אם עדיין לא יצא לכם להכיר - זה הזמן. השחקנית העולה, עדן קטורזה, היא אומנם בתו של אחד הקומיקאים המצליחים בישראל, ונכנסה לתחום של אבא כבר מגיל 12 וחצי, אך היא לגמרי עושה את שלה בדרכה. קטורזה הצעירה לומדת משחק ועוברת תהליך ארוך כדי לצמוח כשחקנית לכל דבר. בגיל 17, עשתה את תפקידה הראשון בסדרה המוקומנטרית 'מצולמים', שיחקה גם עם אבא שלה בסדרה 'מה שבע' ומשם ללהיט הילדים 'שקשוקה' (כאן חינוכית) שעלתה בעונה רביעית. עבור עדן זו השנייה בהשתתפותה ורגע לפני שהקסם שוב קורה, היא עוצרת אצלנו לריאיון מיוחד בו חוזרת איתנו לאודישן שלה לסדרה, מספרת איך בכלל נכנסה לעולם המשחק וגם משתפת, עד כמה אבא שלה תומך בה לאורך הקריירה.  

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• הטופ שלנו: הסרטים המוזיקליים שתמיד כיף לצפות בהם
• המורים הטלוויזיונים שהיינו רוצים שילמדו אותנו
• אמיר בנאי: "לא חושב שיש לי חובת הוכחה גדולה יותר"

"גדלתי בבית שסובב סביב העולם הזה והכל התחיל, כשבאתי עם אבא לסטים מגיל נורא קטן, למשל ל׳מלון של פיני׳, השתתפו שם ילדים ומישהי שיחקה את הבת שלו. אמרתי כזה 'וואי, גם ילדים יכולים לשחק?! ומכאן פניתי לילדים ששיחקו שם, שאלתי איפה הם לומדים משחק ואיך הם התחילו", סיפרה לנו עדן על הרצון להתחיל בתחום. "משם התחלתי ללמוד משחק אצל גל אמיתי והיום אני לומדת באופן עצמאי אצל איתי תורג'מן, אור בן מלך ונכנסתי לעולם הזה בעצמי".  

"שקשוקה", שכאמור הפכה ללהיט חוזרת שוב בהשתתפותך.

"זה מרגש ממש", משתפת קטורזה. "עכשיו אני כבר יודעת לאיפה אני נכנסת, כי כבר חוויתי את ההרגשה של אחרי שהתוכנית עולה, ההקרנות, תגובות של ילדים, כשאני הולכת ברחוב ומזהים אותי מ'שקשוקה'. כיף לראות תוצרים של דברים שעשית אחרי עבודה קשה, במיוחד שעשיתי את זה הרבה זמן, הרי צילמנו חודשיים ביחד. אחרי חצי שנה שצילמנו, העונה השלישית עלתה במרץ ועכשיו עולה העונה הרביעית, אחרי כמעט שנה מאז הצילומים".

-בואי נחזור להתחלה של הכל, תארי לנו את האודישן הראשון שלך.

"לא אשכח אותו!", מכריזה הכוכבת הצעירה. "עשיתי אותו בבית, כשאח שלי, ליעד שהשתתף ב'שלי הכובשת', צילם אותי. הגשתי אותו וחיכיתי לראות מה קורה. הכרתי את 'שקשוקה' עוד לפני, כי האחים הקטנים שלי ראו את הסדרה וכששאלתי אותם 'אתם מכירים את שקשוקה?' הם ענו ׳כן׳ בשיא ההתלהבות. כשסיפרתי שאני עושה אודישן לסדרה, הם התרגשו ממש, כל שנייה באו לשאול אם התקבלתי וזה היה מצחיק, כי אמרתי להם שצריך לחכות והם לא הבינו את זה". 

-איך הגבת כשהודיעו לך שהתקבלת לסדרה?

"באותה התקופה שזה קרה, עשו שיפוצים אצלי בבית. אני בדיוק ישנתי, קמתי לדפיקה בדלת, זה היה הקבלן ואמר לי שאמא שלי התקשרה אליו ושאענה דחוף. אחרי זה ראיתי ממנה מלא שיחות, לא הבנתי מה קרה, התקשרתי ואז אמרה 'חכי רגע, מצרפת מישהי'. זו הייתה הסוכנת שלי שהודיעה שהתקבלתי וזה היה ממש מרגש. גם האחים שלי היו בעננים, קפצו בבית, אמרו 'יואו, את הולכת לפגוש את אפי, את דותן' והתלהבו יותר ממני!". 

