השחקן קאי פקר (20) נמצא בעולם המשחק לא מהיום וכבר הספיק לשחק תפקידים מגוונים בסדרות כמו "אלישע", "אבא מטפלת", "ילדי בית העץ" וגם בסרט "אבוללה". אך מעתה אתם תראו אותו יותר בפרונט באחד מהתפקידים הראשיים בעונה השלישית של  "לבד בבית" (כאן חינוכית). השחקן הצעיר יגלם את רוני צור ולמעשה נכנס לנעליו של שון עיסא החליט לפרוש בתום העונה הקודמת. מה אנחנו צריכים לדעת על קאי רגע לפני הפריצה הגדולה?

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• עדיין כאן: הסרטים שעומדים במבחן הזמן
• מיקה סגל: "חיכיתי לצעד ממנו, עד שיום אחד אני כתבתי לו"
• הסדרות שלא היינו רוצים להיות חלק מהן

"בכיתה ד', עברתי לבית ספר לאומנויות הבמה 'בן גוריון' שברמת גן, ובבית הספר הזה, אני וחברים שלי הלכנו למגמת התיאטרון של ג'וש שגיא", סיפר לנו פקר על ההתחלה שלו עם עולם המשחק. "שם, המורה זרם עם החברים ואיתי, הצחיק אותנו ונתן לי להביע את עצמי.לפני שכל זה קרה, עברתי חרם בכיתה ג' בבית ספר אחר, אז המעבר ל-'בן גוריון' ובעיקר ג'וש, פתחו לי מעין דף חדש. כשהייתי בכיתה ו', ג'וש  הביא את הסוכן שלו גיל נאור, שראה אותי באמצע שיעור משחק. לאחר אותו השיעור, גיל ביקש מג'וש את המספר של אמא שלי, כי ראה בי פוטנציאל מסוים והסביר לה על כל עולם המשחק והעבודה שלו. אחרי השיחה ביניהם, נפגשתי עם גיל ובפגישה אמר לי 'אני מרגיש שיש לך משהו ואשמח לשלוח אותך לכמה אודישנים כדי להשתפשף, לראות אם אתה מצליח, אם אתה באמת רוצה את זה', ומשם הכל היסטוריה". 

-כבוגר התיכון הארצי לאומנויות "תלמה ילין", אתה מרגיש שהוא עיצב את יכולות המשחק שלך?

"ללא ספק!", משיב פקר נחרצות ומפרט, "התיכון הזה עיצב אותי מבחינת העומק שאני מחפש בדמויות שלי. למדתי המון שיטות משחק למיניהן, בעיקר על שיטת 'שבע השאלות של סטניסלבסקי', שעיצב את העבודה על הדמויות שלי. מדובר על שבע שאלות, שחותרות לעומקה של הדמות שלך כמו מי אני, איזה אדם אני ומה הרקע שלי. כשאני מקבל דמות ואליה מתלווים מאפיינים בסיסיים ביותר, שבע השאלות של סטניסלבסקי נועדו כדי שהשחקן יוכל לעצב אותה לעומק ולהגיש לקהל לא ׳דמות׳, אלא אדם אמיתי לחלוטין. השיטה הזו הכי עיצבה אותי כשחקן ב-'תלמה'. רוב השחקנים, שאני מכיר לפחות, עובדים עם הנוסחה הזו על בסיס קבוע לכל הדמויות שלהם. המטרה היא להגיע לשורש של הדמות, להבין לאן היא הולכת, מה האישיות שלה ופשוט לבנות אדם מחדש ולהציג אותו לקהל". 

הצטרפת העונה לקאסט הותיק של "לבד בבית",  כשאתה נכנס לנעליו של שון עיסא, שגילם את רוני צור. 

"הכל התחיל, כשקיבלתי הודעה על אודישן לסדרה מהסוכנת שלי אביב, אחת הסוכנות ב-'זוהר יעקובסון'. אביב אמרה שזהו אודישן חשוב, שכדאי לתת את מיטבי וכמובן שעשיתי זאת כמו בכל אודישן. תוך יום, הודיעו שעברתי שלב והגעתי למאטצ' (שלב ההתאמה - ד.ש) עם אופק בן מאיר, המגלמת את איה, והייתה בינינו כימיה מצוינת. אחר כך, היה לי מאטץ' עם ירין אורון המוכשר שמגלם את נבו. כבר בשלב האודישנים הכל היה משפחתי, ולמרות עזיבתו של שון, השחקנים נתנו לי להרגיש שאני אח שלהם וזה ריגש אותי. התפללתי לקבל את התפקיד".  

ואיך היו הצילומים? 

"הצילומים עצמם היו אינטנסיביים. הגעתי ישר לסצנה סוערת של כל האחים וכאן, הגיע הזמן שלי להוכיח את עצמי ולהראות, מי זה רוני צור. רוני בעצם כבר קיים, כי הרי שון עיסא גילם אותו, אז כששואלים אותי 'איך זה להיכנס לנעליים?', התגובה שלי היא שאני נכנס לנעליים ויוצא מהן, כי רוני שאני שיחקתי ו׳רוני של שון׳ שונים. מבחינתי קיימות שתי דמויות עם מאפיינים בסיסיים, צורת דיבור ו-'CatchPhrase', שזה סלוגן או משפט קבוע שחוזר באופן רפטטיבי על ידי אדם או דמות, באופן כזה או אחר. תקופת הצילומים הייתה בלתי נשכחת, היה כיף להצטלם חודש שלם מבוקר עד ערב עם שחקנים מוכשרים. נהנתי גם לעבוד צוות הבמאים והיוצרים. התקופה מילאה אותי, גם כבן אדם, בהפסקות בין הסצנות, וגם כשחקן בעבודה מול המצלמה".

נחזור לדמות שלך, במה למשל אתה מרגיש ששינית את רוני? 

"אני מאמין שהוספתי פאן בוגר יותר לרוני באופן מסוים. לא מבחינת המראה החיצוני, אלא מבחינת הדרך בה החלטתי לעצב את איך שהוא מגיב לסיטואציות מסוימות. למשל, בסצנות שרוני צוחק - באמת צוחק, אם עצוב - באמת שבור. הוא עושה זאת מכל הלב. מבחינת המראה החיצוני, גילחתי את הפנים כל יום וגידלתי שיער, רק כדי להיראות בגיל 16, ואני בכלל בן 20. כמובן שצפיתי בעונות הקודמות, חקרתי את הדמות של רוני, ניתחתי אותה בתיקייה אישית ולמדתי איך שון עשה אותו. אמרתי לעצמי, 'שים את התיקייה בצד' ושאם אצטרך להשתמש בתכונות הבסיסיות של רוני אחזור אליה, אך זה הצ'אנס שלי להציג איך קאי משחק את רוני. כמובן שאני לא מבטל את העבודה של שון ואפילו מעריך אותה מאוד, אבל כבן אדם שפועל מאוד לפי הרגש, דאגתי שגם רוני יפעל תמיד לפי הרגש שלו עד הסוף, כמוני. אני מחכה שתראו ותבינו כמה השינוי היה קיצוני". 

אתה חושב שהצופים אולי לא יקבלו את "רוני החדש" או שאולי יערכו השוואות?

"בוודאי", מתוודה. "בסופו של דבר, הקהל התרגל במשך שתי עונות לדמות ספציפית והעובדה שיש רוני חדש שנראה אחרת, מדבר אחרת ומתלבש אחרת, יכולה להתקבל בצורה פחות טובה. הצופים גם יכולים להגיד 'אנחנו רוצים את רוני חזרה' ולשאול 'למה שיניתם אותו?'. אני חושב, שברגע שניתן את המקום של הקהל להתבטא ולשאול שאלות, ככה נוכל לענות, להסביר להם ולתת להם תחושה של - 'אנחנו מבינים אתכם, את הבאסה, את התסכול אבל תנו צ'אנס, כי אולי אתם כן תאהבו את מה שאתם רואים'. בסופו של דבר, שינוי יכול לבוא מאוד לטובה ואני אומר לצופים - תנו לרוני של העונה השלישית להיכנס לכם ללב, ואני מבטיח לכם שהוא יעשה את זה!". 

כאמור, השחקן הקודם, שון עיסא פרש מתפקידו, כי הרגיש שתקופת הצילומים עמוסה לו בשבילו בחופש הגדול והוא רצה לחוות ולהתמקד יותר בילדות שלו. אתה מסכים עם מה ששון הרגיש?   

"תשמע, אני מצליח להבין את המקום שממנו שון מגיע, כי בתור ילד לא היה משהו שחיכיתי לו יותר מהחופש הגדול, ליהנות עם החברים וללכת לים, כי חוויות כאלה מפתחות אותנו כבני אדם. אני אישית מסור בכל נפשי למשחק ומוכן לוותר על הזמן הפנוי, כדי להגשים את החלום שלי. נכון שזה לא מתאים לכולם, לכל אחד יש את הבחירות שלו ואני מאמין שאם אתה אוהב משהו, תעשה הכל כדי להשיג אותו. אבא שלי תמיד אמר לי 'אם אתה לא הולך לעשות משהו שאתה אוהב ב-100 אחוז, אל תעשה אותו בכלל', וזה משפט שמלווה אותי בכל יום כשאני קם לצילומים, הולך לאודישנים ואפילו כשמכין לעצמי אוכל. אם יש לך חלום ואתה תתן מעצמך רק 50 או 90 אחוז, לא תגיע לגדולות. אני לא רוצה שיתפרש מזה ששון לא רצה לשחק את רוני, כי בעונות הקודמות נתן את כולו ואפשר להבין, למה הקהל כל כך התחבר אליו. אני תומך בהחלטה של שון, כי בסופו של דבר הוא יודע מה הכי נכון בשבילו". 

יש רגעים שהיו לך קשים בעולם הזה כילד בתעשייה? 

"האמת שחוויתי בעבר רגע כזה", משתף קאי ומפרט - "הסדרה הראשונה ששיחקתי בה היא 'אלישע', שהייתה מצחיקה בטירוף ועבדתי עם שחקנים מהממים. בהתחלה, נבחנתי לאחת הדמויות הראשיות, זכאי הקטן. עברתי שלושה אודישנים שלמים ולאחריהם הודיעו לי שקיבלתי את התפקיד. התרגשתי, שמחתי עד הגג, אבל לאחר חמישה ימים, הערוץ החליט לשנות כיוון ולא קיבלתי את התפקיד -וכל זה אחרי שהודיעו לי שהתקבלתי, אחרי שסיפרתי לכולם - וזה ריסק אותי לחתיכות".  

איך קמת מזה?

"תשמע, אומנם לא התקבלתי לתפקיד של זכאי הקטן, אבל קיבלת את התפקיד של אלון בסון, שהוא דמות משנה בסדרה ואמר בכל פעם 'שתיים בחצר'. מאז שעשיתי את התפקיד, אנשים התחילו להגיד לי את המשפט הזה ברחוב ואמרו שאוהבים את מה שאני עושה. הבנתי שגודל התפקיד לא יקבע כמה שחקן טוב אני, אלא איך אני בוחר לגלם את הדמות, איך לגשת אליה. אין תפקידים קטנים, יש רק שחקנים גדולים! יכולתי לבכות במשך ימים שלמים, לוותר על המשחק ולחשוב לפרוש מהעולם הזה. אבל אסור לוותר, כי דברים כאלה יכולים לקרות לכל אחד ואם אתה אוהב משהו בכל לבבך, אתה צריך להמשיך להילחם וזו הגישה שלי. לתפקיד של אלון אני מודה ואודה לו כל חיי, כי הוא זה שגרם לי להבין שאני רוצה להיות שחקן לכל החיים. אלון כביכול אומר - 'יש פה מישהו שקוראים לו קאי והוא בא לשנות את העולם!' ".  

היה קל להתקדם בתחום כילד, או שכל אודישן היה גורלי וקשוח עבורך?

"בתחילת דרכי, כל אודישן שקיבלתי אמרתי 'יופי, יש לי עוד הזדמנות', הייתי בגישה הכי קלילה, אבל ככל שהתבגרתי והתחלתי להתאהב בעולם המשחק, הבנתי את החשיבות של האודישנים. כל אודישן, כל משפט בטקסט וכל רגע בו התכוננתי לאודישן הפכו לקריטיים עבורי, כי כל תפקיד יכול להוביל לפריצה שלך. אלון, הדמות ששיחקתי ב-'אלישע', הופיעה רק בשלושה פרקים ותראה איך היא חשפה אותי לעולם הזה! ראיתי איזו השפעה הייתה לדמות הקטנה הזו ולכן, כל אודישן הפך למטרת חיי. כמובן שיש כאן גם חסרונות, כי ככל שתקשר לאודישן, ככה אתה יותר תאמין שתקבל את התפקיד וזה יכול למוטט אם לא. גם אם ממש תקשר לתפקיד יכולים להגיד לך לא, אבל הדבר הכי חשוב ואני אומר אותו לכל מי שמדבר איתי על הנושא, הוא לא לוותר לרגע, להתמיד ולהאמין, כי בסוף הרגע שלך יגיע". 

כפי ששיתפת קודם, עברת חרם בכיתה ג'. מה בדיוק קרה שם?

"היה ילד שחשב שהעלבתי את אמא שלו. מכאן, חבורת ילדים התחילה ׳לחמם׳ אותו עליי מתוך הנאתם האישית. עם הזמן הם הסיטו את החברים שלי נגדי ונשארתי לבד. ההורים שלי ידעו על הסיטואציה ועשו כל שביכולתם כדי לעזור לי, אך בית הספר לא עשה דבר בנידון ונאלצתי לעבור לבית ספר 'בן גוריון', כדי לפתוח דף חדש בתקווה שזה לא יחזור". 

