בזמן האחרון קשה לפספס את ליהי טולדנו. מידי ערב היא חורכת את הבמות ברחבי הארץ במחזמר האייקוני "מרי לו" משיריו של צביקה פיק, שומעים אותה ברדיו עם השיר החדש שלה "החליפה האפורה" ובשבוע האחרון התחלנו לראות אותה בסדרת הנוער "תלאתה" בטין ניק.  בראיון מיוחד לפרוגי, טולדנו מספרת לנו על ההצלחה הגדולה, השיחות עם אבא הזמר אבי טולדנו, והתחושות שעולות מהקריירה המוזיקלית, התיאטרון והמשחק.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• לאב יו: הדמויות שהפתיעו בפן הרומנטי
• פרסום ראשון: עמית פורטל בדרך לתכנית ריאליטי חדשה
• איפה העוגה? המזימה הסודית של קווין רובין

התקופה האחרונה עבורך היא מאוד משמחת, איך את מתמודדת והאם את מעכלת בכלל?

"אני ממש מוצאת את עצמי עובדת משמונה בבוקר עד שלוש בלילה כל יום, אז אני כל הזמן בפעולה ואין לי רגעים לעצור בהם ולהבין שזה מה שקורה בכלל. בגלל זה מה שאני עושה, כל פעם לפני שאני הולכת לישון, אני משתדלת מאוד לעשות עם עצמי איזושהי שיחה כזאתי 'את קולטת שזה מה שקורה? הינה עובדים המון ובסוף דברים קורים'. אני מאוד דואגת לזה שאני אהיה בהודיה ממש גדולה על זה כי באותה מידה אפשר שהדברים יעברו לידך ורק בדיעבד לדעת שקרו דברים גדולים. אני לא רוצה לדעת בדיעבד אני רוצה לחוות את זה כל רגע שזה קורה ולעוף על זה כי הקהל בבית לא באמת יודע מה זו הדרך הזו, וזו דרך שהיא ארוכה ומאתגרת ולא לוותר בתוך זה זה מאוד קשה. כשמתחילים לצאת הפירות זה רגע מאוד מיוחד ואני לא רוצה לפספס אותו  אז אני מנסה כל הזמן להנכיח לעצמי שזה מה שקורה".

יש בזה משהו שהוא מלחיץ?

"ברור. יש הרבה פחדים. זה קטע, הייתה לי שיחה על זה עם אבא שלי שהוא אמר לי 'כשאתה למטה זה קשה מאוד וכשאתה למעלה זה קשה מאוד'. במקצוע הזה זה שאתה הצלחת, עשית כמה דברים וקיבלת את 'ההכרה' שחיכית לה במרכאות... זו התמודדות לא פחות קשה מלא לקבל את ההכרה. אני יכולה להגיד כשאני לא קיבלתי את ההכרה, אין מה לעשות אלו דברים שלוקחים זמן, אז היה לי הכי קשה בעולם לעבוד ושדברים לא מתפוצצים. גם עכשיו זה מאוד קשה ולא קל, יש לחץ מהשעון חול של לא להפסיק להוציא דברים, לא להספיק לעניין ולהישאר רלוונטית, אבל 'רגע, רק התחלתי, למה שלא אהיה רלוונטית?' וישר כל החרדות מתחילות לצוץ. אני יודעת גם להרגיע אותן ולא לתת להן יותר מידי מקום".

את התחלת את הדרך שלך בתעשייה בעולם המוזיקה, ועכשיו עשית ריסטארט והשקת אותה מחדש מאפס. למה בעצם?

"נכון. כשהוצאתי קודם את המוזיקה, הייתי בסוכנות אחרת, עם מנהלים אחרים ובגיל אחר. אז עוד לא ידעתי מה אני רוצה להגיד לעולם, איזו מין מוזיקאית אני, מה יש לי לכתוב... שרתי שירים שלא אני כתבתי בכלל. זו תקופה שאני ילדה, רוצה להיות זמרת מצליחה, שזה החלום שלה, ואני הייתי 'יס-מנית', עשיתי מה שאומרים לי לא כי אני חסרת אופי, אני הייתי ילדה... מן הראוי כשאתה ילד אתה עדיין לא יודע מי אתה בכלל. אני חושבת כשהבנתי שאני לא יודעת מה אני, כשאני רק יודעת שזה לא אני, אז עצרתי את הקריירה המוזיקלית, עזבתי את הניהול והחלטתי שעכשיו אני יושבת לכתוב. שנתיים ישבתי לכתוב ואז הכרתי את 'יוניברסל' ומשם הכל קרה. זו דרך, והתחלתי את הדרך הזו כילדה שעוד לא יודעת מה היא רוצה. גם אני כליהי פתאום התהוותי ומשהו התהדק וגם אני המוזיקאית התהדקה.