-במה הדמות שלך חן, השתנתה מהעונה הקודמת?

"בעונה הרביעית חן נלחמת על מה שאוהבת, לא מתפשרת ועומדת על מה שבאמת מאמינה בו. בעונה הקודמת היא הייתה מופנמת ולא הרגישה מספיק קשורה למשפחה, עם האמא המאמינה והמסורתית. חן מאמינה והולכת לבית כנסת, אבל בעיניה יש דברים אחרים כמו מדע, לא הכל זה אמונה ובעונה הזו, הקשר ביניהן מתחזק. חן מרגישה שכולם שונים ממנה, אבל בסופו של דבר זו המשפחה שלה והיא דואגת לאח הקטן, להורים שלה וביום-יום מנסה להרגיש קשורה יותר. חן היא דמות שאם יש לה נושא שבוע בה משהו היא 'תחפור עליו' גם אם זה לא מעניין אחרים, כי היא אוהבת את זה. חן לא נערה נורמטיבית ויש לה ייחודיות לדברים אחרים לעומת אחותה יולי, שאוהבת דברים שנערות אידיאליות אוהבות וכשמישהו לדוגמה שואל אותה 'מה זה קומפוסט?', היא ישר תרצה לתת לו עוד מידע".

-חן אוהבת סרטי אנימה, האם גם את עצמך מתחברת אליהם? 

"זה סיפור מצחיק. בבריף שקיבלתי, היה כתוב שחן ילדה חנונית שהולכת לפי החוקים, חסרת חוש הומור, אין לה ממש חברים ולא מצליחה להסתדר עם הסביבה. באודישנים באמת עשיתי את חן כילדה חנונית ומופנמת, התלבשתי בבגדים של חנונית, שמתי משקפיים ואחרי שהתקבלתי לסדרה, החלטתי לשים עדשות. כשעשו מדידות, ראיתי מה חן לובשת ואתה רואה, חולצות מקולקציית גברים שראיתי לפני כמה זמן, מכנסיים, גרביונים, כפפות ואמרתי לעצמי 'אין מצב שזה שלי!'. אני אומרת לאביעד הבמאי 'מה?!?' ואמר: 'כן, החלטנו ללכת על הכיוון של האנימה ועניתי 'וואי זה מגניב!'. מכאן, לקחתי את חן למקום שיש לה את ההומור שלה, לדמות שחווה את גיל ההתבגרות, שבו כל אחד מנסה למצוא את עצמו ויכול להיות שחן שנמצאת בשלב של למצוא את עצמה, מצאה את המקום שיכולה להיות בו יותר היא, ממה שכתוב בתיאור הדמות". 

אז איך בעצם נוצר החיבור בין הדמות לבינך? 

"התחלתי לצפות בסרטי אנימה כמו 'נארוטו, 'וואן פיס', 'דרגון בול' ולא ראיתי סדרות כאלה ביום-יום. בראש שלי חשבתי שילדי אנימה הם 'ילדי הסנטר' וכשצפיתי בסדרות האלה, הבנתי שחן כל כך מתחברת לזה. סדרות אנימה הן לא סדרות טיפיקליות, הן נורא עמוקות וזה מדהים שחן מצאה את הדבר הזה שהיא כל כך אוהבת, עד כדי כך שמצאה את המקום שבו היא לא מרגישה שונה. היום חברים שלי ואני צופים ביחד ב'נארוטו', גם קניתי משחק של 'וואן פיס'! לא דמיינתי בכלל שאוהב סדרות אנימה, אבל פתאום הבנתי את המשמעות והתחלתי לאהוב אותן. כשאח שלי צפה בבינג' של דרגון בול והייתי צריכה לאכול מול התוכנית הזו, היה לי הכי באסה בעולם ואחרי חן, אני מבקשת ממנו לצפות איתו ב-'דרגון בול!'".

למי מבין השחקנים בקאסט יש לך את החיבור הכי חזק?

"כל אחד שם מדהים, ונורא התחברתי לחברים של אחותי בסדרה, מבלי שלרוב היה לי איתם סצנות. בעונה הקודמת הייתי בת 18 ולהיות חברה של ילדים בני 14 זה הזוי, אבל הם כל כך בוגרים שזה מדהים ואני קצת ילדותית. אני מתכתבת למשל עם מיכאלה שמשחקת את אפי, עם יולי שמגלמת את קשת וגם נועה בן גיגי שמגלמת את יולי ישנה אצלי פעם. לנועה ולי היה יום צילום ביחד, החלטנו לפני העונות שאנחנו ישנות אחת אצל השנייה, בדקנו את הימי צילום שאנחנו מסיימות ביחד ומתחילות ביחד, היא באה אלי לישון אצלי, עשינו ממש מסיבת פיג'מות וגם למדנו ביחד טקסטים".  

כבת של רעות אלוש ואיתי תורג'מן בסדרה, מה למדת מהם לאורך הצילומים? 

"מעבר לזה שבעקבות הצילומים התחלתי ללמוד אצל איתי, הבנתי כמה אני אוהבת אותו לא רק כשחקן, אלא בתור בן אדם. בכלל, רעות ואיתי היו מדהימים אלי. שנה שעברה היה יום צילום שלם שהיה שלי, כששניהם היו שם ולאורך כל היום הם הרגיעו אותי, עשו לי שיחות בצד וכשהייתי לחוצה לפני סצנות, שניהם לקחו אותי הצידה ואמרו 'את צריכה להיות את, את מסוגלת ופשוט צריכה להבין שאת יכולה ושאת טובה', וגם לא הפסיקו להחמיא, שזה הדבר הכי מדהים בעולם. צפיתי בסדרות של רעות ואיתי ועכשיו אני עובדת איתם שזה הזוי, לא האמנת שהשחקנים האלה יהיו אבא ואמא שלי ועוד שגם ייעצו לי. ריגש אותי לראות שהם שחקנים גדולים, אבל בני אדם מדהימים ולמרות שאני שחקנית לא מוכרת שנמצאת בתחילת הדרך, עדיין היו שם בשבילי, ידעו להגיד מילה נכונה כשצריך וזה לא מובן מאליו". 

-וכבתו של ישראל קטורזה, אילו עצות את מקבלת ממנו לאורך הקריירה?

"אבא שלי תמיד נורא תמך בי", משתפת עדן. "הוא הכי מאמין בלעשות מה שעושה לי טוב. בשנה שעברה, הייתה תקופה שלא הרגשתי טוב בצילומים ואני זוכרת, שכתבתי לאבא שלא מרגישה טוב וזה לא היה כאב של ללכת לרופא, אלא פשוט כאב של ראש או בטן. יום אחד, פתחתי את הדלת בבוקר כשכולם ישנים וראיתי על הרצפה, תרופה עם פתק שכתוב עליו 'בהצלחה בצילומים ואם עוד פעם יש לך כאב בטן או מרגישה לא טוב, תיקחי את התרופה. אוהב מלא אבא'. התרגשת לראות שאכפת לו, אחרי שחזר בלילה מהופעה, חשב עליי והשאיר פתק. אבא גם כתב לי כל יום צילום, שלח לנו גלידה ובא לבקר".

עד כמה הוא מעורב בקריירה?

"אני שולחת לאבא כל אודישן, כי מאוד חשובה לי הדעה שלו. הוא יודע להגיד מתי זה טוב ולהגיד 'את צריכה לשנות פה ופה', אבל בדרך כלל התשובה שלו היא 'עדן את מעולה, תסמכי על עצמך ותצלחי את האודישן'. לא מובן מאליו והמקצוע הוא קשה, אז לתמוך בילדה שלך כאדם שיודע כמה העולם קשה זה מדהים וגם הוא אמר 'זה עולם קשה, אני חלק ממנו אבל אם את רוצה, את מסוגלת לעשות כל דבר שאת רוצה ואת יכולה, אני מאמין בך ותומך בך'. מרגש שאבא שם בשבילי, גם אמא שלי תומכת בי, הייתה לוקחת אותי לאודישנים, לשיעורים ובזכות התמיכה קיבלתי ביטחון".  

השם קטורזה עוזר או מפריע בניסיון לפרוץ למעלה? 

