתלמיד בתיכון או כנער שמגיע לטירה מפוארת. כל זה קורה לפי הטקסט, ההנחיות של הבמאי ועבודה משותפת עם הקאסט. קודם כל, כמו שאמרתי מקודם, עבודה על דמות באה ממקום של חיבור עם עצמי ואז אני מפנה את זה החוצה".
ספר על רגע מיוחד שהיה בזמן הצילומים.
"היו המון רגעים! היה רגע אחד עם נבו (קמינקא- ש.מ) שמגלם את ויש, תפקיד חדש בעונה השנייה. הייתה סצנה שהוא, ג'יין ורובי מצטרפים לאיזושהי חגיגה וגול מחכה למטה. הם בדיוק יורדים ומתפתחת שיחה בין ארבע הדמויות, בזמן השיחה היה מונולוג של ויש על ציפורים או משהו בסגנון, אני זוכר שנקרעתי מצחוק. היה לי ממש קשה להמשיך עם הסצנה באותו הרגע, ככה שלקחו את הצד שלו במצלמה ואני כל הזמן צחקתי ברקע. בעקבות זאת, רועי (שגב, במאי הסדרה. ש.מ) אמר לי לצאת כדי שיצלמו את הצד שלו והמשכנו. זה היה רגע שאני זוכר מאוד לטובה, במיוחד שאני צוחק המון על הסט".
כאמור, הסדרה זכתה להצלחה גדולה, שנראית גם בשטח- היא זכתה בפרס סדרת הדרמה ובפרסים נוספים בטקס פרסי הטלוויזיה לילדים ולנוער האחרון והכרטיסים להקרנת הבכורה של פרקים מהעונה השנייה נחטפו במהירות. איפה לדעתך טמון סוד ההצלחה של הסדרה?
"בעקבות מאירה ברנע גולדברג, היא כתבה את סדרת הספרים הכל כך מוצלחת ומלאה בדמיון ויצירתיות שגם מהווה בסיס לסדרה. היא הצליחה ליצור משהו שמאוד מדבר לילדים ומעשיר את עולם הדמיון. אני חושב שכמות האהבה של הילדים וההורים שלהם שבאים אלינו היא פשוט מדהימה וכל כך לא מובנת מאליה. אני כל כך מעריך ומוקיר תודה על הזכות להשתתף ביצירה כזאת, היא באמת זכתה להמון הצלחה ושבחים וזה מהווה לי גאווה גדולה. זאת סדרה שהיא ממש מקסימה ומונגשת לכל המשפחה, פתאום מגיעים אליי אנשים ואומרים לי שהם צופים בסדרה בצפייה משפחתית- הילד בכיתה א', הילדה בד', האימא והאבא. זה משהו מדהים בעיני, שזה מחבר פתאום את המשפחה. 'כראמל' מציג עולם קסום שפתאום נפתח לילדים, בעולם שהוא לפעמים פחות קסום ומציג להם משהו מאוד פנטסטי, שמזכיר קצת את 'הארי פוטר'. יש הרבה רגעים לא צפויים בעלילה- פתאום מגיע קוסם, אז מילה ואז גברת בלום חוזרת... תמיד קורה איזשהו דבר מפתיע בסדרה".
סדרה נוספת שעיסא משחק בה ומשודרת ב"כאן חינוכית" היא "מדרסה", שהגיעה לסיומה בסוף השבוע האחרון ומציגה לראשונה בסדרת נוער את מערכת היחסים בין יהודים וערבים. הריאיון עם עיסא התקיים יום לפני שידור פרק הסיום של הסדרה (בעת כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם יהיו עונות נוספות).
איך אתה מתרשם מהתגובות?
"הן מדהימות! אתמול הגיעו אליי בנות שלושים ומשהו ואמרו לי 'אני יודעת שאני לא אמורה לראות את זה...' ואני אומר לה 'להפך, איזה כיף שאת רואה את זה!'. ממש משמח אותי לראות שיש גם מבוגרים שצופים בסדרה ואומרים דברים נפלאים. אני מקבל תגובות גם מילדים וגם ממבוגרים, אני מרגיש שזה חושף את הילדים לאיזה משהו שהם פחות הכירו- אם זה בצד הערבי ואם זה בצד היהודי. בנוסף, בסדרה מדברים גם בעברית וגם בערבית, משהו שיכול להיות קשה לחלק בהתחלה, הערבוב של השפות, כי הם רוצים משהו שקרוב אליהם. יחד עם גורי המדהים וסייד קשוע, שכתב את הסדרה הנפלאה הזאת, הצלחנו להראות את כל הקשיים וגם להראות את המראה המשותף שלנו כבני אדם, איפה אנחנו מתחברים באהבה שלנו. אני מקבל פידבקים בנושא, על כך שמרגישים את זה מההווי והאנרגיה שעוברת דרך הסדרה, זה תמיד כיף לשמוע".
יצא לך לשמוע גם תגובות מהצד השני?
"פחות, אני גם לא כל כך מסתכל על אותן התגובות. אני מאמין שיש גם תגובות כאלו, אם היו רק מצד אחד הייתי אומר שמשהו פה לא בסדר, אבל חייבת להיות תגובה גם מהצד השני. עצם זה שיש גם את התגובתיות הזאת זה אומר שזה מזיז משהו, גורם לאי נוחות בכיסא. עצם הקיום של תגובה כזאת מראה שיש מורכבות, פתאום מה שרואים מעלה תהיות בנושא. אני חושב שהתפקיד שלנו בין היתר כאמנים הוא להעלות שאלות של מה נכון ומה לא נכון, מה מוסרי ומה לא. כאמנים אנחנו צריכים לגרום לצופים לחשוב על דברים, לא רק לבדר. בידור הוא אמנם אספקט בתוך האומנות, אבל לא רק".
הסדרה מתייחסת למערכת היחסים בין יהודים וערבים, דבר שנעשה לראשונה בסדרת נוער. איך זה מרגיש לשחק בסדרה כל כך פורצת דרך?
"זאת זכות מאוד גדולה, אני חושב שהעובדה שהנושא מונגש לילדים בפעם הראשונה זאת ברכה בפני עצמה. אצל ילדים יש עוד אפשרות קצת לדבר איתם או לגשת אליהם, בעוד אצל מבוגרים יש משהו קצת יותר מקובע, יותר נוח להם להיות בתפיסת עולם שלהם שעוצבה לפי איך שהם חיו ואיך שהם חונכו. יש משהו משמעותי בהחלטה להציג את הסדרה הזאת בכאן חינוכית, אם בחינוך עסקינן, כפורמט חינוכי שמלמד שאהבה יכולה להיות בין ערבי ויהודייה ובעצם בין כל מה שהחברה רואה כניגודים. פתאום יש את התוכנית הזאת שמלמדת שאהבה יכולה להיות גם ככה, כי אהבה זאת אהבה. אפילו אם שני ילדים או שלוש ילדות רואות את הדבר הזה וזה משנה להם משהו בתפיסה, עשינו את שלנו- כי הצלחנו לשנות ולהזיז משהו. זה שודר גם ב'מכאן' וגם ב'כאן חינוכית' אז החשיפה הגיעה לקהלים שונים- לחברה הערבית והיהודית. אני מקווה שזה דיבר לשני הצדדים. יכול להיות שזה גם יצר קשיים, או לפעמים אנשים פחות התחברו, זה לגמרי בסדר גמור ומבורך".
למה לדעתך לא התייחסו לנושא הזה עד עכשיו בז'אנר? "אני לא יודע למה זה לא עלה לפני, אבל אני מאוד שמח שזה הגיע בסוף ואולי יותר מרגישים שיותר נכון לדבר על זה כרגע".
לפני הסדרה הזאת, סדרה נוספת שהתעסקה בנושא וכוונה לקהל יותר מבוגר היא "עבודה ערבית", בה שיחקת כניצב לצד אבא שלך- נורמן עיסא, שחקן גם כן. אימך, גדעונה רז, היא תסריטאית. איך נראית הילדות עם הורים שעוסקים באומנות?
"מדהימה! כמו שאמרת, אבא שלי שחקן גדול ואמא שלי מחזאית גדולה ומנהלת 'תיאטרון אלמינא', בו אני נמצא כרגע. לפני כל זה ומעבר לזה, הם פשוט בני אדם כל כך טובים, הם השורש והעוגן של האהבה שעליה גדלתי. הם לימדו אותי איך להיות בן אדם טוב, זה שהם גם שחקנים ועוסקים באומנות זה ערך מוסף. הם לימדו אותי המון וגם עד היום אני לומד. אמנם למדתי משחק בסמינר, אבל אני חוזר הביתה ומקבל עצות מהמורים הכי טובים שיש, אלו שרוצים לטובתי. זה המקום הנוח שלי, הבית שלי, ולטעמי זה רק מוסיף ומעשיר את העולם. אם זה מבחינה מקצועית, של לקבל עצות ולהתייעץ ואם זה מבחינה אישית, להתפתח כאדם".
View this post on Instagram
איך הגדילה בבית אומנותי השפיעה על הרצון שלך להיכנס לעולם המשחק?
"בהתחלה פחות ראיתי את עצמי שם, אני לא מהאנשים שיכולים להגיד 'המקצוע בחר אותי', או משהו בסגנון. הייתי ילד שמאוד אוהב ללכת לקפוארה או דברים של קרקס, שם הייתי עושה דיאבולו. הייתי מאוד שובב, אהבתי לרוץ הרבה. גם כשהייתי יותר גדול, הרצון להיכנס לעולם המשחק עדיין לא היה שם. לא באמת ראיתי את עצמי מפתח קריירה מקצועית בגיל צעיר, אבל זה לאט לאט התפתח לשם. אף פעם זה לא בא מצד ההורים, הם לא דחפו אותי לשם או לקחו אותי להצגות כשהייתי קטן, ככה שזה אף פעם לא היה מכוון לשם מלכתחילה. אני מאמין שעם הזמן הרגשתי שבא לי להתנסות בזה, זה הגיע מהמקום שאוהב להשתטות וצחוקים, אהבתי לעשות כיף ואז זה הגיע לידי לעשות את זה דרך דמות, דרך מסננת כזאת. זה הכיף שבא אחרי הכדורגל או הטניס, זה בא בשלבים".
מלבד "עבודה ערבית", יצא לך לעבוד ביחד עם אבא שלך?
"כן, אחרי 'עבודה ערבית' עבדנו יחד באופן ממש רשמי ב'חולמים', שם שיחקנו זה לצד זה. זאת הייתה חוויה בלתי נשכחת שאזכור עד סוף ימיי! מאחורי הקלעים שנינו היינו קמים בבוקר ונוסעים ביחד לסט. היה קר גם בחוץ וגם בסט, ככה שחיממנו אחד את השני- תרתי משמע. היו לנו גם את הדיאלוגים המשותפים שלנו, הרי בסדרה שיחקתי את רובי שהוא בעצם ראובן הצעיר, משמע שיחקתי את הדמות של אבא שלי שהיה קטן. עבדנו עם הבמאי שי קפון, שהוא היה גם הבמאי של 'עבודה'. זאת הייתה חוויה מאוד מלמדת עבורי בתור ילד קטן, להיות בתוך הדבר הזה ולהתעסק בטקסטים לראשונה".
"מדרסה", כמו "עבודה ערבית", נכתבה על ידי אותו תסריטאי (סייד קשוע)- כאשר בראשונה אתה משחק כדמות ראשית ובשנייה, אביך. חששת שזה יהיה מקור להשוואה?
"לא היה חשש כזה, למרות שאכן מדובר באותו כותב ולשתי הסדרות יש אותו עולם אסוציאציות. אמנם זה דומה בחלק מהדברים במבנה ובתוכן, אבל ב'מדרסה' מדובר בבית ספר דו לשוני ו'עבודה' זה שלב אחר בחיים. בראשונה הסדרה מתמקדת בילד ובשנייה מדובר בבחור מבוגר, ככה שההשוואה בין שתי הדמויות או הסדרות היא לא רלוונטית. אני כן יכול להגיד שזאת זכות מאוד גדולה בשבילי והיה לי מאוד כיף לשחק את ח'אלד, להכניס רוקנרול וסטייל ספציפי לתוך הסדרה. זה יצר בדמות שלו הרבה קווי אופי שונים לגמרי מהדמות של אמג'אד, שאבא שלי גילם ב'עבודה'".
מלבד העובדה שגדלת בבית אומנותי, גדלת גם בבית מעורב (נוצרי-יהודי). איך זה בא לידי ביטוי בילדות שלך?
"גדלתי כמו שבן אדם אחר גדל במשפחה רגילה. הקולות ורעשי הרקע מבחוץ הם אלה שהופכים את זה לתופעה מוזרה ומשייכים את זה כמשהו 'מוזר' או 'לא רגיל'. הקושי קיים מעצם השאלות של אנשים, ההתעניינות שלהם והצורך שלהם לשים במסגרות, אפילו בשאלה שאת שואלת. גדלתי כמו שכל בן אדם אחר גדל, על אותו בסיס- אם שני ההורים אוהבים ויש חינוך מאוד טוב, זה לא אמור להוות איזשהו עניין".
היית רוצה שיפסיקו לשאול שאלות כאלו?
"לא, אני מרגיש שדרך השאלות קו המחשבה משתנה. יש פה משהו מעבר, התעניינות של אנשים לא באה ממקום רע. היא באה ממקום שהם באמת מעוניינים לדעת איך זה מרגיש, כי זה שונה בנוף וזה לא משהו שנמצא אצל מרבית האוכלוסייה. אם אני מצליח לשנות לאחד או שניים את הקו מחשבה לגבי הדבר, לגרום להם להבין שאני בדיוק בן אדם כמוהם עם אותם תחביבים, אז כבר עשיתי איזשהו שינוי קטן ומבורך. טוב שיש את השאלות האלה".
לפי עיסא, החברה היהודית והערבית לא מהוות שתי קצוות של החברה הישראלית ככלל, יש בהן הרבה קווי דמיון.
"השפה העברית והשפה הערבית מאוד קרובות אחד לשני, יש הרבה דברים שמשיקים. למשל, 'ראס' זה ראש, או 'איד' זה יד. השפה מאוד קרובה בחלק מהמילים, אז זה לא בדיוק נכון לקרוא לחברה היהודית והערבית 'שתי קצוות'. כולנו בני אדם וכולנו אמורים לחיות ביחד, הקיטוב שעושים כאן וההפרדה היא בעיני פסולה, היא הדבר שלא נכון. לפחות ככה אני חושב".
מה לדעתך השתנה במערכת היחסים בין יהודים וערבים מתקופת השידור של "עבודה ערבית" לעומת "מדרסה"?
"בטוח השתנה משהו, לא יכול להיות שהכל נשאר כמו שהיה ואנשים נשארו כמו שהם. אנחנו תמיד מתקדמים קדימה- אם זה בזמן, בחיים ואם זה בדור החדש שנמצא כאן. אני מרגיש שיש כאן דור מאוד אמיץ שמרשה לעצמו לשאול שאלות, להרים אצבע ולהגיד 'אולי זה לא בסדר'. גם אם בממשלה זה אותו דבר וגם אם יש דברים שחוזרים על עצמם, אני מרגיש שצומח כאן דור חזק- כזה שלא מפחד, מתעניין, מסקרן אותו לדעת והוא לא מקבל את המצב כמו שהוא. הדור הזה מעז להעלות שאלות ותהיות, אני מאוד שמח על כך שהוא צומח, אם זה אח שלי הקטן או הגיל שמתחתיו. אני עד לראות את האומץ של הדור החדש, שכן אני מקבל המון שאלות ותהיות של ילדות וילדים על 'מדרסה'. אני לא יכול להגיד מה היה פעם, אבל אני יכול להגיד שזה ממש מקסים לראות את מה שקורה היום, את התגובתיות של הדור הצעיר לדברים שמתחוללים והאומץ שלהם לשאול ולהגיד 'זה לא בסדר' או 'אני לא מקבלת את זה'".
View this post on Instagram
שתי הסדרות שאתה משחק בהן משודרת בתאגיד השידור הישראלי (כאן 11), שעומד כרגע בסכנת סגירה (כרגע תכניות הסגירה הוקפאו, אך עדיין על הפרק). מה דעתך על הנושא?
"זה מחדל מאוד גדול. חבל מאוד לסגור דבר כזה, זה פשוט לדכא את היצירה הישראלית. פתאום יש ערוץ שמביא תכנים אחרים, ששאר הערוצים פחות ששים להעלות או מפחדים לדבר על הנושאים שמוצגים בהם. אני חושב שיש המון סדרות נהדרות בתאגיד וגם ב'חינוכית', אבל נשים שניה את ה'חינוכית' בצד. התאגיד כשלעצמו מביא תכנים שהם אחרים ומיוחדים, כאלו שמציבים את הצופה במקום ששואל שאלות, שפותחים לו עולם חדש. למשל, 'טהרן' שזאת סדרה מדהימה עם הישגים אדירים, ישראל צריכה להניף את הדגל ולאמר שזאת גאווה ישראלית. לדעתי, אסור לסגור ולצמצם את התאגיד- שהוא בעיניי אבן יסוד. אסור לדכא את המקום לחשיבה ביקורתית ויצירה חופשית, מה גם שהתאגיד מאפשר לכלל האוכלוסיה ליצור את התכנים- יש גם תכנים של חרדים וגם את ערוץ 'מכאן 33' בערבית. זה מאפשר לכלל האוכלוסיה ליצור, לא ריאליטי- אלא סדרות טלוויזיה איכותיות".