השיר החדש שלך, "החליפה האפורה", עוסק במערכת יחסים עם אישה. היה חשש להשיק מחדש את הקריירה המוזיקלית שלך עם נושא כזה?

"כן, היה חשש. היה חשש כי יש קהלים, במיוחד בתקופה כזו במדינה, שהשיר הזה לא מדבר אליהם והם לא בעדו, וזה כבר חוסם לי מספר של אנשים במדינה שישמעו את השיר הזה. אבל, ויש אבל גדול, האמת שלי היום יותר חשובה לי מהכל, במיוחד לאור כל הדרך שעשיתי במוזיקה והחיפוש. אם זו האמת שלי, ואני כתבתי את השיר הזה בזמן שברון לב מאקסית שאהבתי, אז לא הייתי משנה את מה שכתבתי לגבר כדי שעוד קהל יקשיב לי. זה לא משנה שזה מפחיד, זאת אני, וזה מה שיש לי להגיד על העולם ומי שיקח יקח ומי שלא לא והכל בסדר".

איך בוחרים מה יהיה הסינגל הראשון בפריצה המחודשת?

"לי לא הייתה שאלה בנוגע לזה כי השיר הזה הוא נכתב בכ-10 דקות והוא היה איזה משהו שהשתפך ממני. אני זוכרת כשהשמעתי אותו ללייבל אז כולם פה אחד הרגישו שיש פה איזה משהו שגדול מהשירים שעשינו עד עכשיו. יש פה איזו אמת שאי אפשר שלא תהיה בשיר הראשון. זה ישר הרגיש שזה השיר, לא הייתה שאלה".

הנושא הזה מאוד קרוב אלייך. יש פעמים שחווית אמירות לא במקום על זה?

"כן, אבל לא משהו שהרתיע אותי. זה סתם כל מיני טוקבקים כאלה ואחרים של לסביזם אבל להפך, אני גאה בזה שאני מייצגת באיזשהו אופן קהילה. אין זמרות בארץ בנות 20 ששרות שירים להט"בים. אין לי בעיה להיות בראש ולחטוף את האש אם אני עושה פה שינוי".

אי אפשר שלא להזכיר גם את האבא המפורסם שלך, הזמר והשחקן המוערך אבי טולדנו. את חושבת שהשארת מאחור את הטייטל "הבת של"?

"אני לא רוצה להשאיר אותו מאחור. אני הבת של אבא שלי, ואבא שלי עשה קריירה גדולה במדינה הזו ויש לי הרבה כבוד והערכה. אני חושבת שברגע אנשים שומעים אותי, הם לא שומעים אותי כי אני 'הבת של אבי טולדנו', הם שומעים אותי כי הם אוהבים את המוזיקה. בסוף חובת ההוכחה היא על 'הבן של'. אם זה לא טוב, זה לא עובד. אין לי חשש להיות 'הבת של' כי אני יודעת שאם לא ישמעו אותי זה לא קשור לזה ואם ישמעו אותי זה לא קשור לזה. הכל מאוד שלי".

במקביל את מאוד מתפתחת בקריירת המשחק וכבר קטפת כמה תפקידים נחשקים. בואי נדבר קודם על "מרי לו" - איך הגבת לבחירה בך? הרי את לא ה׳מרי לו׳ הקלאסית שראינו לאורך השנים...

"נכון, צדי צרפתי תפס אותי ואמר לי באודישן השלישי או הרביעי 'את מרי לו', ואני התגלגלתי שם על הרצפה בצרחות 'לא נכון, לא נכון'. התגובה הראשונית שלי הייתה מאוד מצחיקה, כולם נשברו שם וצחקו. אני חושבת שזה היה כל כך מטורף לא כי אני לא בלונדינית, אלא כי אני צעירה וכי אני לא אחרי בית ספר למשחק. למדתי בתלמה ילין שלוש שנים תיאטרון וזה מהמם אבל אני עוד בוסר. אני גם לא מספיק מוכרת כדי למכור כרטיסים בכל המדינה. מה שהפתיע אותי זה האומץ של צדי והאמונה שלו בי שאני יכולה להחזיק את הדבר הזה. זה לא מפסיק לרגש אותי, כל הצגה מחדש לפני שאני עולה לבמה אני עוצמת עיניים ואומרת 'תודה בורא עולם, תודה צדי' (צוחקת). שתי אישיויות שאני חייבת להם הכל". 

מוזר לך לעמוד על במה וגם לשחק לשם שינוי?