ומאז אתה במקום יותר טוב? 

"מאז ועד היום אני בהחלט במקום הרבה יותר טוב. המעבר לבית ספר 'בן גוריון',  פתח אותי לעולם המשחק, בנה לי את הביטחון שלי מחדש וקאי של אז ממש קם מהקרשים, חזר להיות הילד שרק שמח, להיות עם חברים ולהנות מהיום-יום. אופק ראשון שגם עברה חרם, הדליקה השנה משואה וכל חרם הוא אינדיבדואלי, אבל העובדה שעברה את החרם ומספרת עליו, עוזרת לילדים אחרים להתמודד עם זה,להאמין שמתישהו הכל יעלם וגם לי, זה נותן מקום של השראה לספר כאן בריאיון את מה שעברתי. כמובן שללא ספק, צריך לשתף את ההורים, החברים הקרובים אליך, את הנהלת בית הספר ובשום אופן, אל תתמודדו עם זה לבד! אם לא ניתן תרופה למכה, היא לא תעבור".

מי הדמות שהכי מגדירה אותך עד היום?

"אין איזושהי דמות שדומה לי, אלא שאני מורכב מאנשים ספציפיים בחיים שלי וחושב שיש לי המון מאמא שלי ג'ודי, מאבא שלי צור, מאחי טומי, מאחותי ניקה ומבת הזוג המהממת שלי-שיר. יחד עם מעגל החברים הסגור, הם אלו שיצרו את קאי ונותנים לי להיות מי שאני. אתה מדבר עכשיו לא רק עם קאי שהוא אישיות בפני עצמה, אלא עם כל מי שהשפיע עליי בצורה שונה ועם כמה שדמויות יכולות להשפיע עליך, אני דואג לעשות הפרדה ביניהן לבין החיים האישיים. אני רוצה לומר למי שקורא את הכתבה, שאם יש אנשים שגורמים לכם להיות הגרסה הטובה ביותר שלכם, תשמרו אותם קרוב לכל החיים, כי ככל הנראה גם אתם הופכים אותם לגרסה הכי טובה שלהם. המשפט הזה משמח אותי, כי טוב לדעת שהחברות עם החברים שלי לא חד צדדית ותזכרו שאם אנשים נשארים סביבכם, כנראה שגם אתם עושים להם טוב על הלב בדיוק כמו שהם עושים לכם".

תרצה אי פעם לקחת חלק בפרויקטים בחו"ל?

"העניין הזה אכן נמצא אצלי בגדר מחשבה. החלום הכי גדול שלי הוא לזכות באוסקר, שזה הפרס הנחשק ביותר לכל שחקן, אבל כמובן שכל דבר יגיע בעיתוי המתאים. ככל שאמשיך להתמיד, להשקיע ולהאמין, אגיע לבמות הגדולות ביותר בחו"ל, לרמות גבוהות ביותר וכל אחד גם הוא יכול להגיע לזה, לא משנה מאיפה בא ומה העבר שלו. אני מאמין שהשמיים הם כבר לא הגבול, אלא הרבה מעבר". 

מלבד המשחק, יש עוד תחביבים שהיית רוצה לקחת צעד קדימה?

"בנוסף למשחק, אני ברמן במסעדת בשרים במרכז תל אביב. אני מאוד מתחבר לעבודה הזו  ומעבר לכך, אני גם מכור באופן אובססיבי לכדורגל. בעבר, רציתי להיות שחקן כדורגל כמו הרבה ילדים בכיתות א׳-ו׳ ועד היום, אני משחק כדורגל עם חברים באוניברסיטת תל אביב לפחות פעם בשבוע ודואג לשמור על מצב גופני טוב. בסופו של דבר, הגוף הוא גם הכלי שלך כשחקן קולנוע ותיאטרון, אז חשוב לטפח אותו ולעשות כושר - אבל לא הייתי לוקח את הכדורגל צעד קדימה. עם זאת, אני מדמיין את עצמי פותח יום אחד בר בבעלותי ורוצה למשל שהמפורסמים הגדולים יבואו לשבת שם, שכל מה שמוצע במקום יהיה איכותיי, שזה יהיה מקום הבילוי השמח בארץ ושאנשים יכירו אותי וידעו מי זה קאי". 

מה תרצה למסור לקהל שייחשף אליך עכשיו?

"לפני הכל, תודה רבה לכם שקראתם עד כה ושמעתם את הסיפור שלי. אני יכול להבטיח לכם שזו רק ההתחלה ותזכרו את השם, קאי פקר".