"תשמע, אי אפשר להתכחש לזה שאני 'הבת של'... אף פעם לא אתבייש בזה שיש לי את השם קטורזה, השם משפחה שלי הוא כאן, בכל דבר בחיים שלי אהיה בזכות אבא שלי ואם לא הוא, לא הייתי בעולם הזה, לא הייתי קיימת וגם אמרתי לו את זה. לפני 'שקשוקה', עלו דברים שהשתתפתי בהם והיו תגובות, שאת שם בגלל שאת 'הבת של' ואנשים לא יודעים שאתה עובד הרבה יותר קשה בגלל הטייטל. אף פעם לא רציתי להצליח בזכות אבא, אני לומדת משחק מגיל 12 עד היום, הולכת לאודישנים, נוסעת באוטובוסים כדי להגיע לשיעורי משחק ואנשים לא רואים רואים את העבודה הקשה, אז לתגובות האלה שאני 'הבת של' אני לא מתייחסת, כי הכי חשוב שאני יודעת כמה אני משקיעה. בטוחה במיליון אחוז שבמאים ומלהקים לא לוקחים שחקנים בגלל השם שהוא בונוס, אלא בגלל שהם אנשים מוכשרים בפני עצמם".

נתקלת בתגובות שליליות בבית ספר? 

"היה ילד בבית הספר שאמר 'באמת נראה לכם שהיא הייתה מגיעה לאיפה שהיא בזכות עצמה? זה הכל בזכות אבא שלה'. לא נעלבתי ונפגעתי, כי אני יודעת כמה אני עובדת בזכות עצמי ואמרתי לו 'אתה יודע כמה עבדתי קשה מגיל 12 וחצי? כמה קורסים לקחתי?! עבדתי כל כך קשה מגיל צעיר, אני נלחמת בדבר הזה של לא להיות 'הבת של' ובסוף המשפט הזה בא ממך'. הוא התנצל, אמר 'לא ידעתי' ועשיתי את ההחלטה הנכונה, לא רבתי איתו, לא כעסתי ולא הייתי בשוק, אבל זה לא היה נעים. אנשים מורידים מהערך שלנו, בגלל שאנחנו 'הילדים של'. אני ישבתי עם אבא שלי במאחורי הקלעים של 'פסטיגל פנטזיה', בכל סט אפשרי ליד הבמאי, ראיתי איך הכל מתנהל וחווה את הדברים האלה כל החיים שלי, אז הגיוני שאסיים בעולם הזה, שאדע, אלמד ואוהב אותו". 

איך את רואה את אבא שעל הבמה, בהשוואה לאיך שהוא בבית?

"כשאני הולכת להופעות של אבא, אני מסתכלת עליו בהערצה, גם אמרתי לו 'אני מעריצה אותך' והתרגש כמו ילד קטן. אבא גם סיפר לי את כל ההיסטוריה שלו, איך הגיע לעולם הזה ואני מתגאה בו ברמות. כשמגיע הביתה הוא אבא לפני כל הטייטלים, אבל האיש הכי מצחיק והצחוק הוא חלק מהבית. הבית שלנו הוא הבית עם הכי הרבה הומור שתראה בחיים שלך, אנחנו צוחקים כל היום, ארוחת שישי אצלנו היא צחוק אחד גדול וזה פשוט כיף. כל הבדיחות של אבא הם על מקרים אמיתיים שקרו לו, בין אם זה עם הילדים, עם אמא, דברים שחווינו והוא מעביר את זה בצורה מדהימה. אני בסופו של דבר חווה אותו כאבא, קמה איתו בבוקר, אנחנו הולכים לישון באותו בית וחיים אחד עם השני. אבא הוא אדם אוהב, נורא רגיש, היפוכונדר בקטע קורע ואני מודה על זה שהוא אבא שלי. אני רוצה להצליח עם הילדים שלי, כמו שאני אוהבת ומעריכה את ההורים שלי והחלום, הוא להיות אבא ואמא שלי". 

יש לך חוש קומי? 

"נראה לי שכן", משיבה עדן. "אני נורא אוהבת לעשות דמויות קומיות, הסרטים האהובים עליי הם סרטי קומדיה וגם בבית, אני צופה עם כל המשפחה צופים בסרטים כאלה, בסרטי בורקס ובמערכונים ישנים, כמו 'הגשש החיוור'. גדלתי על קומדיה, זה חלק ממני וכשאני מספרת למשל בדיחה המורים צוחקים. ההומור שלי הוא שילוב בין צ'נדלר מ׳חברים׳ שהוא נורא ציני, צוחק מהבדיחות של עצמו אבל כן מצליח להצחיק אחרים, לבין השטותניקיות של ג'ואי, הילד בחבורה שעושה שטויות וכולם דואגים לו. אספר גם, שעד היום אני לא רוצה לראות את שני הפרקים האחרונים של 'חברים', כדי להיות בידיעה שזה לא נגמר".

את רוצה תפקיד עם אבא או שאתם מעדיפים להפריד?  

"תשמע, גילמתי כבר את הבת של אבא בסדרה 'מה שבע' של 'קשת 12', זאת אומנם הייתה דמות, אבל בגדול שיחקתי את עצמי. נהנתי לשחק עם אבא שלי וכמו שאמרתי קודם, אני מעריצה אותו בכל מובן, גם בחיים האישיים וגם בעבודה. אבא תמיד היה שם לתמוך, ללמד וזה כיף, שפתאום הוא רואה אותך באמת העבודה ומייעץ, כשזה בא יותר ממקום שאני חשובה לו. פתאום לעבוד ולהיות עם אבא שלך על הסט, בימי צילום שלמים מהבוקר עד הערב זו חוויה אחרת לגמרי. אני זוכרת את הצילומים כתקופה מלמדת ובעצם, פגשתי כאן גם את אבא כאבא שלי וגם כמורה למשחק".  

ואם היום יציעו לכם לשחק בסדרה ביחד?  

"אני לא שוללת", משיבה קטורזה ומפרטת - "אני מודעת ליכולות שלי, לדרך שעברתי וגם אם אשחק עם אבא שלי זה לא לוקח ממני שום דבר שעשיתי. אם לא הייתי מספיק טובה כדי לשחק בסדרה ולא הייתי עוברת את הדרך שעברתי, לא היו מציעים לי ולא הייתי מתקבלת לסדרה משותפת עם אבא שלי. אני לא רוצה להצליח בזכות אבא שלי וזה לא עובד ככה, אז הייתי אומרת לא, אבל בגלל שאני יודעת שעשיתי דברים ועבדתי קשה, אין לי סיבה לשלול את זה. לתגובות כבר התרגלתי, למדתי להבין שאני בטוחה עם עצמי ואין סיבה שנשלול תפקידים, בגלל הקשר המשפחתי".

-מחוץ למשחק, יש עוד משהו שהיית רוצה לנסות תחביבים את מתעסקת ביום-יום?

 "אני מאוד רוצה לנסות לדבב. תמיד אהבתי סדרות מצוירות, אני צופה ב'בובספוג' בכל לילה וגם גדלתי על 'ארתור'. בתור ילדים, אחי ואני המצאנו משחק בו היינו שמים בובספוג, משתיקים את הטלוויזיה, כל אחד היה בוחר בדמות והיינו מקריאים את המשפטים של הדמות מהכתוביות, כאילו אנחנו מדבבים אותן. אחי ואני מנסים להיכנס לזה ומתכננים לקחת גם קורס דיבוב. פעם פנינו לכמה אולפני דיבוב, הגענו לבמאי של אולפן שאמר 'בואו תנסו, יש סרט שאני מביים וכשהגענו לאולפן הוא הסביר, הראה לנו מה עושים, דיבבנו דמויות רקע עם דיבורים של בין לבין והחליט להשאיר את זה. חזרנו הביתה בהתלהבות, אמרנו 'אמא אנחנו מדבבים בסרט!', ובעצם זו הייתה סגירת מעגל מהילדות".   

יש פרויקטים נוספים שתיקחי בהם חלק?

"כרגע אין משהו על הפרק, אבל מאוד מקווה שיהיו. אני ממשיכה לעשות אודישנים, מללמוד משחק, מאזינה לפודקאסטים שנוגעים למשחק, שואבת מידע מכמה שיותר גורמים, והנה סיימתי לצלם את העונה החמישית והשישית של 'שקשוקה'. אני הכי מקווה שיהיו פרויקטים ואעבוד קשה, עד שאגיע לפרויקט הבא". 

מהו היעד הבא שאת מתכננת לכבוש?

"אני מקווה להמשיך לאהוב, להצליח במה שאני עושה, לקבל עוד תפקידים ולהמשיך לעבוד קשה. ברור שהחלום זה להגיע הכי גבוה שאפשר, אפילו לחו"ל שזה תמיד חלום, אבל קודם אני רוצה לבסס את עצמי כאן, לגדול פה ולהפוך להיות שחקנית מן המניין. בסופו של דבר, אני רוצה להמשיך לעשות את מה שאני עושה כי זה עושה לי טוב".