"זה לא מוזר לי כי בתור ילדה תמיד עשיתי את זה. הייתי במחזות זמר בישוב שלי ותמיד הייתי על הבמות. בגיל 14 כבר ניהלתי להקת נוער כזאת ועשיתי כוריאוגרפיה במחזמר וביימתי את זה גם. תמיד הייתי בתוך העולם הזה אז ידעתי שהיום שבו אני אשחק בתיאטרון במחזמר הוא לא רחוק כי אני זימנתי את זה. כשאני מזמנת משהו מכל הלב אין דבר כזה שהוא לא יקרה. אני זימנתי את זה מהיום שפתחתי את העיניים לעולם. כל הדבר הזה, כמה שהוא מטורף, הוא עדיין מאוד טבעי לי. זה הבית שלי, אין נוח יותר מלשיר מול קהל. דווקא כשהתחלתי את הקולנוע, היה לי מאוד מוזר פתאום לשחק למצלמה ולא לאלף איש... כי כשאתה משחק בתיאטרון אתה צריך להגיע לבן אדם האחרון בשורה למעלה וכשאתה משחק מול מצלמה את צריך להיות רק עם הפרטנר וזהו. זה דווקא היה לי מוזר".

בימים אלו סדרת נוער בכיכובך עלתה למסך, ״תלאתה״ (טין ניק, HOT) - שם את חברה בלהקת בנות. היית רואה את עצמך עושה מהלך כזה?

"לא, כאילו לא מוחלט כי אני לא יודעת מה יהיה, החיים לוקחים אותנו לכל מיני מקומות.. אבל אני חושבת שכרגע בתקופה הנוכחית לא. יש לי איזו דרך לעשות לבד. הכי קרוב לזה שאני יכולה לחשוב זה לעשות דואט עם אח שלי". 

מה דעתך על המסרים שהסדרה מעבירה?

"אני חושבת שזו מתנה לחברה הישראלית הסדרה הזו, שמדברת על נושאים כל כך חשובים במיוחד בתקופה כזו ואני גאה לקחת חלק בזה ולהיות חלק מהעמדה הזו. אני באמת מאוד מתרגשת, בלי קשר לזה שאני נמצאת שם, אני מתרגשת שזה משהו שילדים יצפו בו בבית. השבוע הייתי בפרמיירה וצפיתי בשני פרקים והתרגשתי למות. בלי קשר לזה שהיו שם מיליון ילדים שראו, דמיינתי ילדים רואים את זה בשתיים בצהריים בתקופה די חשוכה ורואים לסבית על המסך, ערבייה על המסך ורואים כל מיני סטיגמות ודברים שבסוף אנחנו במקום חשוך בנושאים האלו במדינה שלנו וזה מדהים שילדים יכולים לצפות בדבר כזה וזה מדהים שניקלודיאון וענני תקשורת נותנים לזה מקום".

בסדרה משתתפת גם האקסית שלך, טליה ברטפלד, כמה זה היה קשה לשחק איתה על הסט?

"זה לא היה קשה, דווקא היה בזה משהו נעים. אחרי שלא רואים אחת את השנייה הרבה זמן, ולפני זה חיינו חיים משותפים, אז פתאום לראות אותה במקום לא בטוח שלי, שאני בלחץ ורוצה לעשות תפקיד מדהים ועובדת קשה... לראות אותה עשה לי טוב, חיבר אותי לעצמי. אנחנו באמת מאוד בטוב".

את שותפה לדירה עם בר מיניאלי - כמה זה קשה בית של שחקניות?

"אנחנו שתי בנות שגורמות אחת לשנייה לזרוח וזה דבר מטורף. יש עכשיו הרבה חבורות של שחקנים בני גילנו שמשחקים בסדרות נוער וזה מאוד קשה להיות מפרגן כשאתה נבחן על אותם התפקידים ושזה בא על חשבונך, ולפעמים לך יותר רגוע והשני יותר מפוצץ בלו"ז שלו ולפעמים זה הפוך. אלו סיטואציות לא פשוטות ולגור ביחד זו כמעט זוגיות, זה סוג של זוגיות, ואני יכולה לומר שאני ובר עומדות בזה באופן שאני לא האמנתי שיקרה. אנחנו חברות הכי טובות, הכי מרימות אחת לשנייה, הכי מתרגשות אחת בשביל השנייה, ואני מאחלת לכל חברות שחקניות שיהיה להן את הקשר הזה".

בתוך כל התקופה העמוסה הזאת - מצליחה לשמור על רגליים על הקרקע?

"בטח, כי אני ליהי מגן יבנה, אני עממית, אני 'עמכה' (צוחקת). אין לי איזה קלאס, אני 'יאללה, מדהים. רק שיקרה'. אני לא חושבת שאי פעם יעלה לי מידי. גם כי אני כל הזמן בתקשורת עם עצמי, וכל הזמן מדברת עם עצמי ולא נותנת לעצמי להתבלבל מידי וגם כי אני מוקפת באנשים טובים ששומרים עליי".

מה עוד נראה ממך בשנה הקרובה?

"אלבום, ובעזרת השם עוד כמה סדרות ואולי עוד תיאטרון, ו'מרי לו' שרץ עכשיו תקופה מאוד ארוכה. ויאללה הופעות, במות, חיים